דווקא באחת התקופות הכי אינטנסיביות שעוברות על מדינת ישראל, כשחוסר הוודאות משתלט על כל תחום בחיינו, תקוה גדעון מפוקסת מתמיד. אחרי שעזבה את המסיבות והבלגנים של תל-אביב וחזרה לבת-ים כדי להיות קרובה למשפחה, היא ניצלה את הזמן והריחוק מהפרסום כדי לחשוב על הצעד המשמעותי הבא בחייה, וכמו כל דבר אצל זוכת העונה העשירית של "האח הגדול" – גם את זה היא מתכוונת לעשות בדרך שלה. בינתיים, כמו לכולם, המלחמה שיבשה לה את התוכניות. "אם לא היה לי ממ"ד היה לי קשה להיכנס למקלט", היא מספרת בפודקאסט הברזייה של מגזין סופ"ש של ynet. "בסיטואציות האלה יוצאת ממני התקוה מ'האח הגדול'".
מה גרם לך לעזוב את תל אביב?
"גרתי בשוק הפשפשים, הייתי סוג של הגנגסטרית של הפשפשים, כולם הכירו אותי. בגלל שאני לבד, המגורים שם נתנו לי תחושה של ביטחון, שאני יודעת שאני יוצאת למרפסת ושומעת חיים. ב-7 באוקטובר, הכול נהיה שקט בשנייה, דממה. העדפתי להיות קרובה למשפחה. בת-ים היא לא תל-אביב, אין מסיבות ובלגנים, אבל אני גם לא מחפשת את זה. סיימתי עם זה. ביפו זו הייתה דירת הרווקות שלי, מסיבות, ברים, דייטים. ואז פתאום אמרתי 'זה כבר לא מתאים לי, אני רוצה שקט'".
אז עכשיו יש לך את השקט, אבל נשארת עם הרווקות.
"כן, נשארתי עם הרווקות, אבל לא לעוד הרבה זמן. יש לי ביטחון פנימי, אני יודעת שזה יגיע כי אני פתוחה לזה. עד עכשיו הייתי עם מיליון מגננות, ומסכנים מי שנכנסו לי לחיים בתקופה הזאת. הם לא באמת הכירו אותי, גם אני לא הכרתי את עצמי. הייתי צריכה להיפרד מהרבה מגננות".
"כשאנשים מכירים אותך, את חייבת לצאת מהבית עם שריון. אני מאוד תמימה, אז כשאני יוצאת החוצה אני מעדיפה שיחשבו שאני קשוחה או ביץ', רק שלא יפגעו בי"
איך עשית את זה?
"זה היה קאט שלי עם עצמי. התנקיתי ממלא דברים שלא משרתים אותי. כשאת חשופה וכשאנשים מכירים אותך, את חייבת לצאת מהבית עם שריון. אין לך ברירה. אני ילדת פרחים באופי שלי, ואני מאוד תמימה, אז כשאני יוצאת החוצה, אני מעדיפה שיחשבו שאני קשוחה או ביץ', רק שלא יפגעו בי. הרבה פעמים הייתי באה עם מגננה כזאת למערכות יחסים".
איפה עומד עכשיו עניין השריון?
"זו מלחמה יומיומית. הייתה לי הרצאה ואחר כך היו לי חזרות למופע של 'נשים ונפלאות', וחזרתי הביתה אחרי שפגשתי כל כך הרבה אנשים וקיבלתי כל כך הרבה אהבה, ואני בבית מקפלת כביסה ואומרת 'יואו, למה אני לבד?', וזה קשה לשאול את עצמך את זה, כי את יודעת את התשובה האמיתית".
שהיא?
"אני מפחדת להיות פגיעה, אני מפחדת להראות חולשה, ואני מחזיקה לפעמים דמות חזקה. הפחד להיפגע היה אצלי הרבה יותר חזק מהרצון להרגיש, והיום זה כבר לא ככה, זה הפוך, כי אני יצור חי, אני חייבת להרגיש".
בטח יש איזו טראומה שהמגננה הזו יושבת עליה.
"אני הייתי ילדה בלי קול, לא הייתי בן אדם שמדבר. נתתי את הקול שלי להורים שלי. בתור ילדה להורים עולים, הייתי צריכה להקריא להם מכתבים וכל מיני דברים. הם נתמכו בי והיו צריכים את הקול שלי, ואני חושבת שאיפשהו אני השתתקתי. אני זוכרת שלקחו אותי לפסיכולוג שיעבוד איתי על זה. הייתי אחרת, הייתי שונה. בשנות התשעים בבת-ים הייתי אתיופית יחידה, ולא הרגשתי שייכת לשום צד. היה לי משבר זהות. השמעתי קול רק כשנפגעתי ממש חזק, כשפגעו במישהו שהוא ממש יקר לי, ואז הבנתי שיש לי חתיכת קול".
"בא לי שיישב איתי מישהו ויחלוק איתי את החיים האמיתיים. אני לא מרגישה את הבדידות, כי אני יודעת שאם אני מרימה טלפון עכשיו, חברה קופצת או חבר מגיע, יש לי הרבה חברים. אבל אני רוצה מישהו אמיתי"
ועכשיו את משקיעה במציאת אהבה?
"אני בן אדם מאוד משפחתי. הייתי בצהריים אצל המשפחה שלי וכשחזרתי הביתה הדלקתי טלוויזיה והרגשתי איך המוח שלי נרקב וכיביתי. אמרתי לעצמי: 'למה אני לבד? מה אני עושה עכשיו?', באותו רגע הרגשתי שבא לי שיישב איתי מישהו ויחלוק איתי את החיים האמיתיים. בשנות העשרים שלי חיפשתי זוגיות כדי שמישהו יציל אותי מעצמי, זה לא המקום שאני נמצאת בו היום, מקום של אהבה, של הערכה. אני לא מרגישה את הבדידות, כי אני יודעת שאם אני מרימה טלפון עכשיו, חברה קופצת או חבר מגיע, יש לי הרבה חברים. אבל אני רוצה מישהו אמיתי. הפעם האחרונה שהיה לי משהו כזה הייתה לפני חצי שנה, ל-4-5 חודשים, מתחת לרדאר".
מה את מחפשת?
"קודם כל מישהו שלא מפחד לפגוש את עצמו במראה, שלא משחק עם עצמו משחקים. ברגע שבן אדם מתיישב מולי ומדבר איתי, אז אני רואה אותו בלי הטייטל, בלי הבגדים, בלי כלום. אני רואה מולי נשמה. אז אני מגיעה פתוחה".
"אם אני רוצה להיות אמא, אני אהיה אמא"
הכמיהה למערכת יחסים גרמה לגדעון להסיר את כל המסכות ולהעלות סטורי ישר מהלב. "אני תקוה גדעון, בת 37 מבת ים ואני מחפשת אהבה", שיתפה את עוקביה לפני כחודש. "לא מחפשת, יוצאת מהבית עכשיו או מורידה אפליקציות, פשוט בוהה בטלוויזיה הסגורה וחושבת איזה נחמד אם היה לי מישהו לחלוק איתו את הרגעים האמיתיים של החיים".
כמה הצעות את מקבלת מאז?
"זה לא מה שהתכוונתי. זה היה רגע שבאמת הייתי עם עצמי, אפילו לא ידעתי איך לנסח את זה ואמרתי 'העוקבים שלי מכירים אותי כבר שש שנים, ואולי יש מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו'. כל האתרים העלו את זה ואז זה היה 'לאהוב את תקוה'. קיבלתי הודעות מבחור בן 21 שכתב לי 'אני אעניק לך את מה שאף גבר בחיים לא העניק לך', אני בת 37. אני לא טובה בדבר הזה".
אתרי היכרויות הם לא אופציה?
"אני לא כל כך מתחברת לזה. אני יצור חי, אני בן אדם שמאמין שאני אלך ברחוב ואפגוש את הבן אדם. ככה גם הכרתי כל החיים שלי. חוץ מזה הייתה לי חוויה קשה. דיווחו על הפרופיל שלי ואמרו שאני מתחזה, ועוד ש'התחזיתי' דווקא אליי, אז גם העליבו אותי על הדרך. ואז אמרתי די, זה לא בשבילי".
הצטערת על הסטורי הזה?
"לא. זה מה שהרגשתי באותו רגע ואני מאמינה בלשחרר את זה החוצה. אבל המשפחה שלי נורא שמרנית ופגשתי את דודה שלי שבוע אחרי, והיא אמרה לי, 'תגידי, אמרת משהו שאת מחפשת אהבה?', אמרתי לה 'כן, למה?', אז היא אומרת לי, 'העלית את זה בסטורי?', אז אמרתי לה 'כן', אז היא אומרת 'למה עשיתי את זה?', וכל המשפחה מסתכלת עליי. אז אמרתי להם 'כי אני רוצה אהבה'. יש מישהו שלא רוצה לאהוב ולהיות נאהב? מה הבעיה בזה?".
מה הם אמרו?
"המשפחה שלי רגילה אליי, אמרתי, 'אני יצור חי שאוהב לחיות ומחפש פרטנר, ואם אין לך מישהו להכיר לי, אז סתמי את הפה'. אל תגידי לי איך לחיות את החיים שלי ואל תשאלי אותי אחרי זה בחג, 'מה עם חבר?', כי כשאני מנסה למצוא מישהו את אומרת לי 'למה את עושה את זה'. אני יכולה להגיד לך שאני מרגישה מצליחה ברמות. כיף לי עם הלבד שלי, זה לא שאני יושבת ומחכה, אני חיה את החיים, אבל אני רוצה פרטנר שיחיה איתי את החיים שלי ביחד. זה לא בא ממקום של עכשיו אני יושבת וסורגת, כן?".
"שאלתי את עצמי אם אני באמת רוצה ילדים או שזה בגלל הסביבה. ואז הבנתי שאני עוד לא רוצה, אבל אני צריכה להגיד שאני רוצה, כי אם את לא רוצה, את דפוקה. עד שבאמת רציתי"
חשבת שתהיי במקום אחר בחיים בגיל 37?
"חשבתי שבגיל 34 אני אהיה במקום אחר. אני יודעת שיש לי את הזמן שלי, תמיד עשיתי דברים בקצב אחר משאר האנשים מהסביבה שלי, אז זה לא מפתיע אותי. הייתי רוצה להיות אמא צעירה, אבל בגיל 34 נראה לך שיכולתי להיות אמא? הייתי מופרעת על כל הראש, איפה אני ואיפה אמא? התחלתי לשאול את עצמי אם אני באמת רוצה ילדים, או שזה בגלל החברה והחברות והאנשים שאני רואה מסביב, ואז הבנתי שאני עוד לא רוצה, אבל אני צריכה להגיד שאני רוצה, כי אם את לא רוצה, אז את דפוקה. עד שבאמת רציתי".
יש לחץ של זמן?
"כן, יש שעון, אבל יש דברים שאת יכולה לעשות כדי לדאוג לעצמך. ברגע שהבנתי וקיבלתי החלטה ביני לבין עצמי, התקשרתי לרופא נשים ואמרתי יאללה, אני על כל הבדיקות, אני אעשה שימור פוריות, אני אדאג שיהיה לי את הביטחון להביא ילד. אז אין לי את הפחד מזה, גם אם אני אביא ילד לבד. אם אני רוצה להיות אמא, אני אהיה אמא".
מה הביא אותך להחלטה הזו?
"האמת היא שזה נורא טרי, ברמה שאתה מוצא אותי קצת הורמונלית. אמרתי לעצמי שאם אני רוצה להיות אמא, אז אהיה מספיק אחראית ואקפיא ביציות. זאת אחת ההחלטות הכי קשות שלקחתי בחיי".
למה?
"זה לא הגיע ממקום של השלמה עם הלבד, אני חושבת שגם אם הייתי במערכת יחסים הייתי עושה את זה, אבל זה קשה לעבור את הדבר הזה ועוד לבד. אבל אני מכירה נשים שמנסות להביא ילדים ומצטערות על זה שהן לא עשו שימור כי הן התעוררו מאוחר. אני לא רוצה להגיע למצב הזה".
גדעון כבר התחילה את התהליך, אבל כמו רוב החיים הנורמליים, גם זה נעצר בגלל המלחמה. "המדינה מאשרת את זה בתקופה הזו רק מגיל 38. אני אפילו צעירה מדי", היא אומרת. על התהליך עצמו היא מבקשת לא לפרט. "הבטחתי לעצמי שאני לא אכנס לזה כרגע. אני מרגישה איתך נורא בנוח אז זה פשוט יצא. זה לא שאמרתי 'אני באה ואני הולכת לספר'. אבל אני עדיין בודקת מה אני מרגישה לפני שאני מדברת. כאישה, כשאת רוצה להיות אמא זה לא קשור בכלל לאהבה או לזוגיות. זה משהו שהייתי חייבת לדאוג לעצמי, זה כמו שאת שמה כסף בחיסכון".
את ממליצה לנשים לעשות את זה?
"אם את יודעת שאת רוצה להיות אמא כן, למה לא? זה נושא מאוד רגיש וכשמישהי לא יודעת עדיין מה היא רוצה ואומרים לה 'מה עם ילדים? אז תקפיאי', זה יכול נורא לסגור. אותי אישית זה סגר. ידעתי שאנשים באים ממקום טוב, אבל עדיין לא הייתי מוכנה להסתכל על זה. עד התחלת התהליך, אם היו אומרים לי משהו על זה, הייתי מתעצבנת. תתעסקי בביציות שלך, לא בשלי.
"אני מאוד קנאית לפרטיות שלי. זה שהייתי בתוך בית סגור ומשודרת בפריים טיים, זה לא אומר שאני ככה גם ביום יום. זה לא בא לי בטבעי לפתוח מצלמה ולהגיד 'היי, תקפיאו ביציות'. כשהבנתי שאני רוצה להיות אמא וקיבלתי החלטה עם עצמי, אמרתי, 'אוקיי, אלה הצעדים שאת צריכה לעשות כדי לדאוג שזה יקרה', ואני עושה את הצעדים כדי שזה יקרה".
מה המשפחה שלך אמרה על זה?
"אמא שלי יודעת. זהו. עד כדי כך אני לא בן אדם שמשתף. סיפרתי כי יש כל כך הרבה נשים שהן כמוני, שהן נורא חרדות, וחשוב שהם ישמעו את זה דווקא ממני, כי אני הייתי אנטי להכול. הורדתי מלא מגננות".
"מי שנכנס לאח הגדול, יש לו בעיה"
שש שנים עברו מאז שגדעון כיבתה את האור בבית האח הגדול, והיום היא מודה שנמאס לה לדבר על התוכנית. "תמיד, תמיד, תמיד אני אומרת שאני לא צופה ב'אח הגדול', גם אם אני לפעמים צופה, כי תמיד מדברים איתי על זה. אין לי בעיה לדבר איתך, אבל תחשוב שברחוב זה כל הזמן, כאילו אני פרזנטורית בלי שמשלמים לי על זה, כל הזמן שואלים מה אני חושבת".
את שמחה על החוויה?
"אתה שואל אם אני שמחה על זה שלקחתי מיליון לפני מיסים? ברור. אבל האם זאת חוויה שאני ממליצה עליה? אני אישית חושבת שכל בן אדם שנכנס לתוכנית, כולל אני, נמצא במקום בעייתי עם עצמו שהוא לא מוכן לפתור והוא בורח לשם. אני יודעת שיש אסטרטגיה כזאת, של 'אני אכנס ואני אהיה מפורסם' או 'אני אכנס ואני אהיה משפיענית'. בן אדם נורמלי לא ייכנס לתוך בית סגור. אז אני חושבת שבאותה נקודה לא הייתי בן אדם נורמלי.
"מתוך עונה של 16 מתמודדים, יש שניים, שלושה, ארבעה שהצליחו. אז אלה שנכנסים רואים אותם, אומרים 'אני אהיה כמוהם'. הם לא שמים לב לכל אלה שלא עברו לשלב הבא. לא היה לי פחד של 'אם אני יוצאת עכשיו, מה יהיה?', לא חשבתי על זה בכלל. מבחינתי עשיתי מכה, היה לי נחמד וזהו, כמו איזה מהמר. לא ידעתי שעכשיו אני אמצא לי מקום ונישה משלי. זה לא היה בראש שלי. נותנים לי יותר מדי קרדיט בקטע הזה".
"אני יודעת שמצופה מבן אדם שיוצא מ'האח הגדול' לעשות מסלול קבוע, ללכת לאינסטגרם, לקחת את השמפו ואת הנוזל כלים ולעשות קודי קופון. אני יודעת לעשות את זה מעולה, אבל הרגשתי שאני לא מוצאת את עצמי בתוך הדבר הזה"
יצאת מהעונה בקורונה וקצת נפלת בין הכיסאות. בלי השקות, קמפיינים, מה שמרוויחים ממנו.
"לא היו השקות. מאור זגורי כתב לי תפקיד ראשי לסרט עם שולי רנד ("במרחק 100 מטר", ב"ז), שיא הקורונה, אף אחד לא עובד, אני עובדת. אני נחשבת לעובד חיוני, מי ישמע, אני דוקטור. הייתי בפרמיירה עם נינט. קיבלתי הזדמנות לראות עולם אחר ולקחתי את זה בשתי ידיים. לא אמרתי 'איזה באסה, פספסתי השקה של דיאודורנט', דאגתי שהכסף יגיע אליי בדרכים אחרות".
מה עשית עם המיליון?
"במדינת ישראל מיליון לפני מיסים זה כלום. אנשים חושבים שאתה חי על המיליון שנים. זה לא ככה. היום אני לא חיה את עולם הזוהר וכשאני רואה מה יש במדורי הרכילות אני שמחה שאני לא שם. אני פחות מתאימה לזה. אני יודעת שמצופה מבן אדם שיוצא מ'האח' לעשות מסלול קבוע, ללכת לאינסטגרם, לקחת את השמפו ואת הנוזל כלים ולעשות קודי קופון, אני יודעת לעשות את זה מעולה, אבל הרגשתי שאני לא מוצאת את עצמי בתוך הדבר הזה".
"אני לא יכולה לשחק כל אחת, יש טייפקאסט"
לא רק הקורונה עמדה בדרכה של גדעון לקמפיינים גדולים ולתפקידים ראשיים. "אתה יודע איזה מתסכל זה שאתה מקבל אהבה לא נורמלית ברחוב, שעוצרים אותך ואומרים לך כמה את יפה ואיך את לא פרזנטורית, איך את לא על שלט חוצות, ואז אני אומרת, 'כשאת רואה מישהי כהת עור על שלט חוצות, תגידי לי. אני אשמח לראות. גם אם זו לא תהיה אני'".
למה זה נראה לך בלתי אפשרי?
"זה לא בלתי אפשרי, אבל אני מדברת עובדות. אני לא זוכרת דבר כזה שהוא לא יח"צ. איך אמרו לי לא מזמן, 'בישראל אנשים לא מספיק פתוחים בראש'. בסוף אנחנו יודעים איך הדברים עובדים. איזה גבר קובע ומחליט. זה שאני אתיופית זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי בחיים האלה. אני מברכת על זה, אני לא באה ממקום של 'אכלו לי, שתו לי', ממש לא. לא רציתי להישאר בנישה של משפיענית. לחשוף את החיים שלך במצלמה כל הזמן, זו חתיכת הקרבה, האם אני מוכנה לעשות את זה? לא".
"בכל תפקיד אפשר לשים בחורה אתיופית. אני ישראלית, צברית, ילידת הארץ בדיוק כמוך. אם עוד 20 שנה אני ארצה לספר לבת שלי מה עברתי פה, היא תחשוב שלא עלינו לארץ לפי הסרטים שעשו פה. זו קריאת השכמה. תתעוררו, גם אנחנו פה"
ניסית לעשות את זה?
"עשיתי הכול, נגעתי בהכול. זה לא סיפק אותי. אני מרגישה הרבה יותר סיפוק כשאני עומדת על במה, כשאני יוצאת מאזור הנוחות שלי, כשאני משחקת, כשאני מרצה, כשאני חוזרת הביתה, כשאני מקבלת את ההודעות, כשאני פוגשת אנשים, זה הרבה יותר מספק אותי".
את עדיין עושה אודישנים?
"כן, למרות שבתקופה הזאת פחות. עכשיו שיחקתי ב'זגורי'. אבל גם פה יש משבצת של טייפקאסט. אני לא יכולה לשחק כל אחת. זה מה שמיוחד בי, נכון, אבל זה גם מאוד מגביל. יצא לי לשמוע 'לא' באודישנים גם כי לא הייתי מספיק טובה. כל פעם אני עוברת ומסתכלת כדי להבין למה קיבלתי לא. צריך להיות מאוד פתוח ומאוד להתחבר בשביל לשחק. זו חתיכת עבודה. ועבדתי על זה".
כשאת רואה סדרה בטלוויזיה את חושבת 'היה אפשר ללהק לתפקיד הזה שחקנית אתיופית'?
"בכל תפקיד אפשר לשים בחורה אתיופית. אני ישראלית, צברית, ילידת הארץ בדיוק כמוך. יש מעבר לדבר הזה. ב-7 באוקטובר העדה האתיופית לקחה חלק מאוד גדול בלחימה, ואתה לא רואה את זה על המסך. אם עוד 20 שנה אני אשב עם הבת שלי וארצה לספר לה מה עברתי פה, היא תחשוב שלא עלינו לארץ לפי הסרטים שעשו פה. זו קריאת השכמה. תתעוררו, גם אנחנו פה".
את חושבת שהגזענות עדיין קיימת בישראל? מרגישה אותה?
"אני אומרת לפעמים דברים מאוד חשובים שצריכים להיאמר ואף אחד לא אומר אותם, ובסוף זה מסתכם ב'יאללה, את מתבכיינת'. אני לא חווה גזענות ביום יום שלי, ממש לא. אז אם אני משמיעה קול, אני משמיעה קול של אנשים אחרים שלא סופרים אותם, שהם חשובים לי. לא מזמן פתחתי את העיתון וקראתי שהנהגת שדרסה את הילד רפאל אדנה קיבלה רק שנה בכלא. אז אני אומרת בטח שזה קיים, אין חוק אחד לכולם".
גם היימנוט קסאו עדיין נעדרת.
"הייתי בטוחה שאחרי שנתיים שהיא לא פה, כוכבי הילדים יעשו משהו ביחד ויזכירו אותה, אבל כשזו ילדה אתיופית אז 'זה שלכם, תילחמו אתם על זה'. קשה לי לראות את זה. את רואה שלא באמת אכפת, וזה כואב. זה כאילו הפך להיות מלחמה 'שלכם'. כמו שאומרים 'ההפגנה של האתיופים', לא, זו הייתה הפגנה נגד אלימות משטרתית".
