דבר כזה עוד לא קרה ב"ווארט" של רשת 13: זוג שמבטל את האירוסים רגע לפני הכניסה לחופה. אחרי הצעת הנישואים המרגשת של יעקב פריימרק להלל לאורה מורנו, אף אחד לא ראה את זה בא. חוץ ממנה כמובן. "משהו שם לא נפגש", היא מספרת בפודקאסט "הברזייה" של מגזין סוף השבוע של ynet. "התחילה לחלחל אצלי ההבנה שהנה, אני מאורסת ואני עם טבעת. אבל כשיעקב שאל אותי מה עם תאריך לחתונה, לא רציתי לתת סתם תאריכים. הרגשתי שמשהו קורה פה".
איך התקבלה ההחלטה לבטל?
"הגענו למצב שאנחנו לקראת החתונה ושנינו לא מאושרים. רק רבים ומתווכחים לא מודעים, לא קשובים אחד לשניה. גם ככה היו בינינו פערים, והם רק העמיקו. לא הצלחנו להגיע אחד לשנייה בכלל. יעקב מאוד עובד עם הראש, עם השכל, הוא הבין שאם לא הצלחנו לגשר על הפערים האלה לפני החתונה, אז אין טעם.
"גם ככה זוגיות שנוצרת בשידוך היא משהו שצריך לעבוד עליו. בכלל, כל זוגיות בעולם - ברגע שאתה מתחתן אתה מתחיל לעבוד. ואם לא כיף לך בעבודה ואתה רק סובל, אז בשביל מה? העיקר להתחתן? אז הגענו למסקנה שעדיף להפריד כוחות. זו הייתה החלטה משותפת".
היא נולדה לפני 27 שנים בשם לאורה, הכי רחוק מהעולם שאפשר מהעולם החרדי, למשפחה נוצרית בבוגוטה שבקולומביה. "מקום מאוד שונה מישראל. המנטליות, התרבות, הסגנון. החיים שם היו לי מאוד מעניינים. הרבה אדרנלין. אני מאוד אוהבת את המנטליות הדרום אמריקאית, השמחה. מצד שני, בגלל שזה מדינת עולם שלישי, אז אתה חווה הרבה דברים שילד פה בארץ לא חווה".
מה למשל?
"עוני, סיטואציות שאתה רואה ברחוב, אנשים גונבים זה מזה או אלימים אחד כלפי השני, הכול בדציבלים מאוד גבוהים. זה חלק מהשגרה לראות מישהו מוציא אקדח או את השכן שלך הנרקומן מזריק. גדלתי בבית קתולי מאוד. החרדים של הנוצרים. יש את האמונה בישו ובמריה הקדושה ויש כנסייה ביום ראשון, ומשהו בתוכי הרגיש לא שייך לשם".
"העלייה לארץ הייתה חלק מאוד משמעותי בחיים שלי כילדה קטנה. אני זוכרת שהגעתי לבאר שבע והרגשתי כמו בבוורלי הילס. הרגשתי שהעם היהודי הוא משפחה"
מה זאת אומרת?
"זה התחיל בגיל מאוד צעיר. בתור ילדה חיפשתי דרך לדבר עם בורא עולם, ופגשתי אותו דרך ההתבודדות. בדיעבד אני מבינה שהרגשתי יהודייה, אבל כשראיתי את סבתא שלי מתפללת לישו לא ידעתי את זה. רק בגיל מתקדם יותר, כשהיה לי משבר זהות, חזרתי אחורה כדי להבין. קולומביה עדיין מטושטשת לי. גם היום יש דברים שאני צריכה לפתור עם עצמי.
"העלייה לישראל הייתה חלק מאוד משמעותי בחיים שלי בתור ילדה קטנה. אני זוכרת שהגעתי לבאר שבע והרגשתי כמו בבוורלי הילס. הכול היה מאוד חם ועוטף ממש מהרגע שהגעתי. זה אפילו התבטא בשכנים, שהיו מזמינים אותנו לאכול איתם או מציעים עזרה. הרגשתי שהעם היהודי הוא משפחה. זו גם הסיבה שאנחנו מתווכחים כל הזמן, כמו במשפחה".
בנצרות זה לא הרגיש ככה?
"ממש לא, אתה מרגיש זאב בודד. בודד לחטאים שלך, לפשעים שלך, לחסדים שאתה עושה. החסדים הם מול עצמך, לא מול הקהילה".
"הרב אמר לי 'את יהודייה כי את שואלת הרבה שאלות'"
כשעלתה לארץ, מורנו אפילו לא ידעה שהיא לא יהודייה. רק כעבור שנים גילתה שאמא שלה ידעה, אבל בחרה לא לספר לה עד שתתבגר. "חייתי בסביבה חילונית, בלי הבנה של מה זה יהודי, לא יהודי, מה זה ישראלי. ואז קיבלתי מכתב מהצבא על קורס גיור וכשאמרתי שיש פה טעות, המש"קית אמרה 'זה השם שלך, זו תעודת הזהות שלך'.
"כשחזרתי הביתה ודיברתי עם אמא שלי, היא אמרה 'אני מצטערת שלא סיפרתי לך עד עכשיו, אבל רציתי שתעשי את הבחירה שלך, כי אז זה יבוא ממקום אמיתי'. היה קצת כעס ומשבר, אבל זה ממש לא היא. היא רק הייתה השליחה".
איך הרגשת כשהתחלת ללמוד בקורס?
"בהתחלה חשבתי לעצמי 'מה זאת ההחמרה הזאת, מה הסיפור?'. בנצרות מטבילים אותך, באסלאם אתה אומר כמה מילים ויאללה, אתה מוסלמי. אבל ביהדות לא. זה סיפור, זה מסע, זה תהליך. ואז כשנכנסתי לזה, התחלתי לשאול מלא שאלות. אני זוכרת שהרב אמר לי 'את יודעת למה את יהודייה? כי את שואלת מלא שאלות'. וזה בדיוק היהודים. הם כל הזמן שואלים שאלות. ובגלל זה יש גם כל כך הרבה תשובות".
איך את מגדירה את עצמך היום?
"זו שאלה טובה. מי שצפה בתוכנית ראה שהשידוך שלי, יעקב, הגדיר את האמונה שלו בדרך מסוימת וזה נהיה דיבור ממש חזק שהוא רוצה להיות חרדי בטהרת הבית וחבדניק בין אדם לחברו. זו ממש הדרך שלי, אני אוהבת את זה, אבל אני חושבת שההגדרות מגבילות אותנו. ברגע שאגדיר, אתה תסתכל עליי בצורה אחרת, אז אני מאוד נזהרת. אני חושבת שאני יהודייה ששומרת מצוות ושבאיזשהו מקום גם חיה חיים שהם חרדים".
"אחרי הגיור את חייבת להתחתן. בעולם החרדי שידוכים זה כמו לחפש את העבודה הכי טובה בשוק. בסוף זו הבחירה הכי חשובה בחיים. לא קניית בית או רכב"
ואז את הולכת לחפש שידוך בטלוויזיה, למרות שאין לך טלוויזיה בבית.
"יש לי מסך אבל אין לי כבלים, יש לי רק אפשרות לשמוע שירים ביוטיוב. אבל אני יודעת מה זה העולם והחברה המערבית, החילוניות ומה זה ריאליטי. בסוף מי שרשמה אותי זו חברה שלי, כי היא אמרה לי שהסיפור שלי מטורף. אני אמרתי לעצמי שאם אני הולכת לזה, זה רק בשביל לעשות קידוש השם. אם אני יכולה לחזק בן אדם אחד, זה עולם וממלואו בשבילי".
ודווקא בתוכנית שידוכים?
"אחרי הגיור את חייבת ללכת להתחתן. בעולם החרדי שידוכים זה כמו לחפש את העבודה הכי טובה בשוק. בסוף זו הבחירה הכי חשובה בחיים. לא קניית בית, לא קניית רכב".
עצם זה שאת גיורת, זה סוג דרגה נמוכה בעולם השידוכים.
"כן, כמו גרושים. אין מה לעשות, גרוש בא כביכול עם חבילה, ואם יש ילדים אז בכלל. אם הבחורה היא בת של רב, אז המעמד שלה גבוה ואם היא ממשפחה אמידה, אז עוד יותר".
ואיפה את בסקאלה הזו?
"בסוף זו גם ההסתכלות שלך על עצמך. לדעת מי את. אנשים ברחוב באו אליי אחרי שהתוכנית יצאה ואמרו 'אבל את לא מבינה מה את שווה'. אני יודעת מה אני שווה, פשוט תבינו שזו לא סיטואציה של חילוניים שמכירים באיזשהו מועדון או בר. זה משהו קצת אחר. יש פה שאלות עמוקות שקשורות לאורח החיים. אז מישהי עם סיפור כמוני זה מעניין, זה יפה, אבל יש הרבה אנשים שלא מעוניינים להיכנס לזה, וזה בסדר. נכוויתי לאורך הדרך וחשוב לי להגיד שלא התפשרתי. זכותי, לא? לא רציתי לצאת עם כל אחד. ואז הגעתי לתוכנית ופגשתי את יעקב".
איך היה המפגש הראשוני?
"יש דבר כזה שקוראים לו נשיאת חן. זה משהו מאוד עמוק. נשיאת חן יכולה להיות פיזית או פנימית. עם יעקב היה קליק. הרגשתי בפגישה הראשונה שהכיסא בולע אותי מהמבוכה ומהפחד לספר לו ומהפחד לא לספר לו. הרגשתי שאני לא יודעת אם זה הזמן הנכון. היום אני יהודייה, אז האם אני צריכה לספר את כל מה שעברתי? בעולם השידוכים כן, בעולם הרגיל לא בהכרח".
"בהצעת הנישואים הייתי בעולם אחר. הרגשתי שאני שם אבל גם לא. שאני רוצה את זה מאוד, אבל רגע. יש את רצון השם ויש את הרצון שלי, ואני רוצה לחבר ביניהם"
במהלך המפגשים שלכם הרגשת שאת מתחילה להתאהב?
"חד משמעית. הוא מדבר דיבורים של אמת, לא כל אחד מכוון בדיבור שלו בצורה כזאת מדויקת. כולם אמרו 'איך הוא מדבר לאט', אבל יש משהו באיטיות הזאת, יש מחשבה שעומדת מאחורי זה. משהו עמוק יותר. אתה לא פוגש בן אדם כזה כל יום".
אז מה בכל זאת לא התחבר לך?
"אני זאת שרגילה להינעל רגשית, בגלל כל הפגיעות והטראומות שעברתי, ופתאום מישהו עושה לי את זה. התאכזבתי מאוד שהוא לא תיקשר איתי. זה נפל בעיקר על תקשורת".
אתם מדברים בין המפגשים?
"אחרי הפגישה הרביעית ההפקה הביאה לנו מתנה - תמונה שלנו עם מספרי הטלפון שלנו מתחת. אמרתי 'אני אתקשר או שהוא יתקשר? מה עושים עכשיו?'. יעקב ישר התקשר. זה היה כיף".
ואז הגיעה ההצעה.
"שעתיים לפני הייתי אצל הרבנית ודיברתי איתה על החששות שלי. יש דברים שלא קשורים ליעקב אלא למסע ולתהליך שלי. יצאתי מחוזקת בטירוף והרגשתי שאני במקום הנכון ושהייעוד שלי הוא להקים בית יהודי, ויעקב יכול להיות פרטנר. ואז בהצעה הייתי בעולם אחר. הרגשתי שהנשמה שלי יוצאת ורואה את הסיטואציה מלמעלה. הרגשתי שאני שם אבל גם לא. שאני רוצה את זה מאוד, אבל רגע, שנייה אני לא מוכנה לחתונה. ההתמסרות הזאת, לעשות את רצון בעלי, להיות כל עולמו...מה, זהו? אני רק בת 27. יש את רצון השם ויש את הרצון שלי, ואני רוצה לחבר ביניהם".
"החרדים לא רואים טלוויזיה, אבל יש להם טיקטוק"
כמי ששייכת ליותר מקהילה אחת, הלל כבר מכירה את מגוון התגובות להחלטה הלא שגרתית שלה למצוא שידוך בתוכנית טלוויזיה. "יש כאלה שאומרים שהרסתי לעצמי את החיים ופתחתי יותר מדי דברים אינטימיים, יש כאלה שחושבים שהם היועצים הכי טובים - 'הוא לא מתאים לך', 'היית צריכה לעשות ככה'. אבל יש גם אנשים שרוצים להכיר את המסע שעברתי ואומרים לי שהם ממש התרגשו".
אולי מי שרואה אותך בטלוויזיה ואחר כך מטיף לך הוא לא כזה צדיק.
"אני חושבת שבעולם החרדי אולי לא צופים בטלוויזיה, אבל יש היום הרבה אנשים שיש להם טיקטוק ואינסטגרם ודברים כאלה. זה מצחיק. לפני שבועיים ישבתי בבית חב"דניקי כזה, ומלא בנות באו וחיבקו אותי והתלהבו, והייתה שם מישהי מבוגרת ששאלה אותי 'מי את?'. מי ששומר על עצמו, אין לו מושג מי אני".
אז את עכשיו סלב במגזר?
"כן. השיא היה כשהייתי בכותל ועשרים בנות סמינר הקיפו אותי. הן מקסימות, זה דור אחר. מי שמזהה אותי זה לא בנות 40-30, אלא ילדות בנות עשרים, לפעמים פחות".
"אני מאוכזבת מעצמי שלא הייתי מחוברת לעצמי יותר, שזה כמעט היה שם ובסוף לא. אבל כשאתה מסתכל על זה, בורא עולם מדייק אותך. כל עכבה היא באמת לטובה"
למה בעצם באת לתוכנית?
"באתי ממש בשביל להתחתן. אחד המסרים שרציתי להעביר זה שדי עם ההגדרות האלה, שגורמות לנו לשכוח את העיקר. ואם כבר הגעתי לדבר הזה, זה גם כדי להביא את האמונה שלי בקב"ה למסך, בדרך לא קונבנציונלית. כשאתה הולך לבנות בית עם מישהו, חשוב מאוד שתבין אם הוא נמצא בכלל באותו ראש שלך, אם המשפחות שלכם מסתדרות, אם זה משהו שמתאים לך להיכנס אליו".
יש גם את עניין המשיכה.
"הקודקוד של המשולש הזה זה המיניות, אבל יש משיכה שהיא לפני המיניות, שנובעת מאיך שהוא מדבר, איך הוא מול אנשים, מה הוא מביא לשולחן כשהוא הוא אומר את האמת שלו. בעולם החילוני הפירמידה הפוכה: קודם מתחילים עם המגע ואז מנסים לבנות את זה קדימה. אני חושבת שבמגזר החרדי יש פחד לדבר על הנושא הזה כי הוא כל כך קדוש וטהור. אתה עושה ברית עם בורא עולם באותו זמן. אתה משאיר את הדבר הזה קדוש וטהור רק כשאתה אדם שלם, וזה קורה אך ורק אחרי החתונה".
את מאוכזבת?
"אני מאוכזבת מעצמי שלא הייתי מחוברת לעצמי קצת יותר. אני מאוכזבת שזה כמעט היה שם ובסוף לא. אבל בסוף בורא העולם מדייק אותך, את מבינה שכל עכבה היא באמת לטובה. יש הרבה דברים שרק אני ויעקב יודעים ורק אני והוא מבינים ואם זה נכון או לא נכון".
דמיינת את יעקב כאבי ילדייך?
"ממש. דמיינתי את הפירות והירקות שהוא מגדל ואת השטויות שהוא עושה עם הילדים שלנו".
יש לזה עוד סיכוי לקרות?
"אנחנו עדיין בקשר פה ושם, אבל אני באמת לא יודעת. כל אחד עכשיו נמצא במסע של חיפוש ותיקון עצמי. אני רוצה שיהיה לו הכי טוב. אני באמת באמת אוהבת אותו".
