"הכי קל להצחיק אנשים בתקופה הזו, אתה לא מבין בכלל", מפתיעה ליטל שוורץ.
תסבירי.
"אחרי שהתחילה המלחמה התלבטתי אם לעשות סרטונים מצחיקים. שיתפתי את הקהל, שאלתי 'זה בסדר? אתם רוצים?', וכולם ענו 'כן, תוציאי'. כמובן שהיו גם כאלה שלא. הוצאתי והקהל היה צמא לזה. צחקו ממני גם לפני, אבל כמות הצחוקים עכשיו, זה צחוקים שלא שמעתי. הקהל בא ורוצה לצחוק, צוחק מהנשמה. זה חלום".
התקופה הזו הכניסה את כולם לחרדה. איך את מתמודדת?
"אני אדם חרדתי נורא, אחד האנשים הכי חרדתים שתכיר בעולם. יש לי חרדה מהכול. יש אנשים שבשבילם יום כיף זה קניות, תנו לי ליום הולדת יום בדיקות, איזה MRI. אני לוקחת כדורים כבר שלושים שנה.
"אני זוכרת שהיה שער בעיתון, 'גם ליטל שוורץ לוקחת כדורים פסיכיאטריים', ואמא שלי אמרה 'מה את צריכה שכל העולם ידע שאת לוקחת כדורים?'. אז כל העולם יידע שאני לוקחת, אף אחד לא חושב שאני בסדר, אף אחד לא רואה אותי ואומר 'היא נורמלית'. זה מה שעשה לי את הקריירה, אם הייתי בסדר לא הייתי מצליחה ככה. אני לוקחת ונהנית מזה יופי. גם פסיכולוגית, זה 400 שקל לשעה והיא מדברת איתי על מה שהיה בילדות, בואי דברי איתי על מה שקורה עכשיו! והיא מחממת אותי על כולם, אתה יודע איזו חמה אני חוזרת? היא מסכסכת בין כולם. אני חוזרת ואומרת לאמא שלי 'זה הכול בגללך, את הבעיה'. עזוב, עדיף לא ללכת".
בר זגה
ליטל שוורץ: "כתבו עליי שאני גסה ובהמה, לא העריכו את הדבר הזה שנקרא סטנדאפ"
51:25
ההומור אצל אנשים מצחיקים לרוב יושב על משהו. מה זה אצלך?
"על עצבות. אנחנו מדוכאים מהתחת, על מה אתה מדבר? גדלתי עם אחות נורא יפה והייתי צריכה לשרוד איכשהו. היא הייתה היפה, אז אני הצחקתי. אתה חייב להישען על משהו וההומור הביא אותי למקומות טובים. אני חושבת שזו תכונה נורא סקסית.
"תשמע, אני הייתי יצור בהתחלה, נראיתי כמו מיקו מ'צ'ארלי וחצי'. אני זוכרת שישבו ארבעה או חמישה סטייליסטים ולא ידעו מה לעשות איתי, אמרו 'היא נראית כמו כדורגלן, צריך לעשות איתה משהו'. אני חשבתי שאני לא צריכה להיות נשית, אמרתי 'אני טום בוי, אני קומיקאית, למה אני צריכה להיראות טוב?' אז היה דיון איך להפוך אותי למשהו".
שוורץ פרצה לתודעה בשנת 2007, כשקיבלה פינת סטנד-אפ קבועה בתוכנית האירוח של יאיר לפיד. אלו שעשו את הפינה לפניה, ביניהם ליאור שליין ועדי אשכנזי, הפכו לכוכבים, וגם שוורץ זינקה אל הפסגה והמשיכה לקריירה ארוכה וענפה על הבמות ובטלוויזיה, במהלכה יצרה את הסדרה "חברות" בכיכובה והופיעה בתוכנית מערכונים משלה.
"למדתי משחק שלוש שנים והסטנד-אפ הגיע במקרה", היא מספרת על תחילת הדרך. "רציתי צ'כוב, רציתי נינה וזה לא קרה. הייתי תמרור, מעבר חצייה, קוף, הייתי הרבה דברים. עד שעמדתי על שתיים לקח הרבה זמן, בחיי. הייתי באודישן לדג ולא קיבלו אותי, אמרו לי שאני לא גבוהה מספיק. דברים שאתה נגנב. כל כך הרבה 'לא' שמעתי בחיים שלי, עד שאמרתי 'די, חלאס'. ככה נכנסתי לסטנד-אפ ולאחת ההופעות הגיע יאיר לפיד - ויאללה, שידור חי".
איך היה להיות פתאום בפריים טיים באחת התוכנית הכי נצפות?
"הייתי ממש ילדה, בת 28. הגעתי לשידור חי מול כולם, קראתי ליאיר לפיד 'חרא' שש פעמים ואני זוכרת שזו הייתה הכותרת, 'למה היא קוראת ככה ליאיר לפיד'. ואז הגיע 'צחוק מהעבודה' ו'חברות' שכתבתי לעצמי. יאיר פתח לי את הדלת ואני המשכתי".
זה תחום שנראה שיש בו כסף טוב.
"סטנד-אפ זו עבודה מאוד טובה, אבל תובענית. היא מביאה כסף טוב אם אתה טוב בזה. זה לא זוהר כמו שחושבים. אני לא מפונקת, זה תלוי כמה אתה עובד ועושים כסף לא רע. תמיד כשיש מלחמה אנחנו הראשונים שנפגעים, אז זה מבאס. אבל אני אוהבת את זה. זה נשמע קיטשי ובנאלי, אבל כשאני בהופעה ומצחיקה את הקהל, אז עשיתי את שלי בעולם הזה".
3 צפייה בגלריה
"כשאני בהופעה ומצחיקה את הקהל, אז עשיתי את שלי בעולם הזה". ליטל שוורץ מול ניצולי הנובה
(צילום: אינסטגרם)
את מסתכלת על הדרך שעשית ואת מרוצה? היית משנה משהו?
"אני כל כך שמחה על הדרך הזאת של הסטנד-אפ. זה מקצוע קשה מאוד. פעם נורא זלזלו בסטנד-אפיסטים וזה שיגע אותי שנים. היום כבר לא אכפת לי לדבר על זה, פעם פחדתי, אבל היום באמת שיילכו קיבינימט, כבר לא אכפת לי. כתבו עליי ספציפית שאני גסה, בהמה, לא העריכו את הדבר הזה שנקרא סטנד-אפ. לעמוד על במה ולהצחיק חמש מאות, לא בתוך דמות, אתה לא מתחפש, אתה לא עושה חיקוי, זה אתה לבד על במה ומצחיק. כמה אנשים באמת טובים ויכולים לעשות את זה? לא מבינים את הקושי בלעשות את הדבר הזה, וזה חירפן אותי".
היום כשאת כבר מוכרת ואת ליטל שוורץ, את עדיין מקבל 'לא' באודישנים?
"ברור. עכשיו יותר קל לי כי קוראים לי, אבל צריך במאי אמיץ שיבין שאני יכולה לעשות הכל, אם לא יותר טוב. אני עושה עכשיו תפקיד אצל הבמאי שמי זרחין בסרט "חמדה", תפקיד דרמטי ראשון. אני מודה לו, לבמאי האמיץ שהבין סוף סוף שאפשר לתת לי דרמה ולא לפחד".
אחרי הרבה שנים.
"המון שנים. זה נורא מעצבן שנתקעים על סטיגמה מסוימת. אבל אני כותבת לעצמי, אני כותבת סרט, אני כותבת סדרה, כותבת סדרת ילדים. אני לא מחכה לתפקידים, אני תמיד אומרת – 'אל תחכו, תיצרו'. אני לא רוצה שיעשו לי טובות. אני אצור בעצמי והכל טוב. אני כל פעם בעשייה וכל הזמן עושה, אני לא מחכה. ואם אומרים לי 'לא', אני ממשיכה, אני לא תלויה באחרים".
מה הדבר שבאמת קשה במקצוע הזה?
"אכזבות. זה מקצוע עם הרבה כאלה. אתה צריך להיות כל הזמן בתודעה, זה שאתה מוכר זה לא מספיק. צריך לתחזק את זה וזה לא קל. אתה חייב להיות כל הזמן רלוונטי, שהקהל יאהב אותך, אתה יודע איזה קשה זה? זה לא פשוט אבל בסדר, זו העבודה. הרבה פעמים הציעו לי לעשות ריאליטי, שיכול היה להקפיץ אותי וסירבתי".
מה למשל?
"למשל 'רוקדים עם כוכבים'. אני מאוד רוצה, אני גם יודעת לרקוד אבל מפחדת, אני מודה. אני יודעת שזה מקפצה הדבר הזה, אבל אני רוצה לחכות לרגע הנכון. יכול להיות גם שאני מבוגרת מדי, ואני מפחדת לשבור רגל, כל הזמן שוברים רגל או יד. אבל אני בטוח אעשה, אני אוהבת את זה. בעיניי זה הריאליטי הכי טוב שיש".
הציעו לך עוד? "האח הגדול", "הישרדות"?
"מה שאתה לא רוצה, הכול הציעו לי. מה שאמרת, 'הזמר במסכה', הכול הציעו".
ולכולם אמרת לא?
"כן".
למה?
"כי אני עובדת, אני קיימת. למה לא 'האח הגדול'? תגיד לי אתה רציני, אתה רוצה שישנאו אותי אחרי זה? אני אריב עם כולם, אני אשנא את כולם ואחרי זה אף אחד לא יבוא להופעות. 'הישרדות', מה קרה לך? אחד הדברים שחשבתי זה שאהיה רזה, זה הדבר שהכי בא לי".
3 צפייה בגלריה
"אתה חייב להיות כל הזמן רלוונטי, שהקהל יאהב אותך, אתה יודע איזה קשה זה?"
(צילום: שי פרנקו)
כשהתחלת, לא היו הרבה קומיקאיות בארץ. גם היום אין המון.
"יש המון, אתה לא מבין כמה. הן מצוינות, הן מעולות ופעם זה לא היה ככה, היינו איזה שלוש. אני תמיד אומרת שלכל אחת יש את המקום שלה, כל אחת שונה".
זה פורח ברשתות החברתיות.
"האמת שיש מלא משפיעניות שעושות את זה עכשיו, זה נהיה טרנד. כל אחת עושה מה שהיא רוצה. הטיקטוק גמר אותי, בהתחלה הייתי נגד זה, עכשיו אני איתם, אני מעלה. זה לא פשוט, זו עבודה, הן עובדות בזה, זה בקצב אחר".
היחס לנשים מצחיקות השתנה?
"אני חושבת שכן. כל השטויות האלה של 'אין נשים מצחיקות', אני לא יכולה לשמוע את זה. נשים כל כך מצחיקות ויש כל כך הרבה מהן, זה לא נכון להגיד את זה. זה מרתיח אותי".
קיבלת תגובות כאלה?
"כל הזמן. הופעתי בהתחלה מול שיכורים, היו באים לבמה וצועקים 'יאללה לא מצחיק'. הערות על המראה, 'למה היא לא נשית?', 'למה היא לא מתלבשת יותר נשי?', אז כל הזמן היו ותמיד יהיו, וזה בסדר. היום ממרומי גילי זה לא מזיז לי".
נשים חוטפות יותר מגברים.
"אנחנו כל הזמן חוטפות. ב'צחוק מהעבודה' הבנים עלו עם גופייה, נעלי ספורט ומכנסיים, ואני עם מחטב שנכנס לי לתחת, גרביונים ועקבים שבקושי עמדתי בהם, ועכשיו לכי תצחיקי כשלא נוח לך. אמרו לי 'את האישה היחידה, תיראי טוב'. רציתי גם לבוא עם גופיה, לשבת ולגרבץ איתם, לא נתנו לי. היה לי מאוד קשה בקטע הזה. אבל אני כן אוהבת להתלבש ולהיראות טוב, זה השתנה עם השנים".
בגלל הביקורות?
"בגלל שראיתי איך נראיתי".
תחגגי השנה 49, אוטוטו 50.
"עוד מעט אני אתחיל בוטוקוס, עוד לא עשיתי. בכל תמונה שאני מעלה זה 'את חייבת בוטוקוס', כבר אי אפשר להעלות תמונות לאינסטגרם. אני עוד מחכה עם זה, אבל אני אעשה. אני לא רוצה להיות מתוחה מדי, אני רוצה שיהיה לי את החיוך, את העיניים, אני עדיין משתמשת בכל הדבר הזה, זה בשימוש. הייתי רוצה להרים כמה דברים".
את רואה אנשים על המסך שכבר עמוק בטיפולים האלה ואת אומרת 'ככה אני לא רוצה'?
"בטח. יש מלא מגישות שאני אומרת עליהן 'לא, תחכי עם הבוטוקוס' או 'מה היא עשתה לעצמה'. היום כולן עושות מגיל צעיר, מרימות דברים, זה נורא בעיניי. יש משהו בתהליך ההתבגרות שהוא כיפי, אני אוהבת את זה, יש בזה משהו נחמד בזה שאני מתבגרת. התבגרתי, אני לא בת 20, לא בת 30, אני בת 40 פלוס, וזה בסדר גמור".
האזינו לריאיון המלא בפודקאסט "הברזייה", בראש העמוד!
