ליאל אלי (26) ידועה בסרטונים המצחיקים שהיא הייתה מעלה לרשתות החברתיות לפני ה-7 באוקטובר. כאחת מיוצרות התוכן המובילות בישראל, היא תמיד דאגה להכניס הומור בכל אחד מהתכנים שהעלתה - בין אם מדובר באנקדוטה מחייה האישיים, בתוכן שיווקי או בכל דבר אחר. אלא שכמו משפיענים רבים בישראל, גם היא לא מסוגלת לחזור לחיים שלפני אותה שבת נוראה, ולפרסם רק אסקפיזם.
"אי אפשר להביא 100% הומור ולהגיד שאני הולכת להיות אחראית על המורל, זה לא המצב. עם ישראל עבר טראומה קשה וצריך להעביר את זה לעולם", היא אומרת אבל מבהירה שהיא כן מנסה לשלב בין התכנים: "אני משתדלת להביא דברים מרימי מורל וגם דברים קשים, להראות את הדברים כמו שהם. בנקודה הזאת, הדבר האחרון שאני חושבת עליו זה סרטוני הומור. שמתי לעצמי למטרה להתמקד במה שהמדינה עברה, בדברים הקשים, לא חשבתי על הומור בכלל". אלי גם מוסיפה שבהתחלה היא התעצבנה על אנשים שרק העלו סרטונים הומוריסטיים, אבל "עם הזמן הבנתי שאנחנו כן צריכים סרטונים שירימו את מצב הרוח וכן שחררתי קצת. עכשיו אני מאפשרת לעצמי להעלות סרטונים הומוריסטיים על המצב כמו לצאת מהמקלחת באמצע החפיפה כי יש אזעקה, וזה לצד סרטונים עצובים שכל המדינה צריכה לשמוע ולעמוד מול האמת הקשה. כרגע אני משלבת".
תחזירי אותי ל-7 באוקטובר שלך. איפה היית?
"זה תפס אותנו בטיול באתונה. היינו בשוק ורק חיכינו כבר לחזור לארץ. טיסות התחילו להתבטל וניסינו להשיג טיסה כדי לחזור מהר, כי כבר לא יכולנו להישאר כל כך רחוק ממה שקורה כאן".
אלי אומרת בכנות כי ההתמודדות עם הטבח הייתה קשה לה מאוד במישור הנפשי. "אני מאוד מודעת לזה שיש לי נפש עדינה, כל דבר יכול לגרום לי לחרדה. אני סובלת מחרדות וזה הביא אותי לחוסר שינה. לא התאפקתי ונכנסתי לסרטונים ולא הצלחתי ללכת לישון בגללם, אי אפשר לעכל אותם. כמה שננסה להסביר לעולם 'תראו מה היה פה' - שום דבר לא יצליח להמחיש את זה. בשבוע הראשון הייתי דבוקה לחדשות עד שהבנתי שאני צריכה לתפקד ולשחרר את זה".
כעת, היא מודה שהיא מתעדכנת רק בכותרות המרכזיות ומנסה למנן את כמות החדשות שהיא צורכת - כדי לשמור על שפיות. "אם נתקע כל היום על החדשות יהיה לנו קשה להרים את הראש ולשמור על מורל גבוה, אבל אני רוצה לשים בסוגריים את העובדה שאסור להתעלם מהמצב וחשוב להתמודד עם זה, פשוט לצרוך חדשות במינון הנכון כדי שלא נקרוס".
אני רואה סרטונים שלך עם פצועים, עם חיילים.
"בימים הראשונים נכנסתי להלם ולא עשיתי כלום. הייתי בבית, בכיתי ולא הצלחתי לתפקד כמו שצריך. עכשיו אני מתעלת את הזמן שלי ומייצרת סרטוני הסברה, עורכת תוכן שקשור למלחמה, עובדת עם עורכי וידאו, מפיקים. אני גם הולכת לבקר ילדים ומשפחות, הולכת לבקר חיילים, בבסיסים, הייתי לא מעט בתל השומר ומצאתי את עצמי חוזרת לבקר חיילים שכבר הייתי אצלם, שיצרתי איתם חיבור ורציתי לשבת איתם עוד קצת. איפה שאפשר לשמח ולהעלות את המורל ולהיות שם בשביל אנשים שצריכים אותנו כרגע - זו זכות".
ספרי על המפגשים שלך עם המפונים.
"הייתי במפגשים בתל אביב, בהרצליה, ברמת גן, בפתח תקווה, בנתניה ועוד, ופגשתי לא מעט אנשים שהגיעו מנתיב העשרה, משדרות, מאשקלון, מקריית שמונה, מבארי, וממקומות נוספים. אני מרגישה שהילדים, ממה שראיתי הם פשוט ילדים, הם לא מודעים כמו המבוגרים, אבל אין לדעת מה מתחולל בנפש שלהם. יש לא מעט שסובלים מטראומה בעקבות המצב. אני מגיעה לשמח, לעשות להם כיף והדבר הראשון שאני עושה זה לשמוע את הסיפורים שלהם, זה הכי חשוב לי. אי אפשר לעכל שהם עברו את הזוועות האלה. אתמול תושבת שדרות הראתה לי סרטונים של מחבלים שירו מתחת לבית שלה ואתה לא מאמין שזה היה כאן אצלנו. ילדה אחת סיפרה לי על בן דוד שלה שחטוף ואתה מבין שזו תמונה לא הגיונית, היא ילדה. אמא מנתיב העשרה, שהבן שלה היה בכיתת כוננות בזמן שהיא והמשפחה בממ"ד. הוא נפצע, כרגע הוא בשיקום והבן השני שלה עכשיו נכנס לעזה. אימהות חוות דברים שאי אפשר לדמיין. צריך להיות שם בשבילם".
כמו לא מעט יוצרי תוכן בישראל, גם את לקחת על עצמך את נושא ההסברה.
"יש מיליון רבדים ומיליון סרטונים שאפשר לעשות עליהם הסברה, אני משתדלת לרשום לעצמי את הדברים החשובים ולפיהם לפעול, לתקוף כל פעם נושא חשוב אחר. בעולם אומרים ש'ישראל רוצה לעשות רצח עם', ואני רוצה לעשות סרטון שבאמנה של חמאס כתוב לרצוח את היהודים ושאנחנו אלו שנלחמים בטרור. אי אפשר להעביר הכל בסרטון אחד, אני מנסה להבהיר כל פעם נקודה אחת חזקה.
"מה שמעצבן אותי זה שאני מקבלת תגובות כמו 'גם ככה אף אחד לא מקשיב, כולם שונאים את הישראלים' ואסור לצאת מנקודת הנחה כזו! אם לא נלחם בפן ההסברתי, לא תהיה לגיטימציה למדינת ישראל לא משנה כמה הצבא חזק. מדינת ישראל, כל האזרחים הערבים והיהודים שישראל חשובה להם ורוצים לחיות כעם, צריכים להבין את זה".
אלי ממשיכה ומדגימה: "תראה את הסרטונים של אנשים שתולשים מודעות של החטופים, לא מדובר בהכרח בנשים עם חיג'אב, אלו אנשים לכאורה כמוני וכמוך. התפיסה האיסלאמית הרדיקלית מחלחלת לאירופה ולארה"ב. התפרסם סקר שאומר שככל שהקהל צעיר יותר, התמיכה בישראל פוחתת. צריך לעצור ולשאול את עצמנו מה העתיד שלנו כאן. כדי שנוכל לגדל ילדים בנחת, אנחנו חייבים לעבוד כאן בהסברה ולהראות את האמת לעולם".
את חושבת שמדינת ישראל עשתה מספיק בפן ההסברתי?
"שרת ההסברה התפטרה בשיא תפקידה, המדינה לא עשתה כלום בנושאי הסברה. העבודה האמיתית נעשתה על ידי אזרחים, משפיענים. לא ראיתי משפיען אחד שהתעלם מהמצב, כולם תרמו בשביל המטרה הכל כך חשובה הזו, הכל יוזמות פרטיות. עורכי וידאו לא לוקחים תשלום היום על סרטוני הסברה, רק רוצים לעזור. איפה המדינה? איפה הממשלה? הם ממש לא פה".
מה התגובות שאת מקבלת ברשת על הסרטונים שאת מעלה בימים האלה?
"מן הסתם לכל תוכן הסברתי התלוו אלפי תגובות פרו פלסטיניות ובוטים של חמאס – אבל זה מעניין לי את התחת. אני זוכה לחיבוק של העם ושל המדינה שלי, ולצד התגובות הפלסטיניות יש תגובות מחזקות וטובות מבפנים. מדינת ישראל עסוקה כרגע בלהתאחד, זה מה שצריך להיות".
מה עושה לך טוב בתקופה הזו?
"לצאת מהבית, להמשיך בעשייה של ההסברה, לראות ילדים, משפחות, חיילים, לעזור איפה שאפשר. זה ממש ממלא. בהתחלה הייתי מאוד בדיכאון ועכשיו כל מה שקשור בעשייה לטובת עם ישראל - עושה לי טוב. יש הרבה אופציות להתנדבויות, הרבה מקומות שצריכים עזרה. ממליצה לצאת מהבית ולהתנדב".
לכאורה זה לא הזמן לדבר על זה, אבל זו תקופה בלי הכנסה. איך את מתמודדת עם זה?
"אני לא חושבת על זה עכשיו. אני לא מתעסקת בזה, זה הדבר האחרון שמעניין אותי. יש אנשים שאיבדו משפחה, את הבתים שלהם, את הרכוש שלהם, יש מאות אלפי אנשים שמפונים מהבית שלהם, פליטים, ילדים בלי מסגרות. אני מאמינה שזה יקרה, שנחזור לשגרה ולעבודה. יש מכה רצינית לכלכלה הישראלית אבל בעזרת השם גם מזה נקום. לכולם יש את החרדה של 'איך מתפרנסים?', אני יוצאת מנקודת הנחה שזו תקופה, עם ישראל יודע להתמודד עם משברים כלכליים, יהיה בסדר".