"יש ימים שאני יותר חדורת מוטיבציה וממש עובדת בהסברה ויוצאת להתנדב - ויש ימים שאני מרוסקת נפשית ופחות מתפקדת", משיבה כוכבת הרשת רומי גיאור לשאלה מה שלומה. "מתחילת המלחמה זה בא בשלבים: הלם, אחר כך פעולה, אחרי זה עצב נוראי, וחוזר חלילה".
זה השבוע הרביעי למלחמת "חרבות ברזל", המלחמה שטרפה את הקלפים והשאירה את כולנו בעיקר עצובים, כואבים ומתקשים לעכל. בשיחה כנה מספרת גיאור על הפחדים שתוקפים אותה והתחושות הקשות. "החרדות תוקפות אותי בעיקר בלילה, אני חושבת שלא הייתה לי שינה של לילה שלם, שמונה שעות, מאז אותה שבת שחורה. אני מריצה לעצמי תסריטים בראש ואם יצא לי לראות תכנים זוועתיים במהלך היום אז אני גם מתעוררת מסיוטים. בגדול, אני אומרת לעצמי 'מי אני בכלל שאתלונן על המצב', אני מפקסת את עצמי, אומרת לעצמי אני כאן והכל בסדר, ניתנה לי הזכות לחיות – נחייה".
את צופה הרבה בחדשות? איך זה משפיע עלייך?
"אני מחוברת לחדשות באינפוזיה. יש לי טקס קבוע, כל היום אני על החדשות, מזפזפת בין הערוצים 12, 13 ו-14, ואז הערוצים הבינלאומיים. הזירה הפרטית שלי זו ההסברה אז חשוב להיות מעודכנים בהכל. אני תוקפת כל בעיה בזמן אמת. נגיד ביום שהייתה את התקיפה על בית החולים וברשתות העולמיות כבר ראיתי שהכותרות בעולם נגדנו ונגד צה"ל, ישר עדכנתי את החמ"ל שאני חלק ממנו. החדשות מרגיעות אותי, לא עושות לי חרדה כמו הדברים שרצים בטלגרם, זה נותן לי להרגיש בשליטה".
יצא לך כמו כולם לצפות בסרטוני זוועה. מה ההרגשה כשצופים בדברים כאלה?
"זה חילול של הנפש, אני יוצאת מתודעה לחוסר הבנה, לא מבינה שזה קרה פה, בעם שלנו, לאנשים שאני מכירה. אחים של חברים או חברים של חברים שהיו בנובה, ככל שראיתי את הסרטונים האלה והבנתי שזה כאן, זה בבית שלנו - זה לא שזה באיזו ארץ רחוקה, יש לזה אימפקט מאוד קשה. בגלל שאני מתעסקת בנישה הזו של הסרטונים, אני יושבת בחדרי עריכה ומתאימה את הוויזואליה למלל שלי ולמה שאני מראה, אז יצא לי לסיים כמה ימים כאלה עם רסקיו - ואני עדינה כשאני אומרת רסקיו".
כרגע התעשייה לא בפעילות. איך זה משפיע עליך?
"זה כל כך נכון שתעשיית הבידור היא הראשונה שנפגעת מאסונות כאלו והאחרונה שחוזרת לתפקד. את האמת, אף אחד לא דיבר איתנו על איזושהי תוכנית, מביטוח לאומי כרגע אין איזו קצבה, רצים כרגע על מה שקיים. משכורת החודש לא תהיה לי ואני גם לא יכולה להגיד שאני סומכת על הממשלה והאוצר שיוציאו תוכנית שלא תבזה אותנו, לא מאמינה שידאגו לנו באמת. אני משתדלת להיות חיובית, מקווה שיהיה בסדר. אם לא תהיה הכנסה בחודשים הקרובים, אני אצטרך למצוא מה לעשות עם עצמי, פשוט ככה".
אני רואה שאת מתנדבת לא מעט, ספרי לי.
"הזירה העיקרית שלי, שאני עובדת בה שנתיים האחרונות מאז 'שומר החומות', זו זירת ההסברה. אני מייצרת בעיקר בחירום, אבל עכשיו החלטתי שאני אמשיך עם זה גם אחרי המלחמה. אנגלית זו שפה שניה שלי ובמבצע 'שומר החומות' לפני שנתיים, מבצע שהתחיל ב-10 במאי שזה יום ההולדת שלי, החלטתי שאני מתגייסת להסברה הלאומית שלנו, פותחת את הטלפון ומתחילה לדבר לכל מי שיוכל להקשיב.
"גם הפעם לא חשבתי פעמיים וכבר ב-7 באוקטובר, לפני שהתבררו כל הפרטים וגודל האסון, כבר התיישבתי לצלם סרטון שהגיע לחצי מיליון צפיות. שם אני עובדת. אני מלקטת מידע מהרשתות, מעבדת טקסטים, נוסעת לאולפנים לצלם. הקמתי מערך הפקתי של אולפנים בראשון לציון עם צלמים, קופירייטרים, עורכים וכל מה שצריך בשביל הפקת סרטוני הסברה ביעילות ומהירות, כולם שם בהתנדבות, אנחנו בערך 200 מתנדבים כל אחד בתחומו. בנוסף להסברה השוטפת, יצאתי להתנדב בסיסי צה"ל ולשמח פצועים שלנו שהגיעו לטיפול בבתי החולים במרכז. הייתי במתקן אדם עם חיילים, הייתי באיכילוב, באירוע לניצולים מהנובה והשבוע אני מתוכננת לנסוע לסיור בקיבוצי העוטף. אני לא יודעת אם אוכל לעמוד בזה, אבל אני שוקלת את זה. אני הולכת לכל זירה שצריך, שזה חיוני".
איזה תגובות את מקבלת על הפעילות שלך?
"תגובות הנאצה של הפלסטינים הן חסרות תקנה. אני גם ככה מתמודדת עם זוועות כל היום - זוועות שאין ברירה וצריך לשדר אותן לעולם, אז אני לא נכנסת לקרוא והמטרה פה היא לא להעלות את מספר העוקבים באינסטגרם שלי או לבכות אם הם יורדים, המטרה היא לנסות לשגר כמה שיותר תוכן פרו-ישראל מדויק ומהימן לעולם. כל השאר זה הבל הבלים.
"אני חושבת שהשבוע הייתה לי הבנה עם עצמי מי פה באמת קהל היעד. עד היום הייתי בטוחה שקהל היעד זה הפרו-פלסטינים שלא יודעים מה קורה פה, שניזונים משטויות שהיו בטוחים שמעוגנות בעובדות. הבנתי ששם לא יהיה שינוי וזה לא קהל היעד. אחרי עשרות שיחות פרטיות עם תומכי פלסטין בכל הפלטפורמות, אלו האנשים שלא ישנו את דעתם ולא משנה מה. למה? כי אלה אנשים שגם כשאני שולחת להם הוכחות (כולם רצו הוכחות ששרפו אנשים וערפו ראשים), אז הם אומרים שזה 'פייק'. איתם לא יהיה שינוי תודעתי, המטרה היא לפנות לשאר העולם, לנוצרים ולאנשים שעדיין לא הצליחו לגבש דעה סופית. אני כן מאמינה שהצלחתי לעשות שינוי".
מה עושה לך טוב בימים האלה?
"אני חושבת שכל רגע שאני נותנת לעצמי שהוא בלי הטלפון והוא בלי החדשות. הרגעים האלה לא רבים, אבל אתה מגיע לאפיסת כוחות אם אתה כל היום מול המסך. כל רגע שמרגיש שפוי ולשנייה שגרה. אני לא מבלה, אני לא יוצאת לשבת בבתי קפה או מסעדות, זה מרגיש לי מאוד לא נכון. איך אני יכולה לשבת בבית קפה כשיש משפחות שהאהובים שלהם חטופים בעזה. עוד אי אפשר לנהל שגרה.
"אם יש משהו שאני יכולה להוסיף לכל מי שיקרא – זירת ההסברה והמלחמה הפסיכולוגית היא מאוד חשובה, בקו התודעתי שלנו בעולם ורק ככה אנחנו נתעל עוד תמיכה מעוד אומות ומדינות בעולם שיתמכו בנו ואנחנו צריכים אותם. אנחנו חזקים והצבא חזק, אבל אנחנו נשענים על דברים גדולים מאיתנו".
