עם כל הכבוד לבנימין ושרה נתניהו, יש בארץ זוג נוצץ ומצליח אחד שמורכב מפוליטיקאי וכוכבת, ומדובר כמובן בסגן ראש עיריית תל אביב אסף זמיר ואשתו, השחקנית מאיה ורטהיימר.
השניים הרחיבו לאחרונה את המשפחה ולבתם אסיה (5) הצטרף אח קטן: נח, שנולד לפני חודש. האם הוא יילך בעקבות אחותו הגדולה ויהפוך לכוכב רשת בפני עצמו? מוקדם להגיד, אבל אם זה תלוי באביו, כנראה שלא.
בריאיון לפודקאסט "הברזייה", זמיר סיפר לנו על הג'וב הנוכחי בעיריית תל אביב ואף הגן בעוז על הבנייה הבלתי נגמרת בעיר. שמענו ממנו גם למה הוא לא משתגע מהעובדה שבתו אסיה הפכה לכוכבת בפני עצמה, ומתי הוא נאלץ לצנזר את הפוסטים של מאיה. צפו:
פודקאסט הברזייה (אסף זמיר)
אסף, מה שלומך?
"עייף מאוד".
מהתפקיד שלך?
"מתפקיד האב. נולד לנו ילד לפני חודש, נח, ואנחנו ישנים מעט. שני ילדים זה אירוע. זה לא שאנחנו נגד לקבל עזרה וזה לא שאין לנו את היכולת, אבל יש משהו בחוויה ההורית שאתה לא יכול להחליף. בהתחלה הוא קטנצ'יק ושברירי. זה מדהים, כיף ואושר גדול, חיכינו לזה מלא זמן".
איזה אבא אתה?
"אבא מדהים. אני מאוד נוכח ומעורב, ומאוד עושה הכול מהרגע הראשון, תמיד. לוקח לגן כל בוקר, לימדתי את אסיה לשחות, מרדים, מקלח, חיתולים. אני אוהב את ההורות מאוד, ואוהב את אסיה מאוד. עם נח זה אולי משתנה קצת, כי אנחנו כבר שניים מול שניים וחלוקת העבודה בבית היא אחרת. אני יכול להגיד לך על בסיס החודש האחרון שעם נח מאיה יותר דומיננטית".
היית שר התיירות, התמנית לקונסול בניו יורק ועכשיו אתה סגן ראש עיריית תל אביב. זו רכבת הרים.
"זו רכבת הרים, אבל כולה בתוך קו אחד מחבר - השירות הציבורי. אתה יכול לשרת את הציבור כדיפלומט, כשר, כראש עיר, כסגן ראש עיר, כחבר כנסת. הדברים שאתה מתעסק בהם הם מבחינתך בניסיון להשפיע כדי שאיכות החיים תהיה יותר גבוהה ושצורת החיים תשקף יותר את תפיסת העולם שלך".
גרת גם בתל אביב וגם בניו יורק. מי יותר טובה?
"בכול מקום יש טוב ורע אבל ביום הטוב של תל אביב, כשהיא טובה וטוב לך, היא הכי טובה בעולם. כשזה מתלבש לך באזורים הנכונים, במזג האוויר הנכון, באנרגיה הנכונה - יש לה יתרונות ומעלות שאין בשום מקום אחר. השילוב הזה של ים וחום עם מרכז מסחרי ותרבותי, הייטק, חיי לילה וצעירים ביחד, כל הדבר הזה לא קיים בניו יורק".
לא הייתה מחשבה להישאר בניו יורק?
"מה פתאום. להפך, התפטרנו וחזרנו בגלל מה שקורה פה. עשינו את זה בצער גדול. לא רצינו להתפטר, היה לנו כיף שם. זה תפקיד משמעותי מאוד וסיפוק אדיר ואתגר חשוב, ועדיין הוא הצריך ממני לעמוד ולהגן על זה, על מה שאתה רואה עכשיו. לעמוד באירוע רשמי למען מדינת ישראל או של קהילה יהודית, ולהסביר למה מה שקורה פה זה טוב בעצם, ולא הייתי מסוגל. ואני לא היחיד. הייתי שר התיירות והתפטרתי כשהממשלה שהייתה הלכה לכיוון לא כיוון. והייתי קונסול בניו יורק, תפקיד חלומותיי, והתפטרתי כשהממשלה תפסה כיוון. אני לא מאמין שהאדם הוא יותר חשוב מהנושא".
תל אביב מלאה שיפוצים, אי אפשר לזוז.
"התשובה שלי לזה תהיה מאוד מתסכלת לאנשים, כי היא נורא מתייפייפת אבל אני באמת מאמין בה. אני דור רביעי בתל אביב, סבא-רבא שלי היה מפקד המשטרה של מאיר דיזינגוף. כשאני גדלתי, תל אביב לא הייתה בעבודת שיפוץ אחת - היא הייתה מתפוררת, אפורה, ריקה. בשנות התשעים אף אחד לא רצה לגור בה. כל מי שיכל, ברח, שם את נפשו בכפו ועבר לפריפריה, צפונה, דרום, מזרח, רק לא לגור בה. בתי הספר היו ריקים, המדרכות התפוררו וחנו על המדרכות, אנשים לא זוכרים. מי שבכול זאת רצה לגור בתל אביב של אז, היה לו מדהים כי היא הייתה ריקה.
"והיא עברה מהפך, שמתבטא בראש ובראשונה בזה שהיא בעלייה. הביקוש למגורים, הרצון לחיות ולעבוד בה ואיכות החיים שהיא מציעה, מביאים לתוצאה כזו שנכנסים לעיר משאבים, והעיר נבנית ומשתפצת ומתפתחת. כשאתה מסתכל מהחלון, יש בה הכי הרבה מנופים שהיו בה, אולי מהקמתה, שזה סיוט לגור, לחיות ולנהוג ליד זה, אבל זה פועל יוצא של זה שכולם רוצים לגור בה".
מרגיש ככל שהזמן עובר, תל אביב הופכת לעיר לעשירים בלבד.
"תל אביב מאוד יקרה וחלק מזה נובע מהעובדה שישראל מאוד יקרה. זה לא משנה את העובדה שמה שאתה אומר הוא נכון, היום יותר קשה לחיות בתל אביב ולכן הדבר הכי גרוע בזה, הוא שהגיל הממוצע שבו עוברים לתל אביב, עלה. פעם זה היה 21-22 והיום 27-28. זו דרמה גדולה, כי מהי תל אביב? אוסף של כל האנשים הכי מוכשרים, יצירתיים ובועטים בארץ, שבגיל מסויים עוברים לעיר הגדולה כדי להיות חממה משותפת של יצירה בכול התחומים. ככול שהגיל עולה ואנשים נשארים בבית, אז אתה גם רואה שהחדשנות והאוונגרדיות של תל אביב פוחתת מנגד. בסוף כל הערים בעולם שאיכות החיים בהן עולה, אותם מקומות שבהם גרו צעירים שהפכו אותם למגניבים, הופכים ליקרים ובלתי מושגים. ו'התפקיד' של אותם צעירים בתוך העירוניות, הוא לעבור לעוד אזורים ולהפוך גם אותם ליותר ויותר".
הדבר האחרון שאנחנו זוכרים לפני שביעי באוקטובר, זה את כל הבלגן שהיה סביב התפילות במרחב הציבורי ביום כיפור. מה יהיה השנה?
"אני מאוד מקווה שזה לא יקרה השנה. זה מצריך מאנשים לגלות שאת רוח שאני לא בטוח שיש להם, ולהימנע מלנצל הזדמנות לייצר כותרות מטורפות למרות שיש להם את ההזדמנות הזאת. באופן כללי בחברה, רוב האנשים שמתפרנסים מהקצנה ומוויכוח לא מאוד טובים בלכבוש את הייצר.
"אנחנו מנסים השנה להוביל שיח, כלומר לקיים את האירועים כי הם תמיד התקיימו בתל אביב ותמיד היו אירועי תפילה בתוך אוהלים שהיו נלווים לבתי כנסת ברחבי העיר. אבל לקטוע את המרחב הציבורי עם מחיצות ולהגיד שעכשיו זה לא מרחב ציבורי, זה לא כיכר אלא בית כנסת, ולפה את ואתה לא יכולים לבוא - את הדבר הזה אף פעם לא התרנו ואנחנו לא מתכוונים להתיר".
גם עמדות הנחת התפילין אסורות ליד בתי ספר, וזה עניין שאולי לא הובן נכון לכולם.
"כל מי שחושב שזה בסדר שמבוגרים יכולים להעמיד דוכנים ליד בית ספר ולפנות לילדים קטנים ולדבר איתם, לא משנה על מה ואיזה נושא – על זה אנחנו חלוקים. וייתרה מכך, מי שמסתובב בתל אביב רואה שהרחובות מלאים בדוכני הנחת תפילין, אף אחד לא עוצר את זה. ראית פעם מישהו שבא לדוכן של חב"ד ברוטשילד ועצר אותו? אבל יש מי שמחפש לעשות את זה בכוונה כדי להיעצר ולייצר כותרת".
הרבה אנשים מכירים אותך בזכות מאיה.
"הרוב, לדעתי. לצערי, צריך להגיד".
כשאתם הולכים ביחד ברחוב, אני מניח שעוצרים אתכם בלי הפסקה.
"נכון, אבל זו ברכה, עוצרים מהסיבה הכי טובה בעולם. אז אתה מזכיר לעצמך שמאיה עבדה מאוד קשה ומאוד קיוותה שיום אחד אנשים יעצרו אותה וירעיפו עליה אהבה ברחוב, וזה קורה בשיעור מאוד גבוה. אי אפשר להגיד על זה שום דבר חוץ מ'איזה כיף'".
היא עושה עליך לפעמים דאחקות באינסטגרם, יש דברים שהיא כותבת ואתה אומר לה 'לא מתאים'?
"ברור".
והיא צריכה להוריד?
"כן, יש גבולות. לפעמים, לא מכוונה רעה, היא לא שמה לב שהיא לא פוליטיקלי קורקט. וזה בסדר כי כולם יודעים שהיא באה בטוב והיא מצחיקה והיא לא נבחרת ציבור, אבל כשאני משתרבב לתוך משהו שהוא לא פוליטיקלי קורקט, אני כבר יודע שיעשו מזה מטעמים. המבחן הוא אם זה מצחיק אותי. אם זה לא מצחיק אלא רק מביך אותי, אז אני אומר לה 'לא'. בדרך כלל אם היא מצליחה להצחיק, אז אין לי בעיה".
וכשהיא צוחקת על הפיזיות שלך זה לא מבאס?
"זה לא מבאס מספיק כדי שאני ארזה בתור התחלה, למרות שאני מנסה. כל החיים שלי הם מאבק והם ימשיכו להיות, כי זה לא בריא להיות בעודף משקל מבחינת קבוצת הסיכון שבה אני נמצא בגיל שלי, וגם כיף להיות בכושר ולהרגיש יותר טוב פיזית. יש לי נטייה להשמנה ואני מאוד אוהב אוכל, אז או שאני אוותר או שאעשה משהו קיצוני הפוך, אבל כנראה שאהיה אפ אנד דאון כל הזמן. זה לא משפיע לי על הביטחון העצמי אלא על ההרגשה הפיזית שלי. אני ישן פחות טוב וקשה לי יותר להתלבש, דברים כאלה. אבל היות שזה לא משפיע לי על הביטחון העצמי, אז אין לי בעיה שיצחקו על זה. היא יכולה לצחוק עד מחר, היא בוחרת להיות עם זה כל יום".
יש משהו שקשה בצורה שבה אתם נחשפים?
"לי לא. אני לא רוצה לפתוח את זה, אבל אם זה היה תלוי בי ורק בי, אז יכול להיות שהחשיפה של אסיה הייתה אחרת. קשה לי שהיא בת חמש וצועקים לה ברחוב. ברור לי שזה באשמתנו, אין לי ספק בכלל, אבל זה שילוב של העובדה שאימא שלה מאוד מפורסמת ומראה אותה כל היום, אבל גם שהיא כוכבת כריזמטית בטירוף. כי אם מאיה הייתה מאיה והייתה משתפת ילדה לא מעניינת, זה לא היה קורה. ואם אסיה הייתה אסיה, אבל לאימא שלה לא היו שש מאות אלף עוקבים, אז גם זה לא היה קורה.
"היא ילדה באמת מיוחדת, במאפיינים החיצוניים אבל גם באופי, והשילוב יצר משהו שהוא כבר לא כל כך בשליטה. אסיה בסך הכול מתמודדת איתו טוב אבל זה לא טבעי. יכול להיות שנצליח עם השנים לעשות פחות, ואולי ננוח ונעשה טיפה אחרת".
צפו בווידאו המלא בראש העמוד, או האזינו לו ממש כאן!
בר זגה
אסף זמיר: ״יש לי נטייה להשמנה. זה לא משפיע לי על הביטחון ואין לי בעיה שיצחקו על זה. מאיה בוחרת להיות איתי כל יום"
58:47
