"אני זוכרת שהיה ב'לחיי האהבה' קטע שנכנסתי בו לכלא", מספרת סופי צדקה. "ואני לא אשכח את זה – הלכתי בשנקין בתל אביב ועצרה אותי אישה מבוגרת ובכתה. אמרתי לה 'גברת זו רק סדרה', אבל היא ממש לקחה את זה ברצינות, עמדה ברחוב, תפסה לי את הידיים ובכתה".
20 שנה בדיוק חלפו מאז ששודרה הטלנובלה "לחיי האהבה" והפכה לאחד הלהיטים הטלוויזיוניים הגדולים של אותה התקופה. כיכבו בה שמות נכבדים כמו גיל פרנק, יעל הדר, נתן רביץ ועוד שחקן בתחילת דרכו – יהודה לוי, אבל השחקנית הראשית הייתה התגלית סופי צדקה, שגרמה לצופים להתאהב בה בתור רונה, שהסתבכה עם האנשים הלא נכונים עד שכבשה גם את ליבו של בעל היקב העשיר, בגילומו של פרנק.
אנחנו יושבים כאן בחוץ, ויש תחושה שמזהים אותך ברחוב כאילו הסדרה שודרה אתמול.
"אני לא חושבת על זה יותר מדי, אבל באמת לא עובר יום בלי שאני הולכת ברחוב ומקבלת הערה טובה, חיבוק או איזו לחיצת יד".
חגגת לא מזמן יום הולדת 47, אבל לא השתנית הרבה מאז.
"תודה. תלוי באיזה יום אתה תופס אותי, יש ימים שזה נראה 49", היא צוחקת.
רק התלתלים נעלמו.
"הרסתי אותם במו ידיי עם יותר מדי פנים, צבעים, החלקות. אפשר לעשות גלאח ולהתחיל מחדש. אבל התלתלים בסדרה היו בייביליס, עבודה של שעה כל פעם על הסט. אני זוכרת שאחרי חצי שנה הייתי מסתרקת והשיער היה נשבר לרצפה, זה היה פשוט נורא".
שער Pplus - סופי צדקה
(צילום: אוראל לוי )
בזמן ששחקנים מתחילים עוברים מאודישן לאודישן ומסתפקים בפרויקטים זניחים, צדקה בת ה-25 נחתה בשנת 2000 היישר בפריים טיים כשהנחתה לצידו של ארז טל את השעשועון המצליח "הכספת". מיד אחר כך לוהקה ל"לחיי האהבה", שריתקה כל כך הרבה צופים למרקע עד כדי כך שפגעה ברייטינג של תוכניות החדשות ששודרו מולה.
כשהתחילו הצילומים, הבנת עד כמה גדול זה הולך להיות?
"לא היה לי שמץ של מושג לאן אני נכנסת. גם כשזה עלה בטלוויזיה לא הבנתי. המשמעות הגיעה בבת אחת ברחוב, היה לי מסלול קבוע בבוקר ויום אחד כבר לא יכולתי ללכת בו. אנשים חיכו לי מתחת לבית, דפקו לי בדלת, שמו לי מתנות, מכתבים על השמשה של האוטו. פעם הלכתי לג'ימבורי בקניון עם הבת שלי, שהייתה אז רק בת ארבע, ונכנסה לשם חבורת ילדים מבית הספר, ופשוט עטו עלינו. אני זוכרת שהיא ממש הייתה בטראומה ובכתה לי על הידיים. את הילדים האלה ממש לא עניין שהיא בוכה, הם היו בהיסטריה".
הם רק רצו להתקרב אלייך?
"כן. זה מצחיק, כי הם לא הכירו אותי באמת, הם ראו דמות. זו הערצה שאין לה הסבר ברור, זו גם לא אהבה. אלוהים עדי שכל החיים חיפשתי הערכה כנה, לא הערצה".
אנשים בטח עוצרים אותך היום ברחוב ומספרים לך שהם "גדלו עלייך".
"ואני עונה להם שהם גדלו טוב. זה מדהים, כי לא עשיתי משהו שבזכותו אני ראויה לזה שיגידו לי שגדלו עליי".
9 צפייה בגלריה
"בן אדם שחווה תהליך של פרידה מחיים קודמים וכניסה לחיים שהוא לא מכיר, הבדידות היא מנת חלקו"
(צילום: ערן לוי)
9 צפייה בגלריה
"לא עובר יום בלי שאני הולכת ברחוב ומקבלת הערה טובה, חיבוק או איזו לחיצת יד"
(צילום: ערן לוי)
הנסיקה של צדקה לפסגה הביאה עמה את כל הדברים המתבקשים והנחשקים, החל מהצטרפות לצוות המנחים של ערוץ הילדים, פסטיגלים, קלטות ילדים וכמובן קמפיינים, שהכניסו לה כולם הרבה מאוד כסף לחשבון הבנק. אבל עם כל הכבוד – צדקה העדיפה את התוכן על פני הזוהר והמזומנים: "זה מוזר, כי דווקא במקומות האלה הרגשתי ריקנות מסוימת, לא הבאתי את עצמי אלא את מה שאמרו לי לעשות. לא הייתי מגובשת מבחינת מה שאני רוצה להיות וכשגיליתי את הדברים שאני כן רוצה להתחבר אליהם ולעשות, את הקהל זה תפס פחות. אבל שם אני מרגישה יותר טוב".
צדקה הלכה בעקבות ליבה והחליפה את הפרויקטים הממוסחרים בכאלו שסיקרנו אותה יותר, ביניהם מופעים בהשראת סיפורים ומקורות תנ"כיים והקמת "סופי והבלאדים", הרכב מוזיקלי שמתבסס על תפילות ומזמורים של עם ישראל הקדום.
"רציתי שלדברים שאני עושה תהיה משמעות, שיהיה להם ערך", היא מסבירה. "כאומן, אתה יכול להשפיע עם שיר נכון או אפילו עם הצגה טובה, לעזור ליצור את השיח הנכון. בדברים שעשיתי בהתחלה, הרגשתי שאני פשוט באה לעבוד בעבודה שלא נוצר בה השיח שרציתי לדבר עליו או שהעבירה את המשמעות שרציתי להעניק. ובמקומות האלה הריקנות חוגגת, איפה שיש ספקות".
מצד שני גם בבידור יש ערך, כשכל ערב משפחה שלמה יושבת ביחד וצופה בך, יש בזה משהו מיוחד.
"דווקא על 'לחיי האהבה' אני מודה, כי זה היה מה שפתח את כל שאר החוויה הזו. אני מודה על כל מה שעשיתי כי זה מה שכיוון אותי למה שאני עושה היום. אני מודה על זה וגם על הטעויות של זה".
9 צפייה בגלריה
"עשיתי המון כסף בתקופה הזו, המון. לא ידעתי להתעסק איתו, אבל עשיתי המון"
(צילום: ערן לוי)
כשצדקה התפרסמה, היו שני דברים עיקריים שבזכותם היא הייתה מוכרת. הראשון הוא כמובן הסדרה המצליחה והשני – והמורכב יותר, הוא סיפור חייה. "כשאני הולכת ברחוב קורים שני דברים: או שואלים אותי 'את מלחיי האהבה'? או ששואלים 'את המורמונית?', ואז אני מתקנת: לא מורמונית - שומרונית. ויש כאלה שעדיין קוראים לי סופי מופי (אחת מקלטות הילדים שעשתה פעם; ב.ז)".
צדקה נולדה בחולון למשפחה שומרונית אדוקה אבל כשהייתה בת 18 הלכה בעקבות אחיותיה שעזבו את העדה כמה שנים קודם לכן והחלה בתהליך גיור. הצעד של האחיות זעזע את הקהילה ומשפחתה הפכה למוקצית. היא ניתקה את הקשר עם הוריה וכשהייתה בת 22 נישאה לגבר יהודי. השניים הביאו לעולם בת כשנה לאחר מכן אבל ב-2002, כשצדקה הייתה בשיא הצלחתה – הם התגרשו.
יש לך היום קשר עם העדה, עם המשפחה?
"עם העדה אני לא כל כך בקשר. אבא שלי נפטר לצערי ואמא שלי לא מתקשרת איתנו בשנים האחרונות, היא עם דמנציה. אני בקשר עם האחים שלי מדי פעם".
עבר די הרבה זמן מאז שעזבת. יש לך עדיין רגשות חזקים בנושא הזה, או שזו היסטוריה רחוקה מבחינתך?
"הרגשתי את זה חזק מאוד באוגוסט האחרון כשהבת שלי התחתנה. ליוויתי אותה למקווה והאמא של החתן הגיעה עם כל המשפחה שלהם, ואני הגעתי לבד. שם אתה חווה את זה, את החוסר".
נראה שלאורך כל השנים הייתה לך הרגשה של שייכת-לא שייכת.
"נכון. אני חושבת שבן אדם שחווה תהליך של פרידה מחיים קודמים וכניסה לחיים שהוא לא מכיר, הבדידות היא מנת חלקו. ואני חושבת שלא הרגשתי שייכת לשומרונים ואני לא חושבת שאני שייכת ליהדות, אני לא מרגישה שייכת, ואני חיה עם זה בשלום היום".
לאן את שייכת?
"אני עבד של הקדוש ברוך הוא. אני מאמינה באלוהים, שייכת לו".
דווקא מכיוון שלאורך השנים נטתה יותר לעבר הפרויקטים הפחות רווחיים, מעניין לראות שבימים אלו היא מככבת במופע בידור שנועד לשבור קופות: חידוש להצגה המצליחה "אני פה בגלל אשתי", שעלתה לראשונה בשנת 1994, זכתה להצלחה ענקית ועלתה מאז כמה וכמה פעמים עם קאסטים שונים. בגלגול הנוכחי, ההצגה עולה בבית התיאטרון העברי, מביים אותה גדי צדקה ומשחקים לצידה שחקנים כמו יניב פולישוק, שרי גבעתי, פיני טבגר ויובל אברמוביץ׳.
"אני משחקת את גלית, שיש לה בעיות בחיי הנישואים - בעלה קמצן, היא פזרנית וזה מתנגד. היא מגיעה לטפל בזוגיות שלה", היא מספרת. "זו הצגה מצחיקה והקהל בשיגעון, נקרע מצחוק. איך אמר גדי, 'זו עין צוחקת ועין בוכה'. וכשאתה מגיע להצגה שיוצרת אצלך גם צחוק וגם בכי, אתה יוצא עם תובנות וזה יוצר גם שיח. בדיוק מה שרציתי".
צדקה מודה שהשתתפותה בהצגה לאו דווקא הולכת יד ביד עם היצירות האחרות שלה, אבל יש לה הסבר ולאו דווקא מדובר בשיקול כלכלי. "אני זוכרת ששאלו אותי איך אני עושה פיוטים ותפילות עתיקות שזה כביכול אומנות, בזמן ש'אני פה בגלל אשתי' זה מסחרי ופאן. אבל לא זה מה שמנחה אותי אלא מה השיח שאני הולכת להציף".
ומה את מציפה?
"אז הנה, למשל הידעת שאחד מתוך שני זוגות מתגרשים? 50 אחוז מהזוגות במדינה - אין להם סבלנות אחד לשני, מתגרשים ככה".
גם את.
"גם אני! שמע, אחד מתוך שני זוגות. אבל הנה, זה משהו שכדאי להציף. נכון שזו הצגת בידור אבל השיח הוא שיח חשוב".
9 צפייה בגלריה
"כשאני הולכת ברחוב שואלים אותי 'את מלחיי האהבה'? או 'את המורמונית?', ואז אני מתקנת: לא מורמונית - שומרונית"
(צילום: ערן לוי)
מה המסקנה שם?
"שאנשים מתבלבלים בין תשוקה ואהבה. יש הבדל עצום ביניהם אבל אנשים מתבלבלים מאוד. תשוקה זה ההפך מאהבה, כי אם יש לך תשוקה למשהו ואתה לא מקבל אותו אז אתה הופך להיות קנאי, או אובססיבי אליו או מתוסכל ממנו, שזה בדיוק ההפך מאהבה. באהבה אין הרגשות האלה בכלל. כשאני אוהבת, אני אוהבת. אני אוהבת את הילדים שלי אני לא מרגישה דברים שליליים באהבה הזו".
זה זרק אותך למקום הזה של מישהי שהתגרשה?
"אני חושבת שהגירושים שלי באמת נבעו מהעובדה שהייתי בחורה צעירה שלא הבינה לאן היא נכנסת. לא הייתה לי הדרכה, לא הורית ולא באופן כללי, אז הדרך שלי הייתה לטעות לתקן להמשיך. אם הבת שלי הייתה רוצה למשל להיות שחקנית, הייתי מראה לה את הדרך כי אני עברתי את זה קודם. אבל בחוויה שלי, הדרך תמיד הייתה ליפול, להתרומם, לנקות את האבק ולהמשיך".
להצגה הזו יש באמת פוטנציאל רווחי יותר מאלו שאת רגילה לעשות בימינו. כשרק התחלת, עם הסדרה וערוץ הילדים, הסכומים שהרווחת באמת היו גבוהים?
"עשיתי המון כסף בתקופה הזו, המון. לא ידעתי להתעסק איתו, אבל עשיתי המון".
ומה עשית איתו?
"חייתי איתו, הייתי גרושה עם ילדה. אבל היו סכומים יפים בטלנובלה ועבדתי כל יום. כל יום כל היום. הופעות, הצגות, קמפיינים. זו הייתה תקופה שלא היה חסר בה כלום. לא שעכשיו חסר, כן? טפו טפו. אבל זו הייתה תקופה טובה".
אני מניח שעם השנים, כשכבר אין את הכסף של פעם, יש אולי הרגשה קצת מרירה של "איך בהתחלה הרווחתי ככה, ועכשיו לא".
"דווקא לא, כי תמיד הבנתי שאלו תקופות. הייתה תקופה לפני 'לחיי האהבה' כשהיינו עושים במות פתוחות בקניונים והרווחתי גרוש וחצי. וגם בתקופה שעשיתי המון והייתה הרבה עבודה, אז היו דברים שאהבתי לעשות שהסכומים עליהם היו מזעריים. גם בתקופה שהייתי ממש בעשייה טובה, עדיין הייתי עושה סרטי סטודנטים שזה בכלל בלי תשלום. אני אוהבת את העבודה. אם הייתי אוהבת כסף, הייתי בהייטק, לא באומנות. אבל אני לגמרי 'סטוריטלר' ואוהבת את המקצוע. עובדה שאני לא מוותרת עליו ועדיין פה".
יש לך גם קריירה מוזיקלית מאוד ענפה, לאו דווקא במיינסטרים.
"לא. אבל אולי מתישהו כן. אני חושבת שזה פחות סגנון המוזיקה שמשמיעים, יותר מוזיקת עולם"
אכפת לך אם משמיעים אותה ברדיו או לא?
"אכפת לי שישמיעו, אבל אם לא משמיעים אני אלך ואשמיע את זה במקום שכן שומעים. אני זוכרת שחרה לי מאוד שאין שוק לדברים שאני אוהבת לעשות. היינו באים לביאליק או לאוזן בר ומופיעים מול 40 אנשים. ואז גיליתי שבעולם יש המון קהל, בארה"ב, באירופה, אפילו באוזבקיסטן. מקומות שלא הייתי מגיעה אליהם בחיים. והבנתי שההצלחה היא כשאתה מרגיש שאתה עושה את הדבר הנכון".
מה דעתך על מה שכן משמיעים? הלהיטים, מה שנקרא.
"שגם להם יש מקום. פופ זה לא מילה גסה. זה מה שהקהל אוהב, אל תתווכח עם הרוב".
יש משהו באהבה ובטירוף של הקהל שחסר לך היום?
"זה שאתה קורא לזה אהבה זו כבר בעיה. זו לא הייתה אהבה".
הערצה?
"אמרתי לך, אני מעדיפה הערכה כנה".
צילום: ערן לוי
סטיילינג: הילה ג'רבי
איפור: דניאל גורן
שיער: עמנואל שישפורטיש
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: אוראל לוי
קרדיטים לבוש:
לוק 1: חולצת סריג שחורה - COS, מכנסיים מחוייטים שחורים - COS, נעלי עקב לבנות - לאפייט, חגורה מנוחשת - מנגו
לוק 2: מכופתרת לבנה - H&M, וסט סריג שמנת - COS, מכנסיים מחוייטים בז׳ - COS, נעלי עקב לבנות - לאפייט
לוק 3: ג'ינס - COS, מכופתרת תכלת - זארה, בלייזר משובץ - H&M, נעליים- H&M
לוק 4: עליונית קרדיגן בז' - H&M, שמלה לבנה - זארה, נעליים בז'- H&M
