"יש מילה שהיא באמת מאוסה מבחינתי ואני לא כל כך אוהב לשמוע אותה והיא 'אסקפיזם', אבל זה באמת נכון. אנשים רוצים רגע להתנתק, רוצים לצחוק", אומר נדיר אליהו, בפודקאסט של בר זגה ב-ynet.
אליהו, שבחודש הבא יחגוג את יום הולדתו ה-30, הוא משפיען רשת חרוץ המנהל חשבון אינסטגרם פעיל עם 140 אלף עוקבים וחשבון טיקטוק עשיר בתכנים אחריו עוקבים 15 אלף אנשים. הוא הגיע להתארח ב-ynet live באחד השבועות הדרמטיים ביותר שעברנו פה במדינה לאחרונה, ולמרות שחבריו המשפיענים שמחים לשתף בדעותיהם – אליהו קצת פחות.
"העוקבות שלי עוקבות אחריי בגלל הניתוק הזה. ואני אומר 'ניתוק' אבל אני כן מודע למה שהולך – פשוט לא רוצה לדבר על זה. אני גם חושבת שאני לא מספיק בקיא בנושא, אני לא מעורב בכל הפרטים ואני לא רוצה להגיד משהו שאין לי איך להגיב אם יתנגדו מהצד השני.
"אני עוקב אחרי שלל משפיענים, יש פעמים שלא בא לי שכל אחד יגיד את הדעה שלו, הדעה של כולם לא בהכרח מעניינת אותי – מה איכפת לי מה היא חושבת ומה הוא חושב? אבל יש פעמים שאני מסתכל, נגיד כמו ביום שני כשהכל קרה, פתאום הבנתי שהכל חדשות, חדשות, חדשות – ופתאום מישהי מודדת בגדים ושמה לינק ואז אתה אומר לעצמך שמצד אחד כן – יש משהו קצת מנותק".
אליהו הוסיף כי ביום שלישי האחרון, יום אחרי שממשלת ישראל הצביעה על ביטול עילת הסבירות, הוא היה מתוכנן להשיק את הקולקציה המשותפת שלו עם טרמינל X – ועם תשעה באב בפתח הוא הרגיש שהמדינה במצב רגיש מדי לזה.
אתה באמת פה לעבודה.
"נכון. אני מסכים איתך, מעבר לקולקציה עשיתי עוד קמפיינים שהיו אמורים לעלות כבר מיום שני ולא עלו, אני מבין שזה באמת מצב רגיש אבל כל אחד מתמודד בדרך שלו. אני לא שופט".
היית מאלה שיצאו להפגין או שאמרת שזה פחות בשבילך?
"לא, לא יצאתי להפגין. כמו שהייתה אז הקורונה – לא הדלקתי חדשות, אני בן אדם שפשוט מתעלם. אפשר לקרוא לזה עוצם עיניים אבל זו באמת דרך התמודדות".
אליהו הסביר כי הניתוק הזה, לכאורה, מגיע מהבית – מהילדות. הוא גדל בדימונה, עבד בבאר שבע ונאלץ להתמודד לא פעם עם רקטות ששוגרו לכיוון הדרום. "הייתי יודע שהמצב לא טוב אבל עצמתי עיניים. לא הייתי מדליק את החדשות, בודק כמה רקטות יורטו. אני לא יודע אם זה הפתרון האולטימטיבי אבל ככה התרגלתי".
לפתוח חדשות זה מאוד מעורר חרדה.
"זה קשה, זה קשוח. בוא, יש את זה מלא באינסטגרם וגם אם אתה נכנס סתם לדפדף בפייסבוק אתה פתאום רואה כותרות. אני מבין בערך מה הולך ובן הזוג שלי מסביר לי אבל אתה יודע, אני לא באמת רוצה להישאב לזה".
היה המון באז ברשת בזמן הביטול של עילת הסבירות. המון מפורסמים יצאו למחות ושיתפו דברים בנושא ברשתות – רן דנקר, רותם סלע, בר רפאלי. אם אני כקהל של מישהו מהם חושב הפוך, איך אני אמור להמשיך לאהוב אותו?
"בדיוק חשבתי על זה אתמול. אני לא יכול לפסול בן אדם על דעה פוליטית, זה נראה לי הזוי. אני רואה לפעמים שקרן שחם ודניאל עמית מקבלות תגובות מאוד קשות על דעה פוליטית, בסופו של דבר זה לא שאמרתי שאני רוצה שיתנו את המדינה שלנו לחמאס, זו בסך הכל דעה פוליטית. אני רואה הודעות כאלה קשות שאני אומר – 'כל הכבוד להן שהן מתמודדות עם זה', בטוח שיש גם הרבה משפיעניות שמביעות דעה ומתמודדות עם גלים של הודעות. אני לדוגמה מדבר הרבה על 'האח הגדול' בסטורי שלי ואני מקבל הודעות קשות על דברים שאני אומר על הדיירים. אני חושב שאם אני אביע דעה עם מה אני אתמודד? זה שואב ממך הרבה אנרגיות. פתאום אתה מקבל 'תמות', 'אמא שלך', כזה... אני לא הייתי מפסיק להעריץ, פשוט לא הייתי מסכים איתו".
פעם אנשים מפורסמים לא היו נגישים, היום אתה מקבל פידבקים שאתה גם צריך לענות להם.
"אני חושב שהמשפיענים בעיקר, פחות מפורסמים אגב. את המפורסמים יכולים להעריץ, לאהוב את השירים שלהם, אבל אין להם את הקהילה שלהם שהם בנו באינסטגרם. תמיד לאנשים יהיה מה להגיד ואנשים חושבים שהם קנו אותך, זה שהם עוקבים אחריך הם חושבים שאתה שלהם, 'אתה כלום, ביי'. לפעמים אני אומר אם אתם לא אוהבים אז למה בכוח? הפידבקים הרעים והביקורות מאוד קטנים, אבל יש. פתאום מישהו כותב לי מגילה, לאו דווקא פידבק, כותב שהוא לא מתחבר - ואז אני רואה שהוא ממשיך לעקוב. אז למה אתה ממשיך לעקוב? אני אחסום אותך, לא תראה את הסטורי ויהיה לשנינו טוב".
רגע שהפך להיות כוכב רשת ומשפיען מצליח – אליהו עבד בחברת ביטוח, חברת סלולר וגם בחנות בגדים. בשלב מסוים החליט ללמוד עיצוב גרפי, התקבל לעבוד במשרד פרסום ולדבריו – השאר היסטוריה.
"פעם האינסטגרם היה פחות סטורי ויותר פיד יפה, אז היו לי עוקבים משם, אבל לא עד כדי פרנסה. זה היה נחמד, היו מזמינים אותי להשקות פה ושם, גיפטים, לא משהו מעניין. בתקופה שהייתי עובד במשרד זה היה בתקופה החגים - וזו תקופה מתה במשרדי פרסום כי כולם בחופש ואז הייתי מעלה מלא תוכן מהמשרד, צילומי מסך של כל מיני דברים ואז זה ממש התפוצץ ברמה של אלפים של עוקבים בכל יום. זה מטורף, אני לא יודע אם יש דבר כזה היום. גלי, לימים הסוכנת שלי, שלחה לי הודעה, נפגשנו וממש יום למחרת עזבתי את העבודה".
קיצוני.
"ברמות. נפגשנו, ויום למחרת אמרתי לבוס שלי 'תקשיב אני עוזב', הוא אמר לי 'ידעתי שזה יקרה, חיכיתי להודעה הזאת' וזהו".
פחדת?
"מאוד פחדתי. החזקתי דירה לבד, אין שום ביטוח בחיים לשום דבר. יכול להיום שגם מחר לא תהיה לי עבודה. הכרתי את העולם הזה אבל לא עד כדי כך, להבין שאפשר לחיות מזה, אפשר להתפרנס מזה יפה מאוד ובטח שפחדתי. גלי אמרה לי 'אתה לא מנכ"ל בהייטק, ננסה – לא ילך לך, לא יזרום לך, יש אלף משרדים שמחפשים מעצב גרפי או מנהל סושיאל שבשנייה יחטפו אותך'".
החיים שלך השתנו 180 מעלות מלפני שנתיים.
"מלגור בבאר שבע ביחידת דיור, לעבוד תשע עד שש, להרוויח משכורת בסיסית לגמרי... זה לא הכסף כמו הכל, לעבור לתל אביב, זוגיות, חי את החלום, זה מטורף. לפעמים אני אומר לעצמי 'איזה קטע'. זה הזייה. אני מכיל את העולם הזה, אבל לא באמת מכיל, אני פשוט לא מאמין שזה קרה לי".
גדלת בדימונה ועברת לבאר שבע. איך דימונה?
"אחלה דימונה, אבל זו עיר פריפריאלית. קשה באמת להתפתח שם במיוחד בעיר שלי".
ולהיות גיי בדימונה?
"לי היה מאוד קל, לא פחדתי. ברור שקראו לי בשמות, אבל זה אף פעם לא השפיע עליי יותר מידי. חברות שלי היו הגב שלי, אף אחד לא התעסק איתן ו'אוי ואבוי אם אתה מדבר אליו'. אני מאמין שיש אנשים שלא קל להם שם. היו הצקות, אבל אני מאמין שיש את זה בכל עיר, גם בתל אביב. פשוט שם זו עיר קטנה, כולם מכירים את כולם".
מתי יצאת מהארון?
"חברות שלי תמיד ידעו. מתי באתי ואמרתי לאמא שלי? זה היה ממש לפני שנה וחצי, אפילו פחות. לא היתה איזו מועקה בינינו, היא אף פעם לא אמרה לי 'מה עם כלה?', היא ידעה, פשוט לא דיברנו על זה. היה לי בן זוג, היינו ארבעה חודשים יחד ולא רציתי שהיא תשמע ממישהו אחר. אמרתי לה והיא לקחה קשה, היא ידעה, אבל היא יותר פחדה מעם מי אני נמצא, 'איפה אתה ישן', 'אני לא מכירה אותו', אמא שלי מאוד חרדתית אלינו. אלי, לאחיות שלי, עד היום אני צריך לעדכן אותה אחרי נסיעה שאני מגיע".
מוקדם יותר החודש השיקה אינסטגרם את המתחרה שלה לטוויטר – ת'רדס. בימים הראשונים היא אכן התפוצצה ברחבי העולם, אך כמו שהיא הצליחה – ככה היא דעכה. "היא כבר פאסה בעיניי", אמר אליהו, והוסיף כי הוא הספיק למחוק אותה. "אני לא מרגיש שהת'רדס הייתה מיוחדת, זה בדיוק מה שעשיתי בסטורי. זה באמת היה מעניין לרגע אבל זה איבד מהקסם שלו".
אתה חושב שבאמת בתעשייה הקטנה שלנו יש אפשרות להשחיר?
"אי אפשר כי כל אחד נעלב מכל דבר. גם הבנות שאני כותב עליהן בסטורי בצחוק, הן צוחקות, אבל אני בטוח שבאיזשהו מקום הן 'מה קשור הוא כתב עליי?', אנשים נעלבים משטויות. היו כמה מפורסמות ששלחו הודעה שזה לא בסדר, אבל אני מקבל. בן אדם שאין לו הומור עצמי על משהו שהוא העלה, אין לו חוש הומור. כולם מנסים להשחיר, אבל משחירים 'סאחי', הם לא באמת יודעים להשחיר – מי שלא יודע שלא ישחיר".
מה סוד הקסם שלך?
"איזו מילה מאוסה זו אותנטיות? אבל שכאילו אני נדיר מהבית, נדיר מדימונה, העוקבות שלי מרגישות שהן מדברות עם חבר, לא מרגישות שאני משפיען".
לריאיון המלא, האזינו לתוכנית שבראש הכתבה. כל השערוריות, כל הרכילויות וכל מה שצריך לדעת על עולם הבידור בפודאקסט של בר זגה.
