באחת התקיפות הראשונות של איראן לעבר ישראל, בלילה שבין יום ראשון לשני (15-16.6), ליהיא גרינר קיבלה את ההתראה המקפיצה של פיקוד העורף. כמו שאר תושבי ישראל, היא ובני משפחתה נכנסו למרחב המוגן, אבל המשיכו להאמין שאין סיכוי שטיל ייפול דווקא אצלם, בבית שבפתח תקווה. שניות אחר כך הם הבינו על בשרם שזה יכול לקרות לכולם, ובכל מקום.
טיל נפל ליד הדירה של ליהיא גרינר
"כל הלילה הזה חוזר אליי בריפיט בראש כל היום. אנחנו כל הזמן חושבים על ה'בום' הזה", היא שיתפה בריאיון לפודקאסט "הברזייה" של מגזין הסופ"ש של ynet. "קיבלנו את ההתראה המוקדמת של פיקוד העורף וישר קמנו ונכנסנו לממ"ד. ההתראה הזו גאונית. פעם היינו שאננים מהטילים שהגיעו מתימן, של הדודים של בעלי, אז לא התרגשנו, אבל הפעם זה גדול יותר, זה רציני יותר וזה הכי לא צחוק, וכיפת ברזל שלנו לא מצליחה ליירט הכול.
"נכנסנו לממ"ד כולם, כל הילדים, בעלי והכלבה, וסגרנו הכול. ישבנו שם כמו תמיד. הילדים המשיכו לישון, כי זה היה שלוש וחצי בבוקר. התחלנו לשמוע את היירוטים. הם היו מאוד חזקים, אז התחלנו לספור אותם - 'אחד! שניים!', עד שהיה פשוט 'בום' ושמענו את כל המתכות בבית רועדות. החלון של הממ"ד עשה רעש מטורף, ואני אציין ששום דבר לא קרה לו. זה היה בום חזק ביותר וזה היה ברור לי שטיל נפל בפתח תקווה. הבנו שהייתה פגיעה בסביבה ושזה אצלנו, קרוב".
ומה קורה באותו רגע?
"כולנו אמרנו 'וואו'. אני ויוסי הסתכלנו אחד על השני ואמרנו 'זה כאן'. הילדים ממש נבהלו והתחילו לבכות, הרגענו אותם שאנחנו בממ"ד ואמרנו להם 'תראו איזה בטוחים אנחנו'. פתאום הוואטסאפ התחיל להתפוצץ. אנחנו לא רואים מה קורה בטלוויזיה, כי אנחנו לא יוצאים מהממ"ד עד שמקבלים הודעה לצאת, אבל השכנים התחילו לרשום, גם אלו בבניין עם הפגיעה הישירה. כולם היו בממ"ד ואף אחד לא הבין איפה זה קרה. גם אלו שבבניין עצמו חשבו שזה פשוט מאוד קרוב, תבינו עד כמה הממ"ד חזק. היו שכנים שכתבו שהם לא יכולים לפתוח את הדלת של הממ"ד, ורק כשקיבלנו הודעה שאפשר לצאת ופתחנו את הדלת, הבנו למה הם לא יכולים לצאת. אמנם אנחנו הצלחנו לצאת, אבל כל הבית התפורר. כל הרצפה הייתה מלאה זכוכיות וחלקים מהתקרה. יצאנו לכיוון המסדרון וראינו שכל הקירות עם סדקים עמוקים. ניסיתי לפתוח את הדלת של השירותים וכל החדר קרס".
"לא היה לנו תיק שהכנו מראש. פשוט התחלנו לרוץ למטה, כי אצלי בראש עלה 11 בספטמבר, והמחשבה שאולי עוד כמה דקות הבניין פשוט יקרוס. לקח בערך עשר דקות עד שהגענו למטה, ואז ראיתי את הבניין שנפגע עולה באש"
איך הגבת?
"קודם כל אני על ציפרלקס, אז הוא פעל והלב שלי לא היה על מאתיים והראש שלי היה רגוע. אני פשוט בהודיה שאנחנו שלמים ללא שריטה. אנחנו בריאים ובחיים".
את מכירה את עצמך בלי הציפרלקס, איך זה היה נראה בלעדיו?
"הייתי אולי צורחת, אולי מתעלפת. אני לא יודעת, אני עשר שנים רגועה. היה פשוט הרבה יותר דרמה, פחות רוגע. זה גם היה מעולה לילדים, כי שהם רואים הורים רגועים, אז הכול טוב".
ליהיא גרינר בבוקר הפגיעה
(צילום מסך)
הספקתם לקחת חפצים לפני שיצאתם?
"לא חשבנו על כלום. הטלפונים היו איתנו כבר מההתראה, אבל לא היה לנו איזה תיק שהכנו מראש. פשוט התחלנו לרוץ למטה, כי אצלי בראש עלה 11 בספטמבר ואיתו המחשבה שאולי עוד כמה דקות שהבניין פשוט יקרוס. גם עכשיו החרדות והמחשבות החולניות לא יוצאות מהראש, אני עדיין חושבת עליהן, אבל ביותר רגוע. הן כל הזמן על אש קטנה.
"אנחנו בקומה חמישית, יש כאלה שהיו צריכים לרדת 24 קומות ברגל. לקח בערך עשר דקות עד שהגענו למטה. היו שם כבר מאות אנשים, איך הם הגיעו כל כך מהר? היו שם חיילים של פיקוד העורף, אנשי עירייה, כל הפרמדיקים, כיבוי אש, משטרה, צוות מטורף. הרגשתי ממש בטוחה. ראיתי את הבניין שנפגע עולה באש. ארבעה אנשים נרצחו שם - שניים לא היו בממ"ד ושניים שכן, אבל קיבלו את הפגיעה הישירה".
גרינר מספרת שהדירה שלהם במצב יחסית סביר, "כל הרכוש שלנו בסדר, אפשר להיכנס, לקחת דברים, אנחנו יכולים להוציא בגדים, אבל יש דירות שאי אפשר להוציא מהן אפילו תחתונים. אחרי שירדנו למטה, חיילים מפיקוד העורף ליוו אותנו חזרה לדירה ולקחנו כמה דברים קטנים, דרכונים ובגדים".
"עצוב שמשהו רע חייב לקרות בשביל שכולם יהיו טובים"
גרינר (40) התפרסמה אחרי שהגיעה למקום השני בעונה השלישית של "האח הגדול" ששודרה ב-2010. מאז הספיקה לעבור סבבי ריאליטי נוספים (שהבולט בהם הוא העונה השנייה של "הישרדות VIP" ב-2019 עם חברתה הטובה, נעמה קסרי) וגם להרשים בתפקיד קומי/דרמטי בסדרה "חאנשי".
לאורך כל הזמן הזה המשיכה לייצר עניין בזכות כנות מוגזמת והומור עצמי, שלא פעם גם סיבכו אותה. אפילו טיל שהרס לה את הבית לא הצליח להאט את הקצב המהיר שלה, ובשלישי האחרון היא שוב סיפקה כותרת - הפעם גם עם רגע של נחת - אחרי שבמקום הכי לא צפוי היא מצאה את עצמה נדרשת להשתמש בניסיון שלה כדולה ליולדות.
"היינו במקלט בבית המלון שבו אנחנו נמצאים, דניאל בהרצליה", היא משחזרת, "והייתה שם בחורה בשם יובל שישבה בצד עם בעלה, נדב. מישהו אמר שיש לה צירים, אז ניגשתי אליהם ושאלתי אם היא רוצה שאני אעזור לה. היא אמרה 'כן', אמרתי 'יאללה קומי, אנחנו חייבות להיות על הרגליים', והתחלנו לעבוד על נשימות בכל ציר. היינו שעה ומשהו במקלט, כי הייתה התראה אחרי התראה אחרי התראה. כשהאמבולנס הגיע, שאלתי אותה אם היא רוצה שאני אבוא איתה לבית החולים, היא אמרה 'כן, בטח' ואמרתי לה שאני עושה את זה בהתנדבות למפונים. הייתי איתה בתל השומר לאורך כל הלידה.
"מאוד התאים לי שזה יקרה - כיף לי, כיף לה, היא ילדה והיא מלאה בהודיה. אני הדולה הכי מהממת שיש. הייתי איתה שם 15 שעות על הרגליים. עזבתי רק כשהכול הסתיים לגמרי. התחלנו בארבע וחצי בבוקר וחזרתי למלון באחת וחצי בלילה".
הכרת אותה קודם?
"היא גם מפונה מפתח תקווה, גרה כמה מגדלים ליד הבית שלי, אבל לא הכרנו קודם. עכשיו אנחנו מאוד מכירות. בסך הכול אנחנו 400 משפחות מארבעה מגדלים שלא יכולות לחזור לבתים שלהן".
יש צפי מתי יהיה אפשר לחזור לשם?
"כרגע אין מים, אין מעליות, יש שם שיפוץ מטורף וניקיון של כל האלומיניום והזכוכיות. תאריך החזרה כל פעם משתנה, אבל קיבלנו הוראה מהעירייה שכל מי שהצפי שלו לחזור לדירה הוא פחות מחצי שנה, יכול להישאר במלון, ומי שלא - צריך להשכיר דירה זמנית. הצפי שלנו הוא בערך שלושה-ארבעה חודשים, וזה מטורף. יש לנו טיסה ביולי לחודש, לאחותי באל.איי, ונראה אם נוכל לטוס. אם נוכל, נראה לי שנטוס, אבל אם נצטרך להישאר פה, אז לפחות אנחנו מול הים".
איך במלון?
"בהתחלה הרעיון היה די מגניב, אבל זה לא בית. זה לא מרגיש כמו נופש. אבל אין על המדינה שלנו. כל העירייה פה כל היום, ופסיכולוגים ועובדים סוציאליים וכל מי שמסייע בכל הבירוקרטיה וכל מיני עניינים. אני חייבת להגיד לך שהכול ממש מסודר ומאורגן וכל מי שנהרס לו הבית, יש לו לאן ללכת".
כמה זה מפתיע אותך שהכול ככה מסודר?
"אני מאוד מופתעת. כולם באים עד אלינו ואנחנו לא צריכים ללכת אליהם. לא צריכים עכשיו להתקשר לעירייה, כולם נמצאים כאן בשבילנו, גם כל קופות החולים נמצאות כאן, זה מדהים. יש גם מלא מתנדבים, מלא נערים שבאים לעשות פעילויות לילדים מכל מיני מכינות. באמת כל הכבוד לעם שלנו - כשצריכים אחד את השני, אז הדברים קורים. עצוב שזה לא ככה ביום יום, שמשהו רע חייב לקרות בשביל שכולם יהיו טובים".
"אני לא מבשלת, לא עושה כלים, לא עושה קניות, אני חוסכת בין 5,000 ל-7,000 שקל רק מהסופר. אין לי בעיה להיות במצב הזה 3-4 חודשים, אפילו שזה באמת קשה. כבר הפסקתי לעשות סייב למתכונים באינסטגרם"
יצא לך לחזור לבית מאז שכל זה קרה?
"אני כל יום נוסעת לדירה והילדים פה עם יוסי. אני בעיקר מטפלת עם בעלת הדירה בכל העניינים שקורים שם, אז כל פעם אני לוקחת עוד קצת דברים. אפילו הבאתי את השואב אבק שלי לכאן".
את חושבת שאתם תחזרו לגור שם?
כן, בטח, במיוחד אחרי שיפוץ. סוף-סוף אני מרגישה תמורה לכל הכספים שאני נותנת למדינה, פתאום אני באמת מעריכה. כל הזמן הייתי מקללת על זה. אני מרוויחה עשר אלף, אני נותנת חמש אלף. אנחנו שותפים, המדינה שותפה לכל עסק ועסק במדינה, ופתאום אני מרגישה את כל ההחזרים.
"משרד החינוך הביא לכל משפחה עם ילדים בבית ספר מחשבים ניידים חדשים, ולפני כמה ימים חילקו טלפונים לילדים. נותנים כל מיני שוברים לביגוד. יש כאן אנשים שאין להם כלום, אנחנו ממש במצב טוב. אני עדיין משלמת שכירות על הדירה שלי כמובן, אבל יש לי שלוש ארוחות ביום, אני לא מבשלת, לא עושה כלים, לא עושה קניות, אני חוסכת בין 5,000 ל-7,000 שקל בחודש רק מהסופר. אז אין לי בעיה להיות במצב הזה 3-4 חודשים, אפילו שזה באמת קשה. יש אנשים שפה כבר יותר משנה, אולי מאז 7 האוקטובר, והם אמרו 'יימאס לך, לא תרצי לאכול את האוכל יותר'. אני כבר הפסקתי לעשות סייב למתכונים באינסטגרם".
"טראמפ אוהב לעשות היסטוריה והוא מכה בברזל בזמן הנכון"
למרות הקשיים והטראומה, גרינר שומרת על החיוך הגדול שלה ועל האופטימיות, שחזרו אליה מהרגע שבו טראמפ החליט להיכנס למערכה. "הרגע שארה"ב תקפה העביר בי צמרמורת, קצת אורגזמה, זה היה וואו, נדיר. אני לא מפסיקה לראות את הסרטונים של המטוס ההוא. חשבתי לקחת את התמונה שהם טסים בדרך, במשולש, ולעשות מזה ציור לסלון. כל מטוס כזה עולה שני מיליארד דולר. לארצות הברית יש 10 או 12 מטוסים כאלו, לא בדיוק יודעת. אין מילים, זה קסם.
"מה שטראמפ עשה זה מדהים, עם כל הדיבור הבסיסי שלו. אני מתה על הבן אדם הזה ואנשים לא האמינו שהוא יתקוף, אבל אני האמנתי, כי טראמפ אוהב לעשות היסטוריה והוא מכה בברזל בזמן הנכון, הוא יודע מתי לבוא. הוא נתן לישראל לעשות את העבודה הנדירה, הוא יודע שאנחנו תותחים וחזקים, והוא בא כשממש צריך. טראמפ וביבי בקשרים טובים וזה מאוד חשוב".
"התקיפה של ארה"ב עשתה לי צמרמורת, קצת אורגזמה. אני לא מפסיקה לראות את הסרטונים של המטוס ההוא. חשבתי לקחת את התמונה שהם טסים במשולש ולעשות מזה ציור"
לצד זה, היא לא שוכחת שגם כשהחזית מול איראן נרגעה, אנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה. "אני לא מפסיקה לחשוב על איפה היינו ב-7 באוקטובר. אתה יודע שבעשר דקות פיקוד העורף היו בבית שלי? רק לחשוב מה קרה בעוטף בשמונה שעות. ואנחנו יודעים מה קרה. אני לא יכולה להגיד 'ישנו, היו שאננים', אנחנו היינו בטלוויזיה, ראינו את דני קושמרו מדבר עם אנשים בשידור חי מהבתים שלהם, כשרוצחים אותם ואף אחד לא שם. כמובן שזה היה משהו אחר, ואני מנסה לחשוב מה זה היה - אמרו לא להגיע בגלל שיש מחבלים בכל מקום, אבל מה עם חיל האוויר? מה קרה? לקח לכם שעות להתארגן. מה עשיתם?
את חושבת שההצלחה של המבצע הזה מחפה באיזשהו אופן על שביעי באוקטובר?
"קודם כל כן, אבל אני לא אוהבת לחשוב שעל חשבון של חיים של כל מי שנרצח, אנחנו אולי נתחיל לחיות יותר טוב. זה עצוב, זה נורא. זה מזעזע. אבל אומרים שדברים קורים מסיבה, ואם לא היה 7 לאוקטובר, לא היינו תוקפים את איראן. אז אולי דברים צריכים לקרות".
איך את מסתדרת מבחינת עבודה עכשיו?
"רק השקתי את MyJoellie , תכשיטים בעיצוב אישי, ואני אפילו לא מקדמת ולא מעלה כלום לרשתות. אני בהקפאה, אני לא יכולה להתניע. יש לי עדיין קמפיינים שאני צריכה לצלם ויכולה לעלות בזמן כזה, כי זה לדברים בסיסיים כמו פדים למחזור. גם יש לי מה לעשות ויש עבודה בנוסף. אני אף פעם לא בניתי על תעשיית הבידור או קמפיינים, אפילו שזו באמת הפרנסה העיקרית שלי כל השנים האלה. כל הזמן הייתה לי הכנסה צדדית, יש מה לעשות ודברים טובים קורים".
בתחילת המלחמה, באוקטובר לפני כמעט שנתיים, ראינו את הכמות הגדולה של המפונים. פתאום את במקום הזה של להיות מפונה בעצמך.
"אני התנדבתי עבור מפונים. אתה יודע כמה הלכתי לבקר מפונים? הבאתי זמר ועשינו להם על-האש. היינו חבורה שהולכת למפונים ולחיילים. עכשיו הקבוצה באה לכאן ואנחנו צוחקים שבסוף אני המפונה ובאים עם מתנות לילדים שלי. אבל זה באמת מדהים, זה רק מראה כמה שהדבר הזה אמיתי ושלא צריך להיות שאננים ולהגיד 'זה לא יקרה לי'. תשמרו על עצמכם".
