מעטים הסלבס שעשו שינוי כל כך גדול באישיות הציבורית שלהם כמו שעשתה נטלי דדון בשנים האחרונות. עד לפני כמה שנים היא הייתה כוכבת ריאליטי מבוקשת ודוגמנית מצליחה שנהנתה לשתף את עוקביה בתמונות ביקיני לוהטות. היום היא משפיענית עם מיליון עוקבים באינסטגרם, שנוהגת להתבטא בנושאים חברתיים ופוליטיים שלא תמיד עוברים חלק בגרון לקהל הרחב, ובטח לא לתעשיית הבידור שלטענתה דחקה אותה החוצה בגלל דעותיה הימניות מדי. גם לדת היא התקרבה מאוד, כך שסביר להניח שלא נראה אותה לובשת בקרוב ביקיני על המסלול. בימים אלה היא גם מוציאה מסעות לחיזוק הנפש אל הרבי מלובביץ' בניו יורק, שאליו היא כל כך מחוברת.
"זה לא הכיוון שאי פעם חשבתי או דמיינתי שאליו אני אלך. נסתרות דרכי האל, אבל אני מחבקת את זה מאוד", היא מודה בריאיון לפודקאסט "הברזייה". "כולנו בתוך קושי, שום דבר לא שלם. אני עולה לאוטו ומרגישה שיש בי משהו שהוא לא טריוויאלי. אני בחופש, אני יכולה לנסוע לאן שאני רוצה, אני יכולה לפתוח מקרר. דברים שנגזלו מאנשים שהם חלק מאיתנו, החטופים. אנחנו כל הזמן תחת בשורות איוב וזה לא פשוט, בעיקר כאימא. אז המקום שבו אני נאחזת זה האמונה, שבלעדיה אני חושבת שהייתי מאבדת שפיות".
אני לא זוכר שבירכת על המים בפעם האחרונה שדיברנו.
"אני בטוחה שלא. לאט-לאט מתווסף כל פעם משהו חדש, בהתאם למה שהנשמה שלי יכולה להכיל".
איך בן הזוג שלך מרגיש עם ההתחזקות?
"אנחנו צוחקים על זה המון בבית, 'לקחתי נערת ביקיני וקיבלתי דוסה'. אני ועמית הכרנו בגיל שלושים ושלוש והתהליך עצמו קורה היום כשאני תכף בת ארבעים ושתיים, אז כולם מתפתחים. זה לא שהוא ציפה שכול החיים רק אחשוף את הגוף שלי ברשתות".
את כבר לא עושה את זה.
"המקומות שבהם אני פועלת הם אחרים, אז אני חושבת שהמקום הבריא הוא לשאול למה את עושה את מה שאת עושה. פעם היה המון סחף סביב אישורים חיצוניים ולייקים, ויש המון כוחנות פמיניסטית של 'זה הגוף שלי ואני אחליט עליו', שבעיניי היא מאוד מזויפת. וככול שהיו מגיבים לי יותר על זה שזה לא מגניב, הייתי עושה את זה עוד, כמו ילדה מורדת שלא פעלה מהמקומות הנכונים לאותה תקופה".
מה המקומות הנכונים?
"זה נכון שאנחנו מחליטות על הגוף שלנו, אבל זה לא אומר בהכרח שאנחנו צריכות להתפשט. הרגשתי מאוד חזקה דרך המקומות הפחות נכונים, כי החוזק הזה התמוסס ברגעים האמיתיים של החיים. התנודות היו מאוד קיצוניות – 'וואלה, קיבלתי עכשיו 12 אלף לייקים'. תמיד אמרתי 'תשגיחו שאתם שולטים בדבר הזה ולא הוא שולט בכם', והאיזון הזה הופר מזמן. אני חושבת שכולנו מאוד נשאבנו לתוך העולם הזה, שאנחנו לא מורידים את המסכים בינינו וזה משפיע על כל תחומי החיים שלנו".
יש סיכוי שתצטלמי שוב עם ביקיני?
"אם יתחשק לי להעלות תמונה מהים עם ריף (בנם בן התשע) ובעלי, ואנחנו בחופשה מגניבה ובא לי להעביר את הרגע הזה, אני אעביר אותו. אבל אני לא אפעל ממקום של 'תגידו לי שאני שווה', זה לא יבוא משם".
"הזמנות לא בדיוק זורמות אליי, ירד מסך קשוח"
כמעט עשרים שנה שדדון נמצאת בלב התעשייה. הכרנו אותה בשנת 2002 כשהתחרתה בתחרות מלכת היופי, אבל את הפריצה הגדולה היא עשתה שש שנים לאחר מכן בריאליטי "הדוגמניות". היא מינפה את ההצלחה לקריירה ארוכה שכללה בין היתר הנחייה בטלוויזיה והשתתפות בתוכניות ריאליטי, אבל בשנים האחרונות ראינו אותה פחות ופחות על המסך ושמענו ממנה יותר ויותר ברשתות החברתיות.
אמרת לא פעם שאת מרגישה שהתעשייה פלטה אותך החוצה.
"זה לא שרצתי לכל מה שהזמינו אותי, היה פה משהו הדדי. אבל כן, ברור שירד מסך שהוא קשוח. הזמנות לא בדיוק זורמות אליי, אבל אני חושבת שזה לא קשור אליי אישית אלא תופעה שבעיניי היא מחרידה. יש כמה שמושכים בחוטים ועל פיהם יישק דבר כביכול. מאוד חשוב לשים כאן דגל אדום. יש כאן מגוון דעות ומכלול של אנשים, אנחנו מרימים וזועקים ונלחמים על דמוקרטיה, וכשזה מגיע למישהו שלא חושב כמונו אז אנחנו כבר פחות דמוקרטיים, פחות מכילים, פחות ליברליים. יש משהו מאוד צבוע בתהליך שאני ערה לו".
"אני מבינה אנשים ששומרים את הדעות שלהם לעצמם. אני אחלה דוגמה עבורם ללמה לא לדבר"
איפה הרגשת את זה?
"הרגשתי את זה ממאתיים לאפס. בקמפיינים, בלא לסקר את איפה שנטלי נמצאת, בהודעות לכתבים לא לפנות אליי באירועים, שראיתי בעיניים שלי".
מי שלח את ההודעות?
"השמות לא רלוונטיים אבל הם מייצגים משהו מכוער. זה כאב לי בזמנו אבל היום אני צוחקת על זה, כי בסוף אתה אומר 'אוקיי, הזזת אותי ממקום מסוים אז בוא נבנה פה מסלול חדש'. יש לי את ההרצאות, מותג ביוטי, דברים שהרמתי מחדש בבנייה מאוד מדויקת. העיסוק שלי השתנה כולו, כל הפיד שלי זה חטופים, הסברה, מדינת ישראל והסיורים ביהודה ושומרון. אני עובדת על חיבורים ואני כל כך גאה בעצמי.
"אני עדיין רוצה לזעוק שקורה פה משהו לא טוב. זה לא משנה מה הדעות שלי. אני לא חושבת שאי פעם אמרתי את דעתי בכוונה לפגוע במישהו או להזיק. הרגשתי מספיק אמיתית וכנה ושקופה, והיום אני מבינה אנשים ששומרים את הדעות שלהם לעצמם, ואני אחלה דוגמה עבורם ללמה לא לדבר".
הדעות שלך גרמו לזה שהתעשייה בעטה אותך החוצה?
"כעסו עליי יותר מאשר בעטו אותי. אני לא יכולה להאשים רק את התעשייה, זה נורא קל להפנות אצבע. עשיתי בחירות ויש פה גם לקיחת אחריות שלי. בסופו של דבר בן אדם עם עסק צריך מישהי שפונה לכול העם. ברגע שכולם יתבטאו, אולי יהיה לזה יותר מקום ויקבלו את כל הדעות. אבל יש פה פחד לדבר.
"זה נשמע נורא מתנשא, אבל בחרתי בדרך שהיא קצת יותר מ'מי יפרנס אותי'. אני אחראית לגורלי, אני מחוברת בצינור ישיר לכל מה שמקיים אותי ואם אני כאן על האדמה אז אני משמעותית. זה לא משנה אם איזה כתב יחליט שאני כן או לא. אני חושבת שזה מקום שהוא הרבה יותר בריא ממה שהייתי בו פעם, של לחפש את האישור. אפילו בלי הפוליטיקה, עוד לפני שבכלל דיברתי על הדעות שלי, הייתי בן אדם שחיפש המון אישורים. באתי מתוך חוסר ביטחון, ממקום שרצה מאוד להוכיח לעצמי ולעולם שאותי כולם יאהבו, והיה בזה משהו מאוד מתיש. היום אני לא מחפשת שיאהבו אותי".
"אם לא היו בועטים אותי לא הייתי מגלה את עצמי, אבל היה פה תהליך כואב של קילוף וחזרה לעצמי"
כמה זמן לקח לך לתובנה הזאת מהרגע שהתחלת לקבל גב מהתעשייה? זה לא שמיד אמרת "לא רוצים אותי, אבל הכול טוב אני מתחילה מאפס".
"אני יכולה להגיד שלא הכול היה טוב, וזו הייתה תקופה של להתגרד מהמיטה. שאלתי לא מעט, 'מה את רוצה? לאן זה הולך ואיפה אני, מי אני?'. אם לא היו בועטים אותי לא הייתי מגלה את עצמי, אז יש אפילו תודה על הקושי. אבל זה לא קרה ביום אחד, 'בעטו בי, יאללה, נקום ונטרוף את העולם'. היה פה תהליך כואב של קילוף וחזרה לעצמי".
היו לך הרבה חברות טובות מעולם הדוגמנות, שעכשיו הן כבר לא חלק מהחיים שלך.
"הן התחברו אליי מהמקום הלא נכון. זו תעשייה מאוד אינטרסנטית, בוא נודה באמת. אם הם צריכים ממך משהו, יספרו עליך סיפורים מדהימים מפה ועד אלוהים, 'היא מדהימה ואיזו אישה'. הם יסיימו את מה שהם צריכים ממך ואז פתאום 'את לא מבינה מה גיליתי וראיתי עליה'. הכול יכול להתהפך ברגע כשכבר אין מה לקחת ממך. אני לא עושה הכללה, יש אנשים מדהימים והיו את אלה שכן הרימו טלפון. ברגע שהכול דועך סביבך, שם אתה מגלה את האנשים האמיתיים, זאת מתנה. הפסקתי לספור כמה אנשים הפנו לי עורף. אני יכולה להגיד לך שאנשים שעמדתי דום למענם, לא היו שם בשבילי".
הציעו לך להגיש תכנית בערוץ 14. למה זה לא קרה בסוף?
"צילמנו שני פיילוטים אבל אומנים לא רצו להגיע לערוץ 14 ונפלה התוכנית. וזה אבסורד בעיניי, פשוט פסיכי. זה היה כל כך מרגש, לידה מרגשת של תוכנית חדשה שכול שבוע מוקדשת לאומן אחר, למוזיקה וליצירה שלו ואתה מצפה שיעוטו עליה אומנים, אבל לאט-לאט אנחנו מקבלים לא ועוד לא, ועוד אומן מסרב ועוד אומן. אני לא בטוחה שזאת הייתה הסיבה היחידה, אבל זה אבסורד בעיניי".
ועדיין את מאוד עסוקה בתקופה הזאת. ממה את מתפרנסת?
"העולמות שלי לא מתחילים ונגמרים בקוד קופון. לפני עשור בערך הקמתי את הקוסמטיקה ואת הביוטי שלי, שעכשיו עבר מיתוג מחדש. אני עושה הרבה הרצאות וחזרתי עכשיו מסיבוב בארצות הברית. אני לומדת כבר שנה שנייה להיות מטפלת. לשם אני שואפת וחולמת להגיע, אז הכיוונים שלקחתי הם פחות להישאר בתודעה ויותר לטפל בנשמה".
"יש הרבה מה לעשות חוץ מלזעוק על מי שלדעתי - מנהל ונותן את הכי טוב שלו"
בשבוע שעבר, דדון עזבה את בית המשפט עם חיוך על פניה. פרופ' שקמה ברסלר, ממובילות המחאה נגד הרפורמה המשפטית, תבעה אותה בגין הוצאת דיבה ודרשה ממנה פיצויים בסך רבע מיליון שקל – אך בסופו של דבר יצאה בידיים ריקות, ללא פיצוי וגם ללא התנצלות מצידה של דדון.
מה דעתך על התפקוד של הממשלה?
"יש דברים שלא הסכמתי איתם ויש דברים שכן הסכמתי. אין שחור או לבן. אני גם לא סנגורית שלהם, תמיד מצחיק אותי שכותבים לי, 'אז עכשיו את לא מגיבה?'. נשמות, אני לא דוברת של הממשלה. אני יכולה לתמוך בימין ולהגיד מה אני חושבת, ואני יכולה להגיד שהיו בדרך הרבה דברים שאני מנסה עדיין לפתור עם עצמי ואני כן רוצה שיחקרו ויגלו מי ידע ומי לא ידע ומה ידעו. צריך להבין דבר אחד - עם כמה שאני ימין ומאמינה בכל פירור אדמה שלנו ובמה שהמדינה הזאת צריכה להיות, יש כאן עוד דברים שצריך לגלות. אבל אני לא לעולם לא אקום בזמן מלחמה ואשרת את האויבים שלי, ומה זה אומר? לצאת על הממשלה".
"מצחיק אותי שכותבים לי, 'אז עכשיו את לא מגיבה?' - נשמות, אני לא דוברת של הממשלה"
כל מי שיוצא נגד הממשלה בזמן המלחמה משרת את האויב?
"אני לא חושבת שמישהו מבין שהוא בעד האויבים, אבל נעשים כאן מעשים שיצאו מתוך הבית שלנו, שאין מה לעשות, מחלישים ופוגעים בנו כעם. אם אנחנו כציוניים לא נקום בבוקר ונחשוב אם המעשים שאני עושה היום טובים או מזיקים לעם שלי... אני לא מזלזלת באף אחד שקם להפגין, אבל אני כן חושבת שזה משרת אותם. הם רוצים לראות אותנו מתפרקים, את הרחובות נשרפים, אותנו מזיקים אחד לשני, הם רוצים לראות אלימות. יש לנו פה כל כך הרבה מה לעשות חוץ מלזעוק על מי שלדעתי - מנהל ונותן את הכי טוב שלו".
את מאמינה שנתניהו פועל נכון?
"ברמה הגיונית, גם בלי להיות בעד מישהו, בן אדם שמנהל מלחמה - מה הוא רוצה ברזומה שלו אם לא ניצחונות והחזרת חטופים הביתה? כל אלה שאומרים לי 'הוא לא מחזיר בגלל...' - אני לא יכולה להסכים עם דבר כזה. למה שבן אדם לא ירצה אותם בבית? תהפכו לי את זה מכל כיוון. וואלה, זה אפילו לא נתפס לי בכלל".
הוצאת לפני שנה רישיון לנשק, כבר יצא לך להשתמש בו?
"במטווחים".
מקווה שלא תצטרכי להשתמש בו באמת.
"אני לא יודעת מה אני מקווה. אני כן מקווה להציל חיי אדם, אבל אני מקווה שזה לא יתפוס אותנו ככה במקום לא טוב".
הגעת חמושה היום?
"היום לא, באתי משיעור תורה, זה איזור פחות מסוכן".
הריאיון המלא עם נטלי דדון יהיה זמין לצפייה והאזנה החל מיום ראשון הקרוב.
פורסם לראשונה: 07:00, 17.01.25