"שבוע וחצי הייתי במצב של קיפאון, ישבתי מול הטלוויזיה דבוקה לחדשות בלי לזוז, לא יכולתי לדבר, רק בכיתי כל היום. ואז קול פנימי אמר לי – מספיק! כיביתי את הטלוויזיה והחלטתי שאני לא נשארת בבית", כך מתארת השחקנית מיה דגן את חמשת השבועות האחרונים בחייה, לאחר שהמירה את בימות התיאטרון ואולפני הטלוויזיה במטעי החקלאים בדרום.
ב-26 באוקטובר חגגה דגן את יום הולדתה ה-48 אבל היא ויתרה על החגיגות השנה. אין לה זמן ואין לה חשק, ואת כל מרצה היא משקיעה ב"שוק עוטף" אותו היא מקדמת בכל הכוח לטובת החקלאים שנשארו מאחור.
"אני מאוד אוהבת צמחים ומאוד מחוברת לאדמה והגורל רצה והפגיש אותי עם צחי כפרי שעומד בראש עמותת 'צוות לעניין', חברנו לחקלאי מהדרום בשם שרון תמם ותוך כמה ימים הקמנו את 'שוק עוטף'. מודה, לא שיערתי שמהאהבה שלי לצמחים אגיע לנקודה שבה אני נמצאת היום. למדתי על חקלאות מהר מאוד, מכירה את כל הז'רגון".
מאיפה הגיע לך הרעיון לפתוח שוק?
"כל מה שעמד לנגד עיניי היה איך אני מקלה על אותם חקלאים שנשארו לעבוד את האדמה שלהם בלי כוח עבודה - כי כולם עזבו. התחלנו לשנע להם כוח אדם ולשלם להם את הכסף מראש. במתחם האקספו פתחנו את 'שוק עוטף' - כל הרעיון הוא שמעבר לשוק, אני רוצה לעשות כאן שינוי אמיתי, סוף סוף לשבור את התבנית של מה שקורה פה במשך שנים, שהחקלאי הוא זה שמרוויח הכי פחות. אפשר לעשות את זה אחרת, מדובר בעובדי אדמה שאוהבים את מה שהם עושים".
ובכל זאת מה לשחקנית ולחקלאים?
"אני לא מתיימרת להיות חקלאית אבל אני מדברת איתם מלב אל לב. אני פוגשת אנשים שבורים, שעברו שואה! זו לא תופת, אני הייתי שם וזו שואה. אין בית שלא שרוף, אין בית שלא טבחו בו. סיפורי הזוועה של השבעה באוקטובר הם הסיפורים שאנחנו מכירים מהשואה".
מרגישה שאת כבר מצליחה לחולל שינוי?
"עם ישראל זה עם מדהים, ואנחנו פותחים את השוק גם בדרום וגם בצפון, אבל שינוי לא עושים ביום. אני גם שמה לב שחודש אחרי המלחמה אנשים מתחילים לחזור לשגרה וזה דבר טוב ומבורך, אבל החטופים והניצולים לא יכולים לחזור לשגרה".
מיה דגן ב"שוק עוטף"
(אינסטגרם)
כמו אומנים רבים, גם דגן הפכה את חשבון האינסטגרם שלה לכלי תיווך עבור מי שצריך עזרה בימים אלה. "אין לי שום פחד. ברגע שהחלטתי שקמתי מהספה, אני שם עם 'צוות לעניין' - אזרחים שהחליטו לתת מזמנם ומכספם כדי לקום ולעשות. אם היית אומר לי לפני חצי שנה שזה מה שיקרה במדינה שלנו הייתי שולח אותך להיבדק. מהשבעה באוקטובר הכל השתנה ואין לי בושה משום דבר - אני מתקשרת לאנשים, קצרה מאוד, ישירה מאוד".
בין סיבוב במטע חקלאים אחד לאחר, דגן מצאה את עצמה גם עם כובע חדש - מפיקת אירועים. "בחמישי בבוקר קיבלנו טלפון שיש חייל בבסיס של גבעתי שצריך להתחתן באותו ערב, ותוך ארבע שעות הפקנו חתונה. רמי קלינשטיין הופיע, הבאנו רב - הכל בתנאי שטח". דגן מוסיפה: "אני כמעט כל יום נוסעת לדרום ופוגשת חיילים שנלחמים עלינו. יום אחד הגענו הכי קרוב לגדר והבאנו לחיילים המבורגרים חמים וחיבקנו אותם. יש בומים מעלינו ואני בכלל לא שומעת אותם".
איך את מסבירה את ההתגייסות בעם?
"אושר זה נתינה אמיתית בלי רצון לקבל בחזרה. אני קוראת לכל מי שיכול - קומו ותעשו. בעשייה שלי אני פוגשת אנשים מכל רחבי הארץ: אימהות של חיילים, משפחות של חטופים, באתי שבורה ויצאתי מחוזקת. זה ממלא. בכל שלושים שנות הקריירה שלי לא זכיתי לסיפוק בחיים שלי ובעשייה שלי כמו עכשיו. המטרה שלי היא לגרום לאנשים שהיו כמוני, בסוג של קיפאון, בלי יכולת לצאת מהבית – לקום לעשייה. אתה רואה את החיוך והצורך של האנשים האלה, ואז לא מעניין אותי אם יש מעליי פיצוצים, אני חוזרת הביתה בהרגשה של זכות שניתנה לי להיות שם בשבילם".
כאמור, דגן לא יודעת מתי היא תוכל לחזור לבימות התיאטרון, אבל היא לא נותנת למחשבה לעצור אותה. "כמו בקורונה, סגרו לנו את העסק ביום הראשון, וייפתחו ביום האחרון", היא מסבירה, ובאותה נשימה לא שוכחת לשבח את אומני ישראל. "תמיד יש ביקורת אבל במלחמה הזו כולם מתגייסים כולל שחקני תיאטרון. אין אומן שאמר לי לא. זה יום עצמאות אחד ארוך בלי כסף, כולם עובדים כמו משוגעים".
ומה קורה אצלך בבית? מה את מספרת לאמליה בת העשר?
"אנחנו מרחיקים אותה מהחדשות, אבל היא יודעת הכול והיא שואלת שאלות. צריך לדבר עם הילדים ולהתייעץ עם מי שצריך. אני לא מפסיקה לחבק אותה".
ותגידי, יש מקום עכשיו לשיח פוליטי?
"הכל השתנה. יש לי המון מה להגיד אבל אני רוצה לחסוך את העשייה שלי לעשייה אמיתית. תמיד היה לי אמון בעם ישראל - לא נפלתי בשטיפת המוח של 'בואו נשנא אחד את השני', והעם מוכיח את עצמו במצבים של קושי. יש לנו ישראל אחת. בניגוד למלחמת העולם השנייה, עכשיו יש לנו איפה להיות".
ומה עם הומור?
"חייבים להצחיק. אני בן אדם ללא עכבות, אני מחבקת ומדי פעם גם צוחקת איתם, ויש להם הקלה שלרגע אחד הם צוחקים".
