"יש לי חבר שחקן שאמר לי 'אחי, אני מסתכל על השנה שעברת וזה כאילו לקחת קריירה של עשר שנים ודחסת אותה בשנה'", מספר עילי צ'פמן (24) וצוחק, אבל הוא לא מגזים - שנת 2022 הייתה השנה שלו בה' הידיעה. אם לא ראיתם אותו על המסך, כנראה שלא צפיתם הרבה בטלוויזיה (או שאולי פשוט עברתם את הגיל של קהל היעד של רוב הסדרות בהן כיכב): רק בשנתיים האחרונות כיכב ב"מקיף מילאנו", "שישו ושמחו", "אינפינטי", "מי שמע על חווה ונאווה" ו"שומקום", וסדרה נוספת שלו, "לעוף על אנה", תעלה בהמשך השנה. ולמרות זאת, הוא מעדיף שלא להתלהב יותר מדי מההישג: "תשמע, להגיד שזו הייתה 'השנה שלי' זה לקטלג. לפני שנתיים חבר אמר לי 'אתה בשיא שלך'. מה זה 'בשיא שלך'? אם אתה בשיא אז מפה אפשר רק לרדת. אז לא, אני לא בשיא שלי".
זו באמת הייתה שנה עמוסה ומוצלחת עבורך. אתה כבר מרגיש מפורסם? שמזהים, שמכירים אותך?
"אני מרגיש את האהבה מהקהל וזה מחמיא לי וזה מדהים. כן מזהים, בקניון קצת קשה ללכת. רציתי לתקן את הטלפון בקניון לפני כמה ימים וחבורת בנות לא נתנה לי להיכנס. אבל זה כיף, אני נהנה, מחייך, מדבר איתן. אנחנו מצטלמים וצוחקים ביחד וזה הכי מפרגן, בשביל זה אנחנו עושים את זה. אני חושב שזה המקצוע, אנחנו בחרנו בזה. יש כאלה שאומרים 'אוי זה קשה', אבל זו הסיבה שבחרת לעשות את זה, אתה רוצה את האהבה של הקהל, לגעת בהם, לדעת שהדברים שאתה עושה הם משמעותיים עבורם, אז כן אני מרגיש את זה".
השער הראשון לשנת 2023: עילי צ'פמן
(צילום: אוראל לוי | עריכה: קורל קוט)
בוא ניזכר קצת במה שעשית השנה.
"התחלנו את העונה השלישית של 'מקיף מילאנו', שנבחרה לסדרת השנה. 'אינפיניטי', שזו סדרה מטורפת ששיחקתי בה נער הומוסקסואל בארון, הייתה שם נשיקה גאה והיה על זה הרבה דיבור".
איך היה לשחק את התפקיד הזה?
"הרבה שאלו אותי אם לא פחדתי לעשות נשיקה גאה, לשחק דמות גאה. התשובה היא לא, זה הרגיש לי שליחות. דווקא כגבר טיפוסי וסטרייט, לשחק דמות שהיא גאה זה מאוד חשוב".
אנחנו נכנסים לתקופה שעלולה להיות מאוד בעייתית עבור הקהילה הגאה.
"עושים ללהט"בים חיים קשים. אני לא מבין למה, זה מוזר לי. בראש שלי אני מרגיש שאולי למעלה בשלטונות זה עוד טאבו, אבל אצל האנשים הכול בסדר, כולם בסדר עם כולם".
לא ממש, אבל נשאיר את הנושא הזה לפעם אחרת. מה עוד היה לנו?
"היה גם את 'שומקום' עם אלה לי להב, שהייתה וואו. אני זוכר שקיבלתי את התסריט וממש אמרתי 'אוקיי, יש פה משהו שלא עשיתי'. זו דמות כל כך עגולה, הוא גם טוב וגם הכי רע. להביא את הפער הזה, פתאום מגלים אצלו פנים אחרות והוא הופך למין אנטי-גיבור כזה, זה היה אתגר מאוד גדול בשבילי וממש כיף. ו'שישו ושימחו'! רינה ודיצה, סדרה למטורפים בלבד".
9 צפייה בגלריה
"לפני שנתיים חבר אמר לי 'אתה בשיא שלך'. מה זה 'בשיא שלך'? אם אתה בשיא אז מפה אפשר רק לרדת. אז לא, אני לא בשיא שלי".
(צילום: שי פרנקו)
זה קצת מאפס למאה, חמש סדרות בשנה זה משהו שגם השחקנים הכי מצליחים לא עושים בדרך כלל, איך זה קרה?
"הרבה עבודה קשה. לדעתי עבודת שחקן זה לעבוד הרבה מאוד על עצמך. בשנים האחרונות עבדתי מאוד חזק על מי שאני מול עצמי. אני עושה המון דברים כמו לקרוא הרבה ספרים. זה התחיל כשקראתי את 'כוחו של השחקן' של איוואנה צ'בק וזה מאוד עניין אותי. הלכתי לקורס אצל אודי פרסי שהוא המנטור שלי, נרשמתי לסוכנות, הגעתי לאודישנים".
חוץ מכישרון, יש בזה גם עניין של מזל?
"ברור. שמע, מזל זו מילה מאוד טריקית, מזל זה כשהזדמנות פוגשת הכנה. כשאתה מתכונן הרבה שנים למשהו ואז מקבל הזדמנות, זה פוגש אחד את השני. כמו שאומרים שאתה צריך להיות במקום הנכון בזמן הנכון - אז תהיה בהרבה מקומות בהרבה זמנים, ואז תוכל לפגוש את הרגע הזה".
שיחקת גם עם כמה שמות גדולים.
"וואו, ב'שישו ושמחו' פגשתי השראות ענקיות. אקי אבני שהוא שחקן אמאל'ה, אין דברים כאלה. נווה צור שהוא חבר יקר וקרוב שלי, נתן דטנר שהוא אגדה מהלכת, בן יוספוביץ', דניאל מורשת. זה קאסט שלם".
איך היה לשחק איתם?
"אני מרגיש שבכל מקום שאני נמצא בו, אני מגיע כדי לשאוב וללמוד. בעיקר אם הבן אדם עבר כזו דרך ארוכה, אז כבוד הוא לי לבוא ולשאול אותו איך ומה הוא עשה ואיך הוא רואה את הדברים.
"אקי למשל אמר לי שבמשחק הכי חשוב שיהיה לך את הארגז-כלים שהוא שלך, שבכל מקום שאליו תגיע תוסיף משהו - פה את המברג הזה, פה את המסור הזה ופה את הברגים האלה שהם מיוחדים לך. ומהמקום הזה הרגשתי שאני חייב לבוא ולשאול. להיות ליד דטנר... אתה מקבל מהם כלים מדהימים".
מה עם ללכת ללמוד משחק באחד מבתי הספר הגדולים?
"אני לא שולל אף פעם. העניין הוא שכשאתה נכנס לבית ספר למשחק, אתה שם את כל החיים שלך בצד ושוכח מכל מה שמסביב, אם זה אומר לוותר על פרויקטים או על דברים אחרים. כי אתה משבע בבוקר עד שמונה בערב בבית הספר. אבל אני לא שולל כי אני מאוד אוהב להתפתח וללמוד ולשאוב ידע מאנשים".
מצד שני אתה כבר בתוך התעשייה, אז אולי לעצור את הכול זה לא הדבר הכי נכון.
"נכון. אני מסכים איתך".
למרות שצ'פמן מוכר בעיקר בתור שחקן, הפעם הראשונה שהפציע על המסך הייתה בעונה השישית של "הכוכב הבא" – שם הודח מוקדם ולא הספיק לממש את הפוטנציאל. "אני חושב שכשהגעתי לשם, נורא רציתי שמישהו יגלה אותי. רציתי שמישהו יגיד 'אוקיי, יש פה פוטנציאל שאני רואה, בוא נגשים אותו, ניקח את הדבר הזה ונפוצץ אותו, בוא נעשה ממך סטאר', אבל הייתי נורא בוסרי ולא מוכן. זה היה שיעור מדהים לחיים", הוא מספר. "אני שמח על החוויה הזאת, ואני מרגיש עכשיו הרבה יותר מוכן בגללה, בגלל שקיבלתי מין כאפה כזאת של 'רגע, אתה לא התגלית הכי גדולה'. תבנה את זה שלב-שלב".
וזה בדיוק מה שהוא עשה, והצליח לשלב את הקריירה המוזיקלית עם זו של המשחק, כשקיבל הזדמנויות לשיר ולבצע את שיריו בתוכניות שבהן משחק. "המוזיקה היא הלב שלי, משם התחלתי, מאז שהייתי ילד צעיר", הוא אומר. "ובכל סדרה שהייתי בה נכנס שיר שלי, איכשהו הצלחתי להכניס את הגיטרה. כשהתברר שאין אישור להכניס שיר מסוים, הבמאי פשוט אמר לי 'טוב עילי, תשיר שיר שלך'. ככה נכנסו איזה שבעה שירים לעונה".
אתה לא מנגן רק על גיטרה.
"בכיתה ב' התחלתי בכלל לנגן בקרן יער, והייתי חלק מהפילהרמונית הצעירה במשך הרבה שנים, במקום קלאסי כזה. אחרי כמה שנים החלטתי שאני קונה גם סקסופון. בשיר החדש שייצא בקרוב אני מנגן בשניהם".
ספר קצת על השיר.
"זה סינגל שהוא מאוד בוגר, שהלחנתי אני וכתבתי עם אביב מור בהפקתו של גלעד שמואלי שהוא מפיק בחסד, אגדה חיה. אני נורא מאמין בשיר הזה, שהוא יכול לגעת באנשים, לרגש אותם, לגעת בלב שלהם".
9 צפייה בגלריה
"ברגע שסיימתי את הבגרות בפיזיקה, הסתכלתי על הדף, יצאתי מהחדר ואמרתי 'את זה אתה לא עושה יותר, זה לא הולך לקרות'"
(צילום: שי פרנקו)
יש הרגשה שהשוק מפוצץ בשחקנים וזמרים, איך אתה מצליח לייחד את עצמך?
"אתה חייב להמשיך לרוץ. אתה חייב לחזור למים ולהמשיך לחתור. הרבה פעמים בחיים אתה עולה על איזה גל, דופק איזה ביצוע, חוזר לחוף וכולם מוחאים לך כפיים – ואז חוזרים להסתכל על המים והגלים כי שם מעניין יותר. ויש את אלה שנתקעים בחוף, 'אתם זוכרים שקודם עשיתי את זה את זה?'. זה מגניב, זה מדהים, אבל אתה חייב לחזור למים ולחתור. זה מה שאני מאמין שאני כל הזמן צריך לעשות, להמציא את עצמי מחדש, ליצור עוד דברים".
מה לגבי רשתות חברתיות? זו גם דרך לחזק את עצמך בתודעה.
"עם טיקטוק ואינסטגרם יש לי יחסי אהבה-שנאה. זו עבודה, זה משהו שקשה לעשות. אומרים כל הזמן 'זה כרטיס הביקור שלך'. אני נורא מאמין בלהכיר את הבן אדם, אז אני מנסה להביא את מי שאני ולהעלות קטעים מהסדרות שלי ואת השירים והצחוקים שלי. אני משתדל כמה שיותר לחשוף, אני מרגיש שככל שאתה חושף יותר, האמת שלך באמת יוצאת, ואני עובד על זה".
יש כאלו שטוענים ששחקנים מלוהקים רק לפי כמות העוקבים שיש להם. אם אין להם מספיק, הסיכויים שלהם להתקבל יהיו נמוכים משמעותית. בבדיקה האחרונה שעשיתי, אחריך עקבו קרוב ל-35 אלף.
"נכון, וגם הם הגיעו רק בחודשיים האחרונים. לפני שמקיף מילאנו תפס תאוצה היו רק 8,000. שמע, אף פעם לא הייתי מלהק, אבל אני מרגיש שאם אתה בא עם ביטחון ועם אמת, אם אתה מביא את עצמך ואתה מתאים, אז לא משנה אם יש לך רק 200 עוקבים - יקבלו אותך לתפקיד. הם הולכים לפי הבן אדם ולא לפי העוקבים".
9 צפייה בגלריה
"מזל זו מילה מאוד טריקית, מזל זה כשהזדמנות פוגשת הכנה. כשאתה מתכונן הרבה שנים למשהו ואז מקבל הזדמנות"
(צילום: שי פרנקו)
9 צפייה בגלריה
"שהגעתי ל'כוכב הבא' נורא רציתי שמישהו יגלה אותי, אבל הייתי נורא בוסרי ולא מוכן"
(צילום: שי פרנקו)
ואם הסתקרנתם לדעת אם הוא רווק, אז התשובה היא לא – בימים אלו הוא חוגג שנת זוגיות עם מיכאלה מזרחי, גם היא שחקנית צעירה בתחילת דרכה וכוכבת סדרת הנוער "המתחם ה-25".
"מיכאלה המדהימה. אין דברים כאלה, היא מוכשרת ברמות", הוא אומר בעיניים נוצצות. "היא מאוד מפרגנת, מאוד תומכת. זו פעם ראשונה שאני מרגיש שמישהי מבינה אותי. בחיים לא יכולתי להגיד על אישה שהיא מבינה אותי, זה משפט שלא הוצאתי מהפה על בחורה".
לא פשוט להיות זוג שחקנים. או שכן?
"אמרו לי הרבה שלהיות בזוגיות עם שחקנית יכול להיות רעיל, אבל אני לא מרגיש את זה. יש הרבה פירגון, הרבה אהבה. אנחנו דוגלים במין אמת מאוד גדולה, אומרים מה שנעים להגיד וגם מה שלא נעים להגיד, הכל נאמר ויהיה פתוח על השולחן. זה מאוד בריא כי אתה הכי מפרגן. גם היא עכשיו הייתה בסדרה שלה והייתה תקופה שלא התראינו, אבל אנחנו מוצאים את הרגעים שלנו להיות אנחנו".
איך היא מרגישה עם הסצנות הרומנטיות שלך?
"היא מקבלת את זה, מבינה שזו עבודה ושזה מקצועי. גם היא כבר הייתה בתוך משולש אהבה בסדרה שלה, זה בא ונישק אותה ואז ההוא בא ונישק אותה גם. אבל אני מפרגן".
9 צפייה בגלריה
"ההורים היו נורא אנשים של עבודה ונשארתי לבד הרבה. זה פיתח אצלי אנטי מסוים, רציתי להיות משהו אחר"
(צילום: שי פרנקו)
בזמן שלב תעשיית הבידור נמצא במרכז הארץ, צ'פמן עשה צעד לא אופייני ולפני כשנתיים העתיק את מקום מגוריו הרחק מהביצה – אל קיבוץ דגניה ב'. "כל החיים זה היה כמו בית בשבילי. סבא שלי שגר שם נפטר לפני שנתיים ואחרי שזה קרה עברתי לבית שלו. זו פיסת השקט שלי. בתל אביב יש הרבה רעש, מין מרוץ שאני חייב להספיק ולשבת עם כולם, אלה יושבים שם ואלה בבר וחברים יוצאים למסיבה עד 5 בבוקר. אני נהנה מזה, היו לי גם תקופות כאלה, אבל הרגשתי שאני צריך את השקט שלי. יש שם את המוזיקה שלי, את האולפן שלי. אני קם בבוקר ופורש מחצלת, עושה יוגה, מנגן בגיטרה, נכנס לאולפן ומקליט. אני מרגיש שהניתוק הזה עושה לי טוב, עוזר לי לבנות את עצמי בצורה שאני יכול ממש לחווט במוח לאן אני רוצה להגיע ואיך להשתפר".
איך אתה מסתדר עם ההגעה למרכז לעבודה?
"חי על תפר, הלוך-חזור. אני סבבה עם הנסיעות, זה נותן לי זמן לחשוב".
לעמוד בפקקים ביחד עם כולם.
"זהו, שאני נוסע בעיקר בלילות, ב-3 לפנות בוקר או ב-12 בלילה".
והנה פרט טריוויה מעניין על משפחתו של צ'פמן – סבא-רבא שלו, קדיש לוז, היה יו"ר הכנסת, ולמען מקום מגוריו בדגניה ב' ויתר על תפקיד הנשיאות שהוצע לו: "סבא-רבא שלי היה יושב ראש הכנסת במשך 10-12 שנים, והנשיא שכיהן בזמנו (יצחק בן צבי; ב.ז) נפטר. סבא שלי נכנס לתפקיד למשך חודשיים והציעו לו להישאר באופן קבוע. הוא סירב, אמר שהוא לא עוזב את דגניה ב' בחיים".
9 צפייה בגלריה
"עם טיקטוק ואינסטגרם יש לי יחסי אהבה-שנאה. זו עבודה, זה משהו שקשה לעשות"
(צילום: שי פרנקו)
בכלל, צ'פמן מגיע ממשפחה של אנשים עם מקצועות מרשימים: "אבא שלי מנהל המחלקות לנוירולוגיה בתל השומר ואמא שלי מדענית במכון הביולוגי. הם האנשים הכי חכמים שפגשתי".
ואתה הלכת על תחום אחר לגמרי.
"מאז שהייתי ילד קטן הסתכלתי עליהם ואמרתי שככה אני לא אהיה. הם היו נורא אנשים של עבודה ונשארתי לבד הרבה. זה פיתח אצלי אנטי מסוים, רציתי להיות משהו אחר וזה נורא בנה אותי. אני חושב שלקחתי את החוכמה שלהם מהמקום הנורא ריאלי למקום יותר הומני, של רגש. לנסות להבין".
מה הם אמרו על זה שבחרת לשחק ולשיר?
"ברור שהם לא עודדו את זה. מבחינתם זה לא היה מקצוע, וזה עדיין לא. אמא שלי אמרה לי 'עילי, יש לך אפשרות אחת – אתה יכול להיות או דוקטור או פרופסור'. זה משפט שאני לא אשכח בחיים".
ובהחלט הייתה לו האפשרות ללכת בעקבותיהם, לו רק רצה: "למדתי בתיכון פיזיקה, ביו-טכנולוגיה ומתמטיקה, עשיתי 38 יחידות רק כדי להוכיח להם שאני יכול. אבל ברגע שסיימתי את הבגרות בפיזיקה, הסתכלתי על הדף, יצאתי מהחדר ואמרתי 'את זה אתה לא עושה יותר, זה לא הולך לקרות'".
כמה קיבלת?
"לא לקחתי את תעודת הבגרות עדיין מהתיכון, אתה יודע? אבל יש אחלה תעודה".
היום אתה יכול לומר להם בוודאות שדוקטור או פרופסור כבר לא תהיה.
"הם יודעים. הרבה שנים הם לא חשבו שמה שאני עושה זה מקצוע, עד שאבא שלי ראה שאני קם ליום צילום ב-4 בבוקר וחוזר יותר מאוחר ממנו, ב-9 בערב, ויום אחרי זה אני קם שוב לפנות בוקר אחרי שלמדתי ערב לפני זה טקסטים עד חצות. הוא הבין שזה לא פשוט ונראה לי שהוא התחיל לכבד את זה".
ומה הם אומרים עכשיו?
"כשאבא שלי אוכל משהו ממש טעים, אז הוא אומר 'זה ממש בסדר', וזה אומר שטעים לו ברמות. אז הוא אמר לי שהקריירה שלי כרגע ממש בסדר".
9 צפייה בגלריה
"בכיתה ב' התחלתי לנגן בקרן יער והייתי חלק מהפילהרמונית הצעירה במשך הרבה שנים. אחרי כמה שנים החלטתי שאני קונה גם סקסופון"
(צילום: שי פרנקו)
צילום: שי פרנקו
סטיילינג: זוהר מאירי
איפור, שיער: ענבל שומר (לסוכנות "סולו")
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: אוראל לוי
ייצוג עילי צ'פמן: סוכנות "יולי"
ניהול אישי ומוזיקלי: אילון ששון
קרדיטים לבוש:
לוק לבן: גולף אפור - cos, אפודה לבנה - h&m, מעיל לבן - מירזה, מכנסי קורדרוי לבנים - cos, נעליים - לואי ויטון ל- ÈTERNEL luxury brands
לוק ירוק: חולצת פולו ירוקה - מירזה, ג׳קט בומבר ירוק לבן - h&m, מכנסיים - מירזה
לוק חום: מכנסיים, חולצת גולף ואובר שירט - מירזה, חגורה - h&m
לוק אפור שחור: אפודה שחורה - cos, מכנסי קורדרוי אפורים - cos
לוק ג'ינס: ג׳קט ומכנסיים - h&m
