ההזמנה שלכם לחינה של יוצרת התוכן אודיה פינטו אולי נאבדה במייל, אבל סביר להניח ששמעתם (או צפיתם) איך היא נכנסה לאירוע: רכובה על גמל (לא אמיתי, אל חשש) שאותו נשא בחיר ליבה, אליאור סופר, כשמסביבה רקדניות ולפידים. למרבית הכלות זה אולי נראה כמו מופע מיותר של תעופה עצמית, אבל לפינטו אין שום כוונה להתנצל.
"תמיד חלמתי להיכנס באיזה שואו", סיפרה בפודקאסט "הברזייה" של מגזין הסופ"ש ב-ynet. "כנרת חינה, שהפיקה לי את האירוע, רצתה בהתחלה שאני אכנס על שטיח מעופף, אבל לא הייתה אפשרות לעשות את התליה וכל זה. אני חיה בסרט של עצמי ואני מתה על זה, חולה על זה ברמות, אמרתי 'יאללה, בוא נכנס על גמל'. יומיים לפני, אמרתי לאליאור: 'שומע, אני עולה על גמל, אתה מושך אותי עם חוט', הוא אמר לי: 'למה אני מושך בחוט, אני רוצה גם לעלות', אבל אנחנו שנינו שמנים, אנחנו לא יכולים ביחד. הגיבו לי 'את כמו ילדה בת 12, כניסת בת מצווה', אבל לי זה היה כיף, נהניתי לעלות על הגמל ולהסתכל על כולם. המשפחה שלי הייתה בשיא".
לא קצת מוגזם?
"אני מסתכלת על זה כמשהו מטורף, משהו שעוד לא היה. מי עוד נכנסה על גמל? אף אחת. ותראה שמעכשיו כולן יכנסו על גמל".
פודקאסט הברזייה – אודיה פינטו
ועוד שבועיים החתונה. בשיא הקיץ.
"זה משהו שאליאור התעקש עליו וזו טעות. אל תתחתנו בקיץ, פשוט אל תתחתנו בקיץ. בחינה טפטפתי, כאב לי, אני לא צוחקת. אני לא יודעת איך אני הולכת לרקוד בחתונה. בחינה זה היה סיוט, לא רציתי שזה יסתיים, אבל התפללתי לשבת ומצאתי את עצמי לוקחת כיסא ופשוט מתיישבת עליו, כשכולם רוקדים סביבי".
מתרגשת לקראת היום הגדול?
"לחוצה, פחות מתרגשת. יש הרבה עצבים, ריבים. אני מחכה שזה יעבור, מחכה לנשום כשזה ייגמר. אחרי החינה ירדה לי חצי אבן מהלב, אחרי החתונה תרד לי עוד חצי אבן מהלב.
"זו תקופה מאוד מתוחה. בשבוע הבא אני לא הולכת לראות את אליאור לשבוע, עד החתונה. אני הולכת לטבול במקווה, לעשות הפרשת חלה, שקט, נתק. אני אהיה אצל ההורים שלי והוא יהיה בבית שלו בעלמה. אין לי כוחות, אני צריכה שקט. לא רוצה לראות אותו, כי יש הרבה ריבים. אתמול הוא אמר לי 'מבחינתי תלכי עכשיו, לא שבוע לפני'. קיבלתי הודעות מבנות שאמרו: 'כמעט פירקנו את החתונה על שטויות'. הכול מתעצם עכשיו, הכול יותר לחוץ. באופן כללי השנה הראשונה היא קשה. אם אתה צולח אותה, הכול עובר אחרי זה".
מה הולך להיות בחתונה?
"חתונה קלאסית, יפה בעזרת השם, הרבה שמחה".
אודיה פינטו בכניסה לחינה
(צילום: כנרת חינה)
כמה אורחים צפויים להגיע?
"כבר באישורי הגעה יש שש מאות אישורים, שזה מטורף, ויש עוד שבוע עד שהאישורים נסגרים. אליאור הוא הראשון שמתחתן במשפחה שלו, הוא גר במושב ובמושב כולם מזמינים את כולם, אז זה הרבה מאוד אורחים. אני לא הזמנתי אנשים שאני לא מדברת איתם. הזמנתי אנשים שאני רוצה לראות אותם, לא מישהו שלא בא לי טוב בעין סתם כדי לסמן וי".
עשיתם טעימות? בחרתם כבר אוכל?
"אוכל זה מאוד חשוב לנו. בסופו של יום, אף אחד לא זוכר איך את נראית או את העיצוב, זוכרים את האוכל, ואצלנו בכללי אוכל זה ממש חשוב. אנשים התקשרו אלי יום אחרי החינה ואמרו לי שהם זוכרים שני דברים: איך נכנסתי על גמל ואיזה נדיר היה אוכל".
אתם מתכננים אחרי החתונה ישר להקים משפחה?
"מבחינתו - נראה מה יהיה, אבל מבחינתי - בשביל זה אני מתחתנת. מה, אני מתחתנת סתם כדי להגיד 'אני נשואה'? אני יכולה גם להישאר לגור איתו. הסדר הוא להתחתן בקדושה ובטהרה, עם חופה וקידושין, ואז להביא ילד - שזה החלום בעזרת השם, שיזכה אותי. אם יהיה לי כסף ומקום לאחסן, אז כמה שיותר ילדים, אמן".
"גבר בלי ביטחון לא יכול לצאת איתי"
פינטו וסופר, שעובד בעסק המשפחתי לצימרים בצפון, הכירו לפני ארבע שנים, שבמהלכן היא הפכה מבחורה אנונימית לאחת מכוכבות הרשת הפופולריות בישראל. "אליאור אומנם בחור שקט אבל יש לו ביטחון מאוד גבוה, אפילו יותר משלי", היא מספרת. "כשהתחלנו לצאת, הוא קיבל תגובות, אפילו מהאנשים שמסתובבים איתו, כמו 'מה אתה עושה עם המפגרת הזאת?', זה מעולם לא ערער אותו. הוא הכי מעריך את הדרך שלי ומפרגן לי ולזה שאני עושה כסף ומתפרסמת. זה מאוד נוח בעייני. גבר בלי ביטחון לא יכול לצאת איתי. אני חושבת שאני בן אדם מדהים ואני בחורה מדהימה והוא זכה וגם אני זכיתי בו. אתה מבין שבעזרת השם שאני אמשיך להגיד את זה כל החיים?".
"אני באה מבית מאוד פרימיטיבי שבו אבא לא עושה כלום, אבל חינכתי את אליאור אחרת. ברור שני מכבדת אותו והוא מכבד אותי. אם ההורים של אליאור באים אלינו לשישי, הוא בחיים לא ינקה את השולחן. מבחינתו זה משפיל כי ההורים שלו לידו, וזה בסדר. אבל אם נהיה רק אנחנו, הוא יקום ויפנה וגם ייקח את הזבל"
בסרטון הצעת הנישואים לא הפסקת לבכות מרוב התרגשות.
"התגובה שלי הייתה דרמטית מאוד, חיכיתי לזה. הוא לא רצה להציע לי כי הוא אמר לי 'אני לא מתחתן עד גיל 30-29. אני רוצה לבסס את עצמי, אני רוצה להכיר אותך יותר'. הייתי אומרת לו 'אתה איתי שנה, מה יש לך להכיר בי? אתה לא רוצה, אז ביי'. רק כשהוא הציע לי הסכמתי לעבור לגור איתו, אמרתי לו 'אני לא גרה איתך עד שאין לי טבעת על היד'. אני באה ממקום הכי שמרני בארץ.
"אני לא מאמינה שצריך לגור ביחד שמונה שנים כדי לראות אם זה מתאים או לא. אני מאמינה שבן אדם נמדד באם הוא קמצן או לא קמצן, איך הוא מתנהג בשעת כעסו, איך הוא מתנהג עם אנשים שמסביב, ואם הוא שותה אלכוהול או לא שותה, או עושה חלילה סמים. כשעברנו לגור ביחד, לפני שבעה חודשים, ראיתי דברים חדשים, אבל מה ראיתי? שהוא רוצח? שהוא אנס? ראיתי שהוא שם גרב פה, שטויות".
5 צפייה בגלריה
''אני בחורה מדהימה והוא זכה וגם אני זכיתי בו''. עם בן הזוג, אליאור סופר
(צילום: פרטי)
איך חלוקת התפקידים אצלכם בבית?
"אני באה מבית מאוד פרימיטיבי שבו אבא לא עושה כלום, אבל חינכתי את אליאור אחרת. אין מה לעשות, חמוד, שנינו שותפים לבית הזה, אני לא משרתת וגם אתה לא משרת שלי. יד רוחצת יד. אתה מנקה - אני מנקה. הוא אמר לי 'זה משפיל אותי לעשות כלים', אז אל תעשה כלים. יש אלף ואחת דברים בבית. עשית פיפי? תנקה את האסלה, סיימת להתקלח? שים את התחתונים בכביסה. היום הוא עושה כביסה כמו שאני עושה כביסה. אותו דבר. יש אנשים שיסתכלו ויגידו 'משפילה', אבל איך אני משפילה? היית מתה שבן הזוג שלך גם יעזור לך.
"פעם האישה הייתה יושבת בבית, לא עושה כסף, והגבר היה מכלכל אותה והוא היה כל עולמה והיא לא הייתה יכולה להסתדר בלעדיו. לא היה לה רישיון אפילו. והיום? אישה יותר מגבר. אני המנהיגה, חד משמעית. אני נותנת לו לחשוב שהוא המנהיג, אבל אני המנהיגה, אני השולטת. לא ממקום מתנשא, אלא ממקום שאני יותר חכמה, כי אני יכולה לעשות מיליון פעולות ביחד, וכי אני מרוויחה בעצמי, אני מכלכלת את עצמי ואני עושה כל מה שאני רוצה לעשות. ברור שני מכבדת אותו והוא מכבד אותי. אני יכולה להגיד לך שאם נגיד ההורים של אליאור באים אלינו, הוא בחיים לא ינקה את השולחן. מבחינתו זה משפיל כי ההורים שלו לידו, וזה בסדר. אנחנו נעבור את זה. אבל אם נהיה רק אנחנו, הוא יקום ויפנה וגם ייקח את הזבל".
"יעל פוליאקוב באה ממקום אחר בחיים, ואני לא מדברת דווקא עליה. לאנשים שגדלו עם כפית זהב בפה קל לדבר. הגעתי לאן שהגעתי בזכות עצמי, בלי אבא, בלי סבא ובלי חבר של סבא. אני תמיד מעבירה את זה הלאה, גם לבנות הצעירות, שידעו שאת יכולה להגיע מכל מקום, מכל שכונת מצוקה, ולעשות אחת אפס לכולם"
את מרוויחה יותר מאליאור?
"יש חודשים שכן וחודשים שלא, אבל אני מרוויחה בזכות עצמי ואני מאוד גאה על זה. לפני ארבע שנים, כשהתחלנו לצאת, לא היה לי כסף לבזוקה. היום אני במקום טוב שאני יכולה לעשות לעצמי חינה לבד. אני יכולה לקנות מה שבא לי. אני לא טחונה, אבל אני עובדת מאוד קשה ומרוויחה. לפני ארבע שנים לא ידעתי מה אני אעשה בחיים שלי, אני לא בחורה שיכולה ללמוד. ניסיתי להשלים בגרות וראיתי שזה לא בשבילי. אליאור אמר לי 'אם תלמדי, אני אקנה לך אוטו',
"גדלתי ברגום, שזו שכונת מצוקה בנהריה, אבל לא הייתי מסכנה, החיים שלי תמיד היו מאוד שמחים ומאוד מאושרים, גם אם לא הייתי מאלה של קונים להם כל שנה תיק לבית ספר. יצאתי לעבוד מגיל 14. אמרו לי 'רוצה סיגריות? בגדים? צאי לעבוד'. לא היו לי כמויות של מילקי ומלא אוכל בבית. מה שמספיק מספיק, מסתדרים עם מה שיש. אף פעם ההורים שלי לקחו אותי למלון, לא ידעתי מה זה מלון, מבחינתי מלון זה שם של פרי".
יש משהו בילדות שנורא רצית ולא היה לך והיום את יכולה להרשות לעצמך?
"קורנפלקסים. היו לי כמה חברות שחשבתי שהן עשירות. הן לא עשירות, פשוט היו להן מלא קורנפלקסים בבית, מסודרים מעל המקרר. היום אני מפצה הרבה על הילדות. כשעברתי לגור עם אליאור, הייתי באטרף של קניות. הייתי קונה באלפיים שקל כמו משוגעת כל שבוע. הוא היה אומר לי: 'למה צריך חמישה סוגי קורנפלקס? מי צריך את כל המילקים האלה?'".
יעל פוליאקוב דיברה על המשפיעניות שמשוויצות בתיקי היוקרה שלהן. מה חשבת על זה?
"יעל פוליאקוב באה ממקום אחר בחיים, ואני לא מדברת דווקא עליה. לפעמים לאנשים מאוד קל להסתכל ולהגיד: 'היא מתרברבת'. אני קונה לעצמי ומפנקת את עצמי ומפצה את עצמי, למה לא? לאנשים שגדלו עם כפית זהב בפה קל לדבר. אני לא באה להתנצל, לא באה להסביר את עצמי. אני עושה מה שעושה לי טוב, ומי שלא טוב לו, שיקפוץ לי בחבל, בדלגית.
"הגעתי לאן שהגעתי בזכות עצמי, בעשר אצבעות, בלי אבא, בלי סבא ובלי חבר של הסבא. בניתי את עצמי מאפס. מבחינתי זה מוערך ואני תמיד מעבירה את זה הלאה, גם לבנות הצעירות, שידעו שאת יכולה להגיע מכל מקום, מכל שכונת מצוקה, מכל פריפריה, ולעשות אחת אפס לכולם, בעשר אצבעות שלך בלבד. את יכולה הכול".
"בנשמה שלי אני עדיין חרדית"
פינטו נולדה במשפחה חרדית ולמדה במסגרות דתיות, עד שבגיל 16 בחרה לחשב לעצמה את המסלול שלה. "בנשמה שלי אני עדיין אישה חרדית", היא אומרת היום. "אני מאוד מחוברת לדת, אני שומרת שבת והדיאלוגים שלי עם השם זה מטורף. פשוט לא היה לי טוב במקום שהייתי בו. אני לא אוהבת שכופים עליי והרגשתי שכפו עליי מאוד. למדתי בבית יעקב, שזו מסגרת חרדית בצורה קיצונית. אם הייתי באה עם מסקרה לבית ספר, היו מעיפים אותי הביתה. אחים שלי יצאו מהדת, אז אמרו לי 'בגלל שאחים שלך יצאו מהדת והיו בצבא, לא היה לך שידוך טוב'. אתה יודע מה זה עושה לילדה בת 15 שאומרים לה שלא יהיה לה שידוך? שידוך זה בגיל 18. בגיל 19 זה כבר חתונה. אם היו אומרים לי בגיל 13-14 איך החיים שלי יראו בגיל 25, הייתי אומרת - נשואה פלוס שישה ילדים, חרדית ברמות, גרה ברכסים או בבני ברק. תמיד ניסיתי להיות צנועה יותר, חזקה יותר. אני הכי קטנה בבית וכשהאחים שלי יצאו מהישיבות והתחילו לצאת מהדת, קיבלתי את זה מאוד קשה. לא הסכמתי שיהיה אינטרנט בבית.
"אבל אז היה לי משבר עם הדת ובגיל 16 עזבתי את בית הספר והחלטתי שאני עוברת לאולפנה. ההורים שלי לא הסכימו, עשיתי הכול לבד וירדתי מהדת. הייתי אפילו אוכלת בשר וחלב ביחד, תבין את הרמה שהגעתי אליה. כעסתי על הקדוש ברוך הוא. התלבשתי פרובוקטיבי, ירדתי מהפסים. כשהכרתי את אליאור הדברים השתנו. פתאום התחלתי למצוא את אלוהים מחדש, פתאום התחלתי להתלבש קצת יותר צנוע, לאכול כשר, לשמור שש שעות, לחזור לשמור שבת. כי דווקא כשהייתי רחוקה מההורים שלי, ניסיתי להוכיח להם".
איך היחסים עם ההורים שלך היום?
"אני ואבא שלי לא דיברנו שנים, שלא תדע איזה דברים עברנו. תמיד כעסתי עליו שאין כסף ושאני צריכה לצאת לעבוד כשכל החברות שלי לומדות לבגרויות. דווקא כשהתחלתי לעבוד ברשתות, הכעס התחיל לרדת. התחלתי לעזור להורים שלי כלכלית, הם המעשר שלי כל חודש. אני מרוויחה כסף, ישר מעשר לאבא שלי. אני יודעת שהם צריכים את זה, זה עוזר להם. ופתאום משהו התחיל להתחבר בינינו, אני התחלתי יותר להבין מה זה לכבד. אין עוד אבא ואמא בעולם, וחבל שלא הבנתי את זה אז כשהייתי ילדה. אבל הייתי פגועה, חיפשתי שיבינו אותי, חיפשתי שלא יזרקו אותי החוצה בגלל שהפסקתי לשמור שבת, או בגלל שבא לי פתאום לא להיות בבית הספר החרדי. חיפשתי שיקשיבו לי והם לא היו שם כדי להקשיב, לא ממקום רע - אמא שלי היא האישה הכי טובה בעולם - הם לא ידעו איך. הם מאוד התביישו שכל הילדים שלהם יצאו מהדת, חוץ מאחותי הגדולה שעדיין חרדית".
"אני זכייה לעם ישראל"
פינטו הפכה לתופעת רשת לפני כשנתיים, כשהתחילה לדבר באופן חשוף, אמיתי ומלא בביטחון עצמי על דימוי גוף. בסביבה שבה מרבית המשפיעניות הן גם דוגמניות, או לפחות יכולות להיות כאלו על פי המודל הקלאסי, פינטו הייתה שינוי מרענן ומעורר הזדהות. "אף פעם לא הייתי בחורה רזה, אף פעם לא הלכתי לחנות בגדים וקניתי כל מה שרציתי. הלכתי לחניות ולא עלו עליי בגדים. התחלתי לשתף ברשתות דברים בקטנה, על דימוי גוף, על נראות, והרבה בנות התחברו לזה. ואז התחילה המלחמה. אני גרה דקה מהגבול במושב עלמה, אני רואה את לבנון מהבית. התחלתי לשתף את כל מה שקורה שם, את כל הבומים, הנפילות בלי האזעקות. אין לך זמן גם להיכנס לממ"ד, זה קודם כל נפילה ואז בוא נראה אם אתה חי או מת ונבין מה הלו"ז. הרבה מאוד אנשים התחברו למה שהעליתי, פתאום היה קול של מישהי מהצפון".
"נהוג שכולן מתחילות להרזות לפני החתונה, ואומרים לי 'את הכלה, את לא רוצה לעשות דיאטה?'. לא בא לי לעשות דיאטה. מבחינתי זה זיוף אם אני אעשה דיאטה דווקא לפני החתונה שלי. אני לא משתנה, אני זאת מי שאני"
התכנים ששיתפת שקשורים לדימוי גוף הביאו לך הרבה עוקבות.
"נכון. גם עכשיו כשהגעתי לפה, מישהי אמרה לי 'וואי תודה, הג'ינסים עולים עליי בזכותך', וזה מרגש אותי יותר מכל דבר אחר שמישהו אומר. כשמגיעה אליי אמא ואומרת 'יש לי ילדה בת 12 ואני מושיבה אותה מול הטיקטוק שלך, שתראה איך את מדברת על הגוף שלך' - מבחינתי זה שווה עולם, בספר תורה, יותר מכל קוד קופון או יותר מכל דבר אחר. מבחינתי עשיתי את שלי. אני לא מנטורית או מרצה, ממש לא. אני מספרת את החיים שלי, איך שהם. יש לי הרבה חוכמת חיים, אני לא חכמה בלימודים, לא עשיתי תואר, גם קשה לי לשבת וללמוד ואין לי תעודת בגרות מלאה, ומבחינתי זה הניצחון. זה מעבר ללאן הלכתי או מה קניתי או באיזה מלון הייתי. מבחינתי זו ההשפעה האמיתית".
מתוך פודקאסט ״הברזייה״
את זוכרת את עצמך בתור נערה מגיעה לחנות בגדים ומגלה כלום לא עולה עליה?
"בבית הספר החרדי שבו למדתי, לובשים חולצות מכופתרות כחולות וחצאיות כפלים. כבר בתור ילדה בכיתה ד', מרוב שהיה לי ציצי גדול, החולצה לא הייתה נסגרת עליי, אז אני ואימא שלי היינו נוסעות לבני ברק, קונות בד, הולכות לתופרת ומייצרות שש-שבע חולצות מכופתרות, כי שום מידה לא עלתה עליי. אבל גם כשהייתי ילדה שמנה, אף פעם לא הרגשתי שונה. תמיד היו לי מלא חברות, אף פעם לא הרגשתי דחויה חברתית או שעברתי חרם. תמיד הייתי ילדה שמחה. ברור שלפעמים היו הערות, אבל לא משהו טראגי שלא רציתי לצאת מהבית בגללו. אני חושבת שזה מאוד קשור להורים שלי, שמגיל קטן תמיד נתנו לי להרגיש בטוחה בעצמי ובמי שאני. בגיל 14 אמרתי לאמא שלי שאני שמנה והיא ענתה לי 'את לא שמנה, זה בסדר, שלא יהיה לך הפרעות אכילה'.
"גם עכשיו, מאוד נהוג שכולן מתחילות להרזות לפני החתונה. גם אמא שלי התחילה לרזות, אמא של אלאור עושה דיאטה, ואומרים לי 'את הכלה, את לא רוצה לעשות דיאטה?'. לא בא לי לעשות דיאטה. מבחינתי זה זיוף אם אני אעשה דיאטה דווקא לפני החתונה שלי. אני לא משתנה, אני זאת מי שאני. ושלא תבין לא נכון, יש דברים שאני לא אוהבת בעצמי והלכתי ושיניתי - הוצאתי שתלים, עשיתי שיניים, עשיתי בוטוקס, עשיתי טיפול משקם בשיער, עשיתי שפתיים. אני חולה על זה. עשיתי דברים כדי להרגיש יותר טוב עם עצמי. העליתי על זה סרטון והגיבו לי: 'שקרנית', 'עצלנית', מה עצלנית? מה הבעיה ללכת לעשות שאיבת שומן? בגלל שאת לא מרגישה בנוח עם הגוף שלך, את משליכה את זה עליי, וזה בסדר. אני מאחלת לך שתאהבי את עצמך איך שאת, כי אהבה עצמית לא מתחילה מרזון. אם יבוא לי חודש הבא או מחר בבוקר לקום לעשות פילאטיס, אני אקום. כרגע לא בא לי".
כשאת הולכת עכשיו לחניות בגדים, את מרגישה שעשית שינוי? שיש יותר בגדים שעולים עליך?
"כן. בקסטרו, מותג שאני מאוד מחוברת אליו ואני מאוד מוצאת את עצמי בו, יש מידות. אני לא מרגישה חריגה. בזארה, לעומת זאת, אני מרגישה מאוד מאוד חריגה. ואני לא בן אדם חריג, 44-46 אלה לא מידות חריגות. הזמנתי מזארה ג'ינסים במידות 46 ו-48, ואף ג'ינס לא עלה עליי. אני מודדת ומתעצבנת. המידות שלהם לא עולות על תינוק. אחר כך קיבלתי כל כך הרבה הודעות מבנות שהזדהו איתי. ילדה בת 19-18 שהולכת לקנות משהו ועל כל החברות שלה זה עולה ועליה לא, מרגישה שונה. את לא שונה. הבעיה היא לא בך, הם פשוט מטומטמים".
דיברנו קודם על תגובות שאת מקבלת, יש גם כאלו שהן פחות טובות. יש אפילו בחור שאת תובעת עכשיו על לשון הרע.
"אין בעיה שלא יתחברו אליי, שיגידו 'אני לא אוהבת את הטון שלה', אבל ברגע שזה יורד לרמות מאוד נמוכות ואישיות - מבחינתי זה חוצה את הגבול".
מה זה אישי?
"על נראות, או כאילו פגעתי במישהו אישית. אני בכלל לא מכירה את האדם הזה שפתח עליי בצורה נוראית. אני לא יודעת אם נפגעתי ממנו, אבל הזדעזעתי עד לרמה שבה אמרתי שלא נעים לי שההורים שלי יראו את הסרטון שהוא עשה עלי. אנשים כתבו לי 'אנחנו מזדעזעים', אנשים שלא מכירים אותי הגיעו לוואטסאפ שלי, להורים של אליאור, למשפחה, הייתי בהלם.
"הוא דיבר מאוד נמוך על הנראות שלי, על הגוף שלי ועל בן הזוג שלי. בן אדם שיורד לרמות כאלו נמוכות, צריך לקבל על זה בראש. אין לי בעיה, אתה תשלם על זה בבית המשפט. והוא ישלם הרבה מאוד כסף".
אכפת לך מהביקורות?
"מי שרואה אותי בטיקטוק לא מכיר אותי, הוא רואה 60-30 שניות מכל היום שלי. מי שעוקב אחרי באינסטגרם מכיר אותי באמת, כי יש יום שאני צועקת, יש שאני בוכה, יום שאני חמודה. אני בן אדם חמוד גם אם אני צועקת, אני באמת בן אדם מדהים, יש לי לב ענק, יש לי נתינה. אני פשוט זכייה לעולם, נשבעת לך, אני לא צוחקת. אני זכייה להורים שלי, זכייה לעם ישראל בכללי. ומי שבאינסטגרם, מכיר אותי על אמת. אנשים כתבו לי 'ראינו סרטון שלך בטיקטוק, לא הבנו מי זאת המפגרת הזאת. באנו לאינסטגרם והתאהבנו'".
