הבוקר (ב') התייצבו שורדי השבי, האחים מיה ואיתי רגב, להשקת הפודקאסט החדש שלהם "לפני הזריחה", בבית התוכן של NMC United – 24/7 רואים שומעים. האחים נחטפו בשבעה באוקטובר ממסיבת הנובה על ידי חמאס, שהחזיק בהם בשבי בתנאים קשים, עד ששוחררו במסגרת עסקאות חטופים. מיה שוחררה אחרי 50 ימים בשבי, ואיתי, אחיה הקטן, שוחרר ארבעה ימים אחריה. עכשיו, הם מתחילים ביחד דרך חדשה.
מיה ואיתי רגב
(צילום: מיכאלה חזני)
"הפודקאסט זה משהו שחשבנו עליו המון", סיפר איתי ל-ynet. "מיה ואני רצינו לעשות משהו מעבר, וחשבנו איך אנחנו יכולים לעזור בכל מה שנוגע למלחמה, להעלות מודעות למה שקורה, לתחום ההסברה. בפודקאסט אנחנו מארחים אנשים שהמלחמה נגעה בהם".
זה מקל עליכם לדבר עם חטופים שחזרו מהשבי?
מיה: "חד משמעית. ברגע שאתה יושב ומדבר עם בן אדם שעבר חוויה דומה לשלך, אתה אוטומטית מרגיש הרבה יותר בנוח לשתף וגם לענות לשאלות. אתה הרבה הרבה יותר מזדהה. זה סוג של הקלה לדעת שלא עברתי את זה לבד ויש עוד מישהו שעבר את זה ביחד איתי - ואנחנו יכולים לשתף ולדבר על זה. זה מדהים בעיני".
1 צפייה בגלריה
"מדברים כל כך הרבה זמן על הרעב ועל ההתעללות שהחטופים עוברים אז למה צריך סרטון כדי שאנשים יתעוררו מחדש? מיה ואיתי רגב
(צילום: עלמה פרידן )
אתם מרגישים שזה גם כלי ריפוי עבורכם?
איתי: "בסופו של דבר כן. לדבר על הסיפור שלך ולהוציא אותו החוצה עושה טוב לנפש, במיוחד כשאני מדבר על זה עם אנשים שעברו את אותה החוויה כמוני. הריפוי האמיתי הוא שמיה ואני לוקחים את הכוח שיש לנו בידיים - ומוציאים אותו בדרך חיובית".
אתם הולכים לכיכר החטופים? מסוגלים?
מיה: "אנחנו מגיעים, אבל לי קצת קשה להגיע, יש המון אנשים. יש המון דברים שעדיין קשה לעשות".
ראיתי אותך כשנכנסת היום לאירוע, בחנת את השטח...
מיה: "כן, יש דברים שהם עדיין קשים. להגיע למקום שאתה לא מכיר, עם אנשים שאתה לא מכיר, ויש כמות של אנשים סביבך - זה לא פשוט. כל יום זו התמודדות חדשה".
מה צריכים לדעת אנשים שניגשים אליכם ברחוב?
איתי: "זה יכול להיות טיפה מלחיץ, אבל המצב הזה מעולם לא קרה ואנשים לא יודעים להתמודד, או לא יודעים איך לגשת. אנחנו מבינים ומודעים למצב ומקבלים את הכל באהבה".
מיה: "אנחנו פשוט יודעים שכולם מגיעים מהמקום הכי טוב שיש, ואנחנו מחבקים ואוהבים בחזרה".
מה זה עושה לכם לראות סרטונים של חטופים בשבי?
איתי: "זה כאב לב, זה עצבים בכל הגוף שהם צריכים לעבור את מה שהם עוברים. זה כואב לי. אני הייתי במשך חודש בשבי - לא היה כמעט אוכל. לא הגעתי למצב של שובע. זה הדבר הכי נורא שיכול להיות. כשאני רואה את הסרטון של אביתר, שבמשך חודשים על גבי חודשים רעב לאוכל וצמא למים - זה מעלה עצבים, כי המציאות הזו חייבת להיגמר כמה שיותר מהר. לא נשאר להם הרבה זמן".
מיה, את הצלחת לראות את הסרטונים?
"מאוד קשה לי לצפות בסרטונים, אבל את לא יכולה באמת להתחמק מהם, כי את נכנסת לאינסטגרם וזה הדבר הראשון שקופץ לך. מדברים כל כך הרבה זמן על הרעב ועל ההתעללות שהחטופים עוברים בשבי - אז למה צריך סרטון כדי שאנשים יתעוררו מחדש? מה חשבתם, שסתם אמרנו את הדברים האלה? אנחנו לא מדברים סתם, אנחנו מדברים מחוויה אמיתית. זה קשה לראות שרק כשיוצא סרטון אנשים פתאום מתעוררים ומגיעים לכיכר. זה צריך להיות ככה תמיד! כל יום, כל שבוע, להגיע לכיכר ולתמוך, לא לשכוח. זה לא מפסיק. החטופים חיים את זה יום יום, דקה אחרי דקה ואסור לנו לשכוח את זה".
הצלחתם לחזור לשגרה מסוימת?
מיה: "לאט לאט. גם אם את רוצה ואת מנסה, את לא מרגישה שאת יכולה. משהו עוצר אותך, כי יש עוד חטופים - שאמנם לא הכרנו באופן אישי - אבל הם אחים בלב שלי לכל דבר. הייתי שם, והם עדיין שם, ועד שכולם לא יהיו פה, לא נוכל לחזור לעשות דברים בצורה שלמה, כי שעשינו לפני כל זה".
איתי: "אנחנו לא באמת נוכל לחזור לחיים האמיתיים שלנו. הרוגע שהיה לנו לפני לא יחזור - עד שכולם יחזרו הביתה".
מה בכל זאת מצליח לשמור אתכם אופטימיים?
מיה: "בסוף, קיבלנו את החיים במתנה. אנחנו יכולים לבחור - לשכב במיטה כל היום ולבכות 'למה זה קרה לנו' - או להרים את עצמנו ולהגיד 'איך אנחנו צומחים מכאן'. ואנחנו פשוט אומרים את זה לעצמנו בכל יום מחדש".
איתי: "בסופו של דבר, צריך לבחור בחיים. זו תקופה מאוד קשה ומכבידה. ברגע שכולם יחזרו הביתה, החיים של כולם יירגעו. צריך לבחור בחיים".
