נראה ששבוע האופנה הישראלי ושי חי כבר הפכו למסורת שנתית, ולאו דווקא מהסוג שמוטי רייף היה רוצה לאמץ. זוכה "האח הגדול" ומשתתף העונה הנוכחית של "הישרדות" העלה היום (ד') סרטון נוקב לחשבון האינסטגרם שלו, ובו יצא במתקפה נוספת נגד אירועי שבוע האופנה. אלא שהפעם, לצד העקיצות המוכרות על הבגדים והעיצובים, שי חי בחר להתמקד בנושא שלדבריו מקבל פחות מדי תשומת לב: הבטיחות של הדוגמניות.
"כל שנה, אותם אייטמים", פתח חי את הסרטון. לדבריו, פעם אחר פעם דוגמניות מתקשות ללכת עם הבגדים שהן לובשות, נופלות על המסלול - והאירועים האלה הופכים לכותרות ולרגעי שיא תקשורתיים. "בנות לא מצליחות ללכת עם הבגדים שהן לובשות, זה אומץ, כולם מוחאים לה כפיים. היא נפלה – וואו, איזו אמירה אופנתית", אמר בציניות.
שי חי נגד שבוע האופנה הישראלי: "בנות לא מצליחות ללכת עם הבגדים שהן לובשות"
(צילום: מתוך אינסטגרם)
אבל הפעם שי ביקש להבהיר שהבעיה מבחינתו אינה מסתכמת בטעם אישי או בשאלה אם בגד מסוים יפה או מכוער. "אני באמת מנסה להבין מי ומתי החליטו שבגד שלא מאפשר לאישה לעשות שלושה צעדים בלי להתרסק על הבמה זה פסגת היצירה האמנותית", תהה, והוסיף עקיצה נוספת על העיצובים: "אלה בגדים שנראים כאילו הם רבו עם הקולב והפסידו".
משם עבר שי חי לנושא המרכזי מבחינתו – בטיחות. "בגד אמור לשרת את הגוף, לא להעמיד אותו בסכנת נפילה, לא לחייב אותו להחזיק את הנשימה, לא ללכת, לא לשבת, לא להתכופף", אמר. לדבריו, בגדים נועדו לאורך ההיסטוריה להגן על הגוף ולאפשר לבני האדם לחיות ולנוע בחופשיות, ולכן הוא מתקשה להבין כיצד דווקא בתצוגות אופנה הפך הקושי הבסיסי לנוע עם הבגד לחלק מהחוויה.
טליה עובדיה מועדת בשבוע האופנה 2026
(צילום: מתוך עמוד האינסטגרם @noadagan_)
את דבריו סיים בהצעה ישירה למפיק שבוע האופנה, מוטי רייף: להוסיף בשנה הבאה קטגוריה חדשה – "בגדים שאפשר ללכת איתם". "אני אשמח אם שנה הבאה, שים לב, מוטי רייף, רעיון מהפכני, בגדים לבישים. איזה רעיון, אה?", חתם בעקיצה.
גם בשנה שעברה שי חי לא חסך את משנתו בנוגע לשבוע האופנה, ובחר לתקוף את האירוע מזווית אחרת לגמרי: העיצובים עצמם. באוקטובר 2025, עם חזרתו של שבוע האופנה לאחר הפסקה של שנתיים בעקבות המלחמה, פרסם שי חי סרטון שבו התייחס ללוקים שהוצגו בערב הגאלה.
"מה זה היה? זה לכבוד האלווין? פספסתי משהו? זו בדיחה? כי אופנה זה לא היה, יצירתיות זה לא", אמר אז. בהמשך תיאר את התצוגה כ"נשף תחפושות במחלקה סגורה", והשווה חלק מהבגדים לפרויקט אומנות של תלמידי כיתה ו' המשתמשים בחומרים מתכלים כמו שקיות זבל, יריעות בד ווילונות.
גם אז הוא לא עצר בעיצובים עצמם, אלא הפנה אצבע מאשימה כלפי האווירה סביב האירוע. שי חי טען כי אנשי התעשייה מוחאים כפיים לתצוגות לא בהכרח משום שהם מתלהבים מהיצירות, אלא משום שזו הציפייה מהם. "יש גבול בין אמירה לבין 'המלך הוא עירום', ושם זה אפילו לא המלך עירום", אמר.
