בקיץ האחרון, רגע לפני המלחמה ואחרי כמעט שנה של זוגיות צמודה, השחקן ידין גלמן כרע ברך והציע נישואים לבת זוגו אדוה דדון - שכמובן ענתה בחיוב.
האירוסים נשמרו בסוד מהציבור הרחב, וכשפרצה המלחמה ההודעה עליהם נדחתה. בחודש פברואר האחרון, לאחר שהעוקבים החדים שמו לב לטבעת החדשה על האצבע של דדון, נחשף כי הזוג אכן התארס. כעת, על סט הצילומים של רנואר לקמפיין לקראת חג הפסח, גלמן מספר לנו על הרגע המאושר.
ידין גלמן בראיון בסט רנואר
(צילום: ירון שרון)
מזל טוב! התארסת.
"נכון. קצת לפני המלחמה החלטתי שזה רלוונטי, שנראה לי שאנחנו באותו ראש אחרי בערך שנה ביחד, ואז התחלתי לתכנן את הטבעת. היינו בדרום איטליה, תכננתי לעשות את זה ממש בלילה השני, ארגנתי כבר הכל. רציתי את הים ואת השקיעה מצד אחד ומהצד השני שדות והרים".
היא חשדה?
"אני חושב שהיא כן חשדה. נראה לי שהיא כן חיפשה את הטבעת ובגלל זה החבאתי אותה במקומות אסטרטגיים. החבאתי את הטבעת בציוד שלה".
למה הסתרתם את זה?
"בהתחלה סיפרנו למשפחה ולחברים קרובים. חשבנו מתי לצאת עם זה ואז התחילה המלחמה ואני נפצעתי וגם היינו כולנו עמוק בתוך מלחמה, זה לא הזמן לפרסום כזה. חיכינו עד שזה יצא לבד. שלחו לנו תמונה של אדוה מהפיד שלה, שהיא מחזיקה את המיקרופון של החדשות ורואים את הטבעת. היא לא הסתירה את זה, הלכה עם הטבעת תמיד - פשוט אחרי חצי שנה מישהו קלט".
היא כבר הייתה נשואה, יש משהו שהופך את זה למלחיץ יותר?
"זה היה חלק מהחבילה, אדוה מגיעה עם הכל, ואני גם מגיע עם מלא דברים. זה היה לי בסדר. עכשיו, כשאני יודע שזו פעם שנייה, אפשר לעשות את זה קטן ורגוע".
זה שיש לה ילדה, איך זה מסתדר?
"הם במשמורת משותפת ואני וגלעד שלמור בקשר טוב וגם אני ואילן (בתם של דדון ושלמור; ב.ז) פיתחנו מערכת יחסים של חברים טובים. אני לא מנסה להיות אבא שלה ולא אבא חורג, זה לא המקום שלי, תפסתי את המקום של החבר הטוב שלה שאפשר לעשות שטויות ביחד בלי שההורים יודעים. זה חיזק את הקשר בינינו וזה חיזק את כולם".
כשאתה רואה את אילן, זה עושה לך חשק להיות אבא?
"זה פשוט גורם לזה להיות הרבה פחות מרתיע ממה שהייתי חושב שזה. אני לא יודע אם אני מוכן לזה כרגע, אבל מתישהו. אם משהו מ-7 באוקטובר נהיה לי ברור, זה זה, לשם צריך לכוון את החיים".
גלמן, לוחם סיירת מטכ"ל במילואים, נפצע קשה עם פרוץ המלחמה. הוא לקח חלק בקרב לטיהור קיבוץ בארי ממחבלים, נפגע בחזהו, בידו וברגלו - וחולץ תחת אש.
איך אתה מרגיש?
"אני מרגיש טוב, בשיפור בהתקדמות".
היד בסדר?
"היא לא בסדר, אבל היא בדרך. פיזיותרפיה כל הזמן, עוברים שריר-שריר ומנסים לחזק. כבר חודשים שאני לא מרים שום דבר".
איך ההרגשה לראות את החברים חוזרים לצבא ואתה לא יכול?
"זה הכי גרוע, הכי גרוע לשבת ולראות בחדשות 'הותר לפרסום' עם שמות שאתה מכיר. לראות את הצוות שלי כל פעם נכנס לעזה - ואני לא שם איתם. זה קשה. האמת ששאלו עכשיו בקבוצה 'מי פנוי להגיע ליחידה?', רציתי לכתוב 'אולי אני', אבל זה באמת לא רלוונטי".
זה יקרה יום אחד, אתה תחזור?
"כן, ברור. כשהיד תחזור לעצמה ואני אוכל להרים נשק, אין ספק בכלל".
צפו בריאיון המלא שבתחילת הכתבה!
