"בהתחלה הייתי בשוק, לא תפקדתי", נזכרת כוכבת הרשת מיה דגן בשבועות הראשונים של המלחמה. "ראיתי אנשים יוצאים ומתנדבים, עושים דברים באמת מדהימים וכולם מתאחדים ופועלים - ואני יושבת בבית ולא מצליחה ללכת להתקלח, והרגשתי כל כך אשמה".
האשמה התחלפה בתחושת מוטיבציה לא צפויה, כשהיא נתקלה בפוסט של חברה מהעבר: "אחרי שלושה שבועות ראיתי תמונה של חברה מהצבא על מדים, ושלחתי לה הודעה של 'לא ידעתי שהיחידה שלנו גייסה מילואים'. היא אמרה לי 'הכי נשמח שתבואי, את רוצה?', ואמרתי לה 'כן'. אחרי שבוע גויסתי".
חשבת שתעלי אי פעם שוב על מדים?
"ברור שלא. כשהשתחררתי אמרתי 'מעולה, להתראות, עשיתי את שלי', לא חשבתי שארצה לחזור. אני חייבת להגיד, וזה הכי מוזר, אבל המילואים הצילו אותי, פשוט הצילו אותי. זה היה יומיות באזור המרכז והיה משהו בלצאת מהבית כל יום, בלעלות על מדים, להגיע ליחידה, לעבוד. זו יחידה של מודיעין קשרי חוץ, של חיל המודיעין שלנו עם חיל מודיעין זר. הרגשתי שאני מצליחה לעשות משהו, שאני עוזרת באמת, שזה משמעותי וחשוב ומאוד מעניין. השתחררתי לפני שבוע וחצי".
יש משהו שאנחנו כאזרחים יכולים לעשות?
"לדבר, להפגין, ללחוץ כל אחד במקום שהוא יכול. זה שמנסים להחזיר את המשק לשגרה זה מצוין, זה צריך לקרות. במקביל, אסור לנו לרגע לשכוח. מותר להיות שמחים, לצחוק, לעשות, לעבוד, אבל להמשיך להיאבק עד שכולם יחזרו הביתה. אסור לנו להיות אדישים. אנחנו למעלה ממאה ימים אחרי תחילת המלחמה, כשיש חטופים בשבי. הלב לא יודע להתמודד עם דברים כאלה. זה כל כך מתסכל, תחושת החוסר אונים הזה, אני אומרת את זה מהמקום שלי, שהוא כלום, הוא לא רלוונטי, אבל יש אמהות ואבות וילדים שמחכים למשפחה שלהם מעל מאה ימים ואין שום דבר שהם יכולים לעשות חוץ מלהתחנן ולקוות שמישהו יקשיב ויעשה משהו".
בר זגה
מיה דגן: "המילואים הצילו אותי, הבנתי כמה הייתי בודדה בשנתיים האחרונות"
51:14
במהלך שירות המילואים שלה, דגן הגיעה לכמה הבנות משמעותיות גם לגבי חייה האישיים. בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, היא כבר לא הייתה מחוברת 24/7 לטלפון האישי שלה, שמעבר לחיי חברה שימש אותה גם לצרכי עבודה ברשתות החברתיות: "פתאום נפל לי אסימון על כמה הייתי בודדה בשנתיים האחרונות", היא אומרת. "זה שאני עובדת עם הטלפון מהבית כל יום, עם עצמי, כביכול מדברת עם המון אנשים ומייצרת אינטראקציות, אבל בפועל מאוד לבד, הבנתי כמה הייתי צריכה את זה, את האנרגיות, התחושה הזו שעובדים על משהו ביחד. זה הזכיר לי את מי שאני יכולה להיות".
איך ההבנה הזו תסתדר עם זה שהמקצוע שלך מתבסס ברובו על שהייה תמידית ברשתות חברתיות?
"אני באמת אומרת, זה נתן לי כאפה שאני לא יודעת אם זה מתאים לי. אולי אני צריכה לחזור לעבוד עם אנשים, אני נורא אוהבת לעבוד במשרד. אני חושבת שאצטרך לעשות שינוי באופן שבו אני חיה את החיים שלי, כי זה לא אמור להיות כל כך לבד".
הבנת את זה בתקופה מאוד מורכבת.
"זה נורא מוזר כי לא הרגשתי לבד, לא הבנתי שאני מרגישה בודדה. להיפך, להיות לבד בבית על הספה זה החלום שלי. לא הרגשתי לבד כי אני כל הזמן מייצרת אינטראקציה עם אנשים, אבל היא לא אמיתית. היא אחלה, נחמדה, מלטפת את האגו מאוד, אבל זו לא קרבה אמיתית. היא לא עשייה משותפת, זו לא דינמיקה של שיחה. זה מונולוג ונורא חסר לי דיאלוג. זה נהיה מגלומני רק לדבר על עצמי בבית כל היום, לא?"
את יוצאת ונפגשת עם חברים?
"באים אליי. אני לא מארחת מאוד טובה, אבל כיף אצלי. בשנתיים-שלוש שזו העבודה שלי, הלכתי והסתגרתי. הפכתי את הבית שלי למבצר, ואם מישהו רוצה שאני אצא מהבית זה ריבים. זה מאוד להתחמק מלצאת, להתחמק מלפגוש אנשים, זו התכנסות, הסתגרות. אבל מאוד השתפרתי מאז המילואים, זה שינה אצלי משהו, פתח לי את הצ'אקרה. אנחנו צריכים להגיד תודה לצה"ל מהרבה סיבות וגם תודה אישית ממני מיה, הנפש שלי באמת הייתה צריכה את זה".
יש סרטון שבו את מנסה למצוא מכנסי מדים במידה שלך. מצאת?
"מצאתי. זה לקח שבוע וצריך לומר שקיבלתי ג'סטה מאפסנאית שאמרה שהיא מתה על התוכן שלי. הצבא צריך להיות מסוגל לקחת אחריות על החיילים שלו. את רוב המשקל שלי העליתי בצבא, אז את הסיפור הזה של לחפש מדים במידה שלי היה לי גם לאורך השירות, יותר לקראת הסוף כשהגעתי למידות קיצון שכבר אין אותן".
אומרים שבצבא יש חוק חמש קילו – או שאת עולה חמש או שאת יורדת חמש.
"אני עליתי עשרים. צ'יטוס, גבינה, במבה. אתה נורא עצוב ואוכל את הרגשות שלך וזה בסדר גמור".
גם בתקופה הזו זה קורה לאנשים שהם אוכלים את הרגשות שלהם.
"כמו שצריך, מה עוד אפשר לעשות? סבבה, אז נקנה מכנסיים חדשים. אני לא מרגישה שבתקופה הזו יש לי אכילה רגשית יותר מהרגיל אבל אני חושבת שלכולם יש אכילה רגשית מסוימת. אוכל הוא חבר, יש סיבה שאני שמנה. זה לא שזה הגיע משום מקום, זה לא נפל עליי מהשמיים. אני אוכלת יותר מהקלוריות שאני מוציאה. אני אוהבת אוכל, אני נהנית ממנו, מבחינתי זו אחת מהנאות החיים הכי טובות שיש. אני לא מרגישה שאני צריכה לשנות. טוב לי".
יש מחיר שמשלמים על זה?
"ברור. קודם כל זה מחיר חברתי. להיות אישה שמנה, את מקבלת מבטים, הערות, במיוחד באינטרנט. אנשים מרגישים בנוח לתת לי עצות מפה ועד להודעה חדשה. שמתי את עצמי במקום מאוד חשוף, אז אני לא מתלוננת על זה שאנשים מגיבים.
"יש גם מחירים אחרים כמו לא למצוא בגדים, או ללכת לרופא עם דלקת באוזן ושהוא יגיד לך 'את צריכה לרדת במשקל'. יש גם מחיר בריאותי, אני לא חושבת ששומן זה דבר בריא, זה לא שאני מעודדת אנשים 'תתנפלו על המקרר'. אני אומרת שזה הגוף שלי, זה מה שיש כרגע ואני רוצה להרגיש בנוח, להסתובב בעולם עם ראש מורם. אני לא מרגישה שאני צריכה להתבייש או להסתתר או להרעיב את עצמי כדי להתאים למה שאנשים חושבים על הגוף שלי. אני בטוב וכל עוד הרופא שלי אומר שאני בסדר, אז אני בסדר, כל עוד הבדיקות דם שלי תקינות, והן תקינות".
את מרגישה שיש נראות לאנשים שמנים במדיה?
"יש מאמץ וניסיון לשלב דוגמניות פלאס בקמפיינים של אופנה, שחקניות פלאס בסדרות ובסרטים, אבל אנחנו עוד בשלב שזה מרגיש מאולץ ואני לא נגד האילוץ, לפעמים צריך לאלץ עד שזה יירד לאנשים טבעי בגרון. אני חושבת שצריך להקצין כדי להגיע לאמצע. הייתי מאוד שמחה לראות יותר ייצוגים מגוונים בטלוויזיה, בקולנוע, בפרסומות. זה נורא משמעותי ולא רק בהקשרי שומן, גם צבע עור, גובה, תלתלים. למה אין תלתלים? איפה כל המתולתלות? למה אף אחד בחדשות לא מתולתלת? תראו לי מגוון".
כיאה לכוכבת רשת ויוצרת תוכן מצליחה, דגן משתפת פעולה עם מותגים נחשבים, ביניהם מותג הקוסמטיקה סבוקלם ורשת סופר פארם - שם היא מפרסמת ליין של מוצרים לא צפויים.
ראיתי באינסטגרם שלך שיתוף פעולה חדש ומעניין – ויברטורים. תסבירי.
"התחלתי לעבוד עם סופר-פארם על משהו שהם מכנים Sexual Wellness, וזה באמת אחד הדברים שאני יותר מאמינה בהם. מיניות נשית זה דבר, שבמיוחד בחברה הישראלית הוא מאוד מושתק, שלא ראוי לדבר עליו, כאילו הרצון המיני של נשים לא קיים, כאילו אסור שידעו שאת בעניין. אני מאמינה שמיניות נשית זה לא רק דבר מאוד משחרר, מבחינתי זה אחד הדברים שהכי עזרו לביטחון העצמי שלי בזוגיות. העובדה שקניתי ויברטור ונהניתי ממנו גרמה לי להיות הרבה יותר בטוחה במה שצריך בזוגיות, למישהי שלא מתפשרת ורק אומרת תודה שבוחרים אותה. בתור נערה לא חשבתי שירצו אותי, לא חשבתי שמגיע לי.
"אני חושבת שיש משהו בתהליך הזה של להבין מה את אוהבת ומה עושה לך טוב, לפני שזה בכלל מגיע לפרטנר או למשהו זוגי. אני מאמינה שזה דבר ממש משמעותי. אני מקבל הודעות מבנות שבזכותי בפעם הראשונה הן גמרו. אישה בת שלושים או אפילו חמישים אומרת לי 'בפעם הראשונה גמרתי'. זה באמת נורא משמח אותי. המון פעמים מיניות מרגישה כמו מטלה כשאת לא נהנית. זה אמור להיות דבר חיובי ואינטימי וקרוב בזוגיות, זה לא אמור להיות דבר שאת עושה ג'סטה, 'טוב בסדר, לא שכבנו שבוע'. לא, זה אמור להיות כיף לכל הצדדים המעורבים".
