בעידן הדיגיטלי של היום, קשה לדמיין איך בעבר תמונות היו נשלחות לפיתוח בחנות מיוחדת ולא מופיעות באורח פלא במכשיר הטלפון הנייד. לכן, מאתגר לחשוב על מקום שאוסף את כל הזיכרונות של מדינת ישראל באופן מסודר. אך למרבה המזל, הוא לגמרי קיים. ארכיון קבוצת "ידיעות אחרונות" הוקם בשנת 1965 ומחזיק עיתונים וכתבות מ-1939 ועד היום, מה שהופך אותו לארכיון העיתונות הגדול במדינה. בין האוצרות שאפשר למצוא בחדריו יש את כל הגיליונות הפיזיים של מגזין "פנאי פלוס" מיום הקמתו ועד שנסגר ועוד שלל חומרים במגוון נושאים רחב: סלבס, אקטואליה, כלכלה, ספורט ועוד. תיעוד זה של החברה והתרבות הישראלית - משקפים את פניה על כל גווניה.
בארכיון קיימים גם מעל לעשרת אלפים תיקים של אישים שונים שמכילים תמונות מכל הזמנים. אנחנו ב-Pplus החלטנו לנצל את המשאב האדיר הזה ולצאת בפרויקט מיוחד שילווה את כוכבי הביצה לאורך השנים, כשהם צועדים בשביל הזיכרונות, מסתכלים על עצמם של פעם עם החברים והקולגות מהעבר. זהו "הארכיון".
פרק ראשון - ליאת אחירון
"הארכיון" - פרק ראשון: ליאת אחירון חוזרת לשנים של ערוץ הילדים
(צילום: חגי דקל | בימוי: אסף קוזין | עריכה: קורל קוט)
כוכבי ילדים ונוער מוצאים את עצמם לא פעם בשלב מאתגר בקריירה - הקהל שלהם מתבגר ועובר למחוזות למבוגרים יותר בעוד שהם מקבלים לידיהם קהל חדש וצעיר, ונאלצים לעשות הכל מהתחלה - לכבוש את הדור הצעיר ולשמר את מעמדם. חלקם מצליחים יותר (היי טל מוסרי), חלקם קצת פחות (קצרה היריעה מלפרט) וחלקם פשוט הרגישו שמיצו את התחום ובוחרים לעזוב את אור הזרקורים לטובת עיסוקים אחרים. לקבוצה הזאת שייכת ליאת אחירון.
שנים רבות חלפו מאז שראינו את השחקנית על המסך שלנו, אבל לכבוד הקאמבק המסקרן והמרגש שהיא עושה בימים אלו, נפגשנו איתה לסיור במנהרת הזמן, במהלכו נברנו בארכיון והעלינו זיכרונות.
אחירון עלתה לתודעה בתחילת שנות ה-90, כשיחד עם להקת "צעירי תל אביב" שבה לקחה חלק, שיחקה בסדרת הנוער "לא כולל שירות". היא אמנם לא הפכה לשם ענק כמו מוסרי, שיר גוטליב ואלינור אהרון שכיכבו שם לצידה, אבל כמה שנים לאחר מכן היא קיבלה שוב את הבמה - ואת ההצלחה - כשהצטרפה לערוץ הילדים.
עוד לפני כן היא הנחתה בערוץ הראשון את רצועת הילדים היומית "זאפ לראשון", אבל עם כל הכבוד לחינוכית, באותן שנים ערוץ הילדים היה הפלטפורמה הכי נחשקת ויוקרתית שכוכב צעיר היה יכול לבקש לעצמו. אחירון הפכה לאחת המנחות האהובות של הערוץ, וככזו התמלא הלו"ז שלה בשלל הפקות לצעירים, החל מקלטות ילדים ודיבוב סדרות מצוירות, דרך מחזות זמר כמו "קטנטנות", "מלך סיאם" ו"עלי באבא" ועד הפסטיגלים המתבקשים.
למרות ההצלחה, נראה שהיא לא הרגישה שלמה עם המעמד החשוף ומעידה על עצמה שחשה הרבה חוסר ביטחון עצמי: "אבא שלי תמיד היה שואל אותי למה אני כל הזמן עומדת בצד", היא נזכרת בזמן שאנחנו מסתכלים על תמונות מאותן שנים. "ואני שאלתי, למה אדם צריך לחוות את עצמו בהשוואה למשהו? הוא צריך ללמוד את עצמו בהשוואה לעצמו. בכל תחום יש לאנשים זכות להיות גם בינוניים ביחס לאחרים".
אמרת פעם בריאיון: "קיבלתי בהתאם למה שהקרנתי, לא הייתי טובה, הייתי חסרת ביטחון, יש לי בעיה גדולה עם האף שלי". את עדיין מרגישה ככה?
"התגברתי עליה כבר מזמן. היום אני יכולה לעמוד גם רבע שעה עם הפרופיל הכי גרוע שלי".
אמרת את זה גם בריאיון ב-2001.
"שם אני שיקרתי".
בשנת 2005 הודיעה אחירון שהיא עוזבת את הערוץ, ואיתו עזבה גם את אור הזרקורים. לאחר מכן היא התמסרה לחיי המשפחה, וביחד עם בעלה דן הביאה לעולם ארבעה ילדים.
לא מעט שנים חלפו מאז, אבל קהל הילדים של פעם הפך לבוגרים הנוסטלגיים של היום, ולאחירון שמורה בלב רבים פינה חמה ולא מעט געגועים. נראה שגם היא התגעגעה, מכיוון שלאחרונה רשמה קאמבק מרגש: היא לקחה חלק בסדרה "דרימארס" שתעלה בקרוב לאוויר ואפילו התאחדה עם כמה מחבריה הוותיקים מ"ערוץ הילדים" לחידוש השיר "דווקא אני", שנועד להגיב על המצב במדינה. בנוסף היא גם עושה צעדים ראשונים בעולם המוזיקה ועובדת על אלבום ראשון.
היה לא מזמן אירוע השקה של ששטוס והזמינו הרבה מנחי עבר, אבל את לא היית.
"הייתי כנראה באיזה מצב שאני לא זוכרת מה היה, אבל היום אני ממש בשלה לראות את כולם".
כאמור, אחירון עשתה את הבחירה להתרחק מתעשיית הבידור בשיא שלה והיא לא מצטערת לרגע: "להיות כזה מן טאלנט, יש בזה משהו פלקטי. יש את האומן היוצר ואת המבצע, הטאלנט שעובד עבור", היא מסבירה ומוסיפה: "יש פייק כשהמצלמה נדלקת ואתה פתאום מחייך וכשהיא נכבית ואתה לא מחייך. החוויה הזו שלי, של כל החלקים שהם לא אמת, הייתה עבורי נורא קשה".
עוד אמרה לנו אחירון: "התפניתי להקמת בית, משפחה וגידול הילדים, וזה לא הסתדר יחד. עשיתי קאט וברגע שעשיתי קאט זה כבר לא היה איזה אמצע הדרך. עכשיו בהחלט בא לי לעשות את זה אחרת".
מה היה החלום אז?
"תשמע, אני לא יודעת מה היה החלום אז, אני יודעת מה החלום שלי היום - להיות בשלום עם עצמי, עם כל החלקים. להביא לפרונט את הדבר שאני הכי אוהבת לעשות בתחום הזה וזה לשיר. כשאני כותבת שיר או מלחינה שיר - זה משהו אחר, אני מביאה איזשהו מרפא לעצמי בתוך התהליך הזה ואז מתעוררת איזושהי תקווה לרפא גם מישהו אחר".
