2 צפייה בגלריה
אוראל צברי
אוראל צברי
קומיקאי ומילואימניק. אוראל צברי
(צילום: אינסטגרם)
"יום אחרי השביעי באוקטובר יצאתי למילואים", מספר אוראל צברי בגאווה. אמנים רבים התגייסו בחודש האחרון להופיע ולשמח את המפונים, אבל צברי הוא בין אלו שממש התגייס ועלה על מדי צה"ל. "ביום שבת בבוקר ישבתי מול הטלוויזיה כמו כולם וחטפתי התקפי חרדה בלתי נשלטים, הייתי שבר לנוכח הזוועות והבנתי שהדבר היחיד שיקים אותי מהספה זה באמת לעשות משהו ולפעול. היה לי פטור משירות המילואים אבל התעקשתי לחזור להתנדב. כבר למחרת התייצבתי בבסיס ומאז אני שם".
איך השירות בינתיים? "אני לא יכול לומר איפה אני משרת, אבל זה בחיל המודיעין. זו כאפה לפנים לחזור להיות חייל, אתה מתקלח במקלחות משותפות, שירותים משותפים. אבל יש אנשים שיותר קשה להם ממני, זה בטוח. אתה נמצא כל הזמן בלופ שאתה אומר 'קשה לי אבל יש אנשים בתוך עזה, קשה להם יותר'. אני בטוח שכל העם נמצא בלופ של הקושי הזה.
"אני שמח שניתנה לי הזכות לחזור לעשות שירות משמעותי, למרות שעברו לא מעט שנים. זה כמו אופניים. אני מרגיש שאני תורם ויש בזה משהו מנחם, לפגוש את החברים שאיתם שרתת, להיות כתף אל כתף ושאתם עושים משהו משמעותי למען המדינה. אני רוב היום לא זמין, מאוד מנותק מהעולם החיצון. מצד אחד זה טוב כי אני מנותק מהזוועות, מצד שני אני בעשייה ששואבת ולוקחת המון. אני נקרע בשאלה אם יכולתי לתרום יותר איפה שאני עכשיו או בלשמח את הילדים. אני מרגיש שאני לא עושה את זה מספיק כי אין לי מתי, אני בבסיס סגור".
יש הנחות סלב? "ברור, אני בא לרס"ר שידאג לי לחדר, אני אומר 'אני לך אעשה קוד קופון רס"ר 10'. ברור שהם שמחים לראות אותי בבסיס, בין אם זה להיכנס למחלקה ולהגיד משהו מצחיק שמקליל את האווירה, או לעשות להם חיקויים של הרס"ר ושל המפקדים. במקום להפנות אנשים לסוכנות שלי, אני מפנה אותם למפקדת. הנפש רוצה להצחיק ולשמח אז עשיתי בבסיס שתי הופעות סטנד אפ. יותר משזה שימח את החיילים, זה עשה לי טוב בלב. זה מאוד חסר לי בימים האלה ואני מקווה שנחזור במהרה".
וכשאתה יוצא הביתה, מה אתה עושה? "גם באפטרים אני לא מצליח להתנתק והולך לשמח ילדי מפונים בבתי מלון. השבוע היינו אמורים להתחיל שבוע טכני של הפסטיגל בחיפה וזה לא יקרה, הוא נדחה. אני פוגש ילדים שכל כך מתרגשים לקראתו, לאיפה שאני לא מגיע אומרים לי בהתלהבות 'יש לנו כרטיסים לפסטיגל'. איך אפשר לאכזב אותם? מצד שני למי יש חשק לשמח ולצהול כשכל המדינה באבל. אני מאוד מקווה שזה יקרה בפסח, שזה יקרה באיזושהי קונסטלציה. יש פה דיסוננס מאוד קשה לתחום שלנו, שהוא הראשון להתגייס ולצאת לעזור ולהתנדב, והוא כנראה יהיה האחרון לחזור לשגרה. יש חששות כלכליים, יש חששות מקצועיים, אבל משתדלים לשמח".
איך היו המפגשים עם הילדים בבתי המלון? "פגשתי ילדים שאיבדו את הילדות שלהם. הם מספרים קצת באפתיות איך הם איבדו את החברים שלהם. כל כך לא הגיוני שילד יספר דבר כזה, זו מציאות שאתה לא תופס, באף תסריט לא דמיינו את הדברים האלה וזו מציאות של הרבה ילדים במדינה. אתה מבין איזה דור הולך להיות פה, אנחנו מדינה בפוסט טראומה. אני בעיקר מדבר איתם, נותן חיבוק ותמיכה. יצא לי להופיע בפני נשים מפונות משדרות, שעשו לעצמן ערב כיף כדי לצאת מהשגרה, עשו ספא ורצו שאבוא לעשות להן סטנד אפ. הן אמרו לי כמה זה עשה להן טוב לצאת לרגע מהדבר הזה, לצחוק, לחשוב על דברים אחרים ולא על הבית שאי אפשר לחזור אליו, על הבית שנפגע מטיל".
נתקלת בסרטונים ובתיעוד מאותה שבת? "גם אם הגיעו אליי, בשנייה הראשונה הפסקתי לצפות, לא הייתי מסוגל לראות את הזוועות. אני ממליץ לכולם להימנע. מצד שני יש אנשים בעולם, יימח שמם, שאומרים שזה לא קרה אז אני מעריך את אלה שעשו את העבודה של לראות את זה. אני חושב על האנשים שערכו את הסרט של ה-47 דקות שהופץ לעולם, איזה דברים הם ייקחו איתם לחיים. אי אפשר להירפא מזה. אני שומע סיפורים ומזדעזע.
צברי מספר ששמחת תורה היה אחד החגים האהובים עליו אבל באופן מובן, עבורו ועבור כולנו בעצם, הוא כבר לעולם לא יהיה אותו חג שמח: "כנראה שהוא לא ייראה שוב כמו שאני זוכר אותו מהילדות. יהיה כתם על החג הזה".
הוא חושב קצת ומוסיף: "המלחמה הזו הציתה אצלי מחדש את הניצוץ היהודי. אתה רואה את זה בעולם, אנשים שונאים אותך כי אתה יהודי ולא משנה מה הדעה הפוליטית שלך, אם אתה בעד הרפורמה או נגדה. אצלי זה חיזק את האמונה ואת היהודי שאני. לא במובן של לשים כיפה, אלא במובן של מה שמייחד אותנו בעולם. גם אם נרצה לברוח מזה, אין לנו איך. מאז אני מסתובב עם התחושות האלה שאני בטוח שהרבה מסתובבים איתן. קצת יותר חיבור ואמונה. ואני מאוד מחכה שזה ייגמר, שנחגוג את הסיום של זה. שיתחילו לתקן כאן דברים. זה שזוגות להט"בים יוכרו כאלמני ואלמנות צה"ל, כתיקון ראשון זה מבורך ומדהים. החברה תצטרך לעבור עוד הרבה תיקונים. שנבין את המהות הזו שאנחנו עם אחד. אני מייחל ליום הזה שבו נחזור לבמות להופיע, לתיאטרון, לטלוויזיה. מאחל שזה יחזור ויקרה".
2 צפייה בגלריה
אוראל צברי
אוראל צברי
"החברה תצטרך לעבור עוד הרבה תיקונים. שנבין את המהות הזו שאנחנו עם אחד"
(צילום: אינסטגרם)