"לא התפרסמתי כמאמי של המדינה", מודה מרינה קבישר (39) בתחילת השיחה, כשהיא מסבירה למה הייתה צריכה לחשוב לפני שהסכימה להתראיין לכתבת השער. "בוא נגיד את זה ככה, אף אחד לא רוצה להתראיין ולשמוע אחרי זה ביקורות רעות או פידבקים לא טובים. מי שמתפרסם רוצה להיות בסופו של דבר המאמי, ולא לחטוף אש".
ואת מרגישה שחטפת אש?
"החשיפה שקיבלתי שרפה לי את הנשמה. כמה שזה נשמע גדול - זה מה שזה היה. אני אעשה לך אנלוגיה: החשיפה לאש בהתחלה מאוד נעימה, נכון? היא מחממת. אבל כשאתה מתקרב אליה יותר מדי אתה נכווה. ואז יש שיקום, חרדות. לא רק דברים טובים ונעימים".
קרוב ל-16 שנה חלפו מאז שקבישר כבשה את מסך הטלוויזיה שלנו. השנה הייתה 2007 ובניסיון לתת קרב ראוי לערוץ 2, ערוץ 10 ז"ל העלה הילוך ורכש את הפורמט של סדרת הריאליטי האמריקנית המצליחה "הישרדות".
"יחצ"נית פנתה אליי ושאלה אם אני מכירה את התוכנית 'הישרדות' שמשודרת בארצות הברית. אמרתי לה שלא", נזכרת קבישר. "היא אמרה שיש אודישנים ושאני יכולה להתאים בול, בגלל שאני ספורטאית ותחרותית. לא היו אז תוכניות ריאליטי, לא 'האח הגדול' ולא 'המירוץ למיליון', אז אמרתי לעצמי שאני אנסה ויהיה מה שיהיה. מה יש לי להפסיד? הלכתי והתקבלתי".
העונה הראשונה של הגרסה הישראלית עשתה את העבודה, יצרה באזז והביאה רייטינג גבוה יחסית לערוץ, אך לאורך שידורה היו הרבה מאוד טענות וביקורת על התערבות בוטה מצד ההפקה למען חביביה – ובראשם דן מנו ונועם טור. למזלה של קבישר בת ה-23, היא הייתה בברית הנכונה ויצאה מורווחת מההתערבויות לכאורה (קשה לשכוח את תחרות הריקודים שכאילו נתפרה במיוחד עבורה).
בסופו של דבר היא הגיעה למקום הרביעי, ולמרות השנים שחלפו היא נחשבת עד היום לאחת המתמודדות הזכורות והבולטות שיצאו מהתוכנית. אם נעמה קסרי (שזכתה) נחשבה לאסטרטגית, מנו לתככן הערמומי וטור לשורד התמים וחביב הקהל – הפוקוס על קבישר היה בעיקר בזכות המראה החיצוני שלה. מצד אחד היא הפכה לכוכבת. מצד שני – החפיצו אותה בדרכים שהיום כנראה ייחשבו לממש לא ראויות (בואו נקווה לפחות), כמו התואר "הישבן של המדינה" שהוענק לה אחר כבוד בידי התקשורת והקהל.
גילוי נאות: גם מגזין "פנאי פלוס" לקח בכך חלק - אחרי סיום העונה היא הצטלמה לשער, רוטשה באגרסיביות שממש לא הייתה נחוצה וקיבלה את הכותרת "חולים על התחת שלה: מרינה. סמל סקס".
איך חווית את הפפראצי, את מדורי הרכילות?
"אתה מאמין שזה משהו שמאוד מודחק אצלי? לא הייתי נוכחת ברגעים של הפרסום והתהילה, כל מה שאני זוכרת זה רק את הדברים הלא טובים, את החרדות שזה עשה לי. הייתה לי חרדה חברתית ולא הבנתי את זה. היו מזמינים אותי לאירועים ולא הייתי מצליחה לנשום. לא רציתי לצאת בכלל מהבית. זו הייתה תקופה של צלמי הפפראצי, לא כמו היום שאתה מעלה תמונה לאינסטגרם, אז לוקחים אותה ועושים אייטם. כל יום הייתה עליי ידיעה חדשה ואתה קורא על עצמך שקר ועוד שקר".
מה כתבו?
"מה לא? הייתי קמה בבוקר ומתפללת כל יום שלא יהיה כתוב עליי שקר. כי זו לא הייתי רק אני בסיפור הזה, אלא גם ההורים שלי, המשפחה שלי. כל יום יוצא עלייך אייטם ולך תוכיח שאין לך אחות. אתה מגיע לא מוכן לזה, לחשיפה המטורפת הזו וכשאתה לא מוכן זה יכול לפגוע בנשמה שלך, בדימוי העצמי שלך".
זוכרת את השער שלך ב"פנאי פלוס"?
"אני זוכרת. זוכרת גם את המלחמה שהייתה באותו היום עם המגזין 'רייטינג', שבמקביל לשער ב'פנאי פלוס' עשו עליי כתבת תחקיר של 'מקורבים אמרו'".
מה היה שם?
"קודם כל לקחו את התמונה הכי מכוערת שלי שאפשר לשים בשער. 'מקורבים אמרו...' כתבה על מישהי שזו לא אני בכלל. ואתה אומר לעצמך 'מה זה הסיוט הזה? למה עושים לי את זה?' אם זה היה קורה היום אז תובעים על לשון הרע. אבל הייתי תינוקת, מי חשב על זה בכלל?"
היום כשאת עורכת דין את יכולה לתבוע את מי שאת רק רוצה.
"היום אני עורכת דין, אני מגשרת, אני מתווכת, עוד מעט גם אוציא את הרישיון טיס שלי".
מאיפה הגיע רישיון הטיס פתאום?
"זה הדבר הבא".
מרינה של 2023 הצליחה להשתקם מהכוויות?
"לא נראה לי, אני לא חושבת. אבל בגילי, כשאני מתקרבת לגיל 40 אוטוטו, אז אני אומרת לעצמי 'אני אתראיין, מה יש לי להפסיד?'. אז אני לא אקרא את הטוקבקים שיכתבו שאני מכוערת וזקנה".
יש מישהו שיכול להגיד עלייך כזה דבר?
"אמרו. אני לא התקבלתי לתחרות נערת השנה וגם לא למלכת היופי. כשאת ילדה ואת לא מתקבלת ושומעת כל הזמן 'לא'... אני לא גדלתי בתור ילדה יפה. יופי לא היה אישיו אצלנו במשפחה".
הקהל יופתע לגלות את הצד הזה בך שאת מדברת עליו, שהיית פגיעה, חסרת ביטחון. כי מהצד שלנו זה נראה שתמיד מאוד חזקה.
"הרגשתי שחבטו בי מכל הכיוונים".
ידעת לזייף את זה.
"נכון. ברור, מה אני יכולה לעשות? הרגשתי שאני לא יודעת לעשות שום דבר אחר. ידעתי לשים את השריון שלי ואו.קיי, תמשיכו. עשיתי מחזמר, עשיתי תוכנית, סימנתי וי על הרבה דברים, הייתי מאוד מפורסמת. לא היה לי בשביל מה למכור את עצמי, את הנשמה שלי, שימשיכו לחבוט בי. כל הטירוף הזה שאתה מדבר עליו, אני לא חוויתי אותו, לא הייתי שם. הלוואי והייתי נהנית מהתהילה הזו. הייתי כל הזמן מבוהלת ורק מתחננת שיניחו לי. שאזכה לקצת פירגון, שלא יחבטו בי".
לא היה שום פירגון?
"לא שיתפתי פעולה עם כתבי רכילות. לא הבנתי שאני צריכה למכור אייטמים על עצמי. לא שיחקתי את המשחק, אז כל בוקר הייתי חוטפת אייטם בסגנון 'מקורבים אמרו', ואני לא הייתי בנויה לזה. אמרו שיש לי עור של פיל - לא עור ולא פיל, זה פוגע וזה נוגע".
איך מתמודדים?
"פשוט רציתי להיעלם. הרגשתי שאני כל הזמן צריכה להוכיח את עצמי. גם העניין הזה שקראו לי 'הישבן של המדינה' - לא הלכתי בשביל שיקראו לי ככה. עשיתי דרך בתוכנית, הגעתי עד לגמר, נתתי בראש ולקחתי משימות ובסוף מחפיצים אותי? היה לי מאוד קשה עם זה. התחבאתי כשהלכתי לים, הרגשתי רדופה. לא ידעתי להתמודד עם כל הדבר הזה!"
איך חווית את תעשיית הבידור? היו סכינים בגב?
"בוא נגיד ככה, היו רגעים שחשבתי שההפקה של 'הישרדות' לא שמרה עליי אחרי שהתוכנית עלתה. היה להם די נוח שיש את כל ההייפ הזה סביבי, גם במחיר שזה פגע בי, האינטרס של הצלחת התוכנית עמד לפני האינטרס שלי. פחות הגנו עליי".
הם צריכים לבקש ממך סליחה?
"אני לא מחפשת סליחה מאף אחד היום. אני באמת חושבת שהכול זה לטובה. כל כוויה שיש לי בנשמה הייתה צריכה להיות ואני מודה על זה היום".
והיום אם את במצב של חרדה, מה את עושה?
"ציפרלקס. זה משהו שנתן לי איכות חיים. הפסיכולוגית שלי המליצה לי בתקופה של הגירושים. היא אמרה שהיא יודעת שאני חולת שליטה אבל שווה שאני אקח לתקופה של חצי שנה, ואני, שהכל קטן עליי ומגדירה את עצמי כשורדת, הבנתי כמה סבלתי בחיים. כמה זה ניקה לי את כל רעשי הרקע, את הדאגה שמלווה אותי כל החיים".
בתקופה שבה הריאליטי הישראלי היה בחיתוליו, משתתפיו עוד היו זן נדיר יחסית והביצה עדיין לא מלאה ועמוסה בהם כפי שהיא היום, כך שלמתמודדים היה אולי קל יותר לשמר את הבאזז סביבם ולנצל את 15 דקות התהילה כיאות. קבישר בהחלט עשתה את זה: "היום כל בן אדם שני הוא פליט ריאליטי, אבל אז הרגשתי שאני צריכה להוכיח את עצמי. כשקיבלתי חוזה טאלנט הייתה לי אנחת רווחה. אחר כך קיבלתי תוכנית רדיו ואת 'אייל גולן קורא לך', עשיתי קמפיינים, עיצבתי תכשיטים ודברים קרו לי".
וזה שיפר את ההרגשה?
"עדיין הרגשתי שאני לא מספיק טובה, שאין לי את הפירגון החיובי. עדיין מרגישה שזה לא טוב, שאני לא רוצה להיות שם, שזה שורף את הנשמה. כל מה שרציתי זה שיחבקו אותי, שיאהבו אותי. כשאתה נחשף וחושף בתעשייה הזו, ישקר מי שיגיד שהוא לא רוצה להיות אהוב. והכי נורא זה כשנשים לא מפרגנות, מגברים פחות איכפת לי. הכי כאב לי מהתגובות שקיבלתי מנשים. היום זה השתנה, אחרי הגירושים, העצמה נשית וכל המקצועות שלמדתי כדי להראות לבת שלי".
רצית להוכיח משהו?
"להוכיח קודם כל להורים שלי. מהמקום שבאתי, הדרך שחינכו אותי היא שאישה צריכה להיות עם תואר ביד, שידע לא ייקחו ממני אף פעם".
הם התאכזבו כשהלכת להישרדות וקראו לך התחת של המדינה?
"הם לא אמרו לי את זה, אבל אני בטוחה שכן. אצלנו בבית יופי לא היה אישיו. לא גדלתי בתור ילדה יפה. אם יש לך תואר זה מצוין".
היום הם גאים בך?
"אני מקווה שכן".
לפני כשנתיים חזרה קבישר לעולם הרווקות, לאחר שהיא ובעלה יקיר שעשוע התגרשו אחרי תשע שנות נישואים ו-2 ילדים משותפים, מיה ורפאל.
"בהתחלה הנישואים שלנו היו מהממים כמו של כולם", היא מספרת. "ואז האמת יוצאת לאור, בינך לבין עצמך. מדגמנים משפחתיות כמו 90 אחוז מהסביבה שלי, השקר והבלוף. הרגשתי שאני מאוד חלשה, בודדה ועצובה במקום שאני נמצאת בו, ולא הייתי מוכנה שהבת שלי תראה אותי ככה. לכן עזבתי את המקום שאני נמצאת בו. נשים היו ניגשות אלי ואומרות לי 'איזה אומץ יש לך', ולא הבנתי על מה מדברים איתי, איזה אומץ? אחר כך הבנתי - האומץ לעזוב את כלוב הזהב שחייתי בו, את חיי המותרות וללכת אל הלא נודע".
היום את שלמה עם ההחלטה?
"מאוד שלמה, אני חושבת שזה הדבר הכי נכון שעשיתי. זכיתי בחבר לחיים - יקיר. אנחנו חברים מאוד טובים, הוא הגב שלי. לא התגרשנו ברע כי לא הסכמתי לזה. עברנו תהליך גישור, היה חשוב לי שהילדים שלי לא יסבלו מהגירושים. לא באתי להילחם עם אף אחד. רציתי את החופש שלי".
איך היה לחזור לחיי הרווקות אחרי עשור של נישואים?
"אין מחיר לחופש, אין מחיר לאושר".
את בטינדר?
"לא, פחות".
לגברים יש אומץ להתחיל איתך?
"עכשיו כן. זה משהו שלא היה פעם. אם הם היו שותים אז היו מקבלים את האומץ. עכשיו אני מקבלת פניות באינסטגרם".
יש סיכוי למישהו שיכתוב לך הודעה באינסטגרם?
"לא".
מרינה של הישרדות לא הייתה מחוזרת?
"לא. קודם כל לא היו את הרשתות החברתיות כמו שהיום. והייתי בחרדה חברתית מטורפת, כמעט לא הייתי יוצאת מהבית".
עכשיו, את בזוגיות?
"אני בקשר עם מישהו מהעבר, מלפני שהתחתנתי".
היום את יותר שקטה? יותר שלווה?
"לגמרי. היום אני יותר מאושרת מאשר שהייתי אי פעם".
מה הסיכוי שנראה אותך שוב על המסך?
"רציתי את 'רוקדים עם כוכבים'. עשיתי אודישן לעונה הנוכחית ולא לקחו אותי. מעבר לזה, האמת שלא. אני באמת חושבת שחוויתי את החשיפה ברמה מאוד גבוהה".
עובדה שאנחנו כאן איתך בכתבת שער, כל כך הרבה שנים אחרי. את אייקון.
"אני יכולה לדמוע כשאני שומעת את זה. מרוב שחוויתי את החוסר-פירגון ופתאום לשמוע אותך מדבר ככה, זה מאוד מרגש אותי. זה לא פשוט להחזיק את הפרסונה, את הקשיחות הזו כאילו שום דבר לא נוגע בי ולא פוגע בי, ושהכל קטן עליי".
מה היית רוצה שייקחו מהריאיון הזה איתך?
"כל אישה בסופו של דבר צריכה שיהיה לה מקצוע ולא להישען על אף ריאליטי. בגלל זה אני מאוד מחזיקה מבלוגריות באינסטגרם שמוכרות, שיש להן את החופש הכלכלי מול הבעל שלהן. יש עליהן ביקורת, אבל אני בעד שימכרו ושנשים יחזיקו את עצמן ואני גאה בהן".
איך את באמת עם אינסטגרם?
"אני כל כך גרועה. החלום שלי זה ליצור תוכן. אני אוהבת לראות את עינב בובליל ואת אדל ואת התוכן שהן יוצרות. זה חתיכת עבודה, והן לא מחכות שאף אחד יתקשר אליהן כדי שהן יופיעו באיזה פאנל, הן יוזמות".
אני רואה אצלך בסטורי מדי פעם משפטי העצמה שאת מעלה.
"המון נשים שעוקבות אחריי, ויותר קל לי לבטא את עצמי דרך המשפטים האלה. קשה לי לכתוב בעצמי כדי שלא יבקרו אותי ושלא אחטוף".
עדיין מפחדת מביקורת?
"כן. לא בא לי על ביקורת לא טובה. אני רוצה שיבינו את ההומור שלי. אני לא אקרא טוקבקים. אף אחד לא רוצה לשמוע שקרים על עצמו".
בספטמבר תהיי בת 40. מה את מאחלת לעצמך לעשור החדש?
"לעשות אך ורק דברים שיעשו אותי מאושרת. לגדל ילדים שיתרמו למדינה הזו ולא כטפילים ואגואיסטים. ורישיון טיס, אם הגרוש שלי יכול אז גם אני יכולה".
צילום: עדי אורני
סטיילינג: חומי פולק
איפור: מישל אדרי (לסוכנות "Solo")
שיער: ליאור גבריאלוב (לסוכנות "Solo")
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: אסף מגל
ע.צילום: ירדן בר
ע. סטיילינג: מור סודרי
קרדיטים לבוש:
לוק שער: שמלה - בוטיק וורנר
לוק שמלה חומה: שמלה - רוני קובו לפקטורי 54, משקפים - גוצי בר חדד Ioptic
לוק צהוב: ג'קמוס לפקטורי 54
לוק ג'ינס: תכשיטים - אתי קובו, חולצה - עידן לרוס, ג'ינס - טוטם לבוטיק וורנר