"יעברו הרבה שנים עד שאוכל להגדיר את התקופה הנוכחית", אומרת מעיין אדם. "אני כל כך בתוך זה שאין לי יכולת להסתכל מבחוץ. התהליך של האבל ולקלוט מה קרה, זה רכבת הרים שאני עדיין לא חווה אותה. אני מאוד בהדחקה ואני מודעת לזה, אני עדיין ב-6 באוקטובר. אני אחווה את הכול מהתחלה אחרי הלידה, אני מחזיקה מעמד עד אז".
החיים של מעיין ומשפחתה עברו טלטלה נוראית בבוקר השביעי באוקטובר, כשמפל, האחות הצעירה, נרצחה במסיבה בנובה. כמו רבים אחרים, גם משפחתה של מעיין נאלצה להתמודד עם מציאות חדשה וקשה לאין שיעור.
"אני עובדת בלהיות במקום אחר, בעבודה, עם המשפחה, לצחוק, להיות כמה שיותר לא במציאות. הפסקתי לראות טלוויזיה לחלוטין, למרות שאני מגישה תוכנית ביום שישי בבוקר, וזה הדבר הכי קשה שאני עושה. אני ממשיכה עם זה כי אני חייבת בכל זאת להתחבר לעצמי, למדינה שלי, למציאות ולמה שאנחנו עוברים פה, לא להיות מנותקת. אף פעם לא הייתי בכזאת בועה".
בר זגה
מעיין אדם שקלה לעבור הפלה: ״אני הבנאדם הכי עצוב בעולם, המשפחה מפורקת, איך מביאים ילד למצב כזה?״
55:41
חוץ מעצב מאוד גדול, איזה עוד רגשות חווית?
"כעס, אשמה. האשמה היא האלמנט הכי משמעותי, וזה כל הזמן. אשמה של לאכול, של להתכסות בשמיכה, שאני חיה. לפעמים אני מוצאת את עצמי מתפקעת מצחוק ממשהו, ואני לא מבינה איך אני מסוגלת. ואני מדברת עם עצמי ושואלת 'אם תהיי עצובה זה יעזור?', ואני מבינה שלא. אבל יש ניתוק מאוד גדול בין המוח לרגש. כשהרגש משתלט, המוח לא יכול לנהל אותו".
על מה הכעס?
"אלו המילים האחרונות של מפל. כל ההודעות ממנה היו 'איפה הצבא?', 'תשלחו כוחות'. היא לא הצליחה להבין. היא הייתה שבע שנים בצבא, בגיל 22 כבר הייתה סרן. היא הייתה בתפקידים מיוחדים ובכירים ואהבה את המדינה והצבא בכל ליבה. היא קיבלה צו 8 חצי שעה לפני שירו בה, וכשהיא הייתה צריכה עזרה, הצבא שלה לא היה שם. כעסתי על הצבא, על המדינה, כעסתי על ראש הממשלה ועל כל השרים ועל הכנסת, שהתעסקנו בהכול חוץ מבמה שאולי היה מתחת לאף שלנו כל הזמן. כעסתי שלא מתנצלים ושלא לוקחים אחריות, והאשמתי את כולם במוות שלה, את כולם. עברתי תהליך מחילה כלפי המפקדים, כי הרגשתי שהם היו מעדיפים למות בלחימה בעזה מאשר לשאת את תחושת האשמה כל חייהם, ושהם בכנות מרגישים כישלון ויעשו הכול כדי לתקן אותו".
והממשלה?
"אין לי אמון בממשלה הזאת ואין אמון במי שקיבל את ההחלטות בתקופה הזו. אני חייבת לסתום את הפה, כי אני מקבלת הודעות מכל הפעילים הפוליטיים שאתה רק יכול לדמיין. הם מבינים שאם אני הולכת על הדבר הזה במאה אחוז, אני יכולה לייצר כוח".
מה זה אומר?
"גם אצלי במשפחה היו רוצים בחירות, אבל אני חושבת שיש חיילים בחזית ושזה יפרק אותם אם נתחיל לריב - ואנחנו נתחיל לריב. אנחנו צריכים להחזיק חזק ולהמשיך לגבות את הממשלה הזו, בין אם מאמינים בה או לא, בשביל החיילים בחזית. כשתהיה הפוגה, כשהמלחמה תגמר, אז ניתן לעצמנו את הזכות מחדש. פוליטית יש לנו ממשלה לעוד הרבה שנים, ואם היא לא תחליט להתפרק, אנחנו נצטרך לעשות מאמץ ציבורי, כמעט בלתי אפשרי כדי לפרק אותה ולדרוש את הזכות לתת אמון מחדש".
4 צפייה בגלריה
"אין לי אמון בממשלה הזאת ואין אמון במי שקיבל את ההחלטות בתקופה הזו". מעיין אדם
(צילום: רפי דלויה)
מה הדברים שאת מרגישה שהכי חסרים כשמפל לא פה?
"הכול חסר. קודם כל חסרה לי אמא שלי, שהייתה אדם מאוד שמח, פעילה ומלאת תשוקה לחיים, והצער והכאב שלה לעולם לא יגמרו. אני כל הזמן חושבת על מה מפל מפסידה, מה נלקח ממנה. לבן זוג שלה היה יום הולדת שלשום. אמא שלו התאבדה אחרי השבעה והוא גם איבד את מפל. לפני שנה הוא קם בבוקר כשאמא שלו העירה אותו עם בלונים ונרות, ומפל עם הפתעות ופינוקים ונופש במתנה. השנה הוא קם ויש שקט ודממה סביבו. אלה הדברים שהכי כואבים לי".
חשבת מה היה קורה אם היא הייתה נחטפת במקום?
"כל הזמן, אני נעה ונדה עם זה. כשבאו לבשר שהיא מתה, שמחתי כי כולנו היינו בתחושות מאוד קשות לגבי מה שהם עוברים שם. אבל כשהתחילו לצאת סרטונים ולשחרר חטופים, אז הרגשתי הפוך. אתה מאוד שמח, אבל גם מוצף בכאב אטומי על זה שאתה לא תזכה לעשות את זה. לא יכולתי לראות את זה אפילו. יש דברים שאני לא יכולה לראות מרוב הכאב. אני ממש מקנאה במשפחות שיש להם תקווה. אני לא אדם קנאי, אין לי את זה בגוף ומצאתי את עצמי אכולת קנאה. אני רואה את הכתבות עם הניצולים ואני לא מבינה מה זה הרגש הזה שמשתלט עליי, רגש מגעיל, הכי לא יפה. למה לא מפל? מישהי יצאה משם עם 20 כדורים – אבל בחיים. היא תתחתן, יהיו לה ילדים, היא תשמח, היא תחגוג. ולמפל כדור אחד. איך הבן אלף הזה בא ולקח לי אותה? מי החרא הזה שהרס לנו את החיים? מי הוא, באיזו זכות?"
בשבת שעברה רצית לבקר את הקבר שלה וגילית בית קברות סגור.
"לא ידעתי את זה וזה גם לא ידע בסיסי. לקברי צדיקים הולכים לדעתי בעיקר בשבת. זה גם לא משנה לי מה אומרת ההלכה, כי אני לא אדם של הלכה. אני מאוד מאמינה ב'חיה ותן לחיות' ו'איש באמונתו יחיה' ומי שלא רוצה להגיע ולחלל שבת - הכול בסדר, אתה אל תבוא. הרגשתי שנמנע ממני משהו מאוד בסיסי, שזה להיות עכשיו עם אחותי, ומישהו נעל את הדלת אליה וזה המפריע לי. יש הרבה דברים כאן בארץ, שדת ומדינה מתנגשים בהם וצריך לבחור למי יותר חשוב או למי יותר כואב. זה אפילו לא העיקר, אני לא פוגעת באיש כשאני הולכת באופן אישי לשבת ליד הקבר של אחותי. זה לא חייב להיות פוליטי, אפשר לחשוב גם באופן רציונלי. מי שרוצה שיגיע ומי שלא, לא".
חודשיים בדיוק לאחר אותו יום נורא, אדם בת ה-36 בישרה שהיא ובן זוגה יובל צלנר (45) מצפים לילד שני, וכך התערבב העצב במעט שמחה ואופטימיות. "כשגיליתי שאני בהיריון, התגובה הראשונה שלי הייתה התרגשות. אבל אחרי יום-יומיים, כשעיכלתי את זה, שאלתי את הרופא אם אני יכולה להפיל, אם אני בשלב שאפשר לסיים היריון".
למה?
"אני לא נושאת את הכאב הזה. אני הבן אדם הכי עצוב בעולם, המשפחה מפורקת, אז איך אני מביאה ילד למצב הזה? איך אני נושאת היריון ככה? אני לא מצליחה לישון, לא מצליחה לאכול. ואז דיברתי עם יובל ואני לא זוכרת בדיוק את המילים שלו, אבל זה היה 'אחלה. בואי נתעורר על עצמנו'. אבל הייתה לי כוונה מלאה לסיים את ההיריון הזה".
הבת שלכם תבור עוד לא בת שנה.
"אם נפריד רגע את העניין של האבל ושלא רציתי לעצור חיים כשאני בתוך מוות, אז דווקא לא נבהלתי. זה אפילו מגניב, הבית נראה כמו ג'ימבורי והכל טרי לי. מאוד רציתי ילדים ומצאתי מישהו שרוצה משפחה גדולה".
חושבים כבר על עוד ילדים?
"יהיו עוד. יובל אומר שלא עוצרים עד שני בנים, אז אנחנו מחפשים מישהי נחמדה, שתהיה מוכנה להיות לא רק פונדקאית, אלא גם שתגדל אותם, כל החבילה. אני לא יודעת מה יהיה, אבל אנחנו רוצים משפחה גדולה, והיום יותר מאי פעם. היום אני מוכנה נפשית להיות רק בזה, להיות האמא שלהן ובא לי את זה. זה חלק מהורות יחסית מאוחרת".
בשבוע הבא יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות, ויום הבחירות צפוי להיות סוער במיוחד עבור אדם וצלנר, שכן הוא מתמודד על ראשות עיריית תל אביב. "אלוהים אמר 'עברת הרבה, קחי פינוק, עליי'. בהכול קשה לי וביובל קל לי", היא אומרת עליו. "פעם לא האמנתי שמשהו יכול להיות לתמיד כי אני גרושה והוא גרוש, אבל פתאום זה התחבר ונהיה חזק בטירוף. הוא גבר החלומות. יש איתו בעיות אבל הוא המלאך שלי, הוא מציל אותי".
מה הסיכויים שלו להיות ראש העיר הבא של תל אביב?
"יובל כבש את כל מי שמרגיש שתל אביב קפואה, שהפוטנציאל שלה מטורף אבל משהו שם צריך להשתנות. רון חולדאי עשה עבודה מדהימה אבל כל אדם, בכל תפקיד אחרי כל כך הרבה שנים, לא יכול לתת את מה שצעיר נמרץ ואמביציוזי עם כל הכישורים והניסיון יכול להביא. אם תל אביב חשובה לך, אז תן לכוחות החדשים האלה להעיר את העיר. יש בה הרבה דברים שלא עובדים, הרבה מאוד קשיים ואנשים מחפשים. יובל הוא התשובה שלהם".
היה לך חלק בקמפיין של הבחירות? את באה מרקע של דוברות בפוליטיקה.
"לא, לא יכולתי לקחת אחריות על הדבר הזה. אני איתו, מקשיבה ומעורבת, אבל לא אמרתי 'תעשו ככה, תעשו ככה', מפחד שאעשה שגיאה".
4 צפייה בגלריה
"אלוהים אמר 'עברת הרבה, קחי פינוק, עליי'. בהכול קשה לי וביובל קל לי". אדם ויובל צלנר
(צילום: רפי דלויה)
ממש לאחרונה הודיעה אדם על שינוי גדול בחייה מבחינה מקצועית – כשהשיקה מועדון צרכנות העונה לשם "Mami - מה משתלם". מדובר בפרויקט שיזמה ועמלה עליו במשך כמעט שנה - פלטפורמה חינמית שפתוחה לקהל הרחב ומציעה הטבות והנחות קבועות למותגים גדולים, בניגוד לקודי קופון זמניים שמציעים משפיעני האינסטגרם, עמם נמנתה אדם עד לאחרונה.
"אפשר לבוז לקוד הקופון עד מחר", היא אומרת, "אבל בסוף אני מקבלת את הפידבק ומבינה מה זה עושה בכלכלה של הבית, אני מבינה מה שכוח צרכני יכול לעשות. זה יכול להיות מועדון הצרכנות הכי חזק, לא בארץ, בעולם. המודל הזה יכול ממש לשנות תפיסה. אני רוצה שהעוקבות שלי ישלמו הכי נמוך כי הן כוח, מגיע להן ואני עובדת בשבילן".
מרוב עניין, האתר קרס כמעט מיד אחרי ההשקה.
זה היה נורא, מאוד לא מגניב בעיניי. עשיתי הכול כדי שזה לא יקרה וזה קרה. זה לא מקצועי ולא רציני. אבל זה תהליך. האתר באוויר אבל אני אהיה בהקמה עוד שנה.
"היה לי חשוב שיהיו משפיענים בפנים. העולם הזה מלא בכל מיני אינטריגות ואני רוצה לפצח את זה. אני רוצה להגיד לכל המשפיענים – בואו לפלטפורמה הזאת, היא תהיה לכם יותר רווחית. יש פה קהל ענק, אז בואו נהיה פה ביחד, יהיה לנו כוח ונהיה חזקים. יש כמה משפיענים שנמצאים בפלטפורמה, כמו מירן בוזגלו, אליטה אופק, שני מלח הארץ, אייל חדד ונוספים. אני רוצה בפרונט של זה מלא משפיענים. הדרך הכי טובה לצרוך היא בעזרת המלצה טובה, שיש מישהי שאת סומכת עליה שאומרת לך, 'זה טוב וגם במחיר טוב'. אני מאמינה שזו הקנייה הכי טובה. 'מאמי' זה רק לטובת הצרכניות, ולאט לאט יבינו את זה".
לריאיון המלא, האזינו לפודקאסט שבראש העמוד!
