כבר מהעונה הראשונה והמיתולוגית של "כוכב נולד", התוכנית הצליחה להיות מקפצה ישירה לתוך תעשיית הבידור, ובין השאר היא אחראית לקריירות המפוארות של נינט טייב, שירי מימון, הראל סקעת, מארינה מקסימיליאן, לי בירן, עידן עמדי ורוני דלומי. לצד כל אלו, יש את זוכה העונה השנייה, הראל מויאל, שאחרי הערב ההוא בניצנים ב-2004 הוציא אלבום מצליח, אבל מאז נעלם קצת מהרדאר, גם אם תמיד המשיך בעשייה המוזיקלית. עכשיו, 22 שנה אחרי שסחף את הקהל עם הביצוע שלו ל"נר על החלון", הוא חוזר לכותרות – אבל מתקשה לגלגל על הלשון את המילה "קאמבק".
"זו שנה של עשייה באמת חדשה, מבורכת, עם צוות שהרבה זמן לא היה לי, מנהל אישי חדש, מנהל סושיאל, יחסי ציבור, משרד בוקינג", הוא מספר בפודקאסט "הברזייה" של מגזין סופ"ש של ynet. "אנחנו בדרך חדשה ומלאה בדברים טובים, אלבום חדש, מופע חדש שיוצא. הרבה דברים מרגשים".
מה היה עד עכשיו?
"אני תמיד עושה מוזיקה, תמיד כותב ומלחין. את רוב האלבומים גם הפקתי מוזיקלית והתרכזתי אך ורק בעניין המוזיקלי. כפי שאתה יודע, היום זה לא רק זה. לא מספיק שיר טוב, צריך באמת את המעטפת הזאת, את האנשים שעושים את העבודה מסביב. תקופה די ארוכה הייתי די לבד, ניהלתי את עצמי יחד עם אשתי, וזה לא היה פשוט בכלל. ועכשיו, כשזו דרך חדשה עם האנשים הנכונים, אז המוזיקה מקבלת הרבה יותר משמעות, וגם מגיעה למקומות ולאוזניים שלא הגיעה אליהם אז".
אפשר להגיד קאמבק?
"יש לי בעיה עם המילה הזאת, כי זה כאילו לא היית פה ולא עשית. ואני יכול להגיד לך שאין שנייה, אין שבוע שאני לא כותב שיר חדש. אני תמיד חושב על הקריירה שלי. מה שכן, בגלל שלא היו לי האנשים הנכונים, זה לא יצא החוצה. לא ראו אותי במדיה יותר מדי, אבל תמיד אני באולפנים, תמיד מקליט, תמיד ממציא את עצמי בחדש בשירים, בטקסטים. אז קאמבק זו מילה שקצת עושה לי קווץ' בלב".
אולי בעיני הקהל, שלא ראה אותך הרבה זמן, זה קאמבק.
"ראיתי את זה עכשיו במופע הגדול של חברת וויז, באיחוד של כל הרביעייה עם נינט, שירי מימון והראל סקעת. שם קיבלתי את הבום הזה של הגעגוע של הקהל. אני אף פעם לא נכנס לתגובות והפעם נכנסתי. 70% מהתגובות, ואני אומר את זה ממקום צנוע, היו 'איפה היית?, 'רוצים לראות אותך חוזר', וזה נתן לי המון כוח".
ואיפה באמת היית?
"בעיקר באולפן, ועם הילדים. יש לי ארבעה ילדים, אז אני גם מתפקד כאבא, גם כבעל, גם כמוזיקאי, אבל לא הוצאתי את זה במקומות הנכונים".
"בתקופת האלבום הראשון, מישהו היה מוכן לשלם כל סכום כדי שאני אשיר בחתונה של הבת שלו. המנהל שלי בזמנו אמר 'לא מתאים כרגע חתונות'. אבל ברגע שהתחלתי לעשות את הדבר הזה, ראיתי שזה לא נופל מהופעה עם שירים שלי"
ממה מתפרנסים?
"פרנסה ברוך השם תמיד הייתה. בשנים האחרונות, חוץ מההופעות שלי, אני עושה הרבה אירועים, אם זה חתונות, חופות - שזה דבר שבתחילת הדרך שלי מאוד הפחידו אותי לגביו. לפני 15 שנה אמרו לי 'אל תעשה חתונות', 'אל תהיה זמר חתונות'. זה היה די מוקצה. בתקופה של האלבום הראשון, היה מישהו שהיה מוכן לשלם כל סכום כדי שאני אשיר את 'ואז תבואי' בחתונה של הבת שלו. והמנהל שלי בזמנו אמר 'תקשיב, לא מתאים כרגע חתונות'. ברגע שהתחלתי לעשות את הדבר הזה, ראיתי שזה לא נופל מהופעה עם שירים שלי".
ביום חמישי, ה-11.6, מויאל יגיע למועדון הגריי בתל אביב עם מופע חדש. "זה קורה אחרי הרבה ביטולים בגלל המלחמה, ואני מאוד מתרגש. גם הוצאתי את השיר '1990', שהוא באמת מבחינתי העידן החדש במוזיקה שלי, וקיבלתי המון תגובות מפרגנות ואוהבות, והוא גם הולך להיות בהופעה הזאת".
"הבהיל אותי פתאום להיות הראל של כולם"
מתבקש להשוות את הדרך שעשה מויאל לזו שעשתה המנצחת בעונה הראשונה, ומויאל אכן מפרגן לנינט שידעה למנף את הזכייה. "קודם כל נינט היא מלכה. אני אוהב את מה שהיא עושה ואת המוזיקה שלה, ואת הבן אדם עצמו, אבל לנינט לקח שלוש שנים להוציא את האלבום הראשון. לי אחרי הגמר כבר היה אלבום מוכן עם כל השירים שאני כתבתי, עם 'אמצע הלילה בכפר', 'סימנים' ו'ואז תבואי'. חצי שנה אחרי הניצחון הוצאתי אלבום שהגיע תוך חמישה ימים למעמד של זהב. אני הראשון שהוציא אלבום מהזוכים של שלוש העונות הראשונות.
"אבל מבחינת הכוכבות, זה משהו שדי לקחתי אחורה. כבן אדם מאוד פרטי ומופנם, זה קצת הבהיל אותי פתאום להיות של כולם. ילד ממעלה אדומים שהופך פתאום לכוכב שכל הזמן בעיתונים וכולם רודפים אחריו. לא יכולתי אז ללכת למכולת. לקנות לחם וחלב לקח לי שלוש שעות בערך. עוצרים אותי, צופרים לי, מצטלמים איתי, המוכר אומר לי 'אתה חייב לדבר עם הבת שלי'. אני לא מתלונן, אבל לי אישית היה קשה, לא הייתי מוכן לכל זה. מישהו הגשים לי חלום שלא הספקתי לחלום".
הכוכבים שיצאו מכוכב נולד לאורך השנים עשו הצגות, סדרות, סרטים. אתה קצת נעלמת.
"זוכר את 'השיר שלנו?' נכתב לי שם תפקיד וגם לדמות קראו הראל, אבל העדפתי להתעסק במוזיקה. בפסטיגל שנה אחרי, השיר שלי 'זורו' זכה במקום הראשון, אז כן הייתי שם, עשיתי גם מחזות זמר ותפקיד ראשי בסרט ובהצגה 'סלאח שבתי'. פניות תמיד היו, אבל אמרתי לעצמי שאני רוצה לעשות רק מוזיקה. בדיעבד זה לא היה נכון, אבל אני מתקן את זה. עכשיו אני משחק בתפקיד הנסיך בהצגה 'בת הים הקטנה' לצד חני נחמיאס. אני מאוד אוהב את הבמה, מאוד אוהב תיאטרון. אני משלים את כל מה שלא עשיתי אז".
אתה מצטער שלא עשית את זה יותר מוקדם?
"אני בגדול לא מצטער על שום דבר בחיים שלי. זה המוטו שלי. אני לא יכול לשנות את העבר. אני גם מאמין שמה שצריך לקרות קורה ולכל דבר יש סיבה. אם לא עשיתי משהו והתחרטתי על זה, יש לי תמיד את הזמן לתקן, לעשות מחדש, אחרת. וגם הדברים האלה בונים אותך".
"התחרות הכי גדולה שלי זה אני. אם אני מתאמן ורץ 10 קילומטר, אז בחודש הבא אני ארוץ 11. אני לא מסתכל על מי שרץ לידי. אני לא יודע מה הנתיב שלו. אתה אף פעם לא יכול להסתכל על מישהו ולרצות את מה שיש לו, כי זה בא עם כל החבילה"
יש הרגשה של פספוס?
"תמיד, אבל אני לא מתחרט. אני יכול להגיד 'אוקיי, פספסתי', אבל אני עם המבט קדימה. למשל השיר 'אם יש גן עדן' של אייל גולן היה אצל דורון מדלי. באלבום הראשון הוא אמר לי 'כתבתי לך שיר' והשמיע לי אותו. אני הייתי כולי בעשייה של הזמר-יוצר ורציתי שכל השירים באלבום יהיו שלי. אמרתי לו, 'זה שיר מהמם, אבל הוא לא כל כך מתאים לקונספט'. ואז אייל הוציא את זה וזה הפך ללהיט. אני מאמין שמה ששלך שלך, אם זה לא שלך זה לא יעזור כלום".
התבאסת לראות את הקריירות של האנשים שהיו איתך על אותה במה נוסקות?
"המחשבה הזו מאוד מסוכנת. התחרות הכי גדולה שלי זה אני. אם אני מתאמן ורץ 10 קילומטר, אז בחודש הבא אני ארוץ 11. אני לא מסתכל על מי שרץ לידי. אני לא יודע מה הנתיב שלו, מה הוא עבר בחיים. אתה אף פעם לא יכול להסתכל על מישהו ולרצות את מה שיש לו, כי זה בא עם כל החבילה".
כמה עדיין מזהים אותך ועוצרים אותך ברחוב?
"עוצרים, לא בתדירות של פעם. גם פעם זה היה צרחות. אני זוכר שהפסטיגל היה בחורף, עברתי במעבר בין שני מחסומים, מלא מעריצות, הייתי עם צעיף ומעריצה אחת תפסה צעיף מהצד הזה ואחת מהצד השני ופשוט חנקו אותי. היום זה אחרת. אם כבר עוצרים אותי אז זה מקסימום לתמונה או 'תשלח ברכה לילדה שלי'".
5 צפייה בגלריה
''אני יכול להגיד 'פספסתי', אבל אני עם המבט קדימה''. הראל מויאל בגמר "כוכב נולד 2", עם הראל סקעת ועדי כהן
(צילום: אלי דסה)
ויש את השאלה שהישראלים הכי אוהבים לשאול.
"'לאן נעלמת?'. אני אוהב את השאלה הזאת. מה אני יכול להגיד? אני מכוון אותם - יש לי את הפייסבוק ואת האינסטגרם ואת הטיקטוק. אני לא מתבייש להגיד את זה. פעם הייתי מאוד מתנצל בקטע הזה. לא נעלמתי, אני כאן, אני עושה מוזיקה".
למה הרגשת צורך להתנצל?
"אנשים תמיד יסתכלו על חצי הכוס הריקה. אתה מוציא אלבום, שבועיים אחרי שוכחים. 'איפה אתה? תוציא אלבום חדש'. הלחץ הזה הוא לא נכון לאף אמן כי אז אתה מתחיל להיות בריצוי. הייתי במקום הזה באלבום השלישי והרביעי שלי. הרגשתי שאני הולך לאיבוד".
אתה חושב שהיית מגיע לאותו מקום גם בלי 'כוכב נולד'?
"אני מאמין שכן, כי הלב הרבה יותר חזק מהמוח בקטע הזה. אני יודע שהייתי עושה מוזיקה. באיזו דרך? לא חשבתי על זה, אבל כן הייתי דוחף קדימה כדי להוציא את המוזיקה".
"אם אני צריך לבחור בין קריירה של כוכב-על בחו"ל או משפחה, אז משפחה"
הבדל נוסף בין מויאל לבין רוב כוכבי הריאליטי הוא העובדה שכשהגיע ל"כוכב נולד" כבר היה בזוגיות יציבה, כזו שנמשכת עד היום, בלי הדרמות, הרומנים והפרידות שחווים צעירים רבים בגילו, בטח המפורסמים שבהם. "בגיל 28 התחתנתי עם שמרית. אהובתי הנצחית. אני מדבר עליה ואני מתרגש. היא עברה איתי הכול", הוא מספר. "כבר מהצבא שלא הייתי הרבה בבית, היא ידעה תמיד את הסודות שלי. הייתי מספר לה דברים שלא הייתי מספר להורים שלי כדי שלא ידאגו. אחרי 'כוכב נולד', שהיה חתיכת רעידת אדמה, היה קושי מטורף, לא רק לה ולי, גם למשפחה. פתאום הראל שלנו הופך להיות הראל של כולם.
"יש משהו מאוד חזק בטלוויזיה ובכוכבות בכלל - למרות שאני לא אוהב את המילה הזאת - שגורם גם לאנשים הקרובים אליך להתנהג אליך כמו לכוכב. ואני זוכר שהייתי יושב בשבתות עם המשפחה שלי ומרגיש כאילו היחס אליי הוא כמו לכוכב. נגיד הייתי ישן, אז 'לא להפריע, הראל ישן'. סוג של נסיך, ועל מה? שרת בתוכנית טלוויזיה, ניצחת, אתה עושה מוזיקה".
אחרי שהפך לכוכב בן לילה, בני הזוג עברו ממעלה אדומים לעיר הגדולה. אחרי ניסיון קצר הם עברו מתל אביב לחולון ומשם לגדרה, שבה הם מתגוררים היום. בדרך המשפחה התרחבה. "יש לנו ארבעה ילדים, הקטן בן ארבע, הגדולה בת 17. הם האושר הכי גדול של החיים שלנו. אם אני צריך לבחור בין קריירה של כוכב-על בחו"ל או משפחה, אז משפחה. אני שמח שחוויתי את הרגעים הכי חשובים בחיים של הילדים שלי, אם זה בצעדים הראשונים, אם זה בפעם הראשונה שאמרו 'אבא'".
זה משהו שהכוכבות בדרך כלל לא מאפשרת?
"יש לי חברים שלא נכחו בלידות בגלל הופעות בחו"ל למשל, והם מתחרטים על זה עד היום. זה לא שווה את זה. כסף תמיד אפשר לעשות, תמיד אתה יכול להיות כוכב. דברים כאלה אי אפשר להחזיר אחורה".
5 צפייה בגלריה
''אני שמח שחוויתי את הרגעים הכי חשובים בחיים של הילדים שלי''. עם האישה, שמרית, והילדים
(צילום: תום כתום)
אם כבר לחזור אחורה, כשהתפרסמת העולם היה רחוק שנות אור מזה של היום.
"היום כשילדים מגיעים לתוכניות טלוויזיה, הם כבר יודעים מה הצד הפוטוגני שלהם. אני לא ידעתי איך להסתכל למצלמה. מי ידע מה הצד שלו בכלל? הם יודעים מה להגיד, הם יודעים איך זה ייראה, שזה מדהים ומפחיד. אני באתי תמים, לא ידעתי כלום. המפיקה טמירה ירדני אמרה לי איך להחזיק את המיקרופון. החזקתי אותו קרוב מדי, כאילו אני שומר עליו".
כשאתה רואה את התוכניות של היום אתה חושב 'גם אני הייתי שם'?
"כל פעם שאנחנו רואים תוכנית טלוויזיה שקשורה לשירה, מישהו בבית אומר לי 'אבא, אתה קולט שניצחת בתוכנית כזאת?', ואני אומר לכולם 'לא, אני לא קולט'. זה נראה הרבה יותר מפחיד מהצד. אתה אומר 'בואנה, כמה הם עוברים' וכמה לחץ שאי אפשר להבין אותו. אתה יודע מה זה לעמוד פתאום בפעם הראשונה ולשיר מול כל המדינה? חתיכת אומץ".
"נסענו למעלה אדומים, אני זוכר אימהות של חברים שלי, אנשים שהייתי ישן אצלם בבית, קופצות לי על הרכב כמו מעריצות. הסתכלתי ואמרתי, מה זה? מה קרה? לפני חודש, חודשיים, הייתי בן אדם רגיל"
מה אתה זוכר מהעונה שבה השתתפת?
"אני מסתכל אחורה ולא מדמיין שעברו 22 שנה, אבל יש לי זיכרונות מטורפים, אם זה הרגע של הזכייה, הריח של הים בניצנים, אני זוכר את האודישן הראשון, את הפעם הראשונה שהתקשרתי להורים שלי, אחרי שעברתי לשלב של השלושים האחרונים. הייתי חייל עדיין".
חשבת שתנצח?
"לא ידעתי לאן אני הולך בכלל. גם לא כל כך בחרתי בזה. נשמע קצת מוזר להגיד, אבל זה די בחר בי. כל הקריירה שלי בעצם זה כאילו זרקו אותי למים העמוקים. התמימות הזאת שהייתה בי, אני חושב שזה מה שגרם לקסם הזה לקרות. באתי בלי שום ידע על הדבר הזה".
אתה שמח שעשית את זה?
"בוודאי. אני שמח כי היום אני עושה את מה שאני הכי אוהב. לא הרבה אנשים זוכים לפלא הזה. לקום בבוקר ולהתפרנס ממה שבאמת אוהבים לעשות, זו זכות גדולה וזה הרבה בזכות 'כוכב נולד'. זו פתיחת דלת ענקית לעולם המוזיקה. 'כוכב נולד' - אני באמת נולדתי שם".
מה אתה זוכר מהיום שאחרי הניצחון?
"יום שלא נגמר. ירדתי מהבמה, צביקה הדר היה עם בקבוק וויסקי ביד, אמר לי לחייך, 'הראל, כל הכבוד, מזל טוב'. לקחתי את הבקבוק ודפקתי שלוק של החיים, ואז בראיונות הייתי אאוט לגמרי. נסענו למעלה אדומים, אני זוכר אימהות של חברים שלי, אנשים שהייתי ישן אצלם בבית, קופצות לי על הרכב כמו מעריצות. הסתכלתי ואמרתי, מה זה? מה קרה? לפני חודש, חודשיים, הייתי בן אדם רגיל.
"מעלה אדומים היה חלק מהאזור שהיחידה שלי שירתה בו, ופתאום המפקד שלי ואנשים שאיתי בצוות מאבטחים אותי בכניסה ליישוב. כאילו, מה קורה פה, לאן הגעתי? זה הפחיד אותי באמת, זה היה משהו שלא ציפיתי לו, השינוי הכל-כך מהיר הזה. לקח לי בערך שנה להתאושש מהאופוריה הזאת של הפרסום והניצחון. באיזשהו מקום, יש הלם קרב של צבא ויש הלם קרב של ריאליטי. בסוף, עם כל האהבה למוזיקה, זה ריאליטי לכל דבר".
מה היה הלם?
"שאתה שייך לכולם. שכל בן אדם ברחוב יכול להגיד לך מה שהוא רוצה, לטוב ולרע. זה אף פעם לא הפריע לי כי אני בן אדם של אנשים. גם צריך להגיד תודה לאנשים האלה. זה הקהל שלנו בסופו של דבר. הם אלה שקונים כרטיסים להופעה, שנכנסים לספוטיפיי, שתומכים בך ושנותנים תגובות, אז מגיע להם הכול".
בגמר התמודדת מול הראל סקעת. שנים חשבו שיש ביניכם יריבות.
"קודם כל הראל זמר נהדר. בהופעה בוויז בעצם סגרנו סוג של מעגל. הייתה התרגשות מאוד גדולה להיפגש אחרי שנים של... אני קורא לזה נתק, אבל תמיד עקבנו אחד אחרי הקריירה של השני. שמחתי בשביל הראל על ההצלחה שלו. כל אחד יש לו את הדרך שלו, וניצחון בתוכנית כזאת לא אומר כלום. אני חושב שכולנו, כל השלישיה של הגמר, ניצחנו. מי שמגיע לגמר צריך למנף את זה, ואני חושב שעשיתי את זה מהר, נכנסתי והקלטתי אלבום ולא ויתרתי".
איזה עוד חלומות נשארו לך בתחום?
"שיתופי פעולה, שיאים מוזיקליים שלא הספקתי, נגיד להצליח עם שיר מאוד חזק בחו"ל. לכתוב לאמנים גדולים בארץ ובחו"ל, דואטים, לכתוב מוזיקה לסרט, למחזמר. אני איש שחולם הרבה".
