כבר מעל לשבועיים - מאז אותו יום שבת הנורא - ששום דבר במדינה לא אותו דבר, אבל אם יש דבר אחד חיובי שאפשר לשאת אליו עיניים, הוא ההתגייסות הטוטאלית של האזרחים. ואנחנו לא מתכוונים רק לאנשי המילואים, שעלו על מדים ב-150 אחוזי התייצבות, אלא כולם, כל אחד בתחומו.
במדור יומי חדש, נדבר עם אנשי בידור שחייהם נעצרו יחד עם כל המדינה, ומאז הם מנסים לסייע, להתנדב ולתרום.
הדוגמנית שיר אלמליח (33) זוכרת היטב את יום שבת הארור. "חברה שלי דורית התקשרה אליי ב-6 וחצי בבוקר, ואמרה לי 'שיר, קומי מהר, יש אזעקות'. אני גרה בקריית אונו ואצלי לא היה, אבל לא הבנתי מה הקשר לאזעקות ולא הצלחתי לחזור לישון, הרגשתי שמשהו לא טוב קורה". אלמליח מספרת שמהרגע שהדליקה את הטלוויזיה, הבינה שמדובר באירוע בסדר גודל אחר לחלוטין. "ראינו את הטרקטור שנכנס בגבול, היינו ממש בשוק. עם טילים המדינה כבר למדה להתמודד, זה כבר נהיה בשגרה לצערי, אבל כשמחבלים נכנסים לשטח ישראל - אתה ממש חושש לחייך כי אתה לא יודע לאן הם יכולים להגיע. כשראינו שהם נכנסו לכמה ישובים בעוטף כבר ממש נכנסנו ללחץ".
איך את מסתדרת עם שני ילדים קטנים בבית?
"קודם כל הם כבר חודשיים בחופש. השגרה שלהם נדפקה לגמרי, השגרה שלי נדפקה לגמרי, ההורים משתגעים, הילדים משתגעים. אני משתדלת לא לצאת איתם הרבה בגלל המצב - כל יום יש אייטם אחר שגורם לי להישאר בבית ולא לרצות לצאת, אבל לאט לאט מתחילים לחזור למסגרות למרות שאני מאמינה שגם זה ייקטע בקרוב מאוד. יש פה כל יום אזעקות וזה קשוח. אני צריכה לקחת את הילדים לממ"ד ואת הכלב, וכשאני לבד ובן הזוג שלי בעבודה זה קשה, אבל הילדים מגיבים לזה בצורה טובה יחסית. אני מסבירה להם שיש מלחמה ושאנחנו הטובים, הם הפכו את זה לרגע 'כיפי', אנחנו צוחקים ומספרים בדיחות. אני מנסה לשדר להם שהכל בסדר כדי שלא יכנסו לחרדות. הקטן לא מבין עדיין, אבל הגדול כבר מבין מה קורה. זה שאין כלום בטלוויזיה חוץ מחדשות, זה כבר נכנס לי לחלומות, אני מקווה שזה יגמר כמה שיותר מהר".
במקביל לגבול עם עזה, ההתחממות בצפון גרמה להוריה של אלמליח, שגרים ליד קריית שמונה, להתפנות מביתם וכעת הם גרים אצלה. "המצב מאוד מלחיץ, כל פעם שאני צריכה לצאת מהבית, אני רואה אנשים ואני מסתכלת על כל אופנוע שעובר ברחוב, כל אדם נהיה חשוד פתאום. המציאות לא תחזור להיות כמו שהייתה, זה בטוח".
ואם במציאות עסקינן, אם בימי השגרה אלמליח היא דוגמנית מצליחה, בימי מלחמה הכל נעצר. "התעשייה סוג של מתה, אין כלום. דברים שהיו באופציות כרגע נשארו כאופציות בגלל המצב. לא מצלמים פרסומות, גם השידורים שלי ברדיו נעצרו, הכל סביב המצב. העניין של חזרה לשגרה זה משהו שחשוב לאזרחים, כי אז פחות מתעסקים בחדשות ויותר בעשייה וזה עדיף. בימים האחרונים התחלנו לחזור לדבר קצת על עבודה, אבל בשבועיים האחרונים כולם היו בשוק ואף אחד לא היה יכול לחשוב על זה. בכנות, גם לא ראיתי את עצמי יוצאת לעבודה כי פחדתי להשאיר את הילדים לבד. קיבלתי הצעה לטוס לצלם קמפיין בספרד ואמרתי שאין מצב שאני עוזבת את הילדים שלי עכשיו ונוסעת".
מה עושה לך טוב בתקופה הזאת?
"בדרך כלל מה שעושה לי טוב זו העבודה שלי. אני מכורה לעבודה, אני אוהבת את העשייה. אבל עכשיו מה שעושה לי טוב זו הקרבה לבן הזוג שלי, לילדים שלי וגם זה שההורים שלי כרגע פה. זו אווירה שונה אבל אני חושבת שכולנו מיצינו אותה וכולנו רוצים לחזור לשגרה".
ואיך בכל זאת את מצליחה להתעודד? מה את עושה בימים אלו כדי לסייע לאחרים?
"לא פרסמתי ולא העליתי לרשתות כי לא רציתי שזה יראה שזה נעשה למען הפרסום, אבל משבוע שעבר חבר שלי ועוד ארבעה חברים שלו החליטו להתגייס למען חיילי הדרום, הצפון ומפוני העוטף. הם הבינו שיש צורך באוכל ביתי וכשר לבסיסים ולחיילים, אז הם גייסו את אולם אירועים Alma באבן יהודה, ושם יחד עם הצוות והשפים הם מבשלים כל היום. אני לא בשלנית גדולה, אבל יודעת מספיק ובעיקר באתי לעזור במה שאפשר. נכון להיום הם כבר הוציאו 25 אלף מנות. אני באמת חושבת שזה שילוב טוב עבורי - גם לצאת קצת מהבית ולעשות משהו בשביל מישהו אחר, ואחרי שהבנתי כמה חיילים גויסו וכמה חסר להם אוכל ביתי, הבנתי שיש לי מה לתת.
"מעבר לזה, כחלק מהפרויקט שלי 'מאמא לאמא' שבו אני לוקחת חלק כבר מעל לשלוש שנים, אני מעבירה דברים לאימהות שידן אינה משגת, אני נותנת במה לחברות שרוצות את התיוג באינסטגרם ובמקום שזה יגיע אליי אני מעבירה את זה הלאה – בגדים, עגלות, מזון לתינוקות, וכל דבר שיכול לעזור לאימהות. אני עושה את זה בזמן המלחמה, רק שהפעם החברות לא רוצות שום תמורה, פשוט לתת באהבה, אני מתווכת בין האימהות לחברות". היא חושבת עוד רגע ואומרת: "היינו מפולגים עד עכשיו ופתאום כשיש מצב חירום אנחנו יודעים להתאחד, זה הישראלי היפה, בעיניי זה מקסים".
התאכזבת מאיך שהמדינה פעלה, מהמחדל שקרה?
"אני חושבת שעכשיו אין מה לדבר על זה יותר מדי. כן התאכזבתי מהמחדל העצום הזה, יש שמועות שהיו התראות שהתעלמו מהם. אני יודעת שזה לא הזמן אבל זה מבאס אותי לדעת שגורמים בכירים קיבלו התראות והיו יכולים אולי למנוע מוות בייסורים של 1,400 אזרחים וחיילים, תינוקות חטופים ונשים שאונסים אותן בעזה. אם זה היה יכול להימנע ולא עשו עם זה כלום - זה מחדל מטורף, פשוט מאכזב בצורה לא הגיונית.
"אני באמת מאחלת לכל החיילים שלנו קודם כל שיגיעו בשלום הביתה, שלא יהיו עוד אבדות, שכל השבויים בעזה יחזרו בשלום – הילדים, הנשים, הקשישים, החיילים - עם כמה שפחות פגיעה נפשית, ושאנחנו האזרחים נשמור כמה שאפשר, שנקשיב לפיקוד העורף כדי שלא יקרה עוד נזק, ושהדבר הזה לא יחזור על עצמו בחיים".
את הרבה מול החדשות?
"רוב הזמן אני מול החדשות, אם אני לא בבית אני מתעדכנת בכותרות באינטרנט - זה מתעדכן בקצב מאוד מהיר, זה מזעזע. אני גם מאלו שצפו בסרטונים, לא חסכתי מעצמי כלום והיו לילות שלא הצלחתי לישון. זה מאוד מפחיד כל העדויות. כולם מכירים מישהו מהמסיבה או מהקיבוצים, זה לא פסח על אף אחד. היו לי כמה ימים שהייתי באאוט לגמרי, זה היה שוק, לא הבנתי מה קורה. אני חושבת שכל המדינה בפוסט טראומה רצינית אחרי מה שקרה פה.
"כל המצב הזה עושה לי רע. עושה לי רע שיש חטופים, שאנחנו לא יודעים מה קורה איתם. אני חושבת על כל המשפחות שלא יודעות מה קורה עם הילדים שלהם - מה עושים להם, איך מתייחסים אליהם - וזה שובר את הלב. אני לא יכולה לדמיין סיטואציה שמישהו מהמשפחה שלי שבוי בעזה בלי שאני מאבדת את זה לגמרי. בכל פעם שאני חושבת על המשפחות ליבי יוצא אליהם".
