טלי אורן מגיעה לצילומים עם חיוך ענק על הפנים ואנרגיות בשמיים - לא דבר מובן מאליו לשחקנית עסוקה כמוה. "אני ככה באופן כללי, זה המצב הבסיסי שלי, התרגשות מכל דבר. כל דבר! הכול נורא בגדול אצלי, אמיתי! גדול מהחיים". וכך זה גם נראה במציאות, כשהשואו והכריזמה שהיא מפגינה על הבמה מיתרגמים בהצלחה גם אל מחוצה לה, כשנפגשים איתה אחד על אחת. בעוד ששחקנים אחרים חוטאים במציאות בתיאטרליות מוגזמת ובהתנהגות מוחצנת שלעיתים (טוב נו, תמיד) מתישה – אצל אורן ברור שמדובר באותנטיות סוחפת.
היא הפכה בעשור האחרון לאחת משחקניות התיאטרון המוכרות בארץ, ורק בימים אלו היא מעורבת בשלוש הפקות גדולות: הצגת היחיד שלה "טלי אורן לא מתחתנת", המחזמר המצליח של הקאמרי "החב"דניקים", ו"מרי לו", המיוזיקל על פי שיריו של צביקה פיק המנוח, שזוכה בימים אלו להעלאה מחודשת על ידי התיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי. ההצגה המקורית החלה את דרכה בשנת 2002 והפכה ללהיט ענק עם יותר מ-400 הצגות. כיכבו בה בין היתר יעל בר זוהר, גיא זוארץ, אילנה אביטל ושחקנית צעירה שהייתה אז יחסית בתחילת דרכה – טלי אורן.
"זו סגירת מעגל מטורפת עבורי", היא מספרת. "אז הייתי בתפקיד סיגי ועכשיו אני עושה את התפקיד השני, של אמא שלה (נוי הלפרין מגלמת את סיגי בהפקה הנוכחית; ב.ז). כבר אז אמרתי שזה תפקיד מדהים והייתי צעירה מדי עבורו, אז יש פלוסים בלהתבגר. זה תפקיד מאתגר וכיפי בטירוף".
שער Pplus עם טלי אורן
(צילום: טל שמעוני)
יש משהו מוזר בלעשות את התפקיד של האמא?
"זה מוזר אבל גם טבעי, כי אני אמא. יש לי ילדים מתבגרים כבר, אחד מהם עוד רגע בן 16, אז המקום הזה טבעי לי לחלוטין".
איך ההרגשה לשחק בתפקיד אחר לצד מישהי שעושה את התפקיד שעשית פעם?
"זה הקטע המוזר, שיש לי נאמבר על הבמה עם סיגי, אז אני עושה הכל הפוך. כל מה ששרתי אז אני לא שרה עכשיו, אני שרה בעצם את החלק השני. יש לי מיקס במוח, עדיין יש לי בגוף את כל הדברים מאז, את הכוריאוגרפיה, את השירים, הכניסות".
את עדיין זוכרת הכל, למרות שעברו 20 שנה?
"זה טבוע בך, אני אקום בלילה ואזכור".
9 צפייה בגלריה
"ברגע שהמקום הזה ישנה את הפנים שלו לכיוון קיצוני מדי, או שנילחם או שלא נהיה פה"
(צילום: שי פרנקו)
זה בעצם העיבוד השלישי של המחזמר, אחרי המקורי ואחד נוסף שעלה בשנת 2016. במה שונה ההפקה הנוכחית מאלו שקדמו לה?
"אז זה היה פורמט יחסית חדש, לעשות מחזמר על פי שירים של אמן. אני לא בטוחה שהיה לפני כן דבר כזה, בטח לא בארץ. עכשיו עושים את זה הרבה, אז זה כבר לא דבר חדש. אבל הפעם הבמאי צדי צרפתי והמעבד שלומי מוסקוביץ עשו לזה גרסה מחודשת והכניסו עוד קצת עומק. אם פעם זה היה יותר קליל וטלנובלי, היום מחפשים יותר את הדרמה, את האמת, אז זה נחמד, זו ורסיה מעניינת. אבל זה עדיין ברוח התקופה של שנות ה-70, אנחנו לא פתאום ב-2023. הכול תקופתי, הבגדים, הלוק. אלו בכל זאת שירים שנכתבו אז, זו התקופה".
כאמור, זו לא ההצגה היחידה שבה תוכלו לראות את אורן בימים אלו, יש לה הצגת יחיד והיא גם מככבת ב"החב"דניקים", מה שמעלה את השאלה איך היא מוצאת זמן להכל, בנוסף לשילוב של חיי משפחה שכוללים את בעלה מזה 20 שנה אורן יעקובי ושני ילדיהם. "מוצאים את הזמן. בניגוד לברודווי ולונדון, כשהשחקנים ערב-ערב על הבמה לא משנה מה, פה בארץ מקבלים לו"ז הצגות ואז יש לך כמה ימים של הצגות וכמה ימי מנוחה. זה המזל הגדול שלנו פה בארץ, כי בחו"ל יש לך כפולות, הצגות צהריים וגם ערב, אין לך לאן לברוח. אז הכול בסדר".
9 צפייה בגלריה
"אני לא מרוויחה כמו שהרווחתי לפני 20 שנה, עשיתי דרך. רופא מתחיל לא נמצא במצב של רופא שעובד כבר 20 שנה עם קליניקה משלו"
(צילום: שי פרנקו)
מצד אחד את עושה את "טלי אורן לא מתחתנת" ו"מרי לו", ומצד שני את החב"דניקים, עם פסוקים מהגמרא על הבמה. קיטוב רציני.
"זה הכי קוטב. באמת צריך להיכנס למין רובריקה אחרת. כשאת עושה דמות, את לומדת טקסט ונכנסת לזה עד הסוף, ואז את יורדת מהבמה וחוזרת להיות מי שאת. אבל זה מה שמעניין, כשאת נוגעת בדברים שרחוקים ממך וקרובים אליך. והכל בהומור, בלי לקחת הכול ברצינות מדי. ההפקה של 'החב"דניקים' זו מתנה מטורפת ו'לא מתחתנת' שזה המופע היחיד שלי שאורן (בעלה; ב.ז) כתב וזו הגשמת חלום מטורפת עם נגנים על הבמה".
אמרת שהכול בהומור. יש אנשים שלוקחים את התכנים בחב"דניקים ברצינות, נפגעים אולי?
"קודם כל, שלא ישתמע שיש פה זלזול או שצוחקים על מישהו. ההצגה של 'החב"דניקים' מכבדת את כל המגזרים והמון דתיים יושבים עד הסוף, גם כשיש דברים שחב"דניקים או אנשים חרדים פחות מסוגלים לשאת, והם כן נשארים לראות ואנחנו נותנים את המקום לכולם. זו קומדיה וגם דרמה. גם מרגש וגם מצחיק, ואתה פשוט מתמלא בעיקר באהבה. זה בא מאהבה, באמת".
כל זה בזמן שהמצב במדינה די מורכב, יש אנשים שחוששים מקיצוניות לכיוון הדתי יותר, איסורים והגבלות שיקרו.
"ברגע שהמקום הזה ישנה את הפנים שלו לכיוון קיצוני מדי, או שנילחם או שלא נהיה פה. אני אעשה מה שאני רוצה ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות. אי אפשר לכפות עליי משהו שאני לא, ואם ינסו - אנחנו נשמיע את קולנו. אני לא יכולה לשאת קיצוניות לכל כיוון, וזה בכלל לא קשור לימין ושמאל. בואו נהיה אמצע, ניתן מקום לכולם ונפסיק לחפש אחד את השני. הוא אוהב את זה וההוא מאמין בזה. למה אנחנו כל כך מחפשים להתגרות ולבטל אחרים רק כי זה לא מה שאתה מאמין בו. למה?
"אם אני לא מסכימה עם החרדים על הרבה דברים שהם מתנהלים לגביהם, אז אני אבטל אותם? אני אכנס בהם? אני אתן להם תחושה שלא צריך לתת להם את המקום השוויוני? אז למה הפוך? קשה לי מאוד עם חוסר שיוויון לגבי נשים, להט"בים, הכל".
במיוחד עכשיו כשקמה הממשלה החדשה, והשרות בה במיעוט. גם מדברים על חוקי אפליה.
"אני לחלוטין מאוד דואגת למקום האישה. בממשלה הקודמת היו נשים מאוד חזקות ופעילות. עצם זה שעוד לפני שהממשלה קמה, החליטו לא לקחת חלק בעצומה העולמית שמתנגדת לאלימות נגד נשים. לא הבנתי, מה כואב לכם לעזור לנשים במצוקה? אני לא יכולה להבין מה עומד מאחורי זה. לא יכולה להבין מה גברת אורית סטרוק אמרה, את השפה הזאת של 'אני אטפל במי שאני רוצה ובמי שלא חושב כמוני אני לא אטפל'.
"מה שמשמח, זה שמהרע יצא המון טוב. אנשים קמים ומדברים, הרבה אנשים וארגונים שקמים ואומרים 'לא, את לא תשני פה את האני מאמין שאומר שלכל אדם מגיע באופן שוויוני את מה שמגיע לו, אנחנו לא עושים איפה ואיפה'".
הרבה קולות באמת קמו כדי לנסות למנוע מהמצב להתדרדר.
"נכון, וצריך כל הזמן להשמיע את הקול הזה, צריך כל הזמן לבטל כל ניסיון שמנסה לבטל אחרים. אתה יודע מה קרה לפני הרבה שנים כשניסו לבטל אנשים בגלל האמונה שלהם ובגלל מי שהם. אז שאנחנו נעשה את זה? מה אכפת לי מה אנשים עושים במיטה שלהם? שאני אחליט על אנשים? זה ענייני בכלל? מישהו נכנס אלי לחיים ולמה אני עושה? אז למה שאני אבוא לאחרים? יש אנשים שהשתבשה עליהם דעתם".
יש מפורסמים שלא לוקחים עמדה ומעדיפים לשתוק בכל מה שקשור לנושאים האלו.
"זה נורא תלוי. יש דברים שאני מרגישה שבוערים בי ואני לא יכולה לשתוק. ויש דברים שאני לא מבינה בהם מספיק, ואני מרגישה שזו התיימרות לבוא ולהביע את דעתי כי אני לא מספיק שולטת בהיסטוריה ובעובדות. עבור דברים שאני מרגישה שהם האמת הפנימית שלי, אני אלחם. בעיקר שוויון לכולם. אני אשמיע את הקול".
9 צפייה בגלריה
"יש אנשים שאחרי הקורונה נפרדו והתגרשו. אותנו, בגלל שעברנו פרידה לפני 5 שנים וחזרנו, זה רק קירב"
(צילום: שי פרנקו)
9 צפייה בגלריה
"אני לא יכולה להבין מה אורית סטרוק אמרה, את השפה הזאת של 'אני אטפל במי שאני רוצה ובמי שלא חושב כמוני אני לא אטפל'
(צילום: שי פרנקו)
לא בטוח שהרבה זוכרים, אבל אורן התחילה את דרכה בתוכנית הקאלט "דומינו", סדרת מערכונים ששודרה בטלוויזיה החינוכית בשנים 1999-2001, ובה כיכבה לצידם של קומיקאים מתחילים ולא מוכרים שאולי כבר יצא לכם לשמוע מאז את שמותיהם, למשל אדיר מילר, אסי כהן, גורי אלפי, רועי בר נתן ורותם אבוהב. היה ברור כבר אז שמדובר בחבורה מוכשרת שעוד נשמע עליה רבות, מה שאכן קרה (המלצה חמה: אם מעולם לא צפיתם – חפשו קטעים ביוטיוב, זה יספק לכם שעות של צחוק גדול).
עם סיום התוכנית, חבריה היכו בברזל בעודו חם ושעטו קדימה לעבר תכניות פריים טיים ומופעי סטנד אפ בכיכובם. אורן לעומתם, העדיפה לתת לברזל להתקרר ובמקום לבסס את מעמדה על במות ישראל, עלתה על מטוס לחו"ל עם כוונה מעט שונה: "אמרתי שאני רוצה לנסוע ללמוד, זה היה החלום הכי גדול שלי. נסעתי לאנגליה וידעתי שהמחיר יהיה לא להמשיך איתם את הדרך שלהם".
בעוד שהאחרים אכן הפכו לכמה מהכוכבים הכי גדולים במדינה, היה הרושם שאורן נשכחה מאחור ונעלמה – אבל היא לא הייתה מוטרדת: "ידעתי שייקח לי זמן ושאני לא צריכה למהר, שאם אם הם עושים ככה אז אני לא צריכה גם להיות ככה. פריים טיים לא היה בכל מחיר מבחינתי, זה צריך להיות משהו שאני טובה בו ומתחברת אליו".
כשחזרה לארץ, היא החלה לבנות לעצמה קריירה בעבודה קשה ואיטית – אבל כזו שהפכה אותה כאמור לשם דבר בתיאטרון הישראלי.
9 צפייה בגלריה
"אנשים שלמדו משחק שלוש שנים יכולים לעמוד ליד אוראל צברי על הבמה ולא לעשות רבע ממה שהוא עושה מבחינת הכישרון והיכולות שלו"
(צילום: שי פרנקו)
מתי הרגשת שהקריירה שלך באמת התפוצצה, עם הופעות כל ערב והרגשה שיודעים מי את?
"ממש בשנים האחרונות. הייתה תקופה שגילמתי את מיס האניגן ב'אנני', והיה לי את הפסטיגל ו'היירספריי' ו'בילי שוורץ' ו'צ'אפלין'. 4 מחזות זמר במקביל".
זה היה קצת לפני הקורונה.
"ממש. הייתה התפוצצות ואז הקורונה. אתה מבין איזה מעבר חד זה היה? פתאום בום, שקט".
איך באמת עברה עלייך תקופת הקורונה?
"אני לא אשקר, בהתחלה זה היה מושלם. יורדים למטה בעלי ואני עם כוס יין, שקט, אין אוטו, אין אדם, אין כלב, כלום, לא הצגות, עזבו אותי בשקט. ואז אחרי כמה זמן, מה קורה? הגוף שלי כמו ג'ט לג, הוא לא מבין איך שש בערב ואני לא לוקחת את התיק איפור שלי ויוצאת לתיאטרון. ואני רוצה להגיד לך שאני לא יודעת אם הייתי בהגדרה של דיכאון כי אני לא אדם דיכאוני, אבל אני חושב שמשהו נפל לי בפנים באותו זמן. בעלי ראה אותי במצבים מאוד קשים של עצב, וחוסר תקווה. לא ראינו את האור".
לשהייה בבית הייתה השפעה על חיי המשפחה, על היחסים עם בעלך?
"אתה יודע, זה מתחלק לשניים. יש את המשפחות שהתפרקו, אנשים שאחרי הקורונה נפרדו והתגרשו. אותנו, בגלל שעברנו פרידה לפני 5 שנים וחזרנו, זה רק קירב. אז זה היה זמן איכות מתוק מהחיים. גם עם הילדים. זה נשמע כאילו אני פייק, אבל זה באמת היה זמן שהיינו צריכים".
ואיך מתמודדים מבחינת המקצוע, פרנסה?
"לימדתי, עשיתי סדנאות להגשות שיר, זומים מטורפים. אבל הדבר הזה של במה וקהל, היה איזה רגע בין הסגרים שגיל שוחט ואני עשינו איזה קונצרט, כל כך התרגשנו עד כדי כך שבכיתי על הבמה. לראות קהל, אפילו עם מסכות, זה היה וואו. אז עכשיו כשאנחנו אחרי זה, יש איזו התפוצצות שאתה רואה בכל המופעים, קהל לא מפסיק לבוא ויש רנסנס מטורף. התעוררות שכל כך קיווינו לה. אבל בטבע האנושי אנחנו שוכחים נורא מהר, אז באמת שכחנו ועכשיו אני בכלל לא רוצה לדבר על זה. מה זה קורונה?"
אני בטוח שבמשך שנים שמעת את השאלה "לאן נעלמת?". את עדיין מקבלת תגובות כאלו?
"כבר 20 שנה ששואלים את השאלה הזאת, ואני תוהה מתי יפסיקו לשאול אותה", היא צוחקת. "אנשים חושבים שאם את לא בשעות השיא בטלוויזיה, אז אני יושבת לי ולא עובדת. לא מבינים שהתיאטרון הוא פריים טיים מטורף ערב-ערב. ניגשים אליי ברחוב ואומרים 'איך אני אוהב אותך, לאן נעלמת?'. מה זה נעלמתי? אני פה חמודים, בואו לתיאטרון כל ערב. התיאטרון הוא גוף כל כך חזק בארץ וכל כך משפיע, וזה שהקהל מגיע בהמוניו, זה הישג מטורף בעיניי".
9 צפייה בגלריה
"אני לא יכולה לשאת קיצוניות לכל כיוון, וזה בכלל לא קשור לימין ושמאל. בואו נהיה אמצע, ניתן מקום לכולם ונפסיק לחפש אחד את השני"
(צילום: שי פרנקו)
ז'אנר מחזות הזמר פורח בעיקר.
"יש תנופה מטורפת של מחזות זמר בשנים האחרונות, זה משהו שלא היה פעם. זה הפך להיות למשהו שאנשים מאוד רוצים, בגלל המצב, המציאות. זה אסקפיזם טהור, מוזיקה, ריקודים. תנו לי שמחה, תנו לי דברים שממלאים אותי באושר".
אומרים שבתיאטרון לא מרוויחים הרבה. בתור שחקנית עסוקה מאוד, את מרגישה שהמשפט הזה נכון עבורך?
"יש באמת סטיגמה כזו, ששואלים 'את שחקנית? יש לך מה לאכול?'. תגידו אתם השתגעתם? אנחנו מרוויחים יפה מאוד בתיאטרון, זה הכול ענין של ותק כמו בכל דבר. עורך דין שמסיים לימודים וסטאז', הוא מרוויח כמו אחד שעובד 20 שנה? מי שרק יצא מבית ספר למשחק, ייקח לו זמן. אתה מתחיל בהפקה קטנה, אחר כך עושה עוד תפקיד. אני לא מרוויחה כמו שהרווחתי לפני 20 שנה, עשיתי דרך. כמו בכל תחום, רופא מתחיל לא נמצא באותו מצב של רופא שכבר עובד 20 שנה עם קליניקה משלו".
אז את כבר בקליניקה.
"אני בקליניקה. זה דורש הרבה עבודה וסבלנות, זה לא אינסנט. יש דרך שצריך לעשות כדי להישאר".
את אומרת את זה, ובמקביל אנשים שהרגע יצאו מהאינסטגרם ממלאים את הבמות והטלוויזיה.
"אין לי שום בעיה עם זה. שאלו אותי כבר הרבה אנשים אם זה לא גורם לי לתסכול מסוים, והתשובה היא לא. משחק איתי ב'חב"דניקים' אוראל צברי, והוא כל כך מוכשר. אנשים שלמדו משחק שלוש שנים יכולים לעמוד לידו על הבמה ולא לעשות רבע ממה שהוא עושה מבחינת הכישרון והיכולות שלו.
"אני כן חושבת שצריך ללמוד משחק כי זה נותן המון כלים. לא כל אחד הוא אוראל צברי, לא כל אחד יכול לעמוד על במה בלי הניסיון של ללמוד בבית הספר ולהגיע לשורה האחרונה מול אלף איש".
את מרגישה שאת בשיאך עכשיו?
"אני כל פעם אומרת לעצמי שאני מקווה שלא, כי יש לי עוד כל כך הרבה שאיפות. לכבוש עוד תפקיד ועוד תפקיד, לעשות עוד ועוד מחזות זמר ענקיים, ואולי לעשות דרמות ואולי אפילו חו"ל. אבל נורא טוב לי פה בארץ".
הקהל הישראלי חם ומחבק.
"אני כל יום אומרת תודה על זה שאני עולה לבמה. האהבה הכי גדולה שלי היא התיאטרון. אני עושה את זה ערב-ערב כבר 20 שנה ויוצרת לעצמי קהל שחוזר ובא להצגות שלי שוב ושוב, וזה נורא מרגש אותי. אני רוצה להאמין שכשאני אהיה בת 80, אני עדיין אשחק וזה לא יהיה מובן מאליו. אני עדיין מרוגשת כמו ילדה בלונה פארק".
9 צפייה בגלריה
"עבור דברים שאני מרגישה שהם האמת הפנימית שלי, אני אלחם. בעיקר שיוויון לכולם. אני אשמיע את הקול"
(צילום: שי פרנקו)
9 צפייה בגלריה
"האהבה הכי גדולה שלי היא התיאטרון. אני עדיין מרוגשת כמו ילדה בלונה פארק"
(צילום: שי פרנקו)
צילום: שי פרנקו
סטיילינג: מזל חסון
איפור: אלכס סיבקוב
שיער: איתן יהושוע
הפקה: ערן רחמני
ע.צילום: גל בומנדיל
ע. סטיילינג: שקד דרעי
צילום וידאו: טל שמעוני
ייצוג טלי אורן: זוהר יעקובסון
קרדיטים לבוש:
חליפה בז': זארה, חזייה: פיקס
תמונות שחור לבן: חליפה - Oma
חליפה שחורה: H&M, גולף: locali, נעליים: זארה
ז'קט שחור לבן: זארה
