אחרי שלמדנו ללהטט על לשוננו את השם האקזוטי לופיטה ניונגו, הכוכבת עטורת האוסקר של "12 שנים של עבדות", הגיע הזמן לשנן את שמה של אימוג'ן פוטס (Poots) הבריטית, אחת מהכוכבות הצעירות הכי מבוקשות ועסוקות כעת בתעשיית הקולנוע. וכן, זה שם אמיתי: אימוג'ן הוא אפילו שם די מקובל באנגליה, מדינת הולדתה של השחקנית היפהפייה, כשבשם המשפחה נגיעות של עבר הולנדי קדום.
בכל מקרה, פוטס בת ה־24 היא האיט-גירל התורנית, והיא פשוט נמצאת עכשיו בכל מקום. מגזינים מכתירים אותה כ"מלכת ההיפסטרים החדשה", מומחי אופנה מתים על הסטייל המיוחד שלה המשלב זוהר וגראנג' זרוק ברוח שנות ה־90 (היא אפילו נטלה חלק בקמפיין לקולקציית הקפסולה של מארני לרשת H&M;), והמגזין "מארי קלייר" הגדיל לעשות כשהכתיר אותה כ"ג'ניפר לורנס החדשה". ואנחנו אפילו לא ידענו שהקודמת התיישנה כל כך.
4 צפייה בגלריה
"אני לא חושבת על דברים כמו תהילה, אני עדיין נוסעת ברכבת התחתית"
(צילום: אימג'בנק - GettyImages)
"אני אישית חיה את ההווה, מיום ליום, ולא מרגישה שזאת שנת הפריצה", מכריזה פוטס כשאנחנו נפגשים במלון ברלינאי מעוצב, "ואז לפתע פתאום אני מוצאת את עצמי מנתחת את המצב וחושבת, 'אוי, זאת היתה שנה טובה'. כן, היו לי כמה שנים טובות ומטורפות ואני מרגישה בת מזל. בגלל שאני נוירוטית ואלרגית לכל דבר אפשרי וחושבת שהחיים מפחידים, חשוב להיות לי עסוקה, וזה אולי מסביר את העובדה שעשיתי כל כך הרבה סרטים לאחרונה. כשאני לא עובדת, אני פשוט מפתחת אלרגיות וחרדות ורצה לרופא, אז עדיף שאעבוד".
את מוכנה כבר לתהילה?
"בגלל שאני מאוד עסוקה אני לא חושבת על דברים כמו תהילה, ומעדיפה להמשיך בענייניי, לעבוד קשה, לאהוב מה שאני עושה ולעשות סרטים טובים. לשמחתי עוד לא חוויתי יותר מדי מהצדדים השליליים של התהילה. אני לא מישהי שרודפת אחרי פרסום ואור זרקורים. אני עדיין נוסעת ברכבת התחתית. נכון, לפעמים יש גם מקום לרגע של זוהר, ואני נהנית ללבוש שמלה יפה, שאני מגלה שהיא עולה מיליוני פאונד, אבל אחר כך אני שמחה להחזיר אותה ולחזור לשגרת חיי הרגילים".
השיחה שלנו נערכת כחודש לפני הפרמיירה של "הצורך במהירות", סרט פעולה חדש (המבוסס על סדרת משחקי מחשב וקונסולה פופולאריים, " Need For Speed ", והגיע אלינו השבוע), על רקע עולם המרוצים הלא חוקיים, שבו היא דוהרת במכונית אחת יחד עם ארון פול האהוב, ג'סי מהסדרה "שובר שורות". "הרעיון לעשות סרט אקשן היה פיתוי ענקי", מעידה פוטס, וקשה שלא להתפעם מעיניה היפהפיות, הגדולות באופן בלתי אפשרי, שמודגשות על ידי עיפרון שחור. "למרות שאני לא כזאת משוגעת על מוסטנגים, ולא חברה טובה של מכונות ומכוניות. בכלל, נכשלתי בטסט ואין לי רישיון".
אז איך הסתדרת עם הנהיגה המהירה?
"אני שחקנית, לא? גיליתי שלעשות פעלולים זה פאן אמיתי, ממש כמו ללמוד לרקוד, אבל אני לא נהנית לבזבז עליהם יותר מדי זמן".
היה פאן גם לעבוד עם ארון פול?
"האמת אני לא כל כך מודעת לטלוויזיה בכלל ול'שובר שורות' בפרט, בגלל שאין לי טלויזיה בבית. אני יודעת שזה לא תירוץ. אבל אני גם לא טובה בהורדות. אז עליי להודות בכנות ש 'שובר שורות' היתה זרה לי. ולא הייתי מודעת לכמה שארון מוכשר. עכשיו, אחרי שעבדתי איתו, ברור שהתחלתי לצפות קצת בסדרה. הוא פשוט מבריק שם".
באופן טבעי, הצהובונים פנטזו על רומן בין פוטס השומרת מאוד על פרטיותה לבין פול, אבל השניים הדפו את הטענות, הכחישו נחרצות וטענו שהם רק ידידים. "הפכנו לחברים מאוד מאוד קרובים, שממש קשה לנו להיפרד", מכריזה פוטס באוזניי. "בהחלט כיף לנו לבלות יחד".
פוטס נולדה בלונדון לאב שהיה מפיק טלוויזיה ולאם שעבדה בהוראה ובעיתונות. "רציתי לשחק כשהייתי בגיל ההתבגרות, ואז זה עבר לי", היא מספרת, "ואז זה חזר והתחלתי ללכת לאודישנים. הפעם הראשונה שהופעתי מול המצלמה היתה באפיזודה בסדרת טלוויזיה בריטית, והייתי מכוסה בווזלין", היא נזכרת, וממש לא בגעגוע. "בגיל 15 שיחקתי ב'וונדטה' שהופק בברלין על ידי האחים וואשובסקי, יוצרי 'המטריקס', וזו היתה חוויה מיוחדת, גם בגלל שהאח לארי לבש בגדי אשה (בשנים האחרונות השלים לארי וואשובסקי את תהליך שינוי מינו ושינה את שמו ללאנה -א"ק). אני זוכרת שעל הסט היו המון עוגות. אחר כך, ובמהירות רבה, הבנתי שמשחק גורם לי להיות מאוד מאושרת".
אחד התפקידים ההוליוודיים הראשונים שלה היה לצד מייקל דאגלס ב"גבר מבוקש", סרט עצמאי קטן שבו כיכב הסטאר ב־ 2009 , לצד שחקנים כמו סוזן סרנדון, ג'סי אייזנברג, מארי לואיז פארקר ודני דה ויטו. "מייקל הוא הטוב מכולם", היא מהללת. "הגבר הראשון שאיתו התנשקתי על המסך. וזה היה היסטרי. מישהו שאל אותי איך היה להתנשק לאחרונה עם זאק אפרון ב'הדייט שהביך אותי', אז אמרתי: 'עזוב אותך מזאק, להתנשק עם מייקל דאגלס זה הדבר הטוב מכולם'. יש למייקל נוכחות שמחזיקה את החדר".
לפוטס יש גם זיכרונות טובים מפיליפ סימור הופמן, שאיתו הופיעה בדרמה "כלים שלובים" (שבוימה על ידי ישראלי, ירון זילברמן). "הייתי הרוסה כשנודע לי שפיליפ מת. זה היה הלם. פיליפ היה איש מדהים ויוצא דופן, וכמובן שחקן נפלא. עליי לומר שפיליפ וקתרין קיניר הם האנשים שהותירו עליי הכי הרבה רושם במהלך הקריירה שלי, יותר מכל אחד אחר. הנדיבות והנחמדות שלהם כלפי שחקנים צעירים מאוד מרגשת. הם היו זמינים, קשובים ונגישים. בכלל אני נהנית להיות מוקפת באנשים שאני מעריצה ועוקבת אחר הקריירה שלהם".
ואכן, פוטס זוכה לאחרונה לשתף פעולה עם אנשים שהיא מעריצה, ביניהם יוצרים מיתולוגיים ובעלי שם כמו טרנס מאליק ("ימים ברקיע", "עץ החיים") ופיטר בוגדנוביץ' ("הצגת הקולנוע האחרונה") שעבורו הצטלמה לסרט "Squirrel to the Nuts". "אני משחקת זונה מברוקלין שרוצה להיות שחקנית ומקבלת הצעה מבמאי להשתתף באודישן", היא מרחיבה, "ג'ניפר אניסטון מגלמת את הפסיכולוגית שלי, ואני פשוט אוהבת אותה".
במקרה של מאליק האניגמטי והפולחני, פוטס הגשימה חלום של שחקנים רבים כשבחר לעבוד עימה בסרטו החדש, "Knight of Cups", שם תככב לצד שורה ארוכה של שחקנים מהשורה הראשונה (ביניהם גם נטלי פורטמן, קייט בלאנשט, כריסטיאן בייל ואנטוניו בנדרס). "זה היה ריגוש גדול עבורי", היא מכריזה בהתלהבות, "ומאליק אכן איש חידתי. למדתי ממנו המון. העבודה איתו שונה מכל אחד אחר, ואתה פשוט לא יודע למה לצפות. רוב הזמן אתה מקבל קונספט ולא תסריט מסודר. לפעמים קיבלנו תסריט, לפעמים כלום. היו ימים שלא הצטלמתי, אבל עדיין הגעתי לסט בגלל שרציתי לבלות עם טרנס וכריסטיאן בייל".
כריסטיאן הוא לא איש קצת משונה ותמוה?
"לא. הוא נפלא. בחור נגיש וקל לצחוק איתו. הוא הכי קולי. אני אוהבת אותו בטירוף".
תהליך העבודה והעריכה המיוחד של מאליק הפך כבר למיתוס, וכמותו גם הקורבנות שנופלים לצד הדרך. את לא חוששת להישאר על רצפת חדר העריכה?
פוטס פורצת בצחוק. "זאת עובדה ידועה שאתה עשוי להצטלם במשך חמישה ימים, ואז איש לא יראה את זה. יש משהו מעורר ריגושים בגישה שלו. בכל מקרה, אין לי שום כוונות להגיד לך מה אני עושה בסרט הזה, בגלל שיש הסכמה בשתיקה בין השחקנים לבין מאליק ואנחנו לא אמורים לדבר על הצילומים לפני שהסרט יוצא למסכים".
4 צפייה בגלריה
"הייתי הרוסה כשנודע לי שפיליפ מת. זה היה הלם. פיליפ היה איש מדהים ויוצא דופן"
(צילום: אימג'בנק - GettyImages)
בתקופה האחרונה עקרה פוטס לניו יורק אחרי ששהתה תקופה בלוס אנג'לס. "אני לא עוברת לניו יורק כצעד מקדם בונה קריירה, פשוט בא לי לחיות שם. בכלל, אמריקה טובה אליי".
נורא כיף לבלות במנהטן. את בליינית?
"בחיים אני לא הולכת למועדונים. אני לא קלאברית. אני לא הטיפוס. האמת שאני לא ישנה מספיק, אבל זה בגלל שאני עסוקה בלראות סרטים, בללכת הליכות ארוכות ובלקרוא ספרים. עצוב לי שאנשים קוראים ספרים בקינדל, יש לי בעיה עם זה. אני מעדיפה לקרוא ספרים אמיתיים, להריח את ריח הדפים והכריכה. אני מסתובבת תמיד עם המון ספרים בתיקים ובמזוודות שלי. כאמור, אני לא טובה בכל מה שקשור לטכנולוגיה. אין לי אפילו אייפון. אני לא מתאימה ל־ 2014 . אני סוג של דינוזאור, ואני שמחה למדי להיות כזאת".
ודינוזאורים, יוצא להם לשוטט מדי פעם ברשתות החברתיות?
"אני טובה בסקייפ ובכתיבת מכתבים שאני עדיין כותבת מכתבים לבמאים שאני אוהבת. כל תרבות הפייסבוק זרה לי. אף פעם לא הייתי חלק ממנה, אז אין טעם שעכשיו אצטרף אליה. אני יכולה להבין שעבור אנשים שעוסקים במוזיקה, האינטרנט יכול להיות אמצעי לקדם את היצירה, אבל מוזר לי ששחקנים עושים זאת. אתה יכול לדמיין את מרלון ברנדו מקדם את עצמו באמצעות טוויטר או אינסטגרם או דף רשמי בפייסבוק?".
צילום: אימג'בנק - GettyImages
