בגיל מוקדם מאוד הוקסם הבמאי היהודי־אמריקאי דארן ארונופסקי ("המתאבק", "ברבור שחור") מהסיפור התנ"כי על תיבת נח והמבול. בהמשך הוא פנטז לעשות על זה סרט. "זה הסיפור הטוב הגדול ביותר שאי פעם סופר", נימק. "אחרי הטיטאניק, איזו ספינה הכי מפורסמת בעולם? תיבת נח".
לאחר ש"ברבור שחור" זכה להצלחה קופתית מפתיעה וגרף שלל פרסים, כולל אוסקר לכוכבת שלו, נטלי פורטמן, הוליווד היתה מוכנה לאפשר לארונופסקי לממש את חלומו ולהרים סרט תלת ממד עתיר תקציב (160 מיליון דולר!) ואפקטים שיביא למסך הגדול את סיפורו של האיש הכי צדיק ותם בדורו המושחת, שאותו בחר אלוהים להזהיר מפני המבול.
בעוד בניו יורק החלו לבנות את התיבה הקולנועית, ארונופסקי יצא למלאכת הליהוק של "המבול". את תפקיד נח הוא הציע לכריסטיאן בייל ולמייקל פאסבנדר ("12 שנים של עבדות") הממריא. שניהם דחו את ההצעה ובסופו של דבר נבחר ראסל קרואו להנהיג את התיבה. לתפקיד נעמה, רעייתו של נח, שקלו בהוליווד לשבץ את ג'וליאן מור האדמונית, אבל ארונופסקי בחר בג'ניפר קונלי הברונטית. השניים שיתפו פעולה לפני למעלה מעשור ב"רקוויאם לחלום" (2000), שם היא גילמה נערה שעוסקת בזנות כדי לממן את התמכרותה לסמים.
"כשדארן הציע לי את התפקיד חשבתי שיהיה מרגש לשחק אשה מרשימה וחזקה כנעמה", העידה קונלי בת ה־43 כשפגשתי אותה לאחרונה בסוויטה של מלון ברלינאי מהודר. "זו דמות נאמנה, חרוצה, מלאת אהבה וגם אמא נחושה ומסורה שנלחמת למען שלום משפחתה בנסיבות יוצאות דופן. כשעבדנו על הדמות, דארן ואני דיברנו הרבה על מי היתה נעמה בעצם, ולמה היא פעלה כך ולא אחרת, כי בתנ"ך כמעט לא מרחיבים לגביה. כאם לילדים, אני בהחלט יכולה להתחבר אליה במישור האישי. אני יכולה להבין את הפחד שלה מאובדן ואת רצונה לגונן על ילדיה".
האם דארן שונה כיום מהבחור הצעיר שאיתו עבדת על "רקוויאם לחלום"?
"אני לא חושבת שמישהו מאיתנו נשאר בדיוק אותו הדבר. עברו יותר מ־13 שנה מאז, ואני מקווה שכולנו עברנו כמה שינויים. אומנם היו דברים שזיהיתי בו, אבל אני חושבת שדארן התפתח והתבגר כיוצר. הוא איש חזון וקולנוען חדשני, אמיץ ויצירתי. הוא חכם מאוד בדרך שבה הוא עובד עם שחקנים. לסרטים שלו תמיד יש סגנון ויזואלי מיוחד ומעניין. הסרטים שלו לא מרוחקים כי הם נצמדים לרוח ולדינמיקה האנושית. והיה מרתק לעקוב אחריו מביים סרט כל כך גדול ורחב יריעה, כה שונה מ'רקוויאם לחלום'".
"המבול", שמגיע עכשיו לבתי הקולנוע בארץ, מציג את נח כאיש מיוסר, הסובל מבעיות משפחתיות. זה הצליח לעצבן לא מעט חוגים דתיים, כולל ארגונים נוצרים בארצות הברית וגורמים ברחבי העולם המוסלמי. קונלי מתקשה להבין למה אנשים שעדיין לא ראו את הסרט ממהרים לחרוץ דעה לגביו ואף להחרים אותו. "דארן מספר בנאמנות את הסיפור שמופיע בתנ"ך. בגלל שאני מתעניינת בדת, קראתי לא מעט טקסטים דתיים, כך שאני מודעת לעובדה שהסיפור על המבול מופיע כמעט בכל התרבויות. זהו סיפור שעוסק בנושאים גדולים וחשובים, כמו טוב ורע, והמחויבות של האדם לעולם שבו הוא חי".
"המבול" צולם באיסלנד ובניו יורק, וקונלי התרשמה מאוד ממה שראתה סביבה. "אף פעם לא ראיתי סט מדהים כזה. לא השתמשנו בחיות אמיתיות, כך שזה נראה כמו מוזיאון להיסטוריה. וכמובן, כשעושים סרט על המבול נאלצים להתמודד עם הרבה גשם, שנוצר כאן בידי מכונה מיוחדת, ועם טמפרטורות קיצוניות".
"המבול" וסרט חדש נוסף שבו היא משתתפת, "אגדת חורף", סיפקו לקונלי הזדמנות להתאחד גם עם ראסל קרואו, שאיתו עשתה בעבר את "נפלאות התבונה". "אני מעריצה את ראסל ומעריכה את הכישרון שלו, אז כמובן התרגשתי לעבוד איתו שוב, אחרי שלא ראיתי אותו שנים. בתקופה שלא התראינו, נסיבות החיים שלנו היו שונות ועברנו חוויות שונות, אבל עדיין יכולתי לזהות בראסל דברים שהכרתי בימי 'נפלאות התבונה'. למשל, בדרך שבה הוא עובד. הוא שחקן נהדר, מחויב מאוד לתסריט ולשחקנים שאיתם הוא משחק. יש בינינו דינמיקה רבת עוצמה".
קונלי, בת למשפחה מבוססת, נולדה במדינת ניו יורק לאב קתולי ממוצא אירי־נורווגי ולאם יהודייה ממוצא רוסי־פולני. מנהל משרד פרסום שהיה חבר של הוריה התרשם מהילדה והציע להורים לקחת אותה לאודישנים לדוגמנות. כך נכנסה קונלי בגיל 11 לשואוביז ואחרי שהופיעה בפרסומות, קיבלה בגיל 14 תפקיד משמעותי בסרט "היו זמנים באמריקה" (1984) של סרג'יו ליאונה. "כשהתחלתי לשחק, לא חשבתי שתהיה לי קריירה ארוכת טווח ולא הייתה לי אג'נדה", היא מעידה. "לא אמרתי 'אני רוצה להיות שחקנית' והתחלתי לרדוף אחרי זה. זה פשוט קרה".
קונלי ביצעה בהצלחה את המעבר מילדת פלא לשחקנית בוגרת, אבל עדיין לא היתה שלמה עם התחום. "בתחילת שנות ה־20 שלי רציתי לשחק ונהניתי מזה, אבל גם חשבתי 'אני שומרת משהו לעצמי'. לכן הסרטים שהשתתפתי בהם לא לגמרי שיקפו את הרגישות שלי. חשבתי אז שמשחק זה משהו שממש לא נוח לי ושאני צריכה להפסיק לעסוק בו או למצוא גישה חדשה לעצמי. להיות מושקעת בצורה שונה, בדרך אמיתית יותר. זה לא אומר שלא לקחתי את העבודה שלי ברצינות, הייתי מקצועית מאוד, אבל ברמה העמוקה לא הייתי מחוברת אז כפי שאני מחוברת עכשיו".
בראשית העשור הקודם הפכה קונולי בעלת הגבות השחורות העבות והעיניים המהפנטות לאחד השמות הלוהטים בהוליווד, בעיקר בזכות הזכייה באוסקר כשחקנית המשנה על "נפלאות התבונה" (2002). אבל אז משהו התפספס, והקריירה החלה להתברבר. בין היתר, הופיעה קונלי ב"הענק" (2003), סרט הקומיקס הכושל של אנג לי. "אני יודעת למתוח ביקורת על עצמי ואני די כנה. אני בהחלט מבקרת קשוחה, רואה דברים וחושבת 'מממ..'.. לפעמים
אני צופה בסרטים וחושבת שלא ממש היה לי קליק עם הבמאי ושהעבודה שלי סובלת מזה. ואז אני לא כל כך אוהבת את הצורה שבה גילמתי תפקיד. מדי פעם אני
רואה משהו שעשיתי וחושבת שהוא טוב, אבל בהחלט יש דברים שעשיתי, והם לא עובדים טוב, ואז מעניין למה עשיתי
אותם בכלל. זו לא הלקאה עצמית, אלא פשוט כנות עם עצמי".
אחד ההסברים להאטה בקריירה שלה הוא רצונה של קונלי להקדיש זמן לאימהות. יש לה שלושה ילדים, בן מהקשר שניהלה עם הצלם דייוויד דוגאן, ובן ובת מבעלה הנוכחי, השחקן פול בטאני, שבו התאהבה בזמן צילומי "נפלאות התבונה". "האמת, העובדה שאני אמא משפיעה על כל דבר שאני עושה", היא מתוודה. "זה החומר שממנו אני עשויה, זה חלק עצום ממי שאני וזה משפיע כמובן על העבודה שלי".
קונלי נמצאת עכשיו בתקופה טובה מבחינה מקצועית ונראה שהיא חוזרת למסלול. בפסטיבל ברלין האחרון היתה מועמדת לפרס השחקנית המצטיינת על תפקידה בסרט "ALOFT", וכעת מגיע "המבול". "כיום אני אוהבת את מה שאני עושה", היא אומרת. "יש בי תשוקה כלפי העבודה שלי יותר מאי פעם. אתה יודע מה? כן, עם הזמן זה נהיה עשיר ומספק יותר בשבילי".
השנה נראה אותה בסרט "מחסה" שביים בעלה פול בטאני. "זו היתה חוויה מדהימה", היא מדווחת. "אומנם לא רבנו, אבל זה היה מאתגר. אנשים מצפים שהקטע שבו בעל מביים את אשתו יהיה מורכב ובעייתי, אבל זה לא היה עד כדי כך מוזר. אנחנו כבר רגילים לעבוד יחד: נפגשנו, כזכור, בעבודה, ב'נפלאות התבונה', ועשינו עוד סרט יחד כשחקנים. הייתי כמעט על כל הסטים של הסרטים שלו, והוא היה כמעט בכל הסטים שלי. אנחנו נשואים כבר 11 שנה ויש לנו ילדים, אז עברנו די הרבה דברים יחד, אישית ומקצועית"
