העובדה שג'ורג' קלוני התארס היא משמחת ומבאסת כאחת. משמחת (בשבילי, כסטרייטית עם פנטזיות) - כי הוא ככל הנראה לא גיי. השמועות על היותו עמוק בארון התרוצצו כמו מקקים מתחת לכיור במטבח שלי, וכל כך הייתי שבויה בתיאוריה הזו, עד שכשפורסם העניין מצאתי את עצמי משרבטת באכזבה "ג'ורג' קלוני התארסה". ביץ'.
אבל הבשורה בעיקר מבאסת, כי כך התפוצצה לה בועת הרווק ההולל שמסרב להתמסד והוא מאושר לבד, ובועת ה"זה בסדר גמור להיות רווקים בגיל חמישים, ארבעים או שלושים, כי הנה גם ג'ורג' קלוני (52) זורח למצלמות ונמצא כל יום עם דוגמנית לנז'רי אחרת". מה המשמעות של כל זה, ג'ורג'? מה יהא על עשרות הגברים שנשאו אליך עיניים במחשבה שאתה האידיאל? לא נשארו עוד הרבה רווקים בהוליווד: בראדלי קופר, בנדיקט קמברבאץ', כריס אוונס. אף אחד מהם לא יכבוש לעולם את טייטל הרווק הנצחי המסוקס והחבר הכי טוב של בראד פיט, אם כי לקמברבאץ' יש סיכוי טוב לגבי החלק הראשון.
לא, אנחנו לא אוהבות את המחשבה על קלוני הנשוי, המטפח כרס וטבעת כעורה על הקמיצה, או על ארוסתו, אמל אלמודין בת ה־36, שנולדה בלבנון והתחנכה באוקספורד. אנחנו מעדיפות את קלוני הבלתי נכבש, המפלרטט תמידית עם דוגמנית זרה כלשהי, הרווק הנצחי שהכריז "לעולם לא אנשא", ושמשאיר לנו את האמון בבני אדם, ואת הידיעה שהנישואין לעולם לא ינצחו.
השבוע הסתובבנו כולנו עם התהייה איך, לעזאזל, הצליחה אותה עורכת דין אלמונית לעשות את מה שלא הצליחו רנה זלווגר, אליזבטה קנאליס וסטייסי קיבלר לפניה. ואיך, קלוני, לא חשבת לרגע עלינו, ילדיך הרוחניים, המסתובבים בעולם פעורי עיניים אל מול זוגות הטרף הנשואים, ובטוחים, לא מעט בזכותך, שקיימת גם אמת אחרת. אכזבת אותנו, קלוני, ובתור עונש אני לא אקנה כרטיסים ל"אושן 15".
