בחודש אוקטובר האחרון נרשם אחד הרגעים היותר דרמטיים, משמעותיים ומדוברים בעולם הטלוויזיה של העשור האחרון: פרק הסיום של סדרת הפולחן המופתית "שובר שורות". הפינאלה המתוקשרת והעובדה שיוצרי הסדרה העדיפו להוריד אותה אחרי חמש עונות בלבד, בעודה בשיאה, תרמו לגודל האירוע, והפרידה מצמד סוחרי הסמים וולטר ווייט וג'סי פינקמן העבירה רטט בקרב המכורים והעסיקה את אומת האינטרנט. הפרשנים והמבקרים התחרו בחלוקת הסופרלטיבים לפרק החותם, שעליו שקדו כותבי הסדרה במשך שנה שלמה: "סיום מופתי ועוצר נשימה", "נפרדת בשיא", "מופת של קשירת קצוות", "קתרזיס אולטימטיבי", "מושלמת עד הסוף".
ובכל זאת היו גם כאלה שלא פרגנו: חלק מהפרשנים ומהאוהדים לא אהבו את הסוף שיוצר "שובר שורות" וינס גיליגן כתב לדמות של ג'סי, שהתרחק לעבר השקיעה. רבים מהמעריצים חשו לא מסופקים מגורלה של הדמות, ומאז שידור פרק הסיום, ארון פול, השחקן שמגלם את ג'סי, נאלץ להתמודד שוב ושוב עם הפרידה ובכלל, עם מה שהתסריטאים עוללו לג'סי. גם כשפול הגיע לפסטיבל ברלין, ארבעה חודשים אחרי שאמר שלום לג'סי, הוא עדיין נדרש לסוגיה. "אומנם הפרק הזה בהחלט מאחוריי, אבל אנשים עדיין אוהבים לדבר איתי עליו, ואני עדיין נהנה לדבר על הנושא", הוא אומר לי כשאנחנו נפגשים במלון יוקרתי ומעוצב, נוטף סטייל עכשווי.
"אנשים הולכים לדבר על הסדרה הזו עוד שנים, וזה משהו מאוד מיוחד. האמת, כתבתי מייל מורבידי לווינס גיליגן שבו העליתי כמה רעיונות בנוגע לאיך כדאי לג'סי להרוג את עצמו, פשוט לא רציתי שאף אחד אחר יגרום למותו. איזה מזל שהוא לא הקשיב לי. הסוף שנכתב ממש שימח אותי. עדיף שככה זה קרה. התחושה האישית שלי היא שג'סי הצליח להימלט. אני מקווה שהוא חי, אולי באלסקה".
כמו כוכבי טלוויזיה רבים שהתפרסמו בזכות דמות חזקה ואייקונית, גם פול חייב להוכיח עכשיו שיש חיים אחרי "שובר שורות", ושהוא מסוגל לעשות עוד דברים. לחלק מעמיתיו זה לא תמיד הצליח, והם נתקעו לנצח עם הדמות שמזוהה איתם. אבל פול בן ה־34 כלל לא חושש. "נכון, עשיתי תפקיד של פעם בחיים, אבל אני ממש לא דואג", הוא מכריז, "אני יודע שהולכת להיות לי עבודה. אני חושב שעם סדרה כמו 'שובר שורות', בגלל שהיא כל כך מיוחדת, כל מי שהיה מול המצלמה או מאחוריה יכול היה לפרוש את כנפיו. גם במהלך העבודה על הסדרה ידעתי שאחריה יהיו לי תפקידים, פשוט לא ידעתי אם הם יהיו תפקידים מדהימים. דבר נוסף שהיה חשוב לי: לא רציתי לשחק דמות שדומה לג’סי. זה לא היה מספק אותי. הרגשתי שאני צריך לנסות לעשות משהו שונה. אני מספיק בר מזל לשחק תפקידים שהם ההפך המוחלט מג’סי".
ואכן, ההצעות החלו לזרום, ופול לא מצא את עצמו מובטל אפילו לרגע. "זה היה מעבר מהיר מהטלוויזיה לקולנוע", הוא אומר. "יום אחרי שסיימתי את 'שובר שורות', כבר הייתי בסט של הסרט 'הצורך במהירות'". הסרט, המבוסס על משחק המחשב הפופולרי "Need For Speed", דוהר כבר שבועות אחדים על מסכינו. פול מגלם בו אסיר משוחרר חדור נקמה על רקע עולם המרוצים הלא חוקיים. "ההחלטה להופיע בסרט הזה היתה לגמרי החלטה עסקית", נימק פול בראיון שנתן לאחרונה. "בשבילי זה היה סרט אקשן כיפי עם פוטנציאל להגיע לקהל רחב, חוץ מזה שאני אוהב מכוניות והאפשרות לנהוג במכונות מרוץ מדהימות נראתה כמו הדבר הנכון. ג'סי היה דמות שקרעה לי את הנשמה, מגיע לי ליהנות קצת".
אז אולי פול נהנה מלעשות את הסרט הזה, והגיע לקהל חדש ורחב (בסין הוא היה להיט גדול), אבל חסידיו לא דמיינו שהוא יופיע בסרט אקשן כזה קלוש ומופרך. המאוכזבים ישמחו לדעת שהסרט הבא שלו, "ארוכה הדרך למטה" (החל מסוף השבוע בבתי הקולנוע), טוב בהרבה. מדובר בדרמה קומית שמגיעה אלינו עכשיו לאחר שהוצגה בפסטיבל ברלין האחרון מחוץ לתחרות. העלילה מסתמכת על ספרו של הסופר הבריטי הפופולרי ניק הורנבי, ועוסקת בארבעה אנשים (פול, פירס ברוסנן, טוני קולט ואימוג'ן פוטס, שמככבת לצידו גם ב"הצורך במהירות") הנפגשים במקרה על גג מגדל לונדוני, לאחר שכל אחד מהם התכוון לסיים את חייו בקפיצה ממרומי המגדל. הארבעה לא מבצעים את זממם, ונוצר ביניהם קשר מיוחד.
"ניק הורנבי רצה שאגלם את דמות של ג’יי.ג’יי, שליח של פיצרייה, צעיר אמריקאי שמאס בחייו בגלל נטישת חברתו והתפרקות להקת הרוק שלו", מרחיב פול. "זה מישהו שבהחלט יכולתי ברגע להתחבר אליו. והעובדה שסופר שאני מעריץ כבר שנים רצה אותי לכזה תפקיד, היתה כבוד גדול".
באילו דרכים יכולת להתחבר אל ג'יי.ג'יי?
"ג’יי.ג’יי הוא איש אבוד, וגם אני בהחלט הייתי כזה במשך שנים אחדות מחיי. עד 'שובר שורות' ידעתי הרבה עליות ומורדות ותקופות שלא היתה לי עבודה, ולפעמים הרגשתי מרחף, אז יכולתי להזדהות עם המאבק של ג'יי.ג'יי למצוא אחיזה. הוא נאבק כדי למצוא את דרכו. למרבה הצער הוא לא מוצא את דרכו, אז הוא מחפש דרך לצאת החוצה מהעולם. אני אישית מעולם לא רציתי לחפש דרך החוצה, ולא רציתי למות. זהו גם סרט על חברות, וגם לי ברגעים הקשים בהוליווד, היו לי שלושה חברים קרובים, שתמכו בי ועזרו לי לא להישבר. טוב שיש כאלה חברים".
פול, יליד איידהו, הוא בן הזקונים של משפחה ברוכת ילדים (חמישה במספר). אמו ילדה אותו באמבטיה. האב, כומר בפטיסטי, העניק לצאצאיו חינוך דתי נוצרי כמתבקש. "קראתי את התנ"ך מההתחלה עד הסוף כמה פעמים", מדווח פול. "אבא שלי בחן אותי עליו מדי פעם".
כבר בגיל צעיר הבין פול שהוא רוצה להיות שחקן, שזה ייעודו. "חיפשתי משהו שאשתוקק אליו, וזה היה משחק. אז הייתי צריך לעבור לניו יורק או לוס אנג’לס כדי לממש את החלום, ובגלל שלוס אנג'לס היתה קרובה יותר לאיידהו, לקחתי את הדברים שלי ועזבתי לשם".
פול היה בן 17 כשעזב את הבית לטובת הוליווד. בכיסו היו חסכונות של 6,000 דולר. "הוריי לחלוטין תמכו בי - מאז שהייתי ילד קטן, הם ראו את התשוקה שלי להופיע".
לא חששת להגיע בגיל כל כך צעיר לג'ונגל ההוליוודי?
"התרגשתי, אבל לא פחדתי. הייתי אז נאיבי. אומנם סיימתי את התיכון שנה לפני הזמן, אבל במציאות הייתי ממש תינוק. הייתי צריך להתבגר עוד המון".
בבירת הסרטים הבין פול מיד שהדרך לחלום כרוכה במאבקי הישרדות. הוא מלצר, התרוצץ בין אודישנים, הופיע בקליפים, בסרטוני פרסומות ובתפקידים קטנים בסרטים זניחים, וידע לא מעט אכזבות ודחיות. "ידעתי שדחייה היא חלק גדול מהעסק, והייתי בסדר עם זה. תמיד התמודדתי טוב עם דחייה, ואז עשיתי את זה גם בעזרת ציור. אני אוהב לצייר. זו היתה תרפיה נחמדה, שחרור".
ההתמדה, העיקשות והנחישות של פול השתלמו. אחרי שהתארח בתפקידונים קטנים בסדרות ידועות - מ"מחשבות פליליות" ועד "בוורלי הילס 90210" ו"מלרוז פלייס" - הגיעה הסדרה "אהבה גדולה" הנחשבת של HBO, שבה קיבל תפקיד קבוע. אבל את הפריצה הגדולה, המטאורית, הוא חב ל"שובר שורות" שעלתה ב־2008, ובזכותה זכה בשלל פרסים, כולל אמי. בהתחלה, חלק מאנשי הרשת חשבו שהוא מבוגר ומצודד מדי לתפקיד ג'סי, הצעיר האבוד והמסומם שחובר למורה לכימייה וולטר ווייט ומתחיל לייצר קריסטל מת בכמויות סיטוניות, אבל גיליגן התעקש עליו. אגב, בתסריט המקורי דמותו של ג'סי היתה אמורה למות כבר בעונה הראשונה, אבל נוכח הכימייה שנוצרה בין פול לבראיין קרנסטון, כוכב הסדרה, החליט גיליגן לשנות את התסריט ולהשאיר את ג'סי. "החומרים שיוצרי הסדרה נתנו לי היו כל כך מוצלחים ויציבים שיכולתי באמת לבצע את התפקיד", אומר פול. "ג'סי היה תפקיד מדהים ששינה הכל מבחינתי".
ניסית קריסטל מת כדי להיכנס לתפקיד?
"בכנות, עליי לומר שלא ניסיתי זאת מעולם. מסביבי היו אנשים שהשתמשו בסם הזה, וראיתי איך הוא הורס את החיים של חברים קרובים שלי. אחרי שראיתי מה שהוא עשה להם, לא רציתי לגעת בזה. זה סם מאוד מסוכן".
ואיך מערכת היחסים שלך עם קרנסטון?
"אני מעריץ אותו. הוא אחד החברים הכי טובים שיש לי על הפלנטה הזאת. בלעדיו, לא הייתי הופך לשחקן שהייתי. לעבוד איתו מדי יום היה כמו להשתתף בכיתת אמן. למדתי ממנו כל כך הרבה".
התהילה עזרה לך גם עם נשים?
"לא יותר מדי", הוא מתחיל לגמגם ומתקשה למצוא את התשובה. "אני לא יודע".
אתה מרגיש עכשיו ביטחון בעבודה שלך? אתה מרגיש שהצלחת לעשות את זה?
"אני נמצא כעת בנקודה שבה אני יכול להיות בררן ולבחור מה שאני רוצה לעשות. אני יכול להגיד לא לפרויקטים מסוימים, ולהגיד כן לפרויקטים שאני מאמין בהם. אבל בהוליווד אתה לא יכול להפסיק להילחם, גם אם הגעת למקום נכבד. תמיד יש אנשים אחרים שמטפסים את דרכם. אתה לא יכול לקחת כלום כמובן מאליו. יום אחד הכל יכול להיעלם, ברגע".
בינתיים לא נראה שהמזל הטוב של פול עומד להיעלם בקרוב. לוחות הזמנים שלו עמוסים במיוחד והוא מחויב לשלל פרויקטים. בסוף השנה הוא יגיח למסכים ב"אקסודוס", האפוס של רידלי סקוט על יציאת מצרים, לצד כריסטיאן בייל. הוא אומנם נקרא על שם אהרון, אחיו הבכור של משה רבנו, אבל בסרט הוא מגלם דווקא את יהושע בן נון, תלמידו/יד ימינו ויורשו של משה. "רידלי סקוט רצה שאהיה מעורב בפרויקט וכמובן שהסכמתי", מעיד פול. "קראתי את התסריט, וחשבתי שהוא פנטסטי. ממש התרגשתי. בגלל 'שובר שורות' והעבודה שהשקעתי שם, יוצרי 'אקסודוס' סמכו עליי שאביא משהו מיוחד לדמות של יהושע".
העובדה שגדלת על התנ"ך, בוודאי עזרה לך גם בעבודה על "אקסודוס".
"הימים שבהם התנ"ך היה קרוב מאוד לליבי אומנם מאחוריי, אבל הרבה מזה עדיין בתוכי, בגלל שככה גדלתי. כשעברתי ללוס אנג'לס עדיין הייתי נוצרי די אדוק, ואז התחלתי לשאול שאלות ולפקפק באמונותיי. התחלתי להסתכל על צורות אחרות של דת. לא הייתי נגד כלום. חשבתי על המשמעות של כל דבר ודבר. עכשיו, יש לי את האמונות שלי".
מה אביך הכומר הבפטיסטי חשב על זה שפיתחת גישה משלך לדת? הוא היה בסדר עם זה?
"כן, הוא היה בסדר עם זה. יש הרבה דברים שאני לא מסכים איתם, אבל הדת בכלליות מרתקת אותי. אנשים מחפשים משהו, וזה נהדר. הם פשוט מחפשים תשובה בצורה נואשת, והדת נותנת לאנשים את התשובה. יש מיליון דתות שונות בעולם, וכולם חושבים שהם צודקים. עם אבא שלי, יש לי לא מעט מאבקים, אבל אנחנו מסכימים לא להסכים בנושאים מסוימים. אהבתי מאוד את הדרך שבה הוריי גידלו אותי. אני חושב שיש לי ערכים די טובים בגללם. אני מעריך את זה מאוד".
