מייגן מרקל, זוגתו הלא-רשמית של הנסיך הארי בחודשים האחרונים, הבינה שכשהיקום מזמן לך לימונים את חייבת להכין מהם לימונדה. במקום לעשות את זה, מרקל החליטה להיות מעצבנת ולהכין מיץ נבט חיטה. סיריאסלי, היחסים עדיין לא רשמיים והדרך בה היא תופסת טרמפים על בית המלוכה גורמת לנו להבין למה המלכה אליזבת' לא ממש בקטע שלה.
השחקנית בת ה-35 כתבה מאמר למגזין ELLE UK, וסיפרה על חייה כבת לאם שחורה ואב לבן. "'מה את?' זו שאלה שאני נשאלת לפחות אחת לשבוע, פעמים רבות על בסיס יומי, במשך כל חיי. ובכן, אני שחקנית, סופרת, עורכת בפועל של מותג הלייף סטייל שלי, בשלנית טובה למדי ומאמינה אדוקה בפתקים שנכתבים בכתב יד", השתפכה השחקנית במגזין, והוסיפה, "לדעתי ההסבר הזה מצייר תמונה ברורה שלי, אבל זה מה שקורה: האדם ששאל אותי מחייך ומהנהן בנימוס לפני שהוא מגיע לנקודה. 'כן, אבל מה את? מאיפה ההורים שלך?'. אני יודעת שזה עומד להגיע. אני תמיד יודעת". הו מייגן, את ממש מגדת עתידות.
"אבי לבן ואמי אפרו-אמריקאית. אני חצי לבנה וחצי שחורה...כשאנשי המגזין ביקשו ממני לכתוב את הסיפור שלי, התמלאתי פחד. קל לדבר על מותג האיפור המועדף עליי, על הסצנה הכי טובה שצילמתי וכמה שייק ירוק אני שותה לפני אימון פילאטיס...היום אני בוחרת להיות אמיצה ולחלוק עם הקוראים את התמונה הגדולה". מרקל סיפרה שהוריה הכירו בשנות ה-70 ואחרי שהביאו אותה לעולם, עברו לגור בשכונה שלא היה בה גיוון אתני. "כשאמא שלי הייתה מטיילת איתי, ילדה בהירת עור, הנשים ברחוב היו מניחות שהיא הבייביסיטר".
מייגן חלקה חוויה מיוחדת מחג המולד. "כשהייתי בת שבע, רציתי מארז של בובות ברבי. היו בה זוג הורים ושני ילדים, ובחנויות מכרו שתי אריזות: אחת עם משפחה לבנה ואחת עם משפחה שחורה. לא זכור לי שהעדפתי אחת מהן, פשוט רציתי שהבובות יהיו שלי. בבוקר חג המולד מצאתי את הבובות עטופות בנייר מנצנץ. בובת אם שחורה, בובת אב שחור ושני ילדים, אחד שחור ואחד לבן, ממש כמו המשפחה שלי. אבא שלי רכש את שתי הגרסאות, והרכיב אחת שתייצג את המשפחה שלנו".
השחקנית גם סיפרה על התפקיד של מוצאה בהוליווד. "בתור מישהי בעלת 'גזע מעורפל' כפי שאמרו לי פעם, יש לי היכולת להיבחן לכל תפקיד. אני יכולה להפוך ללטינית אם אלבש אדום או לאישה שחורה כשאלבש צבע חרדל. הארון שלי התמלא בפריטי לבוש שהעניקו לי זהויות שונות. למרבה הצער, זה לא שינה דבר: הייתי לבנה מדי לתפקיד של האישה השחורה, ולא לבנה מספיק לתפקידים הלבנים. נותרתי איפשהו באמצע, זיקית גזעית שלא מצליחה למצוא עבודה".
"כמו שאפור הוא הצבע שמתקבל מערבוב של שחור ולבן, כך צמחה הזהות שלי. יצרתי איזור עמום לגבי עצמי, ערפל מסביב לאנשים שהתחברו אלי. הייתי אפורה, ומי רוצה להיות מוגדר על ידי צבע בלי עומק? אני לא רציתי, והבנתי שיש לי בחירה: או שאמשיך לחיות את חיי ולהרגיש בינונית בצבע אפור, או שאצמיח זהות עצמאית. הצגתי את עצמי בתור מי שאני ולא בתור הצבע של ההורים שלי. הקפתי את עצמי באנשים שלא מגדירים את הזולת על פי גזע, לדוגמה 'הבחור השחור טום', אלא כאלה שאומרים 'טום, הבחור שעובד במקום הזה והזה ויוצא עם זאת וזאת'. יצרתי זהות עצמאית כפי שאבותי עשו כשיצאו לחופשי. ב-1865, כשהעבדות בוטלה בארצות הברית, העבדים היו צריכים לבחור לעצמם שם ושם משפחה".
"אולי זו הדרך הקרובה ביותר להתחבר לשורשים שלי, לאילן היוחסין, להכרת המקום ממנו באתי ולמאפיינים הזהים בי ובקשרי הדם שלי. אולי זו הבחירה שסבא רבא שלי עשה אז, כשבחר לעצמו שם חדש. הוא בחר בשם תבונה".
