בתחילת השבוע, העולם הוצף בתמונות של דוגמנית העל ג'יג'י חדיד ממסיבות יום הולדתה ה-23, בהן היא נראית דקיקה עד כדי רזון חולני. להזכירכם, בתחילת הקריירה המקצועית של חדיד, היא הייתה בצד השני של הסקאלה, ונחשבה לאחת הדוגמניות המלאות בתעשייה, עד כדי כך שכשצעדה עבור טומי הילפיגר ב-2016, היא תוייגה בתור "שמנה ונמוכה מדי" לבגדיו, וצעדה על המסלול כשהיא לובשת פונצ'ו ענק שמסתיר כל קימור אפשרי.
מאז, היא כמובן שוב נמצאת במרכז העניינים ונאלצת להגן על עצמה ועל גזרתה החדשה בפני הגולשים ברשתות החברתיות שלא חוסכים בתגובות וטוענים כי חדיד סובלת מהפרעות אכילה ומרעיבה את עצמה כדי לקבל עבודות בחברות אופנה עילית. גולשים אחרים טענו שהיא משתמשת בסמים כדי לדכא תיאבון.
13 צפייה בגלריה
ג'יג'י חדיד בתצוגה של טומי הילפיגר. לא היו לו בגדים אמיתיים בשבילה
(צילום: gettyimages)
"לכל מי שבא בטענות לגבי השינויים שחלים בגופי: אתם בטח זוכרים שהתחלתי לדגמן כשהייתי בת 17, לפני שאובחנתי במחלת השימוטו וסבלתי מדלקות חוזרות ונשנות והחזקת נוזלים. בשנים האחרונות אני מקבלת טיפול תרופתי שמתאים לי ומטפל בסימפטומים שלי שכללו גם עייפות, ערפול, בעיות בחילוף החומרים, קושי של הגוף לווסת חום ועוד. למרות שלחץ וטיסות רבות יכולים להשפיע על הגוף, תמיד אכלתי באותה צורה. ההבדל הוא שעכשיו הגוף שלי מתמודד עם אוכל בצורה בריאה יותר", כתבה חדיד והוסיפה: "אולי אני רזה מדי עבורכם, ובכנות - אני לא רוצה להיות כל כך רזה. מצד שני, מעולם לא הרגשתי בריאה יותר. אני לא אדבר יותר על הגוף שלי ולא אסביר את עצמי, כי אף אחד לא צריך להסביר את עצמו כשזה נוגע למבנה גוף. אני לא רוצה להעליב אף אחד, אבל סמים הם לא הקטע שלי. תפסיקו להכניס אותי לקופסא הקטנה הזו כי אתם לא מבינים איך הגוף שלי מתבגר. כמשתמשים ברשתות החברתיות וכבני אדם - תלמדו להיות יותר אמפתיים כלפי אחרים, כי אתם אף פעם לא יודעים מה הסיפור המלא. תשתמשו באנרגיות שלכם כדי להרים את מי שאתם מעריצים, ולא כדי להתאכזר למי שאתם לא".
בין אם מדובר בבעיה רפואית אמיתית וכואבת ובין אם בלחץ סביבתי, אין ספק כי חדיד השילה מספר רב של קילוגרמים ממשקלה, שלא היה גבוה מלכתחילה, וכמובן שהיא לא לבד.
דוגמנית העל טיירה בנקס, שעובדת בתעשייה כבר שלושה עשורים, נחשבת לאישה שלא מהססת לדבר על מימדי גופה ולהעביר ביקורת על המודלים של היום. "הדוגמניות של ימינו צריכות להתמודד עם כל כך הרבה לחץ. הן צריכות להיראות טוב גם על סט הצילומים וגם מחוצה לו. הן צריכות להגיע אל מאחורי הקלעים של תצוגות האופנה כאילו הן כבר צעדו על המסלול. הן צריכות להיות יותר רזות מרזות ויותר כחושות מכחושות".
עוד הבהירה בנקס כי בימיה על המסלול, היא הייתה מידה שש (36 במידותינו), לא אפס. "דוגמניות היום צריכות להתחרות עם זמרות, שחקניות וכוכבות ריאליטי על שערים נחשקים וצריכות לתחזק חשבונות עם מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות כדי לקבל עבודות נחשבות".
ממש כמו שבנקס ציינה, הרעה החולה חלחלה גם אל עולם המשחק ושחקניות רבות נדרשות להיראות כמו דוגמניות. אופי? עזבו, זה לגמרי קיץ 2016. ג'ניפר לורנס סיפרה לאתר "פאשניסטה" על במאי שדרש ממנה להשיל שבעה קילוגרמים ממשקלה כדי להשתתף בסרט. בהמשך, סיפרה, למדה ששחקנית שלא מאבדת משקל מהר מספיק - תפוטר. זה קרה לפני שפרצה ב"משחקי הרעב", תפקיד שהזניק את הקריירה שלה והעניק לה מעמד של כוכבת. בשנת 2012, כשהסרט הראשון בסדרה יצא לאקרנים, לורנס אמרה למגזין "אל" שהיא לא עומדת בסטנדרטים המצופים מנשים. "במונחים הוליוודיים, אני נחשבת לשמנה. אני נחשבת לשחקנית שמנה".
והיא כמובן לא לבד. כמה מהנשים הגדולות ביותר בהוליווד דיברו על הדרישות המופרכות שקיבלו כשהתכוננו לסרט או תצוגת אופנה גדולה, אבל למרבה הצער, העולם מלא בנשים צעירות שלא מצליחות להתנגד לאנשי המקצוע הוותיקים שקובעים מה יהיה אידאל היופי הנוכחי. וכן, למרות שאנחנו בשנת 2018 וקייט מוס היא לגמרי ניינטיז, רוב הנשים נדרשות להיראות בדיוק כפי שהיא נראתה בתחילת דרכה, כשהייתה בת 14. להזכירכם, מדובר באישה שטבעה את המשפט "Nothing tastes as good as skinny feels".
"כשאת כוכבת קולנוע, יש לך את הכוח להגיד לא, אבל כל אדם, ללא קשר להצלחתו, ראוי ליחס מכבד", אמרה לורנס בעבר, אך למראה הצער, נראה שבתקופה האחרונה היא נכנעה ללחצים הכבדים, ויישרה קו עם הרזון ההוליוודי.
שחקנית נוספת שסיפרה בפתיחות על המתח שהדרישות מכניס לחייה היא אמבר טמבלין ("ג'ואן מארקדיה", "אחוות הג'ינס"), שכתבה מאמר ב"ניו יורק טיימס". "לפני כמה שנים, כשהייתי מועמדת לפרס גלובוס הזהב, סבלתי מהתקף חרדה אחרי המדידה של השמלה שבחרתי לטקס. החרדה שהרגשתי לא הייתה קשורה לשמלה עצמה, אלא למחויבות שהגיעה איתה ועם הביקורת על הגוף שלי. היה במאי שאמר שיספק לי מאמן ותוכנית תזונה כי זה יהיה נהדר אם אשיל כמה קילוגרמים לפני שאצטלם".
ההתנהגות הבזויה של אנשי מקצוע כלפי שחקניות לא נולדה בשנים האחרונות ושרה ג'סיקה פרקר נכוותה כבר בתחילת שנות ה-90. "עמדתי לצלם את הסרט "ירח דבש בלאס וגאס", אבל היה לי עוד סרט לצלם לפני. הבמאי של הסרט היה מוטרד מאוד בנוגע לגזרה שלי, אז הוא שלח לי הליכון", סיפרה בריאיון ל"דיילי ניוז".
מי שכן החליטו ליישר קו עם הדרישות של התעשייה ולהפוך לשלדים מהלכים היו אנג'לינה ג'ולי ומנחת ערוץ E! המיתולוגית, ג'וליאנה רנסיק, שהתחילו את הקריירה שלהן כנשים במשקל תקין לגמרי והפכו לצל של עצמן. גם ג'ניפר הדסון, שהשתתפה בעונה השלישית של "אמריקן איידול", השילה יותר מ-40 קילוגרמים לאחר שהתפרסמה. האם התעשייה הפעילה עליה לחץ להוריד במשקל, או שזה היה משהו שהיא תמיד חלמה לעשות? התקשורת קיבלה את התשובה השנייה, אבל אף פעם לא נדע אם זו האמת.
לצד ביקורות על משקל עודף, שחקניות ודוגמניות נאלצות להדוף ביקורות על משקל נמוך מדי. ימי התהילה של השחקנית טארה ריד, שכיכבה בסרטי "אמריקן פאי", נמצאים הרחק בניינטיז. בעשור האחרון, ריד מככבת במדורי הרכילות בשל משקלה הנמוך והחזות הגרומה. היא שוקלת 43 קילוגרמים בלבד ולטענתה זה המשקל שלה כבר שנים רבות. בדומה לחדיד, גם היא מאסה בשמועות על הפרעות אכילה והחליטה לדבר על הנושא בריאיון שהעניקה ל"דיילי מייל".
"אני לא אנורקטית ומעולם לא סבלתי מהפרעות אכילה, אני פשוט רזה. יש אנשים שמסתובבים עם משקל עודף ואותם לא תוקפים על בסיס יומי. קוראים לי בשמות גנאי מכאיבים כבר שנים. אני אוכלת כל הזמן, אבל זה המשקל הטבעי שלי ואנשים צריכים להניח לי. כשאני יושבת במסעדה, בוהים בי ובוחנים כל תנועה שלי ומה אני אוכלת, כמה ולמה. אני שומעת שמרכלים עלי, אני רואה הכל. לפעמים בא לי לצרוח שישתקו ויראו שהנה, אני אוכלת המבורגר, אבל אני מעדיפה לשתוק ולתת לזה לכרסם בי מבפנים".
מהצד השני נמצאת אשלי גרהאם, דוגמנית הפלאס סייז הראשונה שכיכבה על שער גיליון בגדי הים של המגזין "ספורטס אילוסטרייטד". גרהאם משתמשת ברשתות החברתיות כדי להטיף לאהבה עצמית שאינה קשורה במשקל, צלוליט או מידה. למרות הגישה הבריאה שלה והעובדה שמדובר באחת הנשים הסקסיות בעולם, גם היא זוכה לקיתונות של בוז ולעג בנוגע למשקלה.
"בזמנים בהם אנו אמורים לדבר על נשים מגוונות, אין סיבה לעורר מחלוקת ולהדביק עלינו עוד תווית. האם אני רוצה להיות רזה יותר? בעבר רציתי מאוד, אבל היום אני מרגישה שהורדה במשקל פירושה חוסר נאמנות לעצמי. חלק גדול ממני מחובר וקשור לגודל שלי, ואני שמחה שזה המצב".
כשהמבט על עולם האופנה מעמיק, ההבנה שדוגמניות פלאס סייז הן רק עלה תאנה מתחזקת. למרות חוקי פוטושופ ו-BMI נוקשים, התעשייה עדיין דורשת מנשים להוריד במשקל, להבליט צלעות ולשמור על בטן שטוחה ללא קשר לגילן, מבנה גופן או הצורך הבסיסי של בני האדם במזון ומים.
אלכסנדרה שולמן, עורכת ווג בריטניה, פרסמה מאמר בנוגע לתקרית בה מעצבים סירבו לספק בגדים לגרהאם, שהצטמה לשער המגזין. "אנחנו מודים מקרב לב לאנשים שהצליחו לגרום לזה לקרות מהר, לספק בגדים ולצאת מטווח המידות של בובות ראווה. מוזר לי שבזמן שהעולם מיואש ומשתוקק שעולם האופנה יאמץ חיקוי מודלים שונים של יופי, כמה מבתי האופנה המובילים הולכים בכיוון הנגדי".
העורכת לשעבר של ווג אוסטרליה, קירסטי קלמנטס, כתבה ספר שלם על התופעה המדאיגה, וחשפה כיצד עולם האופנה בונה ומשמר נשים במידה כחושות. "פגשתי סוכנת דוגמניות לארוחת צהריים בניו יורק. היא סיפרה לי שארבע דוגמניות שמיוצגות אצלה מאושפזות בבית החולים ומספר בנות התחילו לאכול טישו כי הוא מתנפח בבטן וגורם להן להרגיש שובע. הייתי מבועתת".
