לפתע נוחת גוזל. גוזל ציפור שנפל מקן ממרום העץ שבמרפסת של "ג'קי" דוכן המסעדה בשוק צפון שג'קי אזולאי מתפעלת כבר כמעט שנה. אזולאי לא חושבת פעמיים, ומייד מרימה אותו, מכניסה אותו לכיס הסינר שלה, אותו סינר שקיבלה מ"מאסטר שף" לפני שבע שנים ושמה רקום עליו באותיות זהב. ואחרי שהיא מלטפת אותו, ומשקה אותו מים מפקק הבקבוק שלה, הוא מפסיק לנשום ומת. אזולאי מורידה אותו לשולחן ומנסה לבצע בו החייאה על ידי לחיצות מהירות עם אצבעה על חזו. וכשההחייאה נכשלת, היא מכריזה בעצב על מותו, נכנסת חזרה למטבח, שוטפת ידיים ועל הדרך גם מוציאה את האוכל שסותם את ניקוז הכיור, כי "אני עושה פה הכל, וגם יותר כלים מכולם, אני הפועלת הכי שחורה שתמצאי".
שנייה אחרי זה, היא חוזרת למרפסת וממונית שעוצרת בפקק, שמחה גואטה מוציאה את הראש מהחלון וצועקת "ג'קי, איך בא לי קוסקוס!". אזולאי צועקת בחזרה "אז תצאי מהמונית ובואי לאכול". וגואטה אכן מצווה על הנהג לסיים את הנסיעה וניגשת לדוכן, כדי שאזולאי תגיש לה בנדיבות קציצות דגים וקוסקוס ירקות. וזה רבותיי, הקסם של ג'קי אזולאי, אף רגע לא משעמם עם האישה הזו. אנחנו באמצע ריאיון אבל זה לא מפריע לה לזרוק הערה לכל סועד שנכנס: על זה היא כועסת שהגיע מאוחר, לזה היא מספרת שהיא מפרקת לו את העוף "כמו שאמא שלו לא עשתה לו" ולאחר היא מבטיחה את "הסלט שלו" למחר. בין לבין היא נותנת הוראות טלפוניות לישראל, בעלה, איזו שמלה לבחור לה בחנות ("כי אני מתה על בגדים, אבל בזמן האחרון פשוט לא מגיעה לחנויות") וגם מתפנה לענות על השאלות, וכל תשובה היא כנה, פשוטה וכובשת.
שבע שנים עברו מאז העונה השלישית של "מאסטר שף", שבה גרפה אזולאי את המקום השלישי, והיא עדיין לגמרי איתנו; היא השתתפה עם בעלה ב"זוג מנצח", יחד קטפו את המקום הראשון, ובתוכנית "אחותי ג'קי", הריאליטי על משפחתה ועליה, שכבר זכתה לעונה שנייה. כעת, היא עולה עם תוכנית בישול חדשה שנקראת "אצל ג'קי" ותשודר בערוץ האוכל וברשת בימי שישי בשעה 17:30. בכל פרק תארח דמות אחרת מחייה, בעיקר בני משפחה אבל יהיו גם חברות קרובות, ויחד הם יבשלו אוכל מזרחי אותנטי. "זה היה חלום שערוץ האוכל הגשים לי". היא מספרת, "ואני מבשלת שם אוכל מזרחי באוסול - חריימה, קוסקוס, מטבוחה, בלי להתנצל על זה בשום צורה, למרות שאני יודעת להכין הכל. זה כבוד בשבילי, כי כוכבים שיוצאים עכשיו מריאליטי בישול הם הרבה יותר רלוונטיים, ובכל זאת בחרו בי וזה אומר שאני חיה ונושמת".
נשארת כל כך הרבה זמן בתודעה אחרי שפרצת בריאליטי, רק ליהיא גרינר עולה לי כעוד מישהי שעשתה את זה.
"נכון. אף פעם לא הקציבו לי 15 דקות. אנחנו מעניינות טלוויזיונית, מספקות את הסחורה וזה לא משהו שאפשר לרכוש במכולת או להבין מהרבה צפייה בריאליטי. זה משהו באישיות. ושתינו נשואות עם ילדים, לא תגידי שיש לנו חיים פרועים ומעניינים. אני חושבת שאם הייתי רווקה כשהייתי מתפרסמת, הייתה יוצאת ממני ילדה פרועה ושובבה מאוד. מזל שהייתי נשואה עם ילדים, זו הייתה הקרקע ששמרה עליי. בסדר, אז אין לי תדמית פרועה, אז אני עושה קמפיינים לרמי לוי במקום לבננהוט של נטע אלחמיסטר. אני חושבת שבסופו של דבר העם סומך עליי כי אני כנה מול המצלמה, והיום אולי אין הרבה אנשים כאלה".
בשנה האחרונה אזולאי טעמה את חיי המסעדנים. מאז פתחה באוגוסט 2018 את "ג'קי" בשוק צפון ברמת החייל, היא פותחת שם את יומה בשמונה בבוקר וסוגרת אותו בשמונה בערב. כסף, לדבריה, לא רואים מזה. "חיי המסעדנות קשים מנשוא. כשבאנו ל'מאסטר שף', לכולם היו חלומות לפתוח מסעדה וחיים כהן אמר לנו 'שלא תעזו'. כולנו ריכלנו עליו שהוא מפחד מתחרות ועכשיו אני יכולה לומר 'חיים כהן, צדקת ברמות!'. זה קשה מאוד, דורש המון ויתורים וזה גם לא מכניס מיליונים. יש לי מסעדה ביתית, שנסגרת מוקדם וזו לא הפרנסה שלי. אם לא היו לי קמפיינים ודברים שאני עושה מסביב, לא היה לי ממה לחיות. יש פה אנשים מסביבי בשוק שפשטו את הרגל וזה נורא, הלב שלי נחמץ כשאני רואה אותם".
אז למה לעשות את זה?
"כי כשאני סוגרת בסוף היום, אני מזכירה לעצמי שאני עושה מה שאני אוהבת וכל בוקר אני באה וטוב לי וכיף לי. אנשים באים ואומרים לי שלאוכל יש את הטעם של האוכל של סבתא שלהם, זה עושה לי את זה יותר מאלף שקל טיפ. אז נכון שחייבים להתפרנס ותודה לאל שאני מתפרנסת ממקומות אחרים, זו השנה הראשונה כמובן שהיא קשה, ואני מקווה שבשנה השנייה נתחיל להרוויח. אבל סניף שני? אין שום סיכוי בעולם. לא יקרה".
בשנה האחרונה נוספה לחייה גם אלינוי, בתה הרביעית אחרי שלושה בנים: אורי (11), איתי (9) ואילאי בן שנתיים. בעוד עם כל השלושה היא הייתה בבית וגידלה אותם, את אלינוי, בת השמונה חודשים, בקושי יוצא לה לראות. היא קמה בחמש וחצי, לוקחת אותם לבתי הספר ולגנים, יוצאת עם ישראל למסעדה ולשאר עיסוקיה ורק בשעה שמונה בערב חוזרת לאסוף אותם מהמשפחה ששומרת עליהם. "אילאי כבר קורא לה 'אמא אורלי' ואני רוצה למות, אבל באמת, זו משפחה מהממת והילדים לא מרגישים בחסרוננו, אנחנו סתם מתאמצים, תאמיני לי.
גם אמרתי להם והסברתי שאנחנו עובדים קשה כדי שאחר כך בפסח נוכל לנסוע לאילת לשבוע. וכשאני אוספת אותם בשבע, אני מתנהגת כאילו הרגע הם חזרו מבית הספר. אפילו אם באתי גמורה, אני לא ארדים אותם מייד. אני מביאה אוכל מהמסעדה ומחממת להם בסירים, בודקת מה היה בבית ספר, ואז יש להם זמן טלוויזיה וזמן טלפון ובאחת עשרה בלילה אני שולחת אותם למיטה". ואחרי כל זה, היא לא חוששת מלהרחיב את המשפחה אפילו עוד קצת. "בא לי עוד ילדים, אני לא מונעת. בין איתי לאילאי הייתה לי הפסקה של שבע שנים וגם לא מנעתי. אני מטומטמת, היית יכולה לחשוב שאחרי הילדוּת שלי עם מלא אחים תהיה לי פוביה ואני לא ארצה הרבה ילדים אבל איזה. רוצה. אני שרופה על ילדים".
איפה תכניסי אותם בלו"ז הזה?
"שאלה טובה".
גם עוד ריאליטי את מוכנה להכניס לחייך?
"בטח, הייתי עושה הכל. 'הישרדות' עוד לא מצאו לי בגד ים, אבל ל'האח הגדול' כמעט נכנסתי, זה כבר היה ממש כמעט סגור, אבל התבטל ברגע האחרון כי הייתי יקרה מדי".
מי שעוקב אחרי אזולאי באינסטגרם, מכיר גם את חברתה הטובה רחלי יפרח, שמזמנת לאזולאי טעימה אין־סופית מהחיים הטובים. אזולאי מסיירת איתה ברחבי העולם, מיאמי ועד מקסיקו, ומשתתפת קבועה בשלל שמחותיה של הבסטי. אזולאי מפרגנת לה בלי סוף, מעלה את המתנות היקרות שיפרח מפנקת אותה בהן, ולא מפסיקה להודות לה על נדיבותה. "רחלי הייתה באמצע כיתה י' כשהגיעה לפנימייה שהייתי בה. אני הגעתי כבר בכיתה ה', בגיל 11, והייתי שם ראש המאפיה של השבורות. למדנו בבית ספר מאוד טוב, אבל הבנות מהפנימייה, היינו איזה 12, כולן הגיעו ממשפחות של הרבה ילדים, הורים גרושים, עניינים קשים ואני הייתי חברה רק של המסכנות, ככה אהבתי.
ואז רחלי הגיעה עם סטייל ושיק וכסף, והיא נכנסת לחדר שלנו. ישבנו השליטות במיטה ממול ופתאום היא מוציאה ממזוודה הכל עם טיקטים: מצעים, גופיות, תחתונים, קרמים. ואנחנו, כולנו, מנקות ארבעה בתים ביום בשביל שנוכל לקנות איזה טיקט והבנו שזה לא מתאים לנו. ואז אמרנו לה: 'שומעת, תארזי את כל מה שהבאת, תתקשרי למי שהביא אותך לכאן, ותגידי לו שזה לא מתאים לך, ואל תעזי להגיד שאנחנו אמרנו משהו' וככה היה. אחרי שעתיים היא הלכה ואנחנו חזרנו לנקות אסלות של השכונה ב־20 שקל לשעה".
"אחרי שנתיים נפגשנו שוב בסמינר. כבר הייתה לה פמליה משלה, והיא כל הזמן הלכה עם שקיות בידיים ואיפה שהיא ראתה אותי היא ישר חצתה לצד השני, מהפחד. לימים התפרסמתי, ראיתי אותה בפייסבוק והבנתי ששווה לבקש ממנה סליחה, ופניתי אליה. היא אשת עסקים מאוד חריפה וממולחת, יש לה המון נדל"ן, והיא רק בת 34. כשהחלטנו לעשות סולחה, היא אמרה לי 'טוב, תבואי למסה' וידעתי שאני לא אוכל לשלם את החשבון שם.
החלטתי שאני לא אזמין הרבה וככה אני אצא מזה בשלום, ואז אנחנו מתיישבות והיא מזמינה את כל התפריט ואני רק חושבת לעצמי 'איך אני משלמת על זה ואם ישראל יודע זה הסוף שלי'. בסוף הערב היא לא נתנה לי לשלם, ומאז ועד עכשיו, בכל ארוחה, אני מוציאה קבוע שטר של 200 שקל והיא מחזירה לי אותו. זה כבר אותו שטר, אני שומרת בתיק. היא הבחורה עם הלב הכי גדול שתפגשי והיא הראתה לי עולם; לקחה אותי לחופשות מהממות וגם מסדרת לי עבודות בחו"ל. היא לקחה אותי לאנשים בלוס אנג'לס לבשל להם בראש השנה, ולאחרים בקנקון לעשות להם אותו דבר, והיא גם עומדת איתם על המקח בשבילי, שישלמו לי את הטיסות, ועוד דברים. איזו ילדה היא".
היא דתייה? היא לא נראית.
"כן, היא מאוד מסורתית והילדים שלה לומדים במסגרות דתיות חרדיות. היא אמא אחת למיליון, ואני מאוד שמחה שהיא סלחה לי שהעפתי אותה מהפנימייה".
בגלל המתנות?
"ממש לא. אני לא באמת צריכה דיור או שאנל בשביל להיות מאושרת, אני נהנית גם מזארה. אני קונה לעצמי כל מה שאני רוצה מאז שאני ילדה. כשהייתי בכיתה י"א ראיתי נעליים ב־600 שקל. זה המון! אבל הלכתי ודיברתי עם המגפיים בחלון הראווה ועבדתי עד שקניתי אותם. אני גם מקבלת מתנות מבעלי. הנה, עכשיו בשבועות הוא הביא לי גיפט קארד לזארה, 1,000 שקל, הייתי בהלם!".
מהפינוק?
"לא, ממש לא. מזה שזה קצת! בשלושת הרגלים, ראש השנה, פסח ושבועות יש מצווה בתורה לקנות לאישה מתנה. אצל הדתיים זה חובה כמו לשמור שבת. מה, את לא מכירה? בזה תקפידי! זו מצווה ששווה לשמור. בדרך כלל נותנים יהלומים, אז הייתי קצת בהלם, אבל יום אחרי זה הוא הביא לי עוד גיפט קארד של 1,000 שקל, עם זה כבר אפשר לעבוד".
לא תמיד היה במשפחת אזולאי כסף לבזבז בזארה. בשנים הראשונות של נישואיהם, בארנק תמיד היה חסר. ג'קי עבדה במשק בית, ישראל בשיפוצים וכשנכנסה ל'מאסטר שף' נקלעה לקושי במשימות, שלא היה קשור בחומרי הגלם. "הייתי מתחננת לישראל למאתיים שקל בשביל לקנות בגד לתוכנית והוא היה אומר 'אין'. הסברתי לו שאני לא יכולה להופיע שני פרקים עם אותו בגד ושכנעתי אותו, אבל באמת שלא היה לנו מאיפה".
פאסט פורוורד שבע שנים קדימה, ואזולאי מעמידה שבעה סירים מדי בוקר, וב־12:00 בצהריים כבר מגיעים אנשי המשרדים מרמת החייל ("אוכלים בשר על הבוקר, כאילו אין מחר, משוגעים!"). כשנגמר האוכל, בערך בחמש, היא סוגרת, עושה הכנות למחר ויוצאת הביתה, בחושך, לילדים. "ואז זמן להשָקות כבר אין לי. מצד אחד זה טוב, אני אומרת 'לא' להשקות וזה פאסון, אבל האמת היא שזה בגלל שכבר אין לי כוח. אין מה לעשות, אני צריכה להיות פה. כשאנשים רואים שאני לא פה, הם מדלגים לדוכן הבא".
מישהו מהשופטים של "מאסטר שף" בא לאכול אצלך?
"מיכל אנסקי, שהשוק הוא בבעלותה, הייתה פה. זה היה לפני השיתוק. לא דיברתי איתה מאז, אני לא יודעת מה להגיד במקרים כאלה ואני מתפללת עליה מרחוק ומאמינה גם שהחיוך בא מהלב. כל השאר עוד לא באו. אבל אני אכלתי אצל אייל שני ואצל אהרוני. הראמן הצמחוני של אהרוני זה החיים".
את רואה "מאסטר שף"?
"ואללה, לא. תראי איפה אני, אין לי זמן להתקלח. הכל מוקלט לי ואני עוד אעשה בינג'. אולי בחופשה הבאה. לא יודעת איפה היא תהיה, באילת בפסח היה קשה. לא נתנו לי לאכול. כל אורח במלון ניגש אליי ובדק מה שמתי בצלחת. כאילו אני איזה בבא שחייבים לעבור דרכו ולקבל ברכה, וגם לשאול מה כדאי לקחת מהבופה. לא קל".
אז נכון, העם אוהב את אזולאי, ואוהב לגשת, ולדבר ולבקש סלפי וברכה לבת המצווה, אבל גם לא חוסך ממנה ביקורת; רובה - בטוקבקים וגם בהודעות אישיות לאינסטגרם - מופנית לדתיות שלה ולסממנים הדתיים בחייה, שלא תואמים את השטנץ. את הפאה כבר הסירה, והיום בזמן העבודה במסעדה, היא מסתפקת בכובע מצחייה אופנתי; החצאית לא תמיד באורך שמסתדר להם וגם את אלעד עזבה לטובת ראש העין החילונית יותר. "פעם זה היה כואב לי והדיר שינה מעיניי אבל כבר לא. מגיל צעיר יש לי מוטו שחיים פעם אחת. אני בטוחה כל כך שחיים פעם אחת, ואנשים חיים כאילו הם יחזרו עוד ארבע פעמים. חלאס דתייה לא דתייה, חצאית קצרה לא קצרה, אנשים, תשחררו! זה ביני לבין השם, מה עם 'חיה ותן לחיות?' אני רוצה לחיות".
