אנג'לינה ג'ולי ממשיכה לחזק את מעמדה כשגרירה של רצון טוב בעולם ומקפידה להתמקד באוכלוסייה החלשה ביותר - ילדים .במאמר שכתבה למגזין Time ופורסם בסוף השבוע, הסבירה על ההשלכות של נגיף הקורונה בילדים - פחות מהבחינה הבריאותית ויותר מבחינה פיזית ונפשית.
"המגפה שהתפשטה גורמת לנו לחשוב מחדש, בדרכים כה רבות, על האנושיות, אך שום דבר אינו חשוב או דחוף יותר מההגנה הכללית עבור הילדים. ייתכן וילדים אינם רגישים לקורונה כמו קבוצות אחרות, אך הם בהחלט פגיעים - בעיקר להשפעות המשניות שיש למגפה על החברה. ההשלכות של נגיף הקורונה היו מהירות ואכזריות במיוחד. הסגר, שהייה ממושכת בבית, אובדן עבודה וחוסר ביטחון כלכלי, מה שגרם להגברת הלחץ וחוסר הוודאות עבור משפחות רבות. כידוע, לחץ בבית מגביר את הסיכון לאלימות במשפחה ,בין אם מדובר במשפחה עמידה או פחות". כך פתחה ג'ולי את המאמר.
בהמשך התייחסה השחקנית לילדים הסובלים מהתעללות מינית מצד הוריהם או בני הזוג של הוריהם וחשפה כמדי שנה לפחות ילד אחד מכל 15 נחשף לאלימות מסוג זה ואף התייחסה לכך שמדי שנה נשים נרצחות על ידי בני הזוג שלהן וציינה כי "לעולם לא נדע בכמה מהמקרים הללו היה ילד בחדר הסמוך - או אפילו באותו חדר". ג'ולי הוסיפה והסבירה כי בידוד הקורבן מבני משפחתו ומחבריו זו טקטיקה ידועה של שליטה מלאה על ידי המתעללים. "משמעות הדבר היא שהתרחקות חברתית הכרחית עשויה לגרום לעלייה ישירה בטראומה וסבל לילדים שנפגעו. כבר עכשיו יש דיווחים על עלייה במקרי אלימות בתוך המשפחה ברחבי העולם, כולל מקרי רצח".
עוד המשיכה השחקנית: "זה מגיע בדיוק בתקופה שילדים נתלשים ממערכות התמיכה שעוזרות להם להתמודד, מהחברים והמורים ועד לפעילויות אחרי הלימודים וביקורים אצל קרובי משפחה אהובים המספקים להם מקום בריחה מהסביבה הפוגעת. עם למעלה ממיליארד אנשים החיים בהסגר, יש הרבה פוקוס על איך ניתן למנוע מהילדים לפספס לימודים והשכלה וכמו כן למצוא פיתרון לעודד אותם ושלמור על מצב רוח חיובי בזמן שהם מבודדים. עבור תלמידים רבים, בית הספר הוא גם מקום המספק הגנה - או לפחות דחייה זמנית - מפני אלימות, ניצול, ניצול מיני, נישואים בכפייה ועבדות ילדים".
ג'ולי הוסיפה, וסיכמה: "זה לא רק שילדים איבדו את רשת התמיכה שלהם, ההסגר מונע ממבוגרים אחרים להביט ולעקוב אחר מצבם. במקרים של התעללות בילדים, שירותי ההגנה על הילד נקראים ברוב המקרים על ידי גורם שלישי כגון מורים, מדריכים, רכזים, מאמנים וכו'. לכן השאלה הנשאלת היא מה ניתן לעשות כעת בשביל להגן על הילדים מפני סבל רב שעלול להשפיע עליהם עד סוף חייהם".
לסיום ג'ולי נותנת טיפה של תקווה, ומסכמת: "למרות שאנו מופרדים זה מזה בתקופת הסגר, אנו יכולים להקפיד להתקשר למשפחה או לחברים, במיוחד כשאנו עשויים לחשוש כי מישהו מהם במצב פגיע. אנו יכולים ללמד את עצמנו לזהות סימני לחץ ואלימות במשפחה, לדעת מה לחפש וכמה ברצינות לקחת זאת".
