בשנות החמישים של המאה הקודמת נוצר ז'אנר עיתונאי חדש ושנוי במחלוקת, שטרף את כללי המשחק בכל הנוגע ליחסיהם של כלי התקשורת והסלבס. מדורי הרכילות ביקשו להמציא את עצמם מחדש ולמצוא דרכים נוספות לרגש ולהסעיר את הציבור וכך - צלמים נשלחו לצלם את הכוכבים הגדולים במקומות שעד אז נחשבו מחוץ לתחום, מחוץ לסט הצילומים, ליד בתיהם או במקומות בהם בילו לאחר שעות העבודה.
התמונות, שזכו עם הזמן לכינוי "פפראצי", תיעדו לראשונה את הסלבס בצורה הכי טבעית שיש, בלי הכנה מוקדמת ובלי מסכות - מה שהביא להנצחתם של לא מעט רגעים מביכים ושערורייתים שהם היו מעדיפים להסתיר.
לידתו של ז'אנר חדש
הפפראצי נולד בשנות החמישים של המאה הקודמת, לא בהוליווד אלא באיטליה, ובלי קשר לתעשיית הבידור אלא דווקא למקרה רצח שנידון בבית משפט. באפריל 1953 נמצאה גופה של אישה בחוף ים סמוך לרומא. חוקר מקרי המוות הגדיר בתחילה את מותה כתאונה, אך עד מהרה החלו שמועות שהיא מצאה את מותה באחוזה בקרבת מקום, שנהגה להוות מקום אירוח למסיבות המוניות של סמים וסקס בהן לקחו חלק פוליטיקאים, מאפיונרים ויצאניות. התקשורת הנלהבת מהסיפור בעל הפוטנציאל לשלל כותרות סנסציוניות מיהרה להפוך אותו לנושא השיחה הלוהט במדינה, המשטרה נאלצה לחקור את העניין לעומק ולהעמיד לדין מספר חשודים. הצלמים נשלחו בהמוניהם לבית המשפט כדי לצלם את כל המעורבים, החל מהנאשמים ועד המושבעים והעדים, אך הם לא הסתפקו בכך ועקבו אחריהם גם לאחר שתם הדיון היומי, לבתי הקפה והמסעדות בהם בילו בערבים וגם לבתיהם (המשפט אגב הסתיים בסופו של דבר ללא הרשעה).
לקח עוד כמה שנים עד שכלי התקשורת האיטלקים הבינו והפנימו את הפוטנציאל שבסוג התמונות הזה. זה קרה כתוצאה מהצורך של המגזינים בריענון הקונספט של תמונות הכוכבים הרגילות והבנאליות, שצולמו במיוחד עבור הכתבות עליהם או הראיונות שנערכו איתם. ומה הפוך מתמונות סטודיו מבוימות? צילומים של הסלב מבלי שיתכונן לכך, בסביבתו הטבעית – ואם הוא בדיוק עושה משהו מעניין, מה טוב.
וכך, צלמים איטלקים ביקשו לתפוס ברחובות את הכוכבים המקומיים ובעיקר את אלה האמריקאיים שהגיעו למדינתם לצלם בה את סרטיהם, והחלו לארוב להם ליד המלונות בהם שהו ובקרבת איזורי הצילומים.
סגנון התמונות המדובר זכה לשם "פפראצי" רק כמה שנים לאחר שנולד, ב-1960, בזכות במאי האיטלקי פדריקו פליני, שכלל בסרטו לה דולצ'ה ויטה דמות של כתב בשם פפראצו, שהיה נחוש בדעתו למצוא את הסיפור החם הבא של חיי הלילה של רומא, ולא בחל באמצעים על מנת לעשות זאת.
פליני הסביר פעם שהגה את השם כי המילה הזכירה לו "חרק מזמזם, עוקב ומציק". וכך, פפראצו הפך לפפראצי – מילה שבאה לתאר קבוצת צלמים אגרסיביים אשר עוקבים אחרי מפורסמים ומנסים לצלם אותם ברגעים שהם ממש לא רוצים להיתפס בהם.
לאחר צאת הסרט, הכוכבת שלו אניטה אקברג חשה על בשרה את טעמה החמצמץ של תרבות הפפראצי המתפתחת, כשצולמה במועדון מתנשקת עם מפיק סרטים נשוי. הצלם, פליס קווינטו, שזכה לכינוי "מלך הפפראצי" של איטליה, לא הסתפק בתמונות המפלילות ועקב אחרי הכוכבת לביתה. הוא חיכה לה בחוץ עד שזו יצאה אליו עם חץ וקשת, לא פחות, דרשה את המצלמה וירתה בידו. התקרית תועדה כמובן והעניין הפך לשיחת היום באיטליה.
תמונה אחת שווה אלף מילים – והרבה מאוד כסף
המטרה מאחורי הפפראצי מעולם לא הייתה נעלה ולא נועדה להיעשות ברוח טובה, להפך: כלי התקשורת רצו את הדרמה והסנסציוניות, וביקשו להציץ אל מאחורי הקלעים לצד המסעיר של חייהם הפרטיים של הכוכבים.
העיתונים ראו כי טוב ועודדו את הצלמים שלהם לתפוס את הידוענים במצבים לא שגרתיים, בתמונות שביום למחרת פורסמו בעמודים הראשונים להנאת הקוראים. ככל שהתמונות היו יותר חודרניות, מציצניות וצהובות, כך עלה התשלום עבורן. תמונה בודדת מוצלחת הניבה תשלום של 40 דולר בעוד שתשלום על תמונות של כוכב שנתפס עושה משהו עסיסי או שערורייתי במיוחד יכל להגיע גם ל-2,750 דולר בממוצע.
מחשש שיפספסו רגע לוהט במיוחד, החלו הצלמים להסתובב יחד בלהקה, ולא פעם היה אפשר לראות קבוצה גדולה של אנשים להוטים עם מצלמות אורבת לסלב כזה או אחר. עם השנים התחום השתדרג – צילום פפראצי הפך למקצוע בפני עצמו והוקמו סוכנויות מיוחדות שאיגדו צלמים וניהלו אותם, שלחו אותם למרדפים ומכרו בשמם את התמונות לצהובונים ולתוכניות הבידור.
הז'אנר העיתונאי החדש והפולשני תפס את הכוכבים בהפתעה והיווה עליית שלב בעניין הציבורי בהם. צהובונים ומדורי רכילות היו קיימים עוד הרבה לפני כן, מתחילת המאה ה-20, אך הם הלכו ותפסו תאוצה בעידן הזהב של הקולנוע וכניסת הטלוויזיה לבתים, מה שהפך את הכוכבים על המסך לפופולריים ונחשקים מתמיד.
ועדיין, המילה הכתובה במדורי הרכילות לא בהכרח היוותה הוכחה למעלליהם של הכוכבים, ותמונות הפפראצי ביקשו לחשוף לעיני כל את סודותיהם ומעשיהם הפרטיים. לא סתם אומר הביטוי הידוע ש"תמונה אחת שווה אלף מילים".
הסלבס נאלצים להסתגל למציאות חדשה
אחת מתמונות הפפראצי הידועות הראשונות, צולמה בשנת 1958, וכבר אז נתנה את הטון הצהוב והשערורייתי שנלווה לתחום בשנים שלאחר מכן. צלם בשם טאזיו סצ'יארולי צילם את פארוק מלך מצרים יושב בבית קפה ברומא עם שתי נשים, אף אחת מהן לא אשתו. המלך נלחץ והחל בתגרה עם הצלם, בעוד שצלם אחר צילם אותם רבים.
ב-1962 תועדו אליזבת טיילור וריצ'ארד ברטון מבלים יחד על יאכטה, בזמן שהיו נשואים לאנשים אחרים - היא לבעלה הרביעי אדי פישר והוא לאשתו מזה 13 שנים, סיביל וויליאמס. התמונות פורסמו, ושני הזוגות התגרשו זמן קצר לאחר מכן.
10 צפייה בגלריה
התמונה המפלילה: אליזבת טיילור וריצ'רד ברטון מבלים על היאכטה ב-1962
(צילום: GettyImages)
הסלבס הבינו – אין חוקים, אין גבולות ואת מה שהם לא רוצים שאחרים ידעו, עדיף שיעשו בחדרי חדרים, ועם חלונות סגורים.
כוכבים רבים סבלו לאורך השנים מנחת ידם של צלמי הפפראצי שלא פעם חצו את הגבול והיה נראה שאיבדו את היכולת להבחין בין מותר ועדיף שלא: בזמן שמדונה שהתה בארגנטינה במהלך צילומי הסרט "אוויטה", צלמי פפראצי מקומיים שילמו לילדים לקפוץ מול מכוניתה, בתקווה שתדרוס אותם ויזכו לצלם את הרגע. ארנולד שוורצנגר ואשתו דאז, מריה שרייבר, נלכדו במכוניתם בזמן שזו הייתה בהריון, לאחר שמכוניות של צלמים הקיפו אותם מכל עבר. הצלמים הצרפתיים ברונו מורון ופסקל רוסטיין היו ידועים בכך שחיטטו בפחי הזבל של הכוכבים בניסיון למצוא פיסות מידע מעניינות (והציגו את ממצאיהם בתערוכות שונות לאורך השנים).
לפני כשנתיים צלם פפראצי ניסה לצלם את פריס ג'קסון, בתו של הזמר המנוח מייקל ג'קסון. כשכיסתה את פניה, הצלם צעק לה: "מייקל לא היה עושה כזה דבר!". היא סיפרה לאחר מכן על המקרה בטוויטר והזכירה: "אף אחד לא זוכר את מאות התחפושות המיוחדות שהוא כל הזמן המציא? מייקל ששם מסכות והתחפש בכל פעם שיצא מהבית?"
לא פעם הכוכבים איבדו את שלוותם והשיבו מלחמה – רוברט דה נירו הואשם בתקיפת צלם, וודי הארלסון נאלץ לשלם פיצויים לשני צלמי פפראצי שהיכה ומרלון ברנדו שבר את שיניו של הצלם המפורסם רון גללה שניסה לצלם אותו. גללה לא התרגש, ולאחר שהתאושש המשיך לעקוב אחרי הכוכב, אך עם קסדה על ראשו. הוא גם תבע את הכוכב ואמר: "אני לא מוכן שהם יחשבו שאפשר להכות אותי אם אני מצלם אותם", הצהיר. והוא אכן חטף לא מעט, שומרי הראש של אלביס פרסלי חתכו לו את הצמיגים, המאבטחים של בריז'יט בארדו כיוונו לעברו צינור מים ושון פן בילה במשך חודש בכלא לאחר שהכוכב ירק עליו והיכה אותו מכיוון שצילם אותו ואת מדונה, לה היה נשוי אז.
גללה עצמו נתבע על ידי כוכבים אחרים, הבולטת שבהם הייתה ג'קי קנדי שהגישה נגדו מספר תביעות בדרישה שיתרחק ממנה ומילדיה וזכתה – בית המשפט אסר עליו להתקרב לבני המשפחה, הורה לו לשלם להם פיצויים ולהעביר לרשותם את כל תמונותיהם שצילם. הוא לא שמר טינה, ולאחרונה הוא סיפר בריאיון שהיא הכוכבת שהכי אהב לצלם. היום, הפייבוריטית שלו היא טיילור סוויפט, אגב.
כמובן שיהיה שגוי להגיד כי הכוכבים לא הרוויחו לעיתים בעצמם מכך שצולמו – אליזבת טיילור למשל, הביעה את שנאתה לגללה אך לא היססה להשתמש בתמונותיה שצילם בספר האוטוביוגרפיה שלה. וכמובן לא פעם הזמינו הכוכבים בעצמם את הצלמים, במיוחד כשביקשו לקדם פרויקט חדש או שפשוט השתוקקו למעט תשומת לב.
המקרה ששינה את כללי המשחק
ב-1997 אירע המקרה שהביא את המקצוע לכותרות והפעם בהקשר שלילי במיוחד - הנסיכה דיאנה, בן זוגה, דודי אל-פיאד, ונהג הרכב בו נסעו, הנרי פול, נהרגו בתאונת דרכים בפריז, לאחר שניסו להימלט מצלמי הפפראצי שעקבו אחריהם ברכבים ובאופנועים.
הטרגדיה העלתה לשיח הציבורי את אופיו התוקפני וחסר הרחמים של המקצוע ועוררה הרבה שאלות לגבי חוש המוסר של העוסקים בו, במיוחד לאחר שנודע שהצלמים שהגיעו למקום התאונה לא מיהרו לעזור לשלושה ודאגו קודם לצלם תמונות של הלימוזינה המרוסקת. כמה מהם אף נעצרו מיד לאחר התאונה, והואשמו כי הפרו את "חוק השומרוני הטוב" שמורה לכל אזרח לעזור לרעהו במקרה צרה. ב-2008 פסק בית המשפט כי גם הנהג וגם צלמי הפפראצי היו אשמים בתאונה.
לא רק הצלמים חטפו אש, גם התקשורת ששלחה אותם להשיג את התמונות המיוחלות. תמונה של דיאנה ודודי מתנשקים על יאכטה נמכרה כמה ימים קודם לכן בסכום משוער של 200 אלף דולר. צ'ארלס ספנסר, אחיה של דיאנה, תקף אז את המדיה: "לכל בעל עיתון ועורך ששילם עבור התמונות הפולשניות האלה, יש דם על ידיו", אמר.
צלם הפפראצי האמריקאי אלן זנגר הסיר אחריות מעצמו ומחבריו למקצוע וטען כי האשמה בתרבות הפפראצי החטטנית לא מונחת על הצלמים, אלא בכלל על הכוכבים עצמם: "האנשים האלה מרוויחים המון כסף. הם מנהלים סיפורי אהבה מופקרים. זה מביא לכך שהתמונות האלה מצולמות. אנחנו לא גורמים לרומנים האלה לקרות, אנחנו רק מצלמים אותם".
סו קייטר, פרופסור לתקשורת באוניברסיטת מישיגן, לא נותנת לקוראים לצאת בזול – היא טוענת שהפפראצי הוא סוג של עיתונות שניזונה מעניין הציבור, וכי לקוראים יש אחריות לא פחות מאשר לצלמים: "האנשים שצורכים את הפפראצי לוקחים חלק בכל התהליך", היא אומרת, ומוסיפה שאם לא היו לתמונות ביקוש – הפפראצי היה חדל מלהתקיים.
המקרה של הנסיכה דיאנה הביא לכך שכוכבים ופוליטיקאים רבים החלו לפעול בדרישה להגביל את עבודת הצלמים ולחוקק חוקים אשר יגנו על פרטיות המצולמים. ג'ורג' קלוני למשל, היה בין מובילי המלחמה נגדם והאשים בפה מלא את הפפראצי במותה של הנסיכה. בתגובה, הביעו צלמי פפראצי אמריקאיים מחאה שקטה, כשהגיעו לבכורת סרטו "פיסמייקר" בניו יורק אך סירבו לצלם אותו.
בשנים שלאחר מכן נחקקו במדינות שונות בארה"ב מספר חוקים אשר הגבילו את אפשרויות הצילום של הפפראצי, ביניהם איסור לרדוף אחרי הכוכבים ולצלם אותם במקומות בהם הייתה להם ציפייה לגיטימית לפרטיות.
בשנים האחרונות הרשתות החברתיות עמעמו את זוהרו של הפפראצי. כשהסלבס מפציצים את הפיד שלנו בתמונות שלהם, של בני זוגם ושל ילדיהם או חיות המחמד, לראות תמונות שלהם מטיילים ברחוב זה כבר עניין קצת פחות מרגש, אבל לז'אנר המדובר יש בכל זאת יתרון אחד משמעותי - לעומת התכנים שהסלבס מעלים לרשתות החברתיות שלהם, תמונות שהם נראים בהן כמובן במיטבם ובסיטואציות שהם מבקשים לחלוק - הפפראצי מבקש לתפוס אותם במצב אותנטי לחלוטין ובלי שיהיו מוכנים לכך, מטרה שהייתה לו מאז ומתמיד, כשנולד אי שם באמצע המאה העשרים.
