לאורך רוב הקריירה הלא ארוכה במיוחד שלה, בילי אייליש (19) התהדרה בתדמית המוזיקאית האלטרנטיבית שלא נכנעת למוסכמות היופי שעולם הבידור נוהג להכתיב. לכן היו רבים שהופתעו כשהמירה את צבע שיערה הירוק בבלונדיני, וגם הצטלמה בבגד צמוד וחשוף למגזין "ווג בריטניה", ששיווה לה מראה של כוכבת פופ נוצצת יותר מזה שאליו היו רגילים עוקביה – הבדל גדול מהבגדים הרחבים שנהגה ללבוש.
אייליש הבהירה אז שאין סיבה להיות מופתעים, או אפילו מאוכזבים מהמהפך שעשתה והבהירה שאחרי הרבה זמן שבמהלכו הסתירה את הגוף שלה, היא רוצה סוף סוף להתגאות בו: "העניין הוא שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה. מה שחשוב, הוא מה שגורם לך להרגיש טוב. אם את מרגישה שאת נראית טוב, את נראית טוב", אמרה אז בריאיון. יחד עם זאת, כעת היא מספרת לאתר The Guardian שהיא עדיין לא שלמה עם הגוף שלה: "יש לי מערכת יחסים נוראית עם הגוף שלי, ואני מנסה להתגבר על זה", היא מודה. "אבל אז מתפרסמת תמונת פפראצי שבה את רצה לדלת בלבוש מרופט כי לא ידעת שמצלמים אותך, ואת מסתכלת על התמונה וכולם חושבים שאת שמנה".
אייליש מנסה להבין למה היא – והעולם כולו – מייחסים חשיבות כל כך גדולה למראה החיצוני שלנו, ומעלה שאלה מעניינת: "אנחנו צריכים את הגוף שלנו רק כדי לאכול, ללכת ולחרבן. אנחנו זקוקים לו רק כדי לשרוד. זה מגוחך שאנחנו מקנים לו כל כך הרבה חשיבות. כלומר, למי אכפת? כשבאמת חושבים על זה, למה השיער כל כך חשוב לנו? למה אנחנו שונאים שיער גוף כל כך, אבל כשיש לנו רעמת שיער על הראש, זה מגניב ויפה? מה ההבדל? כלומר, אני אוהבת שיער ועושה איתו דברים משוגעים. אני אשמה כמו כולם, אבל זה כל כך מוזר. אם חושבים על זה לעומק, אפשר להשתגע".
אייליש במיוחד לא מרוצה מאלו שמשפצים את תמונותיהם בניסיון להעמיד פנים שכך הם נראים באמת: "אני רואה אנשים ברשת, שנראים כמו שאני מעולם לא נראיתי. אני מיד חושבת לעצמי, 'אלוהים, איך הם נראים ככה?'. אני מכירה את התעשייה ויודעת מה אנשים עושים לתמונות שלהם, מה אמיתי ומה מזויף, ועדיין, אני רואה את התמונות האלו והן גורמות לי להרגיש רע. אני אמנם בטוחה בעצמי ומאושרת בחיי, אבל לא מרוצה מהגוף שלי. אבל יש מישהו שמרוצה?", היא שואלת.
היא גם מספרת: "אבא שלי ואני היינו מדברים הרבה על אנשים חסרי ביטחון ומודעים לעצמם כל כך, עד שהם לא מאפשרים לעצמם לזוז בצורה שעלולה להיות מוזרה, או לעשות פרצוף מוזר, בגלל שהם תמיד רוצים להיראות טוב. זה מעציב אותי. אם אתם תמיד מנסים לעמוד או ללכת בצורה מסוימת... לנסות להיראות תמיד במיטבך זה אובדן. אובדן של ההנאה והחופשיות שבגוף שלכם", היא אומרת.
באלבומה החדש יש מספר שירים בהם היא מדברת על ההתמודדות של נשים עם הדרך בה הן רואות את גופן ועל הביקורת שהחברה מאפשרת לעצמה להעביר עליהן: "אם אני לובשת בגד נוח, אני לא אישה. אם אני מורידה שכבות, אני זנזונת", היא אומרת באחד מהם. "לא לכל השירים יש קשר ישיר אליי. חלקם דברים שראיתי או כאלו שחברותיי עברו", היא מסבירה.
אלבום אחד בלבד היה דרוש לאייליש על מנת להפוך לדבר החם ביותר בעולם הבידור ולבשורה המוזיקלית הבאה. תקליט הבכורה שלה When We All Fall Asleep, Where Do We Go? אשר יצא לפני כשנתיים סימן אותה מיד בתור הבטחה ענקית והניב לה חמישה פרסי גראמי (אליהם התווספו השנה שניים נוספים, על שיר הנושא לסרט האחרון בסדרת ג'יימס בונד). ולא רק המבקרים התלהבו – המכירות ונתוני הסטרימינג הרקיעו שחקים, כמו גם מספר עוקביה באינסטגרם, שעומד על יותר מ-88 מיליון גולשים. בשבוע שעבר הוציאה אייליש את אלבומה השני Happier Than Ever, ואם היה חשש שהיא לא תעמוד בציפיות, הוא התבדה במהירות: גם הפעם הביקורות משבחות ונראה שגם המעריצים מרוצים.
עם ההצלחה מגיעה כמובן גם הרבה ביקורת מצד הקהל, לאו דווקא על המוזיקה שלה אלא בעיקר על המעשים שלה ושל מקורביה – בן זוגה מת'יו טיילר וורסה חש את זעם הגולשים אחרי שהתברר שבצעירותו אמר דברים גזעניים והומופוביים, וגם אייליש עצמה הואשמה בגזענות מכיוון שהשתמשה בביטוי לא הולם בשיר ששרה עם הראפר טיילר דה קריאייטור. במקרה אחר, היו כאלו שהאשימו אותה ב"קוויר בייטינג", כלומר ניסיון לפנות ולהתחנף אל הקהל הלה"טבי, לאחר שבקליפ לשיר Lost Cause היא עושה מסיבת פיג'מות עם נשים אחרות, בה נראה שהן נהנות קצת יותר מדי.
אייליש מנסה שלא להתרגש מהביקורות, אבל נראה שהן בכל זאת מצליחות לעצבן אותה: "אוף, האנשים האלו לא עושים כלום. תעשו משהו עם החיים שלכם, לכו לאנשהו, תמצאו תחביב!", היא אומרת. באלו שמתעסקים בענייניה יותר מדי, היא נוזפת: "אלו לא החיים שלכם. אף אחד לא מכיר אותי, זה לא העסק שלכם. למה לאנשים האלה כל כך אכפת? ואני לא חושבת שבאמת אכפת להם, לטרולים האלה פשוט משעמם. אני לא מבינה את זה, מתי זה הפך לעיסוק בחיים האישיים של אחרים? אלוהים, זה מכעיס אותי כל כך".
