13 צפייה בגלריה
כוכבות הנוער של סוף שנות ה-90, כריסטינה אגילרה, ג'סיקה סימפסון, מנדי מור וסמנתה ממבה, ובראשן בריטני ספירס
(צילום: GettyImages)
לאורך השנים כוכבי נוער באו והלכו, רבים וטובים איבדו את האחיזה שלהם בקהל בעוד שאחרים הצליחו לשמר את ההצלחה במידה כזו או אחרת. אחת מכוכבות הנוער הגדולות של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 הייתה כמובן בריטני ספירס, שהפכה לסנסציה שעד אז כמעט ולא ראו כדוגמתה. מוזיקת הפופ שברה שיאי הצלחה באותן השנים, כשספירס משקיפה מהצמרת, לצד אמנים כמו אן סינק, בקסטריט בויז וכריסטינה אגילרה.
הזינוק לצמרת של ספירס גרם לכל בכירי תעשיית המוזיקה לשים לב, לרשום הערות ולנסות להעתיק את ההצלחה. וכך צצו להן בשוק המוזיקלי שלל זמרות בעלות סטייל דומה מאוד לשלה: ג'סיקה סימפסון, מנדי מור, ג'ניפר פייג', בילי פייפר וכמובן אגילרה שנתנה לה בזמנו את הפייט הגדול והמוצלח ביותר מכל הרשימה. בהמשך צמחו להן גם זמרות שהיוו אנטיתזה לספירס, דוגמת פינק ואבריל לאבין, בתקופה בה הפופ המתקתק הפך למאוס וז'אנר הרוק-פופ תפס תאוצה.
כל אלו השיגו מידת הצלחה כזו או אחרת אבל אף אחת מהן לא זכתה להיקף מכירות ורמת עניין גבוהה כמו אלו שקיבלה ספירס. היא כמובן לא המציאה את הגלגל – היו כוכבות פופ מצליחות רבות לאורך השנים, אבל נערה שהצליחה לכבוש את הבמות ואת הקהל באופן כל כך דומיננטי ומוצלח היה בהחלט דבר יוצא דופן, ולמען האמת – כזה שעד היום כמעט ולא רואים, אם בכלל. נסו לחשוב מי מכוכבות הפופ של היום יכולה להחשב כממשיכת דרכה? אין מישהי מובהקת שכזו. ויותר מכך – היו רבים שחשבו שבדומה לכוכבות נוער רבות שהיו לפניה, גם היא תיעלם בסופו של דבר. כמובן שזה לא המקרה.
אז מה גרם לספירס להצליח איפה שכל כך הרבה כוכבי נוער אחרים נכשלו?
תאמינו לנו, הנוער של היום...
מאז ומתמיד תרבות הפופ קידשה באופן בולט ז'אנר ספציפי של כוכבים – כוכבי הנוער. ולא פלא, הקהל הצעיר הוא בדרך כלל גם הנלהב ביותר לגבי מושאי הערצתו. קהל שחצה את גיל ה-30 יאזין לזמרים האהובים עליו או יצפה בסדרות ובסרטים של שחקנים שהוא אוהב, אבל הכסף הגדול נמצא אצל הצעירים – הם אלו שיבזבזו את דמי הכיס או את משכורת המינימום שהם מרוויחים על מוצרים נלווים, ינהרו בהמוניהם להופעות ויילחמו עד חורמה במעריצים של אומנים אחרים. היום קוראים לזה "פאנדום", פעם כינו את זה פשוט "מועדון מעריצים".
לא קשה לאתר את כוכבי הנוער הבולטים היום, הם מציפים את השוק – החל מאריאנה גרנדה וג'סטין ביבר ועד דואה ליפה ושון מנדס בחו"ל, או לחילופין נועה קירל, אלה לי ויהונתן מרגי בארץ (רשימה ממש חלקית, כן? אל תכעסו אם השמטנו את הכוכב החביב עליכם).
הבעיה שבה הכוכבים האלו נתקלים לא פעם היא שהקהל שלהם מתבגר ולא תמיד שומר להם אמונים. בני נוער הוא קהל הפכפך – רגע אחד מתלהב ורגע אחרי ממצה. לכן האתגר של אמנים שהנוער מהווה את הקהל המרכזי שלהם, הוא לדעת להתפתח ולהתקדם עם הזמן - עליהם להמציא את עצמם מחדש ולהיות עם היד על הדופק באופן תמידי, יותר מאשר אמנים אחרים עם קהל בוגר יותר. זו גם הסיבה שבגללה הקריירה של רבים מהם מכילה במוקדם או במאוחר טרנספורמציה בה הם הופכים מתמימים וחמודים להרבה יותר מיניים וסקסיים, בכל זאת, בשלב מסוים חייבים להתחיל לקרוץ להורמונים הגועשים של קהל היעד.
מפרנק סינטרה ועד קיילי מינוג
אמצע שנות המאה ה-20 הייתה התקופה בה ז'אנר כוכבי הנוער, או ה-Teen Pop אם תרצו, החל את פריחתו, הודות לצמיחתה של המדיה וכניסתה לבתים – החל מפטיפונים ומקלטי רדיו ועד הטלוויזיות שאיפשרו לאמנים ליצור קשר הרבה יותר ישיר ועקבי עם הקהל שלהם. מצעדי הלהיטים שודרו ברדיו, תקליטים הפכו לרבי מכר והטלוויזיה הציגה הופעות ותוכניות מוזיקה מיוחדות בהן כיכבו האמנים והשירים המצליחים של התקופה. ומי שלט אז? אמנים צעירים כמו פרנק סינטרה ואלביס פרסלי שזכו להיסטריה סביבם. אחריהם הגיעו גם הביטלס, מייקל ג'קסון וארבעת אחיו, דוני ומארי אוסמונד, אנט פוניצ'לו, נערי החוף, פול אנקה והרשימה עוד ארוכה.
בתחילת שנות ה-80 הסצנה המוזיקלית העלתה הילוך בזכות עלייתו של ערוץ MTV לאוויר, מה ששידרג את הפן הוויזואלי ואילץ את כוכבי הפופ להתחיל ולהשקיע לא רק במוזיקה שלהם אלא גם בקליפים טובים, ומי שניצלו זאת לטובתן היו בעיקר אותם זמרים וזמרות צעירים שידעו לפנות אל הקהל שלהם על ידי מוזיקת פופ קליטה בשילוב של קליפים מתקתקים עם ריקודים מלהיבים או ניחוח רומנטי שגרמו למעריצות ולמעריצים לשבת במשך כל היום מול הערוץ בתקווה שישדרו את השיר האהוב עליהם.
זמרות כמו מדונה, ג'נט ג'קסון וסינדי לאופר הובילו את עלייתו של הפופ הגדול מהחיים ואחריהן הגיעו גם זמרות צעירות כמו סנדרה, סמנתה פוקס, סוניה ופולה אבדול, כולן היו אז בשנות העשרים לחייהן, אך בלטו בעיקר דבי גיבסון, טיפאני וכמובן קיילי מינוג, שהיו בעצמן עדיין בנות עשרה כשהוציאו את להיטיהן הראשונים, מה ששידרג את חוויית ההערצה של הקהל כלפיהן – לא רק המוזיקה דיברה אל המעריצים אלא גם הגיל הצעיר שלהן, שאיפשר למאזינים להרגיש כאילו הן באמת מבינות אותם ויודעות מה עובר עליהם. בנוסף, הן הרבו להופיע במקום מרבצם של בני ובנות הנוער: הקניונים ומרכזי הקניות הגדולים, שפרחו גם הם באותו עשור. כיום יש אמנם הילה שלילית סביב הופעות בקניונים, אבל אז הייתה זו הדרך הבטוחה להגיע לכמה שיותר מעריצים פוטנציאליים.
לרוע מזלן, רוב הזמרות שברשימה נשארו תקועות בשנות ה-80 ולא שרדו בהצלחה את המעבר לעשור הבא. אם היה זה בגלל הקהל שהתבגר, הסאונד שלהן שהפך למיושן או שפשוט לא היה להן את מה שדרוש כדי להצליח באמת לאורך זמן, בסופו של דבר המכירות הלכו והתדרדרו ומועדוני המעריצים נותרו שוממים.
מדונה, ג'נט וקיילי הן כמובן על זמניות, אך האחרות נותרו בגדר זיכרון רחוק, כמה מהן נעלמו לחלוטין בעוד שאחרות כמו סנדרה, סמנתה פוקס וקים ווילד למשל, עדיין חיות על תמלוגים של הלהיטים הגדולים שהוציאו בזמן ההצלחה (מריה מגדלנה וטאץ' מי לעד יישארו שניים מלהיטי האייטיז האולטימטיביים), כמו גם הופעות נוסטלגיה שהן עורכות ברחבי העולם (גם כאן בישראל!).
ואז הגיעה בריטני
בספטמבר 1998, עשר שנים אחרי שבמצעדים שלטו גיבסון וטיפאני (וכשבשלב הזה רוב בני הנוער כנראה כבר לא ידעו להגיד מי הן), נכנסה ספירס לתמונה עם השיר Baby One More Time, שנחשב לאחד משירי הבכורה הטובים ביותר בכל הזמנים. הזמרת בעלת הקול המיוחד וכישורי הריקוד המרשימים כבשה את לב ההמונים, ואם היו כאלו שחשבו שמדובר בזמרת של להיט אחד, ספירס העמידה אותם על טעותם, עם להיט רודף להיט ושני אלבומים ראשונים שזכו למעמד של מכירות יהלום, כלומר כל אחד מהם מכר יותר מ-10 מיליון עותקים בארה"ב בלבד. אלבומה השני מכר בשבוע הראשון ליציאתו 1.3 מיליון עותקים, מה שהיה אז שיא מכירות לזמרת שנשבר רק לפני כ-5 שנים על ידי אלבומה הקודם של אדל.
חברות התקליטים ראו כי טוב וכולן יצאו במסע לחיפוש התשובה שלהן לספירס. בין התשובות הבולטות שהתקבלו היו ג'סיקה סימפסון ומנדי מור האמריקאיות ובילי פייפר וסמנתה ממבה הבריטיות שזכו להצלחה אמנם, אך לא כזו שהגיעה לקרסוליים של ספירס – השירים שלהן בהחלט עשו את העבודה, אבל היה להן קשה להשתחרר מהצל הענק של נסיכת הפופ החדשה. הנוכחות של ספירס הייתה כל כך חזקה עד שכל זמרת צעירה שהגיעה בעקבותיה באותן שנים הושוותה אליה באופן אוטומטי, גם אם המוזיקה או הסגנון שלה לא היו בהכרח דומים.
למרות ההצלחה הראשונית של אותן זמרות, הקריירה המוזיקלית שלהן לא ממש התרוממה. פייפר הוציאה שני אלבומים בלבד ונטשה את המוזיקה לטובת קריירת משחק מצליחה, ממבה הסתפקה באלבום אחד ועברה לעסוק בתחומי עניין אחרים (אבל הודיעה לאחרונה שיש אלבום חדש באופק), מור הודיעה בהמשך שהיא ממש סולדת מהשירים הראשונים שהוציאה, הקליטה עוד מספר אלבומים שזכו בעיקר להתעלמות ומצאה גם היא הצלחה במשחק (במיוחד בשנים האחרונות בזכות סדרת הלהיט המוערכת "החיים עצמם" בה היא מככבת), וסימפסון המציאה את עצמה מחדש בתור מעצבת אופנה מצליחה.
אז כן, כולן בסופו של דבר מצאו את מקומן, רק לאו דווקא בתחום שבו התחילו – המוזיקה. היחידה שבאמת עשתה חיל ונתנה פייט הגון לספירס, הייתה זו שיותר מכולן נחשבה למקבילה האולטימטיבית שלה: כריסטינה אגילרה.
הסיפור של אגילרה
דרכן המשותפת של ספירס ואגילרה החלה עוד כשהשתיים היו ילדות צעירות, כשכיכבו ביחד בתחילת שנות ה-90 בסדרת הטלוויזיה "המועדון של מיקי מאוס" (לצד כוכבים עתידיים גדולים אחרים כמו ג'סטין טימברלייק, ראיין גוסלינג וקארי ראסל).
לאחר שספירס חרכה את המצעדים עם להיטי אלבומה הראשון, אגילרה שיחררה ב-1999 את התשובה שלה: השיר Genie In A Bottle, שהפך גם הוא ללהיט ענק. התקשורת והציבור ידעו לזהות סיפור טוב מה הוא ואם אפשר לבסס אותו על ריב בין שתי נשים – מה טוב, וכך החל סיפור היריבות הגדול של בריטני וכריסטינה. ספירס הוכתרה כממשיכת דרכן של מדונה וג'נט ג'קסון בזכות הלהיטים הממכרים וההופעות המלהיבות, אגילרה קיבלה את תואר היורשת של וויטני יוסטון בזכות הקול הגדול והחם שלה, אבל מי מהן טובה יותר? ובכן, השאלה הזו היוותה אינספור שיחות, דיונים וריבים במדיה וגם ברשת – בעיקר באתרי ובפורומי המעריצים שצצו אז בכל פינה.
מעריציה של אגילרה נתנו כהוכחה לעליונותה את פרס הגראמי בו זכתה בקטגוריית "האמן החדש הטוב ביותר", שם הביסה את ספירס. מעריציה של ספירס מצידם השוויצו במכירות הגבוהות וידעו לתת נתונים מכירות מדויקים של הכוכבת האהובה עליהם.
השתיים מן הסתם לא נהנו מההשוואות אבל ניסו להפגין בתחילה חזית אחידה, למשל בטקס פרסי המוזיקה של MTV בשנת 2000, אז עלו שתיהן ביחד לבמה להציג את וויטני יוסטון, וליגלגו על הראפר אמינם שנהג לעקוץ את שתיהן בשיריו.
למרבה הצער, למרות ששתיהן הגיעו מאותו רקע מקצועי והיו להן כנראה לא מעט נושאי שיחה משותפים, חברות גדולה לא התפתחה בין השתיים – להפך. לעיתים היה נראה שהן נכנעו לנרטיב שכפתה עליהן התקשורת ושהן אכן רואות אחת בשנייה יריבה. אפילו אחרי ששיתפו שוב פעולה בטקס פרסי המוזיקה של MTV ב-2003, בהופעה משותפת שכללה נשיקה עם מדונה, אגילרה לא היססה ללכלך קצת על ספירס: "בכל פעם שרציתי להתחיל איתה שיחה, רק נגיד שהיא נראתה מאוד עצבנית", וסיפרה שלא ממש חיבבה את השיר שהוציאו ביחד שותפותיה להופעה.
13 צפייה בגלריה
כן, גם היא קיבלה נשיקה. אגילרה, מדונה וספירס בטקס פרסי המוזיקה של MTV ב-2004
(צילום: GettyImages)
לאורך השנים השתיים עוד החליפו עקיצות פה ושם, אך בשנים האחרונות היה נראה שהמצב ביניהן נרגע. למרבה האכזבה – גיצי המריבה שוב החלו לבעור בעוז ממש לאחרונה, לאחר שאגילרה נשאלה בריאיון על השחרור של ספירס מהאפוטרופסות. אגילרה שלחה בתגובה מבט אל היח"צן שלה שמיהר לסיים את הריאיון והיא הסתפקה בלהגיד שהיא "שמחה עבורה". ספירס, שצפתה בתגובתה, לא התרשמה במיוחד וכעת, כשהיא כבר חופשיה להגיד את כל מה שעל ליבה, נזפה בה בסטורי: "לסרב לדבר כשאת יודעת מהי האמת, זה כמו לשקר. לחיות 13 שנה במערכת מושחתת ומתעללת, למה קשה לאנשים לדבר על זה? אני זו שחוויתי את זה? אז לכל אלו שתמכו בי ודיברו תודה. כן, אני בהחלט חשובה גם".
וכאן עומדת כרגע מערכת היחסים הפתלתלה של שתי הכוכבות. האם המשך יבוא? נקווה שכן, רק על מנת שנוכל לחזות בהן עושות סוף כל סוף שולם שולם לעולם.
ובריטני? היא כבר אייקון ואגדה
ונחזור לספירס עצמה. בניגוד לזמרות שפרצו בהשראתה או ניסו ללכת בדרכה וכשלו, היא המשיכה לטפס ולשגשג עוד תקופה ארוכה לאחר מכן, למרות שידעה לא מעט עליות ומורדות בחייה המקצועיים וכמובן שגם באלו האישיים. רבים זילזלו (ועדיין לא מעריכים מספיק) בכישוריה כמוזיקאית, אך ההצלחה המתמשכת שלה מדברת בעד עצמה – הרזומה של ספירס מכיל אינספור להיטים מדבקים וכשצופים בקליפים ובהופעות שלה, קשה להכחיש שיש בה משהו מיוחד.
לספירס יש גם משהו שלא הרבה כוכבים זוכים לו – קהל מעריצים נאמן ומסור שהולך איתה דרך ארוכה באש ובמים. הוכחה לכך אפשר היה לראות במאבק שניהלו רבים מהם למענה בשנים האחרונות, במטרה לשחרר אותה מכבלי האפוטרופסות שבהם הייתה נתונה מאז שנת 2008.
ואי אפשר שלא להזכיר את סיפור חייה, החל מהמשבר ב-2007 עד לתנועת "לשחרר את בריטני" שעשתה גלים והייתה זו שבניגוד לכל הציפיות, אכן הצליחה להניע את הדרך לשיחרורה מאביה. כל אלו הפכו אותה לאייקון ולאגדה, וגם אם היא תחליט שלא להוציא עוד אפילו שיר אחד במשך שארית חייה, מקומה בדפי היסטוריית הפופ מובטח.
