ג'ניפר אניסטון (52) קיבלה אמש (ד') הוקרה מיוחדת עבור פועלה המקצועי ותרומתה לזולת בטקס "נשות הוליווד" שערך מגזין הבידור "הוליווד ריפורטר". השחקן סטיב קארל, שמככב לצידה בסדרה "תוכנית הבוקר", העניק לה את הפרס - לא לפני שמנה את כל הישגיה לאורך השנים ואמר: "היא מקבלת את הפרס כי היא ראויה לו. היא אישה נהדרת, אכפת לה מאחרים, היא מנהיגה שמשמשת כדוגמה ועושה שינוי".
אניסטון סיפרה בנאומה שנומרולוג שאליו הלכה פעם אמר לה שהמספרים שלה מעידים על כך שייקח זמן מה עד שתצליח ותפרח, מה שהרתיע אותה לשמוע: "הרגשתי כאילו אין לי הישגים, שלא ניסיתי לממש את הפוטנציאל שלי כמו שצריך". יחד עם זאת, עם הזמן היא קיבלה זווית אחרת על הדברים שנאמרו לה: "אולי עדיין לא עשיתי את העבודה הטובה ביותר שלי כאומנית או כאדם. אולי אני רק מתחילה. התחלתי לקבל את הרעיון של צמיחה באיחור כאילו זו פשוט ההתחלה".
לרגל הכבוד שהוענק לה, מגזין הבידור הנחשב גם ערך ריאיון עם הכוכבת, וכמובן שאחד הדברים הראשונים עליהם היא נשאלה היה האיחוד עם שחקני הסדרה "חברים", בתוכנית המיוחדת ששודרה מוקדם יותר השנה.
אחרי שנים רבות כל כך בהן כוכבי ויוצרי התוכנית נמנעו מאיחוד רשמי, היה זה במאי הספיישל בן ווינסטון שבסופו של דבר כבש את ליבם ושיכנע אותם לעשות זאת: "אני לא יודעת אם אמרתי כן בגלל שזה טוב או בגלל שהוא כל כך מקסים", צוחקת אניסטון ומספרת שלא התחרטה לרגע על ההחלטה: "היה לנו כל כך כיף ביחד".
יחד עם זאת היא מודה: "מסע בזמן הוא לא פשוט. זה הפתיע אותי, בגלל שהרגשתי כמו 'היי עבר, זוכר אותי? זוכרת עד כמה זה היה גרוע? חשבת שהכל עוד לפנייך ושהחיים יהיו מדהימים, ואז עברת את התקופה הכי קשה בחייך?'. זה היה קשה, וכמובן שהיו מצלמות בכל מקום. היו כמה רגעים שבהם הייתי צריכה פשוט לצאת משם".
סביר להניח שעם קריאת שורות אלו, האדם הראשון אשר עולה בראשכם הוא בעלה לשעבר בראד פיט, ואניסטון אכן מתייחסת לכך בעקיפין כאשר היא נשאלת איך קרה שמעולם לא חוותה התמוטטות עצבים או רגעי שפל פומביים, כפי שקרה ללא מעט כוכבים בהוליווד: "גדלתי עם מישהי שראתה בעצמה קורבן, ולא אהבתי את זה. ידעתי שאני לא רוצה להיות כמוה. זה רעיל ומשתלט על הפנימיות והנשמה שלך. ובסופו של דבר, האם זה מעצבן לעבור תקופה קשה לפני כל העולם? כן, זה לא כיף. אבל הכל יחסי.
"אז עמדה בפניי הבחירה – האם להיכנע ולחיות מתחת לשמיכה או לצאת החוצה, למצוא תחום שבו אוכל להביע את עצמי ולפרוח. וזה מה שעשיתי. במקרה זה היה סרט שנקרא "הצד שלו, הצד שלה". הסרט משנת 2006 בו כיכבה לצד וינס ווהן, נקרא באנגלית "הפרידה" ויצא זמן קצר לאחר גירושיה מפיט. "הייתה לי הרבה תמיכה של כל כך הרבה אנשים מתקדמים וחיוביים סביבי", היא מוסיפה.
כמובן שאניסטון ידעה את מנת חלקה בכל הקשור לסיקורים ודיווחים על אודותיה במדורי הרכילות, שלא פעם הכילו אי דיוקים ואפילו בדיות גמורות: "לא קראתי מדור רכילות כבר הרבה זמן. עדיין עומדים להיות לי תאומים? אני עדיין עומדת להפוך בנס לאמא בגיל 52?", היא צוחקת, אבל ממשיכה עם תשובה רצינית וכנה: "לקחתי את זה מאוד קשה, את השמועות על ההריונות ואלו שהניחו שהעדפתי קריירה על פני ילדים. אין לכם מושג מה קורה איתי מבחינה אישית, רפואית, למה אני לא יכולה... אני בכלל יכולה להביא ילדים? הם לא יודעים כלום, וזה היה מאוד מכאיב ופשוט מרושע".
כשהיא נשאלת האם היא חשה בשינוי חיובי לגבי הדרך בה התקשורת מדווחת על חייהם האישיים של הסלבס, היא אומרת שהרעה מגיעה כיום לאו דווקא מהעיתונות אלא מהציבור עצמו: "אני חושבת שזה עדיין קורה גם היום. את מה שמדורי הרכילות והתקשורת עשו פעם, עושים היום אנשים רגילים. היום יש את המדיה החברתית – כאילו שהתקשורת נתנה את החרב לכל אחד שיושב מאחורי מסך המחשב ומאפשרת לו להיות טרול ולהיות בריון בטוקבקים".
אניסטון מודעת לכל שהעולם רואה בה את "דמות הנערה מהבית השכן, העלמה במצוקה בעלת הלב השבור שעוברת את כל הדברים הרגילים שיש בקומדיות הרומנטיות" ומודה שהייתה שמחה לצאת מהטייפקאסט הזה לו רק מקבלי ההחלטות בתעשייה היו מוכנים לקחת סיכון: "הם בוחרים בשחקנים שהם בטוחים שיכולים לגלם את התפקידים הדרמטיים הגדולים". יחד עם זאת, לדבריה התעשיה משתנה: "היא כבר לא זוהרת כמו פעם. היום הכל מתנהל סביב הטיקטוק והאינסטגרם. יש הרגשה שהבחירות נעשות לפי מספר העוקבים ולא הכישרון. ואני מרגישה לא קשורה, אני לא טובה בלהגיד 'אני אשאר רלוונטית ואצטרף לטיקטוק'".
ולסיום, אל תצפו לקבל בקרוב הצצה אל נבכי ליבה - כשהיא נשאלת לגבי האפשרות שתוציא בקרוב אוטוביוגרפיה, כפי שמת'יו פרי (שגילם את צ'נדלר ב"חברים") הודיע שהוא מתכנן לכתוב, היא עונה: "אין לי זכרונות עדיין, הם עדיין מגיעים. אבל זה לא מדבר אליי. אני גם מרגישה ש'למי אכפת?'". הלו ג'ניפר, לנו אכפת!