לכבוד צאת סרטו החדש של אפלק The Tender Bar, שביים ג'ורג' קלוני ומוצג בימים אלו ברשת הסטרימינג אמזון, דיימון ואפלק התאחדו לריאיון משותף כשהפעם שניהם יושבים בשני צדדים שונים: אפלק בתור המרואיין ודיימון הוא המראיין ששואל את השאלות הקשות. טוב, לא באמת קשות, ולעיתים הן גם כאלו שגובלות בסכריניות מובהקת: "מה הסיבה שהתפקידים שעשית לאחרונה כל כך טובים?" שואל למשל דיימון ומוסיף: "המשחק שלך שלם, עשיר, מושקע, מדויק". אז כן, אל תצפו לריאיון עמוק ונוקב, אך הוא בכל זאת הצליח לנפק כמה סיפורים מעניינים.
כבר בתחילת השיחה דיימון עוקץ את אפלק ואומר לו שקלוני ליהק אותו לתפקיד כי "היית יותר זול ממני". אפלק מחזיר לו בעקיצה משלו: "הוא אמר לי שאתה מתווכח יותר מדי, 'נמאס לי מהבולשיט של דיימון. אתה תעשה את מה שאני אגיד לך, נכון?'". אגב, אם תהיתם - אז ההפך הנכון, הדיווחים האחרונים מספרים שאפלק מרוויח כפול מדיימון על כל סרט, בין 20 ל-30 מיליון דולר לעומת 10 מיליון שמקבל דיימון.
השניים התפרסמו בסוף שנות התשעים בתור צמד שחקנים צעירים ורעבים, שלא המתינו על מנת שילהקו אותם לתפקידים ויצרו בעצמם את אחד הסרטים הידועים של הניינטיז, "סיפורו של וויל האנטינג". הסרט, שבו שיחק דיימון בתפקיד הראשי ואפלק בתפקיד משנה, זיכה אותם באוסקר על התסריט ואת השחקן רובין וויליאמס המנוח באוסקר על תפקיד המשנה שלו.
מאז הם שיתפו פעולה בפרויקטים נוספים, אך אף אחד מהם לא זכה לאותה רמת הצלחה ועניין ואף יותר מכך – הסרט האחרון עליו עבדו ביחד: "הדו-קרב האחרון", שבו כיכב דיימון ואת התסריט כתבו שניהם ביחד עם הבימאית והתסריטאית ניקול הולופסנר, היה אפוס קולנועי גדול שכשל קשות, עם תקציב של 100 מיליון דולר שהניב רווחים של 30 מיליון דולר בלבד. דיימון מודה שמדובר בפלופ רציני אבל מתרץ זאת בכך שאנשים פחדו ללכת לבתי הקולנוע בזמן שיא המגפה. אפלק משיב: "זה העציב אותי. כבר היו לי סרטים גרועים שלא עבדו ולא היה לי אכפת. הבנתי למה אנשים לא הלכו לראות אותם – כי הם לא היו טובים. אבל אהבתי את מה שעשינו ומה שהיה לנו להגיד. אני מאוד גאה בזה, ולכן לא הבנתי. אבל אז זה הצליח בסטרימינג והבנתי שזו הסיבה, שם נמצא הקהל".
בתור שני חברים עם היסטוריה ארוכת שנים, אישית ומקצועית, הריאיון זולג במהרה לפסים נוסטלגיים. השניים מדברים על כך שלאחר "סיפורו של וויל האנטינג", הקריירות שלהם התפצלו – דיימון נחשב לשחקן רציני יותר בזכות סרטים כמו "להציל את טוראי ראיין" ו"הכישרון של מר ריפלי", בעוד שאפלק השתלב במסלול סרטי האקשן הגדולים דוגמת "ארמגדון", ששם לא מעט דגש על המראה של כוכביו.
כך מספר אפלק: "אמרו לנו שאנחנו חייבים ללכת למכון שיזוף. הם הכריחו אותי ליישר את השיניים, להתאמן במכון כושר ולהיות סקס. אמרו לי, 'תהיה סקסי'. איך אני עושה את זה? 'תלך למכון כושר!'. רצתי במכון, שימנתי את הגוף וזה הפך להיות גרסה ארוכה של לוחות שנה של חשפנים, שמצטלמים במוסך סוחבים צמיגים כשהם רטובים מגריז". יחד עם זאת, אפלק מודה שזה כנראה הסרט היחיד שעשה שילדיו באמת אוהבים, למרות שהם נוהגים ללעוג לו לגביו: "אבל זה משמח אותם".
וכמובן שאי אפשר להתרפק על גלי הנוסטלגיה מבלי להעלות כמה זיכרונות כואבים יותר – כמו הסרט "אהבה מחוץ לחוק", שכישלונו הענק והמביך העניק לו מקום של כבוד בתרבות הפופ.
לאורך השנים אפלק שיחק בכמה שוברי קופות גדולים ובסרטים מוערכים ואף ביים את הסרט זוכה האוסקר "ארגו", אך נראה שחייו האישיים תמיד העפילו על הישגי הקריירה שלו. לכן יש כנראה כאלו שאולי לא זוכרים לו את "נעלמת" ואת "גנב עירוני", אבל בהחלט זוכרים את "אהבה מחוץ לחוק" (למרות שספק אם אכן צפו בו). הסרט היה כישלון כמעט מכל בחינה אפשרית והצלחתו היחידה הייתה כנראה זו שאף אחד לא רוצה להצליח בה – בטקס פרסי פטל הזהב, בו הוא גרף 6 פסלונים, ביניהם עבור הסרט הגרוע ועבור שחקניו אפלק וג'ניפר לופז.
למרות כל זאת, לאפלק יש עבור הסרט פינה חמה בלב, מכיוון שהוא הניב לו בכל זאת הצלחה אחת גדולה בתחום האישי – זה היה הסרט שבו הוא ולופז הכירו. צילומי הסרט החלו בשנת 2001, בזמן שלופז עוד הייתה נשואה לבעלה השני, הרקדן כריס ג'אד. הם התגרשו זמן קצר לאחר מכן ואפלק ולופז פצחו ברומן שהפך לאחד המתוקשרים באותה התקופה והניב את הכינוי "בניפר", שהיה חלק מטרנד של הפיכת שמות של בני זוג לשם אחד משותף. העניין התקשורתי והציבורי הגדול סביב הקשר ביניהם, היה לדעתו של אפלק אחת הסיבות לכישלון הסרט – למרות שהוא מודה: "הסרט לא עבד. עשינו חמישה שבועות נוספים של צילומים חדשים וידענו שזה לא עוזר".
יחד עם זאת, אפלק מוסיף שהכישלון אמנם היה גדול, אך יצא קצת מפרופורציות: "יש הרבה סרטים שהפסידו המון כסף, היו לי חמישה כאלו שהפסידו יותר כסף ממה ש"אהבה מחוץ לחוק" הפסיד. זה פשוט הפך להיות סיפור בפני עצמו – הקשר עם ג'ניפר לופז וחשיפת היתר שהייתה לו, זו הייתה סערה ענקית. הרגשתי שזה היה צונאמי, לא היה יכול להיות גרוע יותר. הכי רע שאפשר".
אפלק מספר שכמה דברים טובים בכל זאת יצאו מהכישלון הגדול, שכיוון אותו להתמקד לאחר מכן בבימוי, שם פרח וקיבל סוף סוף שבחים וביקורות טובות, כולל את פרס הסרט הטוב ביותר על הסרט "ארגו", שביים. וכמובן שהיה בונוס גדול נוסף: "פגשתי שם את ג'ניפר, שמערכת היחסים איתה כל כך משמעותית בחיי".
דיימון מעלה זיכרון כואב נוסף משיחה שהייתה לו באותו הזמן עם אפלק: "אני זוכר שאמרת לי, 'אני במקום הכי גרוע שאפשר להיות בו. אני מוכר מגזינים אבל לא כרטיסים לסרטים'". אפלק זוכר זאת גם הוא: "הרגשתי שזה היה הגרוע ביותר משני העולמות. תמיד חשבתי שכדי לקבל את ההזדמנות לעבוד, עליך להקריב את חייך הפרטיים, ידעתי שזה עלול לקרות. אבל ג'ניפר ואני היינו ביחד בתקופה שבה עיתונאות הסלבס, אם תרצה לקרוא לה כך, ממש התפוצצה. וחשבתי לעצמי 'לא ככה חשבתי שזה יהיה. זה מה שאתפרסם עבורו, כאידיוט או כישלון שלא מצליח לעבוד?'. לא יכולתי לחשוב על משהו גרוע יותר, כי מעולם לא רציתי את התהילה. כנראה שהיא עזרה לי להתחמק מכמה דו"חות חניה או עזרה לי בהזמנת מקום במסעדות, אבל מה שהיה חשוב עבורי זה לעבוד. זה הכול. אבל זה לימד אותי להבין שאם משהו לא מצליח, צריך לנסות משהו אחר. בהחלט למדתי יותר מהכישלונות שלי מאשר מהצלחותיי".
ואפרופו כישלונות, אפלק מספר גם על החוויה שלו בתור באטמן, אותו גילם בסרטים "באטמן נגד סופרמן" ו"ליגת הצדק". לא מעט גבות הורמו כשנודע שהוא זה שנבחר לגלם את הדמות האייקונית, ורבים פקפקו ביכולת שלו להיכנס לנעליהם של באטמנים קודמים דוגמת כריסטיאן בייל ואפילו מייקל קיטון.
אפלק, איך נגיד, לא כשל אבל גם לא ממש הוכיח את המפקפקים על טעותם. שני הסרטים גרפו הרבה מאוד כסף בקופות אבל הותירו את המבקרים ואת רוב המעריצים מאוד מאוכזבים. אפלק היה אמור להמשיך לסרט נוסף שיוקדש הפעם רק לבאטמן, אך החליט לוותר על התענוג והתפקיד עבר לרוברט פטינסון, שהיה גם הוא בחירה שנויה במחלוקת ונטל ההוכחה עדיין עליו לקראת הסרט שייצא בחודש מרץ הקרוב.
חווית הצילומים לא עברה על אפלק ממש בנעימים, מה שעזר להחלטתו לפרוש מסדרת הסרטים: "הצילומים של 'ליגת הצדק' לא היו מהנים עבורי מכל מיני סיבות. אני לא רוצה להאשים אף אחד, קרו אז הרבה דברים. אבל לא הייתי שמח, לא נהניתי להיות שם. לא חשבתי שזה מעניין. ואז קרו הרבה דברים ממש גרועים ונוראיים, ואמרתי לעצמי שאני לא הולך לעשות את זה יותר'".
הדברים הנוראיים אליהם אפלק מתייחס הם בין היתר הליך הגירושים שלו מג'ניפר גרנר וניסיונות הגמילה שלו מאלכוהול: "החוויה הגרועה הזו הייתה שילוב של כמה דברים, החיים האישיים שלי, הגירושים, העובדה שהייתי רחוק יותר מדי".
כמובן שאפלק ודיימון לא מסיימים את הריאיון בטון מלנכולי, וחוזרים לפרץ האהבה ההדדית שיש ביניהם: "בעשור וחצי האחרונים עשית כמה מהדברים הטובים ביותר בקריירה שלה, והסרט החדש הוא הוכחה לכך. גם הכתיבה שלך מאוד טובה, אני מאוד גאה בך על העבודה שעשית שם", אומר דיימון ואפלק משיב: "אני אוהב אותך אחי. אני רוצה שתעשה את כל הראיונות שלי, אתה זול?".
השניים ממשיכים להשתפך ואפלק אומר: "אני לא יודע אם הייתי מצליח לעבוד בעולם הזה מבלי שיהיה לצידי מישהו גדלתי איתו ושאני אוהב, שמכיר אותי ואוהב אותי ואני יודע שנמצא שם עבורי, שמאמין בי בלי קשר להצלחה של הסרטים שלי או למה שאנשים אומרים עליי. החברות שלנו הייתה כל כך חשובה ומשמעותית עבורי. עברתי כמה זמנים קשים, רגעים פרטיים שאני לא רוצה לחלוק, אבל שהתמיכה שלך במהלכם הייתה כל כך משמעותית עבורי, שאני לא יודע אם הייתי מצליח לעבור אותם בלעדיה".
דיימון מסכם: "אנחנו מועדון המעריצים אחד של השני, אני אוהב אותך".
