טום קרוז היה כוכב צעיר וטרי יחסית בהוליווד, כש"אהבה בשחקים" בכיכובו יצאה לאקרנים ב-1986. הסרט הפך כידוע לשובר קופות ענק והקפיץ את מעמדו של קרוז אל על. כמה עשורים קדימה, 36 שנים לאחר מכן ליתר דיוק – עומד לצאת סרט ההמשך לאותה קלאסיקה קולנועית, בסוף החודש.
הסרט החדש היה אמור לצאת כבר לפני שנתיים אבל נדחה שוב ושוב הודות לקורונה שעיכבה את השלמת הסרט ואז את הפצתו. בזמן שסרטים אחרים יצאו לבתי הקולנוע למרות המגבלות והסתכנו בהכנסות נמוכות יותר, או שהופצו ישירות לערוצי הסטרימינג – אולפני פרמאונט האמינו בסרט החדש מספיק על מנת לחכות שהקורונה תירגע ושאולמות בית הקולנוע יתמלאו מחדש (ויש הטוענים שקרוז עצמו לא הסכים להפצה הביתית), וכעת נדע האם ההמתנה והציפייה השתלמו.
קרוז מוביל כמובן גם את הסרט הנוכחי, בלעדיו הרי זה כנראה לא היה יוצא לפועל, וגם ואל קילמר משחזר כאן את תפקידו לכמה רגעים, אבל יש מישהי שבולטת בחסרונה - וזו כוכבת הסרט המקורי קלי מקגיליס. ייתכן שחלקכם חושבים כעת: "מעניין, את השם הזה לא שמענו הרבה זמן". ואכן, כבר תקופה ארוכה שמקגיליס, שפעם נחשבה לאחת הכוכבות העולות של הוליווד, נמצאת בפסק זמן מעולם המשחק ובהחלט ייתכן שמדובר בהפסקה שממנה כבר לא תחזור.
"סדרי העדיפויות שלי השתנו" הסבירה מקגיליס בת ה-64 בריאיון לאתר Entertainment Tonight שבדק לשלומה. "זה לא שהחלטתי במודע לעזוב, אלא שדברים אחרים הפכו ליותר חשובים בעיניי. אני אוהבת לשחק, אני אוהבת את מה שאני עושה, אבל אני לא יודעת. מערכות היחסים שלי עם אנשים אחרים הפכו להרבה יותר חשובים עבורי מאשר התהילה".
יש לציין שמפיקי הסרט החדש לא ממש חיזרו אחריה או ניסו לשכנע אותה להצטרף. יהיה אף מדויק יותר לספר שהם בכלל לא פנו אליה. את התפקיד הנשי הראשי תגלם הפעם השחקנית ג'ניפר קונלי, ומקגיליס סיפרה ב-2019 שכלל לא שוחחו איתה לגבי האפשרות שתיקח חלק בסרט ההמשך: "זה לא קרה", אמרה והוסיפה בכנות מה לדעתה הסיבה לכך: "אני זקנה ושמנה ונראית בגילי, לא ככה העולם הזה מתנהל".
12 צפייה בגלריה
"זקנה, שמנה ונראית בגילי". מקגיליס מתוך הסרט "סודות אימהיים", שיצא ב-2018
(צילום מסך)
במאי הסרט, ג'וזף קוסינקי, ניסה להסביר ונתן תירוץ לא משכנע במיוחד: "לא רצינו שכל הסיפורים ילכו אחורה. היה חשוב לנו להציג דמויות חדשות". אגב, גם מג ראיין, ש"אהבה בשחקים" היה אחד מסרטיה הראשונים, לא הוזמנה לקחת חלק בסרט ההמשך.
מעריצי הסרט המקורי וחובביה של מקגיליס עשויים להיפגע בשמה, ונרשה לעצמנו להגיד שבצדק: עם כל הכבוד לקרוז, גם לה היה חלק חשוב בהצלחתו. אבל היא לעומתנו, מסרבת לקחת את זה קשה: "אני מעדיפה להרגיש בטוחה בעצמי, במי שאני ובמה שאני בגיל הזה, במקום לשים דגש על דברים אחרים". יחד עם זאת, אל תצפו לראות אותה באחת ההקרנות: "אני לא מתכננת לרוץ לקולנוע, ואני גם לא מתכוונת להימנע ממנו. זה פשוט לא נמצא ברשימת הדברים שאני רוצה לעשות".
מקגיליס וקרוז שוב ביחד, בשנת 2010
מקגיליס, בתמונת פפראצי עדכנית:
בין אם היא כרגע בפסק זמן ארוך או שאולי כבר בפנסיה, מקגיליס תחגוג בשנה הבאה 40 שנים לתחילת קריירה שלה. בשנת 1983 יצא סרטה הראשון Reuben, Reuben, אך היה זה סרטה הבא, שיצא כשנתיים לאחר מכן, שבזכותו סומנה ככוכבת עולה – "העד", בו כיכבה לצידו של הריסון פורד. הסרט היה שובר קופות ואף הקנה לה מועמדות לפרס גלובוס הזהב.
אחרי זה הגיע "אהבה בשחקים" שכאמור הפך ללהיט ענק ולאחד הסרטים הגדולים של סוף שנות השמונים ולאחר מכן כיכבה גם ב"הנאשמים" המוערך, לצידה של ג'ודי פוסטר. גם וי חשוב על הזווית הישראלית היא סימנה - כששיחקה לצידו של ארנון צדוק בסרט הישראלי "החולמים" בבימויו של אורי ברבש.
מקגיליס גילמה בתוכה את כל מה שהוליווד אוהבת בכוכבות שלה: היא הייתה בלונדינית, צעירה, יפה ומוכשרת, וכל אלו סייעו לה להפוך לאחת מהכוכבות הבולטות של שנות השמונים, אבל לרוע המזל את המומנטום שצברה לאורך אותו עשור היא לא הצליחה לשמר. סרטיה הבאים לא זכו להצלחה או לתשומת לב רבה וככל שהשנים חלפו היא עבדה פחות ופחות עד לפרויקט האחרון שלה - סרט הטלוויזיה "סודות אימהיים" מ-2018.
ההתחלה כאמור, הייתה מבטיחה. ב-1979 היא עברה לניו יורק כדי ללמוד בבית הספר היוקרתי לאומנויות ג'וליארד. באותה שנה היא גם התחתנה עם אחד מתלמידי בית הספר שלצידו למדה, בויד בלאק, אך הם התגרשו כשנתיים לאחר מכן.
מקגיליס הגיעה לעיר הגדולה מהעיירה בה גדלה, ניופורט שבקליפורניה, מקום אותו תיארה כמאוד שקט ובטוח: "לכן הייתי כל כך תמימה בכל הקשור לעולם שבחוץ. לא ידעתי מה זה רוע ואלימות, לא קרה לי שום דבר רע עד שהגעתי לניו יורק".
ואכן, הרגשת ביטחון שאיתה יצאה לעולם האמיתי לא האריכה ימים. רחובות ניו יורק של אותן השנים היו מסוכנים ומפחידים וב-1981 היא חוותה זאת על בשרה כשנשדדה באיומי אקדח. יחד עם זאת, המקרה לא השאיר בה תחושת טראומטית קשה מדי: "לא ממש פחדתי. היה נראה שבניו יורק שודדים את כולם. הרגשתי כאילו עברתי טקס חניכה".
מקגיליס אמנם ניסתה להתייחס לסיטואציה הלא נעימה בהומור ובשלווה יחסית, אך כשנה לאחר מכן עברה אירוע מחריד, ממנו כבר לא הצליחה להתאושש: היא נאנסה על ידי שני גברים שפרצו לביתה, באיומי סכין.
את הסיפור היא חשפה לראשונה במגזין People בשנת 1988, לקראת יציאת הסרט "הנאשמים" אשר בוסס על מקרה אמיתי, ובמרכזו תביעתה של אישה (פוסטר) נגד חבורת גברים שאנסו אותה בבר לעיני הנוכחים במקום. מקגיליס מגלמת בסרט את עורכת דינה וסיפרה שבתחילה הוצע לה התפקיד הראשי, אך היא העדיפה לסרב לו. "הייתי קורבן במציאות, ולא חשתי צורך לחוות זאת מחדש על המסך", הסבירה. "עברו כמה שנים מאז אבל עדיין קשה לי לדבר על זה".
באותו ריאיון, שכפי שניתן לשער זעזע רבים, מקגיליס סיפרה בפירוט את אותו אירוע נורא: "התקלחתי ויצאתי לבושה בחלוק. שמעתי מישהו בדלת וחשבתי שזו השותפה שלי, אבל כשבדקתי את הרעשים גיליתי שני גברים שחורים שנכנסו פנימה. לעולם לא אשכח את הריח שלהם, של אלכוהול וזיעה חזקה. נכנסתי לפניקה, זה היה כאילו הזמן עצר מלכת וניסיתי להבין מה קורה. צרחתי ורצתי לטלפון אבל אחד מהם תפס אותי וניתק אותו. המשכתי לצרוח בתקווה שמישהו ישמע ויקרא למשטרה".
השניים הצמידו סכין לפניה וגררו אותה אל חדר השינה, שם אנסו אותה תוך כדי שהם מכים ודוקרים אותה. "הם דקרו אותי בזרועות ובחזה, וקראו לי 'כלבה לבנה'. הם שאלו אם יש לי מחבט, כי הם הולכים להכות אותי למוות. ניסיתי להתנגד אבל הם היו אונסים אותי חיה או מתה, והיה מטופש מצידי להמשיך לסרב.
"בזמן שאחד מהם צפה, השני טיפס עליי והצמיד את הסכין לעין שלי. הוא אמר לי דברים שאני לא יכולה לחזור עליהם. הוא עשה בי מעשי סדום וירק עליי, פשוט שכבתי שם וחשבתי שזה לא באמת קורה. הוא ניסה לגעת בפנים שלי עם הפה שלו והריח היה כאילו לא צחצח שיניים כבר שנה. הקאתי והוא היכה אותי. ואז השני עלה עליי, הם התחלפו ואמרו שיכו אותי למוות. בשלב הזה פשוט נכנעתי".
בסופו של דבר הגיעה המשטרה, כנראה שאחד השכנים שמע את הצרחות של מקגיליס והזעיק עזרה. "אני לא יודעת מי זה היה, אבל הוא הציל את חיי. הייתה דפיקה חזקה בדלת ושניהם ברחו מהחלון. הייתי עירומה ומטונפת כשפתחתי את הדלת ולא הצלחתי להפסיק לצרוח".
שני האנסים נלכדו וזוהו על ידי מקגיליס במסדר זיהוי: "שנאתי אותם. רציתי לפגוע בהם כמו שפגעו בי", סיפרה. למרבה הצער, קשה להגיד שהצדק נעשה: אחד מהם, בן 15 בלבד, נשלח לכלא ל-3 שנים. האנס השני, שהיה אז בן 20, שוחרר לאחר שלא נמצאו מספיק ראיות על מנת להרשיע אותו.
"בשבועות הראשונים לאחר מכן, לא הצלחתי לאכול או לישון. הייתי מתכווצת או מאבדת את נשימתי ללא יכולת לשלוט בכך. רציתי למות. התחלתי להתבודד, לא הצלחתי להיכנס לרכבת התחתית מבלי לקבל בחילה כי הריח הזכיר לי את זה של הגברים שאנסו אותי", סיפרה.
היא עלתה במשקל, התמכרה לאלכוהול ולא הצליחה ליצור מערכות יחסים עם גברים מכיוון שלא בטחה באף אחד שפגשה: "נכנסתי למערכות יחסים הרסניות עם גברים. הם גרמו לי להרגיש נורא, אבל חשבתי שזה מה שמגיע לי. בסופו של דבר, ב-1984 התחלתי ללכת לטיפול. נמאס לי להעניש את עצמי על משהו שלא אני עשיתי והבנתי שלא יהיה לי עתיד אם אמשיך כך". אותו טיפול עזר רק באופן חלקי ולזמן קצר. בהמשך מקגיליס התמכרה גם לסמים, והצליחה להיגמל רק שנים לאחר מכן.
לצד ההתמודדות עם הטראומה הקשה, מקגיליס הצליחה לעשות חיל בהוליווד וב-1989 גם מצאה אהבה והתחתנה בשנית. היא ובעלה, פרד טילמן, הביאו לעולם שתי בנות. גם בשלב הזה של חייה היא לא מצאה מנוח - בשנת 1993, זמן קצר לאחר לידת בתם השנייה, טילמן נעצר לאחר שיצאנית שביקש לשכור את שירותיה התגלתה כשוטרת במסווה. כצפוי, לאחר מכן שמה של מקגיליס התנוסס בענק בכותרות העיתונים, שבישרו לקוראים שבעלה ביקר אצל נערת ליווי.
המקרה המביך לא הספיק כדי לשים סוף לנישואיהם והשניים החזיקו מעמד למשך תקופה ארוכה יחסית, למרות המשברים (שביניהם אפשר גם למנות את שריפת היאכטה היוקרתית שלהם שנהרסה כליל, זמן קצר לפני שעמדו למכור אותה תמורת סכום של כמה מיליוני דולרים).
הגירושים הבלתי נמנעים התרחשו בשנת 2002, כשבאותן שנים ההתמכרויות השונות של מקגיליס היו בשיאן, כך סיפרה. זו הסיבה שלאחר הגירושים, טילמן היה זה שקיבל את החזקה על בנותיהן ומקגיליס הבינה שהיא חייבת להבריא ונכנסה למכון גמילה. כשיצאה ממנו, היא עבדה קשה על מנת לשקם את חייה ואת הקשר עם בנותיה: "נגמלתי ויצאתי למסע כדי להבין מי אני לעזאזל. ידעתי שאני חייבת לעשות את זה עבורי ועבור הבנות שלי. הייתי חייבת להיות האמא הטובה ביותר שיכולתי להיות. וזה מה שעשיתי".
תחילת שנות ה-2000 היו סוערות עבור מקגיליס, שבנוסף להליך הגמילה ושיקום חייה, גם ניהלה זוגיות סודית הרחק מעין הציבור - עם אישה. "נמשכתי לבנות כבר בתיכון, וזה הפחיד אותי כי זה היה אסור. זה מה שאמרתי לעצמי. זו הייתה תקופה מאוד מבולבלת עבורי", סיפרה ב-2009, כשרק אז דיברה לראשונה על היותה לסבית.
12 צפייה בגלריה
"הייתי חייבת להיות האמא הטובה ביותר שיכולתי להיות". קלי מקגיליס ב-2013
(צילום: GettyImages)
מקגיליס הכירה את מי שהפכה לבת זוגה, מלאני לייס, כשזו החלה לעבוד כברמנית במסעדה שמקגיליס ובעלה דאז ניהלו בשנים שבהם עדיין היו ביחד. השתיים התיידדו ופיתחו קשר קרוב שהפך לרומנטי, אינטימי וגם הרסני: "היינו שותפות לפשע, שתינו והשתמשנו ביחד בסמים", סיפרה לייס.
כמו מקגיליס, גם לייס נגמלה מההרגלים הרעים והן התחתנו בשנת 2010. "יש לי חיים שקטים, קטנים ורגילים, ואני אוהבת את זה", סיפרה אז הכוכבת והוסיפה: "סיימתי עם גברים".
היא הסבירה אז שכבר איננה מרגישה צורך להעמיד פנים למען אחרים, כמו בנותיה שכבר התבגרו או למען הוליווד שלא תמיד מקבלת בחום שחקנים גאים: "היה אז הרבה פחד. עדיין יש, אבל נמאס לי לשקר לאנשים", אמרה. "החיים הם מסע, והעניין הוא להתבגר, להשתנות ולהבין מי ומה אנחנו, ולאהוב את עצמנו". למרבה הצער, גם הנישואים האלו לא החזיקו מעמד והן התגרשו כשלוש שנים לאחר החתונה.
באותן שנים הקריירה הקולנועית של מקגיליס כבר הייתה הרבה אחרי שיאה, והכוכבת לשעבר מילאה את זמנה הפנוי בהתנדבות במרכזי גמילה, שם סייעה ותרמה מניסיונה לנשים אחרות שמצאו את עצמן במצב דומה לזה שבו הייתה בעבר. "זו מתנה מדהימה, לראות אנשים שמגיעים על סף ייאוש ולתת להם תקווה ורצון לחיות, וגם כלים שבעזרתם יוכלו לשנות את חייהם ואת חיי הילדים והמשפחות שלהם", אמרה.
אחרי כל הדרמות והמקרים הקשים שחוותה, מקגיליס עדיין לא הגיעה לנחלה. ב-2016 היא חוותה טראומה נוספת, כשלביתה פרצו אישה ונערה צעירה. היא סיפרה על כך לאחר מכן בפוסט בפייסבוק: "נכנסתי לבית ואישה זרה רצה לכיווני מהמסדרון והחלה לצרוח עליי. שאלתי אותי מי היא ולמה היא בבית שלי".
מקגיליס כתבה שנכנסה לפניקה והתקשרה למשטרה בזמן שהאישה תקפה אותה: "היא החלה להכות ולשרוט אותי, וניסתה לקחת ממני את הטלפון" בסופו של דבר מקגיליס נמלטה מהבית, נכנסה לרכבה ונסעה משם בבהלה. האישה, לורנס מארי דורן בת ה-38, נעצרה והואשמה בין היתר בפריצה ובתקיפה. בחפציה נמצאו מחשב עם תמונות של מקגיליס עם הכיתובים "חיה או מתה" ותמונה שלה עם מטרה וחצים על פניה. לאחר מכן התברר גם שהתוקפת ערמה שקי חול מחוץ לביתה של הכוכבת, שאפשרו לה להיכנס פנימה דרך החלון. היא נמצאה אשמה ונגזר עליה מאסר על תנאי לשנה וחצי.
מקגיליס שיתפה את עוקביה בכאב: "אחרי כל אחת מהתקיפות האלו, המשכתי הלאה במחשבה שאוכל למצוא מקום בטוח. אבל לא. נותרתי עם ההרגשה המחרידה של פוסט טראומה והניסיון לחלץ את עצמי ממעמקי הדיכאון והייאוש. כל הכאב הזה נמצא בקדמת נפשי". היא סיפרה שהחלה להחזיק בנשק לאחר מכן: "כל מה שרציתי היה להרגיש בטוחה. בטוחה בתוך ביתי שלי".
אלו מכם שבכל זאת מקווים לראות אותה עושה קאמבק, צפויים להתאכזב. נראה שהכוכבת לשעבר לא ששה לשים את עצמה שוב בקדמת הבמה ולעיני כל: "אני אוהבת להיות בבית. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שבה עבדתי ואני מרגישה בת מזל שאני לא חייבת לעשות זאת. אבל עדיין יש לי את האפשרות לעשות את זה אם ארצה, אז יש לי מזל, לא להרבה אנשים יש את האפשרות הזו בשלב הזה של חייהם".
