שרליז ת'רון סיפרה השבוע על הלילה הטראומתי בחייה: זה שבו אמה הרגה את אביה.
השחקנית זוכת האוסקר היא אומנם אחת הכוכבות הנוצצות והזוהרות בעולם, אבל ילדותה הייתה ההפך המוחלט מהחיים שמדמיינים כשחושבים על כוכבת הוליוודית. בריאיון ל"ניו יורק טיימס" שהתפרסם בסוף השבוע, ת'רון דיברה על החיים בדרום אפריקה, שם גדלה בתקופת האפרטהייד, על אמה גרדה ואביה צ'רלס ת'רון - שהיה אלכוהוליסט אלים ומתעלל. "אמא שלי הקריבה הרבה", היא מספרת. "גם אני אמא עכשיו, ואני לא נאלצת לעשות את הדברים שהיא עשתה. אני יודעת מה הם היו ואני אסירת תודה".
ת'רון והוריה התגוררו בעיירה באנוני, במדינה ששלווה ושלום היו מונחים זרים עבורה: "אלימות ומהומות היו שגרתיים בחיינו", היא מספרת. "ראיתי דברים שלא הייתי צריכה לראות בגיל כל כך צעיר. קשה לדבר על זה, ראיתי אדם נשרף בתוך הרכב שלו בצד הכביש. ראיתי מה איידס עושה לאנשים. ראיתי אנשים שהוכנסו אל הבית שלנו בתוך מריצות כי הם ידעו שאמא שלי תיקח אותם לרופא".
האלכוהול היה חלק בלתי נפרד מחייה, מאז שהיא זוכרת את עצמה: "ראיתי אנשים שיכורים מאוד וזה הפחיד אותי. אנשים שזוחלים על הרצפה מרוב שכרות. אבל זה היה מצב כל כך רגיל, שזה קרה כל שישי, שבת, אולי אפילו כל יום רביעי. עד כדי כך המצב שם היה גרוע. זה היה חלק מלהיות דרום אפריקאי, גברים שותים. אני זוכרת את האחיין הקטן שלי, כשאנשים שאלו אותו, 'מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?', הוא ענה: 'אני אשתה'. זה הרגע שבו אתה הופך לגבר".
גם אביה היה בין אלה ששתו ללא הפסקה, למורת רוחה של אמה: "אבא שלי בנה בר גדול בתוך הבית וזה הפך למקום שבו הוא חי. הוא היה אלכוהוליסט מתפקד לחלוטין, אבל היו רגעים שבהם הוא היה נעלם. לא ידענו איפה הוא, ובדרך כלל הוא היה חוזר במצב די קשה. זה היה הופך למבולגן ורועש, ואמא שלי היא לא אחת ששותקת. היא לא סתם ישבה והבליגה. היא הבהירה שהיא לא מרוצה מאורח החיים שלו. אז זה באמת גרם להרבה התעללות מילולית. עבורי, הדבר הגרוע ביותר היה שהם היו מתעלמים זה מזה. היה פיצוץ גדול ואז הם לא היו מדברים במשך שלושה שבועות. לא היו לי אחים, והבית פשוט הפך לדומם".
ת'רון ממשיכה ומספרת על אביה: "הוא היה מפחיד. הוא לא הכה אותי, הוא לא הטיח אותי בקיר, אבל הוא היה עושה דברים כמו לנהוג שיכור. הייתה הרבה התעללות מילולית, הרבה שפה מאיימת שפשוט הפכה לדבר שבשגרה. כשהייתי בערך בת 12 או 13, אני זוכרת את אמא שלי משתמשת במילה 'גירושים' בפעם הראשונה. לא הכרנו אנשים גרושים. ההורים שלי לא היו דתיים, אבל מבחינה תרבותית זה היה אחד מאותם דברים שפשוט לא עושים. הם היו נשואים 25 שנה. אז כשהיא אמרה, 'אני חושבת שהדבר הכי טוב עבורנו הוא שאיפרד ממנו', זה היה מפחיד כי לא ידעתי איך זה ייראה. אבל אני חושבת שהיא ידעה, והיא ניסתה למצוא דרכים להוציא אותי מהבית. היא שלחה אותי לפנימייה ספציפית כי היא רצתה שאצא מהבית. היא הייתה מאוד מודעת למה שזה עושה לי".
כשהייתה בת 15, בשנת 1991, הגיע היום ששינה הכול: "אמא שלי ואני הלכנו לראות סרט, ואבא שלי לקח את המפתח של דלת הפלדה הקדמית. תמיד ידענו איפה הוא נמצא, אח שלו גר במרחק כמה רחובות מאיתנו ואם הוא לא היה בבית, הוא היה שם ושתה. הלכנו לשם, הם היו די שיכורים, והייתי חייבת לעשות פיפי ממש בדחיפות. רצתי לתוך הבית כדי להגיע לשירותים, והוא פירש את זה כחוסר נימוס מצדי, כי לא עצרתי להגיד שלום לכולם. זה עניין גדול בדרום אפריקה, הכבוד שאתה חייב להפגין כלפי מבוגרים. והוא פשוט איבד שליטה. 'למה לא עצרת? מי את חושבת שאת?'. כשחזרנו הביתה, פשוט ידעתי שמשהו רע עומד לקרות. ידעתי שאבא שלי כועס עליי, אז אמרתי לאמא: 'כשהוא יחליט סוף סוף לחזור הביתה, בבקשה תגידי לו שאני ישנה'. נכנסתי לחדר שלי, כיביתי את האורות, ופחדתי".
התברר שהייתה לה סיבה טובה לחשוש, מכיוון שזמן קצר אחר כך הוא ואחיו הגיעו, שיכורים מתמיד: "בסוף הוא פרץ לבית. הוא ירה דרך דלתות הפלדה כדי להיכנס, והבהיר שהוא הולך להרוג אותנו. ידענו שזה רציני וכשהוא פרץ את השער הראשון, אמא שלי רצה לכספת להוציא את האקדח שלה. היא נכנסה לחדר השינה שלי ושתינו החזקנו את הדלת עם הגוף שלנו כי לא היה עליה מנעול. הוא פשוט צעד לאחור והתחיל לירות דרך הדלת. וזה הדבר המטורף: אף כדור לא פגע בנו. אבל המסר היה ברור מאוד: אני הולך להרוג אתכן הלילה. 'אתן חושבות שאני לא יכול לעבור את הדלת הזאת? תראו אותי. אני הולך לכספת. אני הולך להביא את הרובה'.
המזל אומנם שיחק כאן תפקיד, אבל מה שהציל אותן בסופו של דבר היה האומץ והתושייה של אמה של ת'רון: "כשהוא הלך לכספת, אמא שלי פתחה את הדלת בזמן שהאח עדיין עמד שם. האח רץ במורד המסדרון והיא ירתה לכיוונו כדור אחד שניתז שבע פעמים ופגע לו ביד. אלו דברים שאי אפשר להסביר. ואז היא עקבה אחרי אבא שלי, שבאותו זמן פתח את הכספת כדי להוציא עוד כלי נשק, וירתה בו".
4 צפייה בגלריה
"אמא שלי היא לא אחת ששותקת. היא לא סתם ישבה והבליגה". שרליז ת'רון ואמה גרדה
(צילום: Mike Coppola/Getty Images)
קשה להאמין, אבל לאחר מכן שתיהן התנהגו כמעט כאילו כלום לא קרה: "למחרת היא כבר שלחה אותי ללימודים ואמרה שממשיכים הלאה. לא היה הדבר הכי בריא לעשות, אבל זה עבד עבורנו. היא רצתה שאשכח מזה, היא לא רצתה שאתבוסס בזה. לא היה מי שיעזור לנו, אז מבחינתה זה היה הטיפול הנפשי הטוב ביותר שיכלנו לקבל - להמשיך הלאה. וזה מה שעשיתי".
בעוד שאביה של שרליז מת במקום, אחיו שרד ונותר עם פציעה בידו. חקירת המשטרה העלתה שמדובר היה במקרה ברור של הגנה עצמית, ולכן התיק נגד גרדה נסגר ללא הגשת כתב אישום. שנה אחרי זה, כשהייתה בת 16, שרליז עזבה את הבית ועברה לאיטליה שם הפכה לדוגמנית ובהמשך כמובן לשחקנית מצליחה זוכת אוסקר. "היה מדהים לעזוב, כי זו הייתה בריחה. היה קשה רק להשאיר את אמי מאחורה, אבל היא אמרה 'לכי ותבני לעצמך חיים. כאן אין שום דבר עבורך'".
כיום אמה של שרליז מתגוררת בסמוך אליה בלוס אנג'לס, באחוזה ששרליז רכשה עבורה תמורת 3.3 מיליון דולר, והן עובדות יחד בחברת ההפקות המשותפת שלהן.
למרות שהסיפור שלהן הסתיים בצורה טובה יחסית, ת'רון דואגת להזכיר: "לצערי, זה לא סיפור מבודד. הדברים האלה שכיחים בהרבה בתים. נשים באמת מקבלות יחס מאוד מאוד לא הוגן, אפילו כאן בארה"ב. אף אחד לא לוקח ברצינות את המצב שהן נמצאות בו. ואני לא חושבת שמישהו לקח את אמא שלי ברצינות".
