סקוטר בראון, המנהל של ג'סטין ביבר וכוכבים אחרים, נרתם למערך ההסברה הישראלי בדרך מרגשת במיוחד. אתמול (ב') פרסם בראון באינסטגרם שלו סרטון בו אירח את אלה שני, נערה ישראלית בת 14 שניצלה מהטבח בקיבוץ בארי. אביה של שני נרצח באותו יום ובן דודה עמית נחטף.
בראון ביקש מ-3.8 מיליון עוקביו לשתף את הסרטון וכתב: "זה כנראה הדבר החשוב ביותר שאי פעם פרסמתי. היא ראויה לכך שישמעו אותה. אני לא מבקש מכם להתעלם מאחרים, אני לא מבקש מכם להפסיק להתפלל עבור ילדים בעזה או בישראל. אני רק מבקש מכם להקשיב לה ולהפסיק לתלוש פוסטרים". הוא הוסיף את ההאשטאג #bringthemhome – החזירו אותם הביתה.
בווידיאו בראון אומר: "פגשתי נערה מדהימה בת 14, ובזמן שאני רואה אנשים ברחבי העולם שמנסים להבין מה הדבר הנכון לעשות, חשוב לדעתי לדבר על אנושיות ושיש פוסטרים שנתלשים. אני רוצה להציג בפניכם את הסיפור שלה, כדי שזה יהיה אמיתי עבורכם. זה לא אומר שאתם לא יכולים להרגיש חמלה עבור אחרים, או עבור ילדים בעזה או עבור כל משבר אחר בעולם. כשתשמעו את הסיפור הזה אני מבקש שתהיו אנושיים כלפי 240 החטופים".
לאחר מכן בראון נותן את הבמה לאלה והיא מספרת באנגלית רהוטה על הלילה שלפני האירועים הקשים: "הזמנתי 12 חברים לביתי, עשינו ברביקיו והכל היה מדהים ונפלא". באותו ערב היא שוחחה עם בן דודה עמית, מבלי לדעת שזו תהיה הפעם האחרונה שתשמע ממנו מכיוון שכמה שעות לאחר מכן הוא נחטף.
שני ממשיכה ומספרת על הבוקר של שבת השחורה, כשהיא ובני משפחתה התעוררו לחרדתם לקולות של צעקות בערבית ויריות. "ברחנו לממ"ד וקיבלנו הודעה שיש חשד לחדירת מחבלים לקיבוץ. שמענו מישהו דופק בחוזקה על הדלת ומנסה להיכנס. לא פתחנו, נשארנו בשקט, סגרנו את האורות ונעלנו את כל הדלתות כדי שלא יידעו שאנחנו בפנים".
שני מספרת על קבוצת ווטסאפ של נערי בקיבוץ, בגילאי 13 עד 17, שבה כתבו חברי הקבוצה מה עובר עליהם במהלך האירוע, וחלקם דיווחו שהמחבלים נכנסו לביתם. "הם סיפרו 'ירו בהורים שלי', 'הם שורפים את הבית שלנו', 'אנחנו מתים, שמישהו יעזור לנו'. היינו חסרי אונים, לא יכלנו לעשות כלום עבור החברים שהתחננו לעזרה, כי היינו באותו מצב".
היא ממשיכה: "קיבלתי הודעה מהדוד שלי שאמר שהציתו את הבית שלו ושהממ"ד בו הם נמצאים מתמלא בעשן ושקשה להם לנשום. בין כל ההודעות קיבלתי הודעה מבן הדוד שלי עמית שהיה בבית שלו עם אמו ושתי אחיותיו הקטנות, שאמר שהטרוריסטים פרצו לביתו ויורים בדלתות. אחרי זה איבדנו איתם קשר". כאמור, עמית נחטף.
שני ובני משפחתה חולצו בשעות אחר הצהריים על ידי חיילי צה"ל והיא מספרת שכשיצאה לרחוב ראתה שהוא מלא בדם וחלקי גופות: "אני בת 14, אני לא חושבת שאף נער או נערה בני 14 צריכים לראות דברים כאלה. כיסיתי את עיניו של אחי הקטן בן ה-8 והמשכנו ללכת".
שני מספרת על קרב היריות שנמשך בין הצבא והטרוריסטים, שאילץ אותה ואת האחרים להמשיך לברוח למקום מבטחים. "הבית שלנו, הקיבוץ היפה שלנו שהיה גן עדן עלי אדמות הפך לגיהנום. הרבה בתים עלו באש, חבריי היו בכמה מהם. היה דם בכל הרחובות, הייתי בהלם מכמות הדם שנשפך שם. היו גופות ברחובות, חלקן של חיילים וחלקם של אזרחים, של אנשים שהכרתי. ראיתי גופות במצב מזעזע, אני לא רוצה אפילו לדעת מה קרה לאנשים המסכנים האלו".
שני מספרת שמאוחר יותר נודע לה שסבתה נורתה פעמיים, אך למרבה המזל שרדה: "היא אישה חזקה, כמו כולנו", אמרה שני. בהמשך גילתה שאביה הוא בין הנרצחים: "קברתי אותו יום לאחר מכן. אני גאה בו ואוהבת אותו. הוא אבא שלי למרות שלא קראתי לו ככה כי לא הרגשתי מספיק בנוח להגיד לו את זה. אני מתחרטת על כך שלא אמרתי לו את זה כשהיה בחיים. אני מקווה שהוא שומע אותי מלמעלה ואני מקווה שהוא יודע שאני אוהבת אותו וגאה בו".
אלה מסיימת את דבריה בבקשה אחת: "כשאדם אחד נחטף, כל העולם צריך לדרוש שישוב לביתו בשלום. 240 אנשים נחטפו – והעולם שותק. ספרו לי אם זה נשמע לכם הגיוני. זה לא. בבקשה עשו כל מה שביכולתכם כדי לעזור. דברו על זה, לכל אחד שאתם פוגשים תגידו לפחות 10 מילים על זה, רק תגידו משפט על החטופים, על הילדים שנחטפו. 240 אנשים וכולם שם, אפשר להציל את חיי כולם. אז עשו מה שביכולתכם ותצילו חיים, בבקשה".
