רק אתמול (שני) נתבשרנו כי הראפרית האמריקאית אזיליה בנקס תנחת בישראל בסוף השבוע הקרוב (שבת) לביקור בן מספר שבועות. דבר הגעתה פורסם בציוץ שהעלתה לרשת X, בו סיפרה שהיא הולכת לבקר בין היתר באתר לזכר נרצחי הנובה וכן במכון ז'בוטינסקי, וגם תיפגש עם ה"חברים הגיבורים שלי מיחידת דובדבן", להם גם תעשה הופעה, על מנת "להתחבר, לזרום, לאהוב, לזכור ולחגוג את החיים והאהבה של המקום".
בנקס, שהפכה לאחת התומכות הקולניות ביותר של ישראל בזירה הבינלאומית, לא מעבירה את הזמן עד לטיסה בערבי סליחות ותכנון סעודה מפסקת, כי אם בהעלת סטוריז שמפרטים את עמדתה הגיאו-פוליטית-סוציו-תרבותית-אקונומית באשר לאזורנו הנפיץ ומוכה החרמות.
בדבריה החריפים היא לא רק עונה לאלה שהתעצבנו על עצם הביקור הצפוי, אלא גם זורקת שייד ספציפי על אמנים שהחליטו להחרים את ישראל כשהסירו את המוזיקה שלהם מהפלטפורמות הדיגיטליות בארץ.
"אני באופן רשמי אנטי חרם", פתחה בנקס את סדרת הסטוריז. "אני לא יכולה ליצור כשאני מחרימה משהו. ואני קולטת שאתם ליטרלי מחרימים דברים, משתמשים ב-AI, משתמשים בבוטים... ואגב, כל אותם אמנים לא זכירים, מלאי טינה, מסתובבים עם משא על הכתפיים שלהם (בנקס קוראת לזה "צ'יפ" - דיס שמיועד לרמוז על התנהגות בוטית), כאילו שלמישהו ברוסיה או בישראל איכפת מאיזה אמן קטן מאירופה".
בסטורי הנוסף כתבה: "אמנים גם ככה נשדדים. אני דורשת שמוזיקה ובידור יהיו זמינים בכל טריטוריה שסועה - בישראל, בפלסטין, ברוסיה ובאוקראינה. זה גם הכי הגיוני מבחינה כלכלית לאמנים - כי כל האנשים בכל המקומות האלה הולכים להאזין להמוווווווון מוזיקה, כי מה עוד אפשר לעשות כשאתה תקוע במלחמה? אתם רוצים להעניש אותם פעמיים? מספיק שהם מתמודדים עם מלחמה, אל תוסיפו להם על זה עוד חרמות אפלים ושיעמום קודר".
בנקס המשיכה לפרט את החשיבה המרקסיסטית שלה על הקשר שבין מלחמות והאזנה למוזיקה: "הקהל שמאזין למוזיקה לא אשם בפעולות של הממשלה שלו, וגם רוב מי שמשרת בצה"ל זה חיילים וחיילות בני 18-35. הם אנשים כמו כולם, שפשוט מנסים לחיות את חייהם. ואנשים מאזינים למוזיקה דווקא בזמנים הכי קשים".
ורגע, יש עוד: "השוק של ישראל ופלסטין הוא גם ככה שוק מרוחק שבקושי מגיעים אליו, אז החרם הזה הוא גם אנטישמי וגם צר אופקים. מוזיקאים הולכים אחורה. ישראל מספקת שירותים לפלסטין. כשאתם סוגרים משהו בפני ישראל, אתם סוגרים אותו גם בפני פלסטין. מישהו עצר לחשוב על זה? אני לא רוצה שלאנשים בישראל ופלסטין לא תהיה גישה למוזיקה. מוזיקה היא דבר תרפויטי".
בשלב הזה בנקס עברה להודעות קוליות ונאמה: "אני פשוט אומרת באופן הכי פשוט שחרם בישראל זה חרם בפלסטין, כי כדי להגיע לפלסטין צריך לעבור בישראל. לא משתלם להחרים אותם ברמה הלוגיסטית - פלסטין נמצאת בתוך ישראל. לכל אלה שמעלים תמונות של ילדים מורעבים והרס בעזה, אולי כדאי שתסעו לשם לעזור לנקות את כל האסבסט והלכלוך, אם זה כזה חשוב לכם ושיתפתם על זה תמונה".
היא סיכמה את האג'נדה שלה במילים: "אני לא יכולה להשתתף בחרם תרבותי על טריטוריות ומדינות בעולם כמו כולם. אני לא יכולה בתור אמנית שיגידו לי ממה להתעצבן וממה לכעוס ואיך לכעוס ומה להגיד, רק כדי להצטרף לזרם עם כל האמנים ולהיות כמו כולם ולהמשיך להרוויח כסף. זה משהו שמאפיין תרבות מילניאלית שכולנו מכירים, וקורה בעוד תחומים. זה אולי נראה אצילי ומגניב בהתחלה, אבל זה פשוט חסר משמעות".
