לפני שבועיים נודע שלייבלי תובעת את בלדוני בגין הטרדה מינית ובריונות במהלך צילומי הסרט "איתנו זה נגמר", וטענה שהוא ואנשים מטעמו הוציאו קמפיין הכפשה שהכתים את שמה והסית את דעת הקהל נגדה.
בלדוני מצידו, הודיע לאחרונה שיגיש נגדה תביעה נגדית - "כזו שתזעזע את כולם", מסר עורך דינו בריאן פרידמן. "התביעה שלנו תהיה מלווה בראיות אמיתיות ותספר את הסיפור האמיתי. במשך למעלה מ-30 שנות קריירה, מעולם לא ראיתי רמה כזו של התנהגות לא אתית מתודלקת ומכוונת באמצעות מניפולציות תקשורתיות", אמר.
כעת בלדוני עושה את הצעד המשפטי הראשון כדי לנסות להוכיח את חפותו: הוא תובע את מגזין "ניו יורק טיימס", שהוציא לאור את טענותיה של לייבלי נגדו.
לפי הדיווחים, בלדוני הגיש אתמול (ג') לבית המשפט בלוס אנג'לס כתב תביעה בן 87 עמודים נגד העיתון בגין פרסום לשון הרע וחדירה לפרטיות, ודורש 250 מיליון דולר פיצויים. לתביעתו הצטרפו גם נשות היח"צ שלו ג'ניפר אייבל ומליסה ניית'ן – שלייבלי טענה שהיו שותפות לתכנון קמפיין ההשמצה נגדה, ומפיקי הסרט ג'יימס הית' וסטיב סרוויטץ.
במסמכים שהגיש בלדוני נכתב שהעיתון "בחר בקפידה" את התכתובות שפירסם והוציא אותן מהקשרן "בכוונה זדונית להטעות את הקוראים". התביעה טוענת שהייתה זו לייבלי הכפישה את שמו של בלדוני באופן "אסטרטגי ומניפולטיבי", ובנוסף "השתמשה בהאשמות שקריות של הטרדה מינית כדי להשיג שליטה בכל האספקטים של ההפקה".
התביעה גם טוענת שבעלה של לייבלי, השחקן ריאן ריינולדס, התנהג כלפי בלדוני בתוקפנות כשהגיע לביתם לפגישה ו"האשים אותו שהוא עושה שיימינג לאשתו בנוגע לגוף שלה". בלדוני גם טוען שריינולדס היה זה שלחץ על סוכנות הטאלנטים שבה הוא ולייבלי מיוצגים להפסיק לעבוד איתו, מה שאכן קרה בסופו של דבר.
בין הראיות שבלדוני כלל במסמכים, יש התכתבות שלו עם לייבלי מתקופת צילומי הסרט, שבה כתבה לו: "אני שואבת חלב בטריילר שלי, אם תרצה לחזור על שורות". הוא ענה לה: "קיבלתי, אני אוכל עם הצוות ואגיע".
ההודעות האלו נכללו כתגובה לטענותיה של לייבלי על כך שבלדוני נהג להתפרץ לטריילר שלה ללא רשות ונכנס בזמן שהתלבשה והניקה את התינוק שלה.
עורך דינו של בלדוני מסר לאתר Variety: "'ניו יורק טיימס' נכנע לגחמותיהם ורצונותיהם של שני אנשים חזקים ו'חסינים' בהוליווד, וכתוצאה וויתר על יושרה ואתיקה עיתונאית על ידי כך שערך ושינה את הטקסטים באופן מניפולטיבי והשמיט קטעים שלא התאימו למסר שרצו להעביר. הכתבה התבססה כמעט לחלוטין על טענותיה הלא מבוססות של לייבלי שנועדו לשרת אותה בלבד, תוך כדי שהתעלמה מראיות שהפריכו את דבריה וחשפו את המניעים האמיתיים שלה".
מטעם "ניו יורק טיימס" נמסר: "התפקיד של ארגון חדשותי עצמאי הוא לעקוב אחרי העובדות ליעד שאליו הן יובילו. הכתבה שלנו דווחה בקפידה ואחריות, בהתבסס על בחינת אלפי דפים של המסמכים המקוריים, אשר כללו הודעות טקסט ואימיילים שציטטנו במדוייק. עד כה מר בלדוני, אולפני ווייפייר והמתלוננים האחרים לא הצביעו על טעות אחת. פרסמנו את תגובותיהם המלאות לגבי הטענות שהוצגו נגדם בכתבה. אנחנו מתכננים להגן על עצמנו מפני התביעה".
מיד אחרי הגשת התביעה של בלדוני, לייבלי הגיבה בהגשת תביעה משלה, דומה לתלונה שהגישה בשבוע שעבר למחלקת זכויות האזרח בקליפורניה, אך הפעם לבית המשפט הפדרלי בניו יורק. כמו התלונה הקודמת, גם הנוכחית מאשימה את בלדוני בהטרדה מינית וביריונות על סט הצילומים. בנוסף היא תובעת את אולפני ווייפייר שהוציאו את הסרט, ואת היח"צניות של בלדוני על קמפיין ההכפשה שלכאורה הוציאו נגדה.
עורך דינה של לייבלי מסר: "למרבה הצער, החלטתה לדבר הביאה לעוד התקפות והשמצות נגדה. כפי שנטען בתלונה הפדרלית של גברת לייבלי, ווייפייר ושותפיה הפרו את החוק הפדרלי ואת החוק של מדינת קליפורניה על ידי נקמה בה על כך שדיווחה על הטרדה מינית וסביבת עבודה לא בטוחה. למרבה הצער, החלטתה לדבר על כך הביאה לעוד התקפות והשמצות נגדה. כעת ישיבו הנתבעים בבית משפט פדרלי".