נכון שיש דברים שאף אחד לא ביקש? אז תכירו את היציאה הטרייה של ראש ה-FBI, קאש פאטל, שמצא לנכון להוציא הודעה דרמטית: "אל תתאבלו על אסאטה שאקור, היא טרוריסטית".
פאטל מתכוון בדבריו לג'ואן צ'זימארד, הסנדקית של הראפר המנוח טופאק שאקור, שהלכה לעולמה בהוואנה.
פאטל, שלא ידוע בעודף חוש הומור ו/או כישורים מקצועיים אמיתיים שהביאו אותו עד הלום, הזכיר ש"אסאטה הייתה טרוריסטית שרצחה שוטר" (כך לדבריו), ושמי שמתאבל עליה, בעצם "יורק על הדם של כל השוטרים שמסרו את נפשם". דרמטי? כן. נחוץ? על זה עוד אפשר להתווכח.
"אבל מי זאת בכלל אסאטה?", שואלת את עצמה הקוראת הממוצעת. ובכן, אסאטה שאקור היא דמות אייקונית - מלבד כמובן הייחוס המשפחתי. היא הייתה סמל של מאבק השחורים בשנות ה-70, ובשל כך - אויבת מושבעת של רשויות החוק בארה"ב, מה שעדיין מייצר ויכוחים סביב דמותה כבר יותר מארבעה עשורים.
בשנת 1973 היא הייתה מעורבת בתקרית ירי בכביש מהיר בניו ג'רזי, במהלכה שוטר בשם ורנר פורסטר נהרג. שאקור (פעילה ב־Black Liberation Army דאז), נעצרה ונפצעה בתקרית. היא הואשמה יחד עם אחרים בירי שהוביל למות השוטר, ובשנת 1977 הורשעה ברצח ונידונה למאסר עולם. בשנת 1979 היא ברחה מהכלא, ונמלטה לקובה - שם קיבלה מקלט פוליטי מהשליט פידל קסטרו.
באופן לא מפתיע - לא היו ראיות חד־משמעיות שדווקא היא זו שביצעה את הירי. היא עצמה נפצעה קשה (כדור שפגע בה והותיר אותה כמעט משותקת בזירה), ולכן קשה לטעון שפיזית היתה יכולה לעמוד ולירות בשוטר. לכן, תומכיה רואים בהרשעה שלה חלק ממסע רדיפה פוליטי נגד פעילי זכויות בפרט ונגד אפרו-אמריקנים בכלל. שאקור תמיד טענה לחפותה, והציגה את עצמה כקורבן של מערכת משפט וגזענות ממוסדת.
בתה של אסאטה חשפה כי היא "נשמה את נשימתה הארצית האחרונה" בשבוע שעבר. משרד החוץ הקובני פרסם, על פי הדיווחים, הצהרה המאשרת כי שאקור נפטרה בהוואנה מסיבוכים בריאותיים וגיל מבוגר.
בעולם שבו טופאק, שנרצח ביריות בשנת 1996, עדיין חי אצל חצי מהקונספירטורים ברחבי האינטרנט - הודעת הפטירה שלה הובילה לפוסטים שמשתתפים בצער המשפחה ומבכים את לכתה של לוחמת החופש.
וכך, באופן רנדומלי ואפילו ביזארי, ראש ה-FBI מצא לנכון להגיב להודעות המתאבלות. ומילא זה, אבל במקום להוציא הודעה רגילה ויבשה, הוא בחר בטון של מורה כעוסה בחדר מורים: "ג'ואן צ'זימארד לא 'נלחמה למען צדק'. היא רצחה שוטר בדם קר, ואז נמלטה לקובה כדי לברוח מאחריות", כך לשון ההודעה. "ה-FBI מעולם לא הפסיק לכנות אותה כמו שהייתה: טרוריסטית. להתאבל עליה זה לירוק על התג ועל הדם של כל אחד ואחת. אל תתבלבלו - לא מדובר באייקון תרבות, אלא באישה שהכתימה ידיה בדם. לא ראוי להתאבל עליה".
אנחנו בעד חופש ביטוי, אבל בד בבד מציעים לפאטל לשים לעצמו אלבום של דרייק ולעכל את תחושותיו הקשות מול עצמו בלי להטריח את כל העולם בנושא. היפ הופ, FBI ודרמות משפחתיות הוא שילוב שעובד נהדר, אבל כשמנסים להתערב בנושאים שלא מבינים בהם - זה כבר פשע אמיתי.
