לפני ארבעים שנה בדיוק, בשנת 1984, היה נראה שהקריירה של ונסה וויליאמס נגמרה עוד לפני שהתחילה. וויליאמס הוכתרה למיס אמריקה, מוסד שלמרות החפצת הנשים שעליו הוא מבוסס גם היה באופן מפתיע ודי צבוע – מאוד שמרן. וכשהתברר שלוויליאמס, מיס אמריקה השחורה הראשונה אי פעם, יש שלדים בארון בצורת תמונות עירום שאליהן הצטלמה כמה שנים קודם לכן – התואר נשלל ממנה בבושת פנים, והיא הפכה לאישה המושמצת באמריקה.
נריץ קדימה ארבעה עשורים: וויליאמס בת ה-61 היא אחת הכוכבות האהובות בארה"ב ונמצאת בשיא נוסף של קריירה ארוכה ומצליחה. ובהתחשב בכך שההיסטוריה ההוליוודית מלאה בכוכבים - ובעיקר כוכבות - שהקריירות שלהם נגדעו בגלל סקנדלים, הסיפור של וויליאמס אפילו יותר מסקרן ומעורר השראה.
אז נתחיל מההתחלה, או שדווקא מהאמצע. אתם אולי שואלים את עצמכם, מי זו בכלל ונסה וויליאמס? ובכן, יתכן ששמעתם אותה שרה את שיר הנושא של "פוקהונטס" (אחד מהשירים היפים ביותר של דיסני), אולי ראיתם אותם על המסך הגדול בסרטי האקשן "אירייזר" ו"שאפט" וסביר להניח שצפיתם בה על המסך הקטן ב"בטי המכוערת" ו"עקרות בית נואשות".
אבל העולם שמע על וויליאמס לראשונה בשנת 1983, כשהשתתפה בתחרות מיס אמריקה. היום תחרויות היופי למיניהן הן בדרך כלל מושא ללעג, אבל באותן שנים כולם צפו - או רצו לזכות בהן.
וויליאמס, שהייתה אז סטודנטית בקולג' בחוג לדרמה ומחזות זמר, ניצחה והפכה לזוכה השחורה הראשונה אי פעם. זו הייתה כמובן זכייה היסטורית - נשים שחורות הורשו להצטרף לתחרות רק בשנת 1971, חמישים שנה לאחר שנוסדה.
הזכייה שלה ריגשה רבים וסימנה, על פניו, קידמה וליברליזם – אבל גם הכעיסה לא מעט אנשים פחות מתקדמים. "היו רבים שלא רצו אותי בתור נציגה של ארה"ב ומיס אמריקה. ולא רק לבנים", היא סיפרה. "להרבה אנשים היו בעיות – הייתי בהירה מדי, העיניים שלי היו בצבע הלא נכון או שהשיער שלי לא נראה טוב והעבירו עליי ביקורת כי הייתי אני". היא קיבלה מכתבי נאצה ואיומים על חייה, ואת מצעד הניצחון שלה ברחובות ניו יורק איבטחו צלפים מגגות של בניינים.
מיס אמריקה הפכה למופקרת של אמריקה
ובכל זאת, היה נראה שתקופת המלוכה שלה תעבור בשלום. שבועות בודדים נותרו עד לתחרות הבאה, שבה הייתה אמורה להיבחר היורשת שלה - כשמגזין העירום "פנטהאוז" זעזע את העולם כשהודיע שבגיליון הקרוב יפורסמו תמונות של וויליאמס בעירום.
דמיינו לעצמכם עולם שלם פוער את פיו בתדהמה, ותבינו את תגובת הציבור לחדשות המטלטלות האלה.
את התמונות, שצולמו שנתיים קודם לכן, רכש המגזין תמורת חמישים אלף דולר מצלם שעבורו עבדה בזמנו וויליאמס כפקידת קבלה. הוא ביקש מוויליאמס לדגמן עבורו והיא הסכימה, לאחר שהבטיח לה שמדובר בצילום אומנותי ושלא יהיה ניתן לזהות את פניה. היא אמרה: "הוא היה המעסיק שלי אבל גם הפך לחבר שלי. פגשתי את אשתו ואת הילדים. הוא תמיד שילם לי בזמן והתנהג אליי בכבוד. למה שלא אבטח בו?".
וויליאמס כמובן לא אישרה את פרסום התמונות, אבל אף אחד גם לא ממש שאל אותה. יו הפנר, מייסד המגזין המתחרה "פלייבוי", סיפר שגם לו הציעו לרכוש את התמונות אך סירב והסביר: "היה ברור שהיא לא הסכימה לפרסם אותן וזה היה גורם לה למבוכה רבה. הקורבן היחיד כאן היא האישה שנשללה ממנה זכותה להחליט".
יש לציין שהפנר ממש לא היה צדיק: שנים קודם לכן הוא בעצמו פירסם תמונות עירום של מרילין מונרו ללא אישורה. אז למה לא את של וויליאמס? לאו דווקא בגלל מוסריות או הירואיזם, פשוט כי בתמונות הופיעה לצידה אישה נוספת והשתיים דימו בהן תנוחות מיניות. המגזין טען שהם לא מפרסמים "חומרים לסביים".
כמובן שהידיעה הזו הפכה לסקנדל גדול ועוררה הרבה רעש וזעם: "גינו ושפטו אותי בכל העולם. זה היה כישלון עולמי. אני מסתכלת על עצמי בגיל ההוא וחושבת 'אלוהים, היית כל כך תמימה, בוטחת ופגיעה'. עכשיו אני חומלת על עצמי אבל בזמנו כעסתי, חשבתי שהייתי צריכה להיות חכמה יותר".
עם פירסום התמונות, מארגני התחרות דרשו מוויליאמס להודיע שהיא מוותרת על התואר תוך 72 שעות. היא עשתה זאת – ובכך הגשימה את חלומה של כל סגנית: מלכת היופי המכהנת לא יכלה למלא את התחייבויותיה, ולכן סוזט צ'רלס, שהגיעה למקום השני בתחרות, ירשה את מקומה.
וויליאמס שמרה לעצמה את הכתר ואת שלושים אלף הדולר שהרוויחה על עבודתה כמלכה. יחד עם זאת – קמפיינים והופעות עתידיות שנקבעו לה בוטלו כמובן, אבל הגרוע מכול היה כנראה העובדה שהפכה ממיס אמריקה לבדיחה של אמריקה במקרה הטוב, ולמופקרת של אמריקה במקרה הגרוע יותר. "אכזבתי הרבה נשים ואת הקהילה השחורה. עשיתי טעות גדולה ואני יודעת שאשלם עליה במשך כל חיי", היא התנצלה אז.
בינתיים ב"פנטהאוז" הרימו כוסות שמפניה. פיטר בלוך, שהיה אז העורך הראשי, סיפר: "זה היה הגיליון המצליח ביותר שלנו בכול הזמנים, ללא תחרות. כל העותקים נמכרו ביומיים, אי אפשר היה להשיג אפילו אחד. היו אנשים ששילמו רק כדי לקבל הצצה לתמונות".
ריצ'רד בלוויס, המנהל האומנותי דאז נזכר: "זה היה הסיפור הכי גדול בעולם. זה קרה באותו יום שבו המועמד לנישאות וולטר מונדייל הודיע שהוא בוחר את ג'רלדין פררו להיות הסגנית שלו. החדשות הכי חשובות בעולם הן שלראשונה בהיסטוריה אישה תהיה מועמדת לסגנית הנשיא - אבל העמוד הראשון בעיתונים היה הסיפור שלנו וכולם רק דיברו על מה שהיה לנו".
זרקו עליה לימונים - היא השליכה אותם לפח והכינה מילקשייק
סקנדלים מהסוג שחוותה וויליאמס יכולים לחסל קריירות שלמות ולמוטט אנשים, אבל וויליאמס התגלתה כאשת חיל: ארבע שנים אחרי הסקנדל המבייש, היא חזרה בגדול, ומי שלא רצה אותה כמלכת יופי, קיבל אותה ככוכבת פופ ושחקנית מצליחה.
האם הסקנדל בעצם פעל לטובתה בטווח הארוך? בלעדיו, היא הייתה מסיימת את שנת כהונתה על מי מנוחות, ומצטרפת לרשימה ארוכה ומשעממת של זוכות שהגיעו לפניה ואחריה. אבל התמונות שבגללן ביישו ושפטו אותה – גם הפכו אותה לשם מוכר בכול בית, ולמיס אמריקה המפורסמת ביותר אי פעם. וכשהיא עשתה צעדים ראשונים של קאמבק, כולם חיכו לראות מה היא תעשה ואם תצליח להמציא את עצמה מחדש. והיא אכן הצליחה.
בשנת 1988 וויליאמס הוציאה את אלבומה הראשון The Right Stuff והתקבלה בחום על ידי תעשיית המוזיקה והקהל. האלבום זכה למעמד של זהב והניב לה שלוש מועמדויות לגראמי. אלבומה השני The Comfort Zone שיצא בשנת 1991 הצליח אפילו יותר וקיבל פלטינה משולשת. הוא כלל את הלהיט הגדול שלה Save the Best for Last ששהה חמישה שבועות בראש מצעד השירים האמריקני. גם בגראמי פירגנו לה עם 11 מועמדויות בתשע שנים – אך לא העריכו מספיק כדי לתת לה לזכות.
היא כמובן יכלה להתנחם במכירות היפות ובלהיטים הנצחיים, בראשם Colors of the Wind, שיר הנושא של "פוקהונטס" שהיא ביצעה בטקס האוסקר, בערב שבו השיר גם זכה בקטגוריית השיר המקורי.
בשנת 1996 האמריקנים הוכיחו שסקנדל העירום אכן נסלח ונשכח, כשהיא הוזמנה לשיר את ההמנון באחד מהאירועים האמריקניים המובהקים והשמרניים ביותר: הסופרבול. בשנת 2004, עשרים שנה בדיוק אחרי הסקנדל של וויליאמס, ג'נט ג'קסון תחשוף פטמה באותו מעמד ותעורר גם היא את זעם הקהל והתקשורת. בניגוד לוויליאמס – הקריירה של ג'קסון לא הצליחה להתאושש.
וויליאמס הוכיחה שהיא לא רק יפה ויודעת לשיר, אלא גם שחקנית טובה. קצרה היריעה מלהכיל את כל הקרדיטים שלה, אבל הבולטים שבהם הם ללא ספק סדרת הטלוויזיה המצליחה "בטי המכוערת", שעל תפקידה שם הייתה מועמדת לאמי שלוש פעמים. בשנת 2010 היא הצטרפה לסדרה "עקרות בית נואשות" לשתי העונות האחרונות שלה. היא גם כיכבה בשוברי קופות קולנועיים כמו "אירייזר" (1996) לצידו של ארנולד שוורצנגר, ו"שאפט" (2000) לצד סמואל אל ג'קסון. לדבריה, שוורצנגר, שהתפרסם כבודי בילדר, נגע לליבה כשאמר לה: "הקריירות שלנו מאוד דומות כי את שנינו לא לקחו ברצינות. הכירו אותנו בזכות הגוף שלנו, מר יוניברס ומיס אמריקה, ולכן זילזלו בנו. הוכחת להם שאת אמיצה".
"קפאתי, מה יכולתי לעשות?"
וויליאמס אכן התמודדה עם שערוריית התמונות באומץ ראוי להערכה, אבל זו לא הייתה הפעם היחידה ששרדה מקרים קשים בחייה.
בשנת 2012 היא חשפה באוטוביוגרפיה שלה You Have No Idea ,שהותקפה מינית על ידי בתם בת ה-18 של חברים של הוריה, בזמן שישנה בביתם. "ידעתי שזה לא בסדר, כי לא הייתי אמורה לספר על זה. היא הורידה את מכנסי הפיג'מה שלי. שאלתי אותה 'מה את עושה' והיא ענתה 'אל תדאגי, זה יהיה נעים'. הפכתי למשותקת, מה הייתי יכולה לעשות?", כתבה.
בריאיון אצל אופרה היא סיפרה על ההשלכות של המקרה: "אני חושבת שזה הפך אותי מגיל צעיר ליותר פתוחה וסקרנית לגבי מין, יותר ממה שהייתי צריכה להיות. כשמשהו כזה קורה בגופך בגיל כול כך צעיר, זה מעיר את המיניות שלך בשלב שבו היא לא אמורה להתעורר. זה לא נורמלי לפתות ילדה בת 10".
בספר – שאותו כתבה עם אמה, היא גם סיפרה שנכנסה להיריון כשהייתה בתיכון, ועברה הפלה. "להיות בהיריון זה הדבר הכי מפחיד שקורה בחייך. הייתי בתיכון וידעתי שזה לא משהו שאני מוכנה אליו, להילחם בו או להתמודד איתו", כתבה. את שני הדברים הטראומתיים האלה, אמה לא ידעה עד שהשתיים החלו לכתוב את הספר.
אף גבר לא השתווה לאביה
אחרי הסקנדל הגדול, וויליאמס שכרה את שירותיו של איש יחסי הציבור רמון הארווי, כדי לעזור לה להתמודד עם ההד הציבורי. היחסים המקצועיים התקדמו כמה שלבים קדימה, והארווי הפך לא רק למנהלה האישי אלא גם לבעלה.
הם התחתנו בשנת 1987, אבל עם ההצלחה המחודשת של וויליאמס הגיעו גם הבעיות בזוגיות: "הדינמיקה בינינו השתנתה כשהתחלתי להצליח ולהרוויח יותר כסף", סיפרה. הם התגרשו בשנת 1997, אחרי עשר שנות נישואים ושלושה ילדים משותפים. "היו לנו בעיות של חוסר נאמנות, והחזקתי מעמד עד שלא הצלחתי יותר".
בשנת 1999 הגיע בעל מספר שניים: שחקן ה-NBA ריק פוקס בן השלושים, שהיה צעיר ממנה בשש שנים. הנישואים ארכו שנתיים בלבד, והניבו בת משותפת.
בשנת 2015 היא נישאה בשלישית, הפעם לאיש העסקים ג'ים סקריפ, אבל גם הנישואים האלה לא החזיקו מעמד והם התגרשו בשנת 2021.
לוויליאמס יש תאוריה מעניינת לגבי הסיבות לכישלון נישואיה: "הציפיות שלי מבן זוג הן מאוד גבוהות בגלל אבא שלי. הוא היה טוב בכול דבר שעשה וגם מאוד נאמן ועם הרבה יושרה. אבא שלי היווה דוגמה למה שחיפשתי בבן זוג, וקשה לכול אחד לעמוד בציפיות האלה".
וויליאמס לובשת פראדה, ומרימה את רחבת הריקודים
אחרי כמה שנים שבהן שמרה על פרופיל נמוך, השנה הנוכחית מסמנת קאמבק גדול נוסף בקריירה של וויליאמס. לאחרונה היא החלה לככב בווסט אנד במחזמר החדש "השטן לובשת פראדה", שמבוסס כמובן על הספר המצליח, או לחילופין על הסרט שובר הקופות בכיכובה של מריל סטריפ.
לא פשוט לאף שחקנית להיכנס לנעליה של סטריפ, אבל אם מישהי יכולה – זו וויליאמס, שלפי ביקורות מוקדמות אכן עושה זאת בהצלחה יתרה, ותוך כדי שהיא שרה את המילים והלחנים שכתב להצגה לא אחר מאשר אלטון ג'ון, ביחד עם השחקנית והמוזיקאית שאינה טאוב.
בנוסף, היא תוציא בחודש הבא את אלבומה התשיעי, והראשון שלה מאז 2009. האלבום, שייקרא Survivor - "שורדת", יהיה על טהרת הפופ-דאנס, וייצא תחת חברת התקליטים שהיא הקימה עבור עצמה. עד כה היא שחררה ממנו כבר שני סינגלים מרקידים במיוחד, Legs ו-Bop! שבו היא משתפת פעולה עם בתה ג'יליאן הרווי.
יש גם סוף יחסית טוב בכול הקשור למיס יוניברס: בשנת 2015 היא קיבלה (באיחור ניכר) סוג של צדק, כשאירגון התחרות הודה בטעותו, החזיר לה את התואר והזמין אותה להיות השופטת הראשית בתחרות של אותה שנה.
"אנחנו נרגשים לקבל אותה בחזרה הביתה", אמר יושב הראש סם האסקל בתחילת השידור החי. "אני חבר קרוב של האישה היפה והמוכשרת הזו כבר 32 שנה. חיית את חייך בענווה והגינות ואין הוכחה גדולה יותר מהדרך שבה פרשת בשנת 1984. למרות שאף אחד מאיתנו באירגון לא היה מעורב אז בתחרות, אני רוצה להתנצל בפנייך. אני רוצה להתנצל על כול דבר שנאמר או נעשה כלפייך, שגרם לך להרגיש פחות ממיס אמריקה שאת וממיס אמריקה שתמיד תהיי". וויליאמס קיבלה את ההתנצלות ואמרה שהיא שמחה לחזור.
השבוע היא אמרה למגזין People: "אני מרגישה חזקה. אני עדיין כאן ואני עדיין עומדת".
ונסיים, איך לא, עם נקודה ישראלית: ממש לפני עשור, ביולי 2014 היא ביקרה אצלנו במשך שבוע, מטעם משרד התיירות.