את הימים בהם ראה בזמן אמת את הרומן של הנסיך צ'רלס עם קמילה, מאחורי גבה של רעייתו הנסיכה דיאנה, פול בורל – משרתה האישי של הנסיכה, ועוד קודם לכן מי שהיה במשך עשור המשרת האישי של המלכה אליזבת, לא ישכח לעולם.
"ברגע שדיאנה הייתה עוזבת מהדלת הראשית, קמילה הייתה נכנסת בדלת האחורית", הוא מספר, "הייתי העד היחיד לריטואל הזה, והייתי צריך לשמור את זה בסוד מכולם. החיים הפכו מאוד־מאוד מורכבים. יום אחד דיאנה קראה לי ואמרה, 'אני יכולה לדבר עם הנסיך?' אמרתי לה, 'הוא לא פה'. 'למה אתה מתכוון שהוא לא כאן?' היא ידעה. אמרתי לה שהוא יצא לאכול ארוחת ערב. 'עם מי?' עניתי שכדאי שתשאל אותו. היא שאלה, 'אתה שומר ממני סודות?' כמובן שעניתי שלא. 'הו, אני יודעת', היא אמרה, 'אני יודעת עם מי הוא'".
בורל הלך לישון, ולא ידע מה מחכה לו למחרת. "הנסיך צ'ארלס צילצל לקרוא לי בפעמון שלו", הוא נזכר, "אני נכנס לספרייה והפנים שלו אדומות לגמרי. הוא אומר לי, 'תסגור את הדלתות מאחוריך'. סגרתי. 'האם שוחחת עם הנסיכה אתמול בערב?' עניתי שכן, שהיא חיפשה אותו ואמרתי לה שהוא יצא. הוא שאל 'למה אמרת את זה?', 'כי יצאת'. 'זה לא נכון. הייתי בבית, הלכתי לישון מוקדם'. התעקשתי שהוא יצא ושאלתי אם הוא מצפה שאשקר לנסיכה בשבילו. הוא ענה, 'כן. יום אחד אהפוך למלך של המדינה הזאת, והעבודה שלך היא לעשות מה שאני אומר. בשביל זה אני משלם לך'. הוא נעמד, הרים ספר וזרק עליי".
סליחה?
"כן. עזבתי את החדר וחשבתי לעצמי, 'אלוהים, מה קרה'. דיאנה אמרה לי, 'אל תדאג, אני אסדר את זה'. אז כבר החל תהליך הפרידה שלהם וזו הייתה עבורי תקופה מאוד קשה. לא יכולתי להיות נאמן לשניהם, לא יכולתי לשקר כל הזמן. הייתי באמצע העולם הזה, באמצע ההתפרקות. הוא באמת התייחס אליה רע. אני זוכר הרבה צלחות וכוסות שהושלכו במהלך ארוחות. פעם ניסיתי לייצר עבורם ארוחת ערב רומנטית, ערכתי שולחן יפהפה עם נרות, ופתאום אני שומע קולות של שבירת כלים. כשהגעתי לחדר השולחן היה הפוך, וחליפת הקטיפה של צ'ארלס מכוסה ברוטב סלט. הוא אמר לי, 'הייתה תאונה'. מה תאונה, כל כלי הקריסטל שבורים. לצ'ארלס היה חדר הלבשה בחדרו, ופעם אחת היא סגרה אותו בתוכו ואמרה, 'אני לא ישנה איתך אחרי מה ששמעתי עליך'".
הריאיון המלא – היום (ו') ב"ידיעות אחרונות", בגיליון הכפול של "7 ימים".
