בחודש פברואר האחרון חגגה המלכה אליזבת את יובל הפלטינה - 70 שנות מלוכה ,וכעת יוצא ספר ביוגרפי חדש בשם Queen Of Our Times: The Life Of Elizabeth II שנכתב על ידי העיתונאי רוברט הארדמן ומתבסס ברובו על ריאיונות עם בני משפחה, חברים קרובים, צוות העובדים בארמון ומנהיגים מרחבי העולם.
"במהלך הכתיבה כל הזמן נזכרתי בנושא שחוזר על עצמו. למרות הרושם המועבר בסדרות כמו 'הכתר', ממלכה במשבר שהתחזקה בזכות נחישותה ומסירותה, יש פה נקודת מכרעת שכולם מחמיצים: היא באמת נהנית להיות מלכה. ה'מגזיט', השערוריות של הנסיך אנדרו ואפילו מותו של הנסיך פיליפ לא הצליחו למנוע ממנה להמשיך - בדיוק כפי שעשתה תמיד", מספר הארדמן על הספר שיצא בהמשך השבוע (ב-17 במרץ). "המלכה אליזבת תמיד חיה לפי הגישה של 'גם זה יעבור'", הסביר סר ג'ון מייג'ור, מי שהיה ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1990–1997, וזה בהחלט עוזר להסביר את ההתלהבות הבלתי נגמרת והנחישות של המלכה אליזבת - ויהי מה.
"בדרך נס יש לה טמפרמנט שמאוד מתאים לתפקיד", הבהיר צ'רלס אנסון, מזכיר העיתונות לשעבר של אליזבת, והוסיף: "יש לה בולמי זעזועים טובים מאוד כשדברים משתבשים והיא לא משוויצה כשזו הצלחה גדולה".
ובכל זאת - עדיין יש טענות. לא פעם במהלך 70 שנות מלכותה "האשימו" אותה בתגובה איטית. לרוב, הארמון לוקח את הזמן כשצריך להתמודד עם משבר ולתגובה הרשמית לוקח זמן לצאת. ועדיין - מעולם לא קראו לה היסטרית או אמרו שהיא בפאניקה. השקט של המלכה אליזבת הפך לסימן ההיכר שלה. "לאורך כל תקופת האסונות המלכותיים של שנת 1992 אני לא זוכר רגע אחד בו הלכתי למלכה והיא אמרה משהו כמו 'הו, לא. מה הלאה'", סיפר אנסון, והוסיף: "למרות שהיו רגעים מאוד מדאיגים ומביכים, אליזבת המשיכה בשלה. זה מאוד מרגיע במצבים כאלה לעבוד עם מישהו כזה".
ריצ'רד לוס, ששימש בשעתו כלורד צ'מברליין (מנהל משק הבית הבכיר ביותר בארמון), מסכים עם אנסון ואף מחזק את דבריו: "בשנת 2004 המלכה עמדה לתת תואר כבוד לאחד מחזאי מזג האוויר הידועים ביותר בבריטניה ופתאום הכל התחיל להשתבש. אני זוכר שראיתי הכל שחור, התחיל לכאוב לי הגב ופשוט התמוטטתי. המלכה המשיכה בשלה - בצדק. כולם קיבלו את העיטורים שלהם כאילו כלום לא קרה. אחרי התקרית התנצלתי בפני המלכה, אמרתי לה שכנראה לקחתי יותר מדי כדורים לכאבי הגב שלי והיא פשוט ענתה 'אל תדאג בנוגע לזה'". לוס סיפר כי הוא היה משוכנע שתפקידו הסתיים אך אליזבת לא קיבלה זאת ולמרות שלא נהוג כך ובאירועים מסוג זה המלכה ושאר הנוכחים עומדים - אליזבת סידרה ללוס כיסא גבוה שהיה מאחורי דוכן. "היא אמרה לי שאני חייב שיהיה לי כיסא גבוה וידאגו להסתיר את הדוכן עם וילונות כדי שלא יראו שאני יושב. זה היה מתחשב מאוד מצידה. כולם חשבו שאני בעצם עומד - זה היה הרעיון שלה".
ולמרות התדמית הקשוחה והמאוד רצינית, מסתבר שהמלכה לא שוללת רעיונות חדשים ותמיד מוכנה לשמוע. "יש לה תחושות טובות. היא פתוחה לרעיונות חדשים במידה ומעלים טיעונים משכנעים, אבל היא לא בהכרח תציע זאת בעצמה", סיפר אנסון. "ברירת המחדל המלכותית היא להיות זהיר - לא לסרב להכל. מכאן הגיעה ההחלטה לשתף פעולה בסרטון של ג'יימס בונד לטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 2012". ואכן המחשבה הראשונית הייתה שהמלכה תסרב מיד להשתתף בסרטון לצידו של דניאל קרייג. "איש לא חשב לרגע שהם יזכו לצלם את המלכה. זו הייתה רק מחשבה שנשלחה לעוזריה - בלי שום תקווה", נזכר ג'רמי האנט שהיה אז שר התרבות, התקשורת והספורט, והוסיף: "לתדהמת כולם היא חזרה עם תשובה חיובית, 'כן'".
אגב, כיאה למלכה שהיא - התשובה אכן הייתה חיובית, אך עם תנאי משלה, לשנות את השורה היחידה שהייתה לה בטקסט. "במקום לומר 'ערב טוב, ג'יימס', נאמר למפיקים כי המלכה מעדיפה לומר 'ערב טוב לך, מר בונד'. היא הרגישה שזה יותר אותנטי".
ההתעקשות של אליזבת מתקשרת בצורה ישירה למשפט המסכם של נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' ו. בוש, שאמר עליה לא פעם בעבר: "היא לוקחת את העבודה שלה ברצינות, אבל נראה לי שהיא לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות".
בוש המשיך: "יש לה חובה למשהו גדול ממנה. זה נצחי", אמר - תוך כדי שהוא קצת נדהם לעכל את העובדה כי אליזבת הכירה 14 נשיאים של ארצות הברית. "זה מדהים. היא אישה שחייבים להיות לה רצונות מברזל". וזה אכן נכון (ולא ייאמן). במהלך 70 שנות מלכותה התחלפו בארצות הברית 14 נשיאים, וכשאליזבת עלתה לכס המלכות נשיא ארצות הברית היה אז הארי טרומן, הנשיא ה-33 של ארצות הברית. ורק נזכיר לכם שג'ו ביידן הוא הנשיא ה-46 של ארצות הברית.
נחזור לבוש. לקראת סוף כהונתו של בוש, בשנת 2008, הוא הוזמן יחד עם אשתו לורה לתה בטירת ווינדזור. למרות שג'ורג' ואשתו פגשו את המלכה מספר פעמים הם מעולם לא ראו את הטירה. "שתינו יחד תה ואז המלכה שאלה האם נרצה לראות את הבניין. אני חובב היסטוריה וזה היה רגע קסום. מלכת אנגליה עשתה לי את הסיור בעצמה".
במהלך הריאיון לספר הביוגרפי נזכר בוש בפעם הראשונה שפגש את המלכה, זה היה בשנת 1991 כשאביו, ג'ורג' הרברט ווקר בוש, היה הנשיא. "אני זוכר שנעלתי מגפי בוקרים גסים, צעקניים, ואמא שלי, ברברה בוש, אמרה לי 'אתה לא מתכוון לנעול את המגפיים האלה, נכון?'. כטקסני גאה הרגשתי שהמגפיים שלי לגמרי מתאימים, ואמרתי שאני בטוח שהוד מלכותה תאהב אותם. הראיתי את המגפיים למלכה ואמא שלי אמרה 'הוד מלכותך, אני רק רוצה שתדעי שאני ארחיק את ג'ורג' ממך כמה שיותר'. המלכה הביטה בי ואמרה - 'אז האם אתה הכבשה השחורה?'. אמרתי לה שאני מניח שהיא יכולה להגיד את זה. היא אהבה את זה מאוד. היא חשבה שאמא שלי מצחיקה".
בכלל המלכה אליזבת מאז ומתמיד אהבה לשבור שגרה. בסיפרו כותב הארדמן על אהבתה של המלכה לרקוד - וכן, גם לנו מאוד קשה לדמיין את זה. בשנת 1957 קיבלה אליזבת הזמנה לנשף מכוכב הקולנוע דאגלס פיירבנקס ואשתו, שהזמינו אותה להשתתף בנשף לכבוד בתם הבכורה דפני. אליזבת החזירה תשובה חיובית ואמרה שהיא ובעלה, הנסיף פיליפ, ישמחו להשתתף בנשף. על פי הדיווחים השניים נשארו לרקוד עד השעות הקטנות של הלילה - 02:30 במדויק. והיה אפילו רגע אחד של משבר, כשמרי לי, אשתו של פיירבנקס, שפכה בטעות מיץ תפוזים על שמלתה של המלכה. "ניגבנו מהר את השמלה של המלכה והכל היה בסדר", סיפר פיירבנקס.
ועוד סיפור נחמד מאותו נשף: במהלך הערב היו מגוון סלבריטאים ואילו אליזבת הצביעה לעברם (בנימוס, בלי שיראו - בכל זאת מלכה) ושאלה את פיירבנקס מי הם. מבין הכוכבות שמשכו את תשומת ליבה הייתה גם כוכבת הקולנוע דבורה קר. "המלכה מעולם לא הייתה רכלנית. היא תמיד תרצה לדעת הכל אבל היא לא שואבת שום הנאה מהפצת הרכילות".
המלכה אליזבת היא אכן אחת הנשים היותר חדות, יסודיות וחזקות שידע העולם. למרות מעמדה היא מקפידה להתכונן לקראת כל פגישה, מכינה לעצמה רשימות - נושאים שצריך לדון בהם ונושאים שיש להימנע מהם וכמובן גם הערות אישיות והיא תמיד מקפידה לדעת הכל. וגם עכשיו, כשהיא אוטוטו תחגוג את יום הולדתה ה-96 ובצל שלל שמועות על מצבה הבריאותי, אליזבת ממשיכה להוכיח את המקצועיות שלה, הנכונות שלה וגם את הצלילות שלה. טוב, אם נתעלם מהעובדה כי ביקשה כי לקמילה יוענק התואר "מלכה בת זוג" לאחר שצ'רלס יירש את הכתר.
