המלכה ויקטוריה הייתה בסך הכל בת 18 כשירשה את הכתר והפכה להיות מלכת אנגליה. לפניה מלך דודה, המלך וויליאם הרביעי, אך מאחר והתחתן עם הפילגש שלו, איתה הביא לעולם עשרה ילדים, אף אחד מהם לא היה כשיר לשאת את הכתר. כשהתחתן פעם נוספת, שתי בנותיו מאשתו השנייה מתו בינקותן. לאחר מותו, הכתר עבר לאחייניתו, הנסיכה ויקטוריה - צעד שהפתיע רבים מכיוון שבצעירותה הייתה רק החמישית בתור לכס המלכות.
ויקטוריה הפכה לאחת הנשים החזקות בעולם, בזמן שבני משפחתה והקרובים אליה לא האמינו שתצליח למלוך ולרכוש את אמונם של האזרחים. למרות הניסיונות הרבים להדיח אותה מכס המלכות - היא שלטה ביד רמה במשך 63 שנה. את השיא שלה, אגב, שברה המלכה אליזבת - שכיום מחזיקה בשיא המלוכה בבריטניה.
ילדה יצירתית ותוססת
אלכסנדרינה ויקטוריה נולדה ב-24 במאי 1819 וזכתה לכינוי "דרינה". היא הייתה בתם היחידה של אדוארד, דוכס קנט וויקטוריה, נסיכת סקסוניה-קובורג-זאלפלד. אביה הלך לעולמו לאחר שלקה בדלקת ריאות כשהייתה בת שמונה חודשים ואמה הפכה לדמות שתלטנית ודומיננטית בחייה.
כילדה גדלה הנסיכה בארמון קנזינגטון ביחד עם אמה ושאר אנשי הצוות של הארמון שדיברו בעיקר גרמנית - שפתה של האם, אך עד מהרה היא למדה את השפה האנגלית ושלטה בה היטב. היא הייתה ילדה צנומה וקטנה (הגובה שלה היה 1.49 מטר בלבד), אך לבבית, חמה, שובבה ותוססת, שאהבה לצייר והקפידה לנהל יומנים אישיים - הרגל שעשתה עד יומה האחרון. בנוסף, היה לה אוסף בובות בד איתן הייתה הולכת לכל מקום.
מערכת היחסים של ויקטוריה עם אמה הייתה קרה ומרוחקת, ויודעי דבר סיפרו כי בחדרי חדרים האם הייתה מתייחסת אליה בזלזול ומשפילה אותה, אך בהופעות ציבוריות הקפידה להרעיף עליה חום ואהבה על בתה כדי ליצור תחושה של חיבה וקרבה למראית עין.
"השמש לעולם לא תשקע על האימפריה הבריטית".
בשנת 1837 הלך לעולמו המלך וויליאם הרביעי והנסיכה ויקטוריה הפכה למלכת אנגליה. למרות ניסיונותיה החוזרים של אמה לחבל ולהכשיל את בתה, לורד מלבורן, שהיה אז ראש ממשלת בריטניה, הדריך את ויקטוריה ולימד אותה את המורכבויות הקשורות בלהיות מונרך חוקתי. מלבורן שימש כיועצה הפרטי ואיש סודה של המלכה בשנים הראשונות של שלטונה.
בתקופת מלכותה, בריטניה הכפילה את גודלה והקיפה את קנדה, אוסטרליה, הודו ונכסים שונים בדרום האוקיינוס השקט, ובימיה נחקקה האמרה "השמש לעולם לא תשקע על האימפריה הבריטית". המלכה ויקטוריה שירתה את אנגליה עד מותה בשנת 1901, כשהייתה בת 81.
סיפור אהבה מהסרטים
ויקטוריה ירשה את הכתר כשהייתה רווקה והלחץ שהופעל עליה למצוא בעל ראוי היה בשיאו. אמה ניסתה לשדך לה מספר גברים מפוקפקים אך בסופו של דבר היה זה דודה לאופולד שהגה את הרעיון לשדך בין אחייניתו לאחיינו הנסיך אלברט, בנו של ארנסט הראשון, אחיה של אמה של ויקטוריה.
שני המיועדים לשידוך נפגשו לראשונה בשנת 1836, כשאלברט הגיע לחגיגות יום הולדתה ה-17, והאגדה מספרת שלא הייתה זו אהבה ממבט ראשון. ויקטוריה חשה התנשאות וזלזול מצידו של אלברט ושמרה על ריחוק ברור ממנו, אך במכתבים שכתבה לדודה הודתה שהיא מדמיינת את אלברט כבעלה. "יש לו את המראה החיצוני המענג ביותר", כתבה באחד ממכתביה - אך בכל זאת הייתה נחושה שלא למהר להתחתן. לאחר מפגשם הראשון אלברט הקפיד לכתוב לויקטוריה והשניים נפגשו שוב שנתיים וחצי לאחר מכן, כשכבר הייתה מלכה.
בסתיו 1839 הגיע אלברט לאנגליה כדי להתעמת עם ויקטוריה על כך שלא הרבתה להשיב למכתביו. הפגישה ביניהם, שהתחילה עם המון זעם הסתיימה בכך שחמישה ימים לאחר הגעתו, ויקטוריה הציעה לו נישואים. "אמרתי לו שאני חושבת שהוא חייב להיות מודע למה שאני רוצה וישמח אותי מאוד אם הוא יסכים להתחתן איתי", כתבה ויקטוריה באחד מיומניה האישיים, והוסיפה: "חיבקנו זו את זה שוב ושוב והוא היה כל כך אדיב, מלא אהבה. הו, להרגיש שאני אהובה על ידי מלאך כמו אלברט". ויקטוריה ואלברט נישאו ב-10 בפברואר 1840 בארמון סנט ג'יימס שבלונדון.
"אלברט היקר לי מכל... אהבתו וחיבתו המוגזמת העניקו לי רגשות של אהבה ואושר שמעולם לא קיוויתי שארגיש", כתבה המלכה על ליל הכלולות שלה. "יופיו, המתיקות והעדינות שלו. זה היה היום המאושר בחיי".
את יומניה של ויקטוריה בתה הצעירה (התשיעת במספר) ביאטריס ניסתה להעלים לאחר מותה, במיוחד את האזכורים מחדר השינה, אך מכתב שהנסיך אלברט כתב לויקטוריה, זמן קצר לאחר אירוסיהם, חמק מידיה: "אינני צריך לומר לך שמאז שעזבתי כל מחשבותיי היו איתך בווינדזור ושתמונתך ממלאת את כל נשמתי. אפילו בחלומות שלי לא דמיינתי שאמצא ואזכה לכל כך הרבה אהבה".
למרות אהבתם הגדולה, לויקטוריה ואלברט היו לא מעט ויכוחים, ולפי העדויות, ברוב המקרים הייתה זו ויקטוריה שנכנסה להתקפי זעם, מה שגרם לחלק מההיסטוריונים להאמין כי היא ירשה מסבה, המלך ג'ורג' השלישי, את מחלת הנפש והטירוף שהוא סבל ממנה. למרוות הכל, הנסיך אלברט תמיד מצא את הדרך לליבה של ויקטוריה, שכינתה אותו "המלאך שלה".
ויקטוריה ואלברט הביאו לעולם תשעה ילדים: ויקטוריה (שכונתה ויקי), אלברט, אליס, אלברט, הלנה, לואיז, ארתור, לאופולד וביאטריס.
מלכה עם שמונה נשמות
למרות שהמלכה הייתה אהודה על רוב אזרחי בריטניה, ניסו להתנקש בחייה לא פחות משונה פעמים - את כולן אגב היא שרדה ללא שריטה.
ניסיון ההתנקשות הראשון היה ב-10 ביוני 1840, ארבעה חודשים בלבד לאחר החתונה המלכותית. הנשואים הטריים יצאו מארמון בקינגהאם בכרכרה הפתוחה שלהם דרך הייד פארק. כמאה מטרים מחוץ לשערי הארמון, כשהנסיך אלברט הבחין באדם חשוד המחזיק חפץ המכוון לעברם. אלברט לא הספיק לעכל את מה שרואות עיניו כשלפתע ירה המתנקש, אדוארד אוקסספורד, לעברה של ויקטוריה - שהייתה אז בחודש הרביעי להריונה הראשון.
אוקספורד החמיץ את המלכה בירייה הראשונה וירה בשנית, אך הנסיך אלברט משך אותה למטה בזמן. אזרחים שהיו במקום התנפלו על המתנקש והכניעו אותו.
את ניסיון ההתנקשות השני ביצע אדם בשם ג'ון פרנסיס, שארב לבני הזוג מחוץ לכנסייה המלכותית בארמון סנט ג'יימס. לדבריו של אלברט הוא "הבחין בזבל קטן ושחור" מכוון אקדח קטן לכיוונם - אך לאקדח היה מעצור ולא ירה. פרנסיס נמלט מהמקום ונעלם. אלברט הודיע לרשויות כי ישנו אדם חמוש המתכנן לפגוע במלכה אך באותו היום המתנקש לא אותר.
למחרת חזר פרנסיס לניסיון ההתנקשות נוסף. "אתה יכול לתאר לעצמך שהיינו מוטרדים מאוד", כתב הנסיך אלברט לאביו. "הסתכלנו לכל הכיוונים, בדקנו מאחורי כל עץ והעיניים שלי חיפשו אחר פניו של הנבל". בזמן ששוטרים סרקו את האזור נשמעה שוב ירייה. הפעם השוטרים הצליחו לתפוס את פרנסיס, שנידון לתלייה. לאחר מחשבה רבה ויקטוריה החליטה להקל בעונשו ובמקום להוציאו להורג גירשה אותו מבריטניה לצמיתות.
חמישה שבועות לאחר ניסיון ההתנקשות השלישי הגיע הניסיון הרביעי, הפעם על ידי אזרח בשם ג'ון וויליאם שהיה בסך הכל בן 17. וויליאם, שסבל מעקמת חמורה בעמוד השדרה, חיכה לתהלוכה המלכותית של המלכה ביציאה מארמון בקינגהאם לעבר הכנסייה המלכותית כמדי יום ראשון. רגע לפני שהגיעה הכרכרה של המלכה, נדחף המתנקש הצעיר לקדמת הקהל וכיוון את הנשק למלכה. גם במקרה הזה לנשק היה מעצור ועובר אורח שהיה במקום תפס בידו אך וויליאם נמלט. מאוחר יותר באותו היום משטרת אנגליה איתרה אותו בבית משפחתו והוא נידון ל-18 חודשי עבודות פרך.
בחגיגות הרשמיות ליום הולדתה בשנת 1849 התרחש ניסיון ההתנקשות החמישי. ויקטוריה, אלברט ושלושה מילדיהם נסעו בכרכרה דרך הייד פארק, שם חיכה להם וויליאם המילטון, מובטל בן 24, שירה באקדח לעברם. המלכה הצליחה לחמוק גם הפעם מהכדור ואחד משומרי הפארק הכניע את היורה. למשטרה הוא מסר כי ירה באקדח הטעון רק באבק שריפה "כדי להיכנס לכלא מאחר ונמאס לו להיות מובטל". המילטון הודה באשמה וגורש לגיברלטר למשך שבע שנים.
רוברט פייט, שהיה קצין בצבא הבריטי, איבד את דעתו לאחר שירותו הצבאי והיה מוכר היטב על ידי תושבי לונדון. ביוני 1850, באחד מטיוליו ברחבי העיר, נתקל פייט בקהל רב שהתאסף מחוץ לבית קיימברדיג', שם ביקרו המלכה ויקטוריה ושלושה מילדיה את דודה הגוסס. כשהכרכרה של המלכה יצאה היא נעצרה בכניסה לבית קיימברידג' ואילו פייט ניגש אל ויקטוריה והכה במצחה בעזרת מקל ההליכה שלו. המלכה נפלה אך קמה מיד והכריזה כי לא נפגעה - למרות שהחבורה על ראשה ופנס בעינה העידו אחרת. פייט היה המתנקש הפוטנציאלי היחיד שפגע במלכה והוא נידון לשבע שנות מאסר במושבת העונשין טסמניה.
בפברואר 1872 יצאה ויקטוריה לטיול בפארק וכשחזרה לארמון נתקלה בארתור אוקונור בן ה-17, שהצליח לטפס על חומות הארמון. ברגע שהכרכרה של המלכה נכנסה למתחם, אוקונור כיוון את האקדח למלכה, שהייתה במרחק של פחות ממטר ממנו. ג'ון בראון, מי שהיה אז משרתה האישי של ויקטוריה, אחז בצווארו של אוקונור והצמיד אותו לקרקע. ויקטוריה אומנם לא ידעה זאת אך האקדח של אוקונור היה שבור ולא שמיש. לאחר שנעצר סיפר כי מעולם לא התכוון להתנקש בחייה של ויקטוריה אלא רק לאיים עליה ולגרום לה לחתום על מסמך שישחרר אסירים פוליטיים איריים המוחזקים בכלא הבריטי. בראון קיבל מדליה על גבורתו ואילו אוקונור נידון ל-20 חבטות עם מוט, שנת מאסר ולבסוף הוגלה לאוסטרליה.
ניסיון ההתנקשות השמיני והאחרון בחייה של המלכה ויקטוריה היה במרץ 1882, כשהמרכבה של המלכה יצאה מארמון ווינדזור. נערים ממכללת איטון הסמוכה הריעו למלכה ובמקביל, סיפרה לאחר מכן ויקטוריה, "שמעתי קול שהיה נשמע כמו פיצוץ מהמנוע, אך ברגע שראיתי את האנשים מסתובבים ואדם אחד נדחף באלימות הבנתי שזה לא היה זה". רודריק מקלין בן ה-28 ירה "בטעות" לעבר המלכה והנערים שהיו במקום הכו אותו. בהמשך התגלה שמקלין לא היה בריא בנפשו ולאחר שנעצר נמצא לא אשם אך גם לא שפוי ואת שארית חייו בילה במוסד סגור.
מותו של הנסיך אלברט
בשנת 1861 הנסיך אלברט מת ממחלת הטיפוס כשהיה בן 42 בלבד - והמלכה ויקטוריה הייתה הרוסה. "איך אני, שנשענתי עליו בכל דבר ועניין, שבלעדיו לא עשיתי כלום - לא הזזתי אצבע, לא סידרתי תמונה, לא לבשתי שמלה או מצנפת שהוא לא אישר, אמשיך לחיות ולעזור לעצמי ברגעים הקשים?", כתבה ויקטוריה לבתה הבכורה ויקי לאחר מותו.
ויקטוריה שקעה בדיכאון וכתוצאה מכך החליטה לבודד את עצמה לחלוטין ורק לעיתים נדירות הופיעה בציבור. התנהלות סביב האבל הפך לעיסוקה העיקרי. היא הקפידה ללבוש בגדים שחורים, שמרה על חדר השינה שלהם בדיוק כפי שהיה בחייו ומשרתיה קיבלו הוראה להכניס מדי יום לחדרו מים חמים, כפי שעשו בעודו בחיים, לטובת גילוח הבוקר שלו.
"לעולם לא אוכל להסתכל בעיניו של הילד הזה"
במשך כל חייה האשימה המלכה ויקטוריה את בנה אלברט, אותו כינו "ברטי", במותו של בעלה. אלברט, שהיה בנם השני ויורש העצר הבא, "זכה" לחינוך קפדני כדי שיהיה כשיר למלוך בבוא העת. ויקטוריה, שהעריצה את בעלה, היללה אותו גם בפני הילדים. באחד היומנים כתבה כי אמרה לילדיה כי "לעולם לא תהיו גאים כראוי בכך שיש לכם אבא כמוהו - שלא מהעולם הזה".
ויקטוריה ובעלה האמינו כי עם החינוך הנכון בנם יוכל להיות המונרך המושלם וויקטוריה קיוותה שבנה יגדל להיות כמה שיותר דומה לבעלה - אותו ראתה כעילוי. לצערה, ברטי יצא ההפך הגמור מאביו - למרות החינוך הקפדני והנהלים החמורים הוא נחשב לעצלן, מה ששבר למלכה את הלב.
את חייו הקדיש ברטי המרדן להנאה בלבד ואת בתוליו איבד בגיל 19. בזמן שהמלכה שקלה לשלוח את ברטי לצבא, אביו לקח על עצמו לחתן את בנו עם אלכסנדרה, נסיכת דנמרק. השניים אכן התארסו אך בקיץ 1861 חבריו של ברטי ארגנו לו לילה סוער עם בחורה בשני נלי קליפדן. השמועה על אותו לילה הגיעה לאוזניהם של ויקטוריה ואלברט, שזעם על בנו ואף צוטט כשאמר "שהוא לא מבין איך יכול בנו להיות בזרועותיה של אחת המגעילות ביותר במין האנושי".
למרות שאלברט לא הרגיש טוב באותם הימים הוא החליט לעזוב הכל ולנסוע לבנו, שלמד בקיימברידג', כדי להעמידו במקום. השניים יצאו לטיול ארוך בגשם כדי ללבן את העניינים ולאחר שאלברט חזר לארמון החל מצבו הבריאותי להתדרדר ומספר שבועות לאחר מכן הוא מת."אוי, לעולם לא אוכל להסתכל בעיניו של הילד הזה מבלי להצטמרר", כתבה ויקטוריה לבתה הבכורה ויקי לאחר מותו.
בשנת 1926 פורסם ספר סנסציוני שנכתב על ידי חבר אלמוני של משפחת המלוכה. בספר נטען כי ברטי פנה לסופר, ואמר: "אמא שלי, שהערצתי מאוד, שנאה אותי כי היא האמינה שזירזתי את מותו של אבי. מכאן ואילך, בכל פעם שהיינו ביחד היא התנשאה עליי ואני נגעלתי מחוסר היכולת המוחלט שלה להבין אותי וסירובה לסמוך עליי. לקראת סוף חייה נגעלנו אחד מהשנייה בצורה הדדית. מעולם לא עזבתי את נוכחותה ללא אנחת רווחה".
בשנת 1866 החלו לצוץ שמועות על מערכת יחסים בין ויקטוריה לעוזר האישי שהציל את חייה, ג'ון בראון, שהפך לחבר קרוב מאוד שלה. בראון היה אדם מחוספס, חסר נימוסים וכזה ששתה לעיתים קרובות. הוא נהג להתייחס למלכה בצורה סתמית ולא רשמית ואף נהג לקרוא לה "אישה" - מה שזעזע את אלה שראו אותם יחד. ויקטוריה מצידה העריצה את בראון, בילתה איתו שעות רבות ונתנה לו יותר ויותר שליטה במשק הבית. ביולי 1867 המלכה הייתה אמורה להגיע לצפות בטקס צבאי בהייד פארק אך ביטלה את הגעתה לאחר שילדיה סירבו שבראון יעמוד לצידה במהלך הטקס.
יחסיה המורכבים של ויקטוריה עם ילדיה
למרות הקשר המעורער עם בנה ברטי, הצורך של המלכה ויקטוריה לשלוט בילדיה היה נוראי. היה לה צי של מרגלים "ומלשינים" אשר דיווחו לה על כל דבר קטן הקשור לילדיה. כשברטי התחתן עם הנסיכה הדנית אלכסנדרה, ויקטוריה הורתה לרופא לדווח לה על כל פרט בבריאותה - כולל המחזור החודשי שלה.
בתה הבכורה של ויקטוריה, ויקי, נישאה ליורש העצר של רוסיה כשהייתה בת 17. השניים התגוררו בגרמניה וגם לשם הגיעו מרגליה של המלכה. ויקטוריה כתבה לבתה כמעט מדי יום, וכאשר זו בישרה לאמה כי היא בהיריון, המלכה השיבה לה: "החדשות הנוראיות הרגיזו אותנו נורא". גם ויקי וגם אליס, אחותה הצעירה, הניקו את ילדיהם והסתירו זאת מויקטוריה, שנמנעה מלהניק את ילדיה כי חשבה שזו פעולה מבחילה. כשגילתה כי בנותיה עושות זאת - היא זעמה וקראה להן "פרות".
את בתה הצעירה ביאטריס היא חייבה להתגורר איתה. ויקטוריה רצתה שביאטריס תישאר רווקה, אך כשזו הודיעה שהיא מאורסת לנסיך גרמני אמה סירבה לדבר איתה במשך שישה חודשים ולאחר מכן הסכימה לדבר איתה בתנאי שהיא ובן זוגה יחיו איתה בארמון.
בנה לאופולד ירש מאימו את גן ההמופיליה וסבל במיוחד. במהלך השנים ויקטוריה עטפה אותו מכל הכיוונים. לאופולד ספג בריונות מהיילנד, המשרת ששמר עליו, אבל ויקטוריה סירבה להאמין לו למרות תלונותיו החוזרות. בסופו של דבר הצליח לאופולד לצאת מהארמון ועזב כדי ללמוד באוקספורד. הוא מת כשהיה בן 30 בלבד.
הבן האהוב על המלכה היה ארתור, היחיד שהיה דומה לנסיך אלברט - בעלה האהוב. ארתור ידע איך לרצןת את אמו, עשה כל מה שנאמר לו ובנוסף טיפח קריירה צבאית מצליחה.
"מאחר שלא היה לי טוב אני רואה כל כך רע וזה מאוד מעייף"
המלכה ויקטוריה הלכה לעולמה ב-22 בינואר 1901 כשהיא מוקפת בילדיה ונכדיה, כתוצאה מדימום מוחי. בשנים שלפני מותה היא נחלשה, איבדה את ראייתה כתוצאה מקטרקט ונעזרה בכיסא גלגלים כתוצאה מכאב כרוני ממנו סבלה.
באחד מרישומיה האחרונים ביומנה האישי כתבה: "מאחר שחשתי לא בטוב אני רואה כל כך רע וזה מאוד מעייף". הפעם האחרונה שויקטוריה כתבה ביומנה האישי הייתה ב-13 בינואר של אותה השנה. "היה לילה יפה. קמתי מוקדם ושתיתי חלב", כתבה והוסיפה כי בילתה את אותו היום עם בתה ביאטריס ובעלה.
את הלווייתה תכננה ויקטוריה כבר בשנת 1897. למרות שבארבעים השנים האחרונות של חייה הקפידה ללבוש שחור - המלכה ביקשה להיקבר לבושה בשמלה לבנה עם הצעיף שלבשה ביום חתונתה, עם החלוק של הנסיך אלברט וגבס בצורת ידו.
ארונה הובל למאוזוליאום (מבנה קבורה מפואר) הנמצא בפרוגמור, אותו בנתה עבור אלברט לאחר מותו. בכניסה למבנה כתבה: "כאן, באריכות, אנוח איתך, איתך במשיח אקום שוב".
הרבה נחת היא לא רוותה לאחר מותו של בעלה, אך ויקטוריה יכלה להיות גאה - בסופו של דבר בנה ברטי, שהפך להיות המלך אדוארד השביעי, הלך בדרכו של אביו והיה אהוב במיוחד על אזרחי בריטניה. הוא אף קיבל את הכינוי "משכין שלום" לאחר שהצליח לפייס בין בריטניה לצרפת. מי יודע, אולי בסוף יקרה נס וגם מייגן מרקל תהפוך לדוכסית האהובה ביותר בממלכה? טוב, אפילו לנו קשה לדמיין את זה.
