"אבי מעולם לא היה טוב בביטוי רגשותיו", כך סיפר הנסיך הארי בראיונות שהעניק לטובת קידום ספרו האוטוביוגרפי SPARE בתחילת 2023. אחד הזיכרונות הכואבים, לדבריו, היה מהלילה שבו התבשר על מותה של אימו, הנסיכה דיאנה.
"אבי כינה אותי 'בני היקר' והניח את ידו על הברך שלי - לפני שאמר לי שאמי לא תשרוד את פציעות הראש שנגרמו לה בתאונת הדרכים בפריז. אני זוכר שחיכיתי שהוא יגיד לי שהיא תהיה בסדר - אבל הוא לא עשה זאת. מה שאני זוכר בבירור זה שלא בכיתי. אפילו לא דמעה. ושאבי לא חיבק אותי".
במשך השנים הארי חזר ונזכר ביחס הקר שקיבל מאביו לא פעם. ובזמן שהמלך צ'רלס נמנע מלהגיב או להתייחס, אקסית של הנסיך אדוארד החליטה לשפוך אור על מה שקרה שם באמת. לטענתה, כמובן.
רותי הנשל הייתה בת זוגו של הנסיך אדוארד במשך חמש שנים. כעת החליטה לחזור לאור הזרקורים ולנסות להרוויח כמה ג'ובות על חשבון משפחת המלוכה, כשהוציאה לאור ספר חדש: "נערת השעשועים והנסיך" (The Showgirl And The Prince).
"הסתכלתי על צ'רלס משתובב עם ויליאם והארי, שהיו אז בני עשר ושמונה, במסדרונות בלמורל. היה ברור שהוא אהב את הבנים האלה, והם צרחו משמחה כשאבא רדף אחריהם", כתבה בספרה.
הנשל היא לא היחידה שמדברת לזכותו של צ'רלס, כך גם מספרת העיתונאית הבריטית פני ג'ונור, שבספרה "צ'רלס: קורבן או נבל?", מספרת על הפעמים שהוא "נותר עם מכנסיים מלוכלכים לאחר שהשתובב עם בניו".
ג'ונור הוסיפה: "בכל פעם שצ'רלס הגיע לביתו בהייגרוב במסוק, הוא נחת בשדה הקדמי, שבו רועות כבשים. ברגע שוויליאם והארי שמעו את המסוק מעליהם, הם היו רצים החוצה כדי לקבל את פניו, וברגע שהמסוק נחת בבטחה, הם היו רצים על פני השדה, קופצים לזרועותיו לחיבוק, ומלכלכים חליפה אחר חליפה בגללי הכבשים שנדבקו לנעליהם בדרך".
בקטע אחר בספרה, כתבה: "האישיות הפרטית של צ'רלס שונה לחלוטין מזו הציבורית שלו. הוא משתטה עם הבנים, הם מתגרים זה בזה, צוחקים, מתבדחים, משתובבים, ואפילו מתחבקים ומתנשקים. למעשה, בלילה האחרון של חופשת הסקי שלהם בקלוסטרס ב-1997 נערכה מסיבת פרידה גדולה במסעדת המלון שלהם. באמצע ארוחת הערב, קם הארי על רגליו ומול שולחן מלא אנשים נשא נאום קצר כדי להודות לפאפא, כפי ששני הבנים מכנים אותו, על שהעניק לו חופשה נפלאה כל כך. לאחר מכן הוא ניגש לאביו וכיסה את פניו בנשיקות, עד שצ'רלס, במבוכה, התחנן שיניח לו. זו הייתה סצנה מרגשת".
ויש עוד דעה חיובית על צ'רלס, הפעם מצידו של הסופר כריסטופר אנדרסן, שכתב את "אחים ונשותיהם: הצצה לחייהם הפרטיים של ויליאם, קייט, הארי ומייגן". "הציבור פשוט מעולם לא זכה לראות את האינטראקציה של צ'רלס עם וויליאם והארי, או את עומק החיבה הבלתי מעורער ביניהם, בין האב לבניו. משחק 'הזאב הרע הגדול', שהכניס את הבנים להיסטריה כשניסו להימלט במהירות מאביהם הנושף והמתנשף, מלחמות הכריות הסוערות שהעלו ענני נוצות עצומים, משחקי ההיאבקות והדגדוגים. אפילו הימים שבילו בדיג באזור הכפרי של סקוטלנד והטיולים הארוכים בסנדרינגהם עם טייגר ורו – כל אלה התרחשו הרחק מעדשותיהם החטטניות של צלמי הפפראצי הבלתי נלאים".
לסיום נחזור להארי, שבספרו, כתב: "אבי היה תמיד קצת מנותק. הייתה תחושה שהוא לא ממש מוכן להורות, לאחריות, לסבלנות, לזמן. אפילו הוא, על אף שהיה אדם גאה, היה מודה בכך. אבל הורות יחידנית? אבא מעולם לא נועד לזה".
בקטע אחר כתב: "אבי ואני בעיקר התקיימנו זה לצד זה. הוא התקשה לתקשר, התקשה להקשיב, התקשה להיות קרוב ואינטימי פנים אל פנים. לפעמים, אחרי ארוחת ערב ארוכה שכללה כמה מנות, הייתי עולה במדרגות ומוצא מכתב על הכרית שלי. במכתב היה כתוב עד כמה הוא גאה בי על משהו שעשיתי או הישג שהשגתי. הייתי מחייך, מניח אותו מתחת לכרית, אבל גם תוהה מדוע הוא לא אמר את הדברים האלה לפני רגע, כשישב ממש מולי".
