"תהיה בטוח, מהר מאוד ישכחו את הנסיכה דיאנה", כך הבטיח צ'רלס, שהיה אז נסיך, לאחיה של הנסיכה המנוחה, הרוזן צ'רלס ספנסר. והנה, 29 שנים לאחר מותה, הנסיכה דיאנה עדיין מדוברת, ויותר מזה - זכורה היטב.
שמה של הנסיכה האהובה, שזכתה לכינוי "נסיכת הלבבות", לא ירד מהכותרת לרגע אחד מאז מותה הטרגי בשנת 1997, ובניגוד לשאר בני המלוכה - היא תמיד זכורה (ומוזכרת) לטובה, וכך גם הפעם.
דיקי ארביטר, לשעבר מזכיר העיתונות של בית המלוכה הבריטי, התראיין לתוכנית Palace Confidential של ה"דיילי מייל", ושיתף פרטים חדשים שמעולם לא נשמעו על הנסיכה טובת הלב. לדבריו, דיאנה נהגה לצאת לבדה מארמון קנזינגטון בשעות הלילה כדי לחלק כסף לעובדות מין ולבדוק כיצד חסרי הבית מסתדרים. "הנסיכה הרגישה שהיציאות הליליות הללו הן משהו שהיא חייבת לעשות", סיפר ארביטר, אך הוסיף שהן נבעו גם מבדידות ומשעמום.
לדברי ארביטר, מאחורי שערי ארמון קנזינגטון הייתה הנסיכה "בודדה מאוד", והיא נהגה לחמוק מאיש האבטחה שלה כדי לצאת למשימות החסד החשאיות הללו. "כל מה שהיה לה זה טלפון כדי להתקשר לחברים", סיפר. "החברים שלה לא רצו לעבור את כל הליכי האבטחה כדי לבקר אותה. היא הייתה צריכה למסור לשומרים את השמות של החברים שלה, הכתובות שלהם, מספרי הרישוי של המכוניות שלהם, באיזו שעה הם מגיעים ומתי הם עוזבים. זה היה תהליך די מסורבל", הסביר.
"היא נהגה לארח אנשים לארוחות צהריים אבל לא לארוחות ערב, ולכן תמיד הייתה נואשת למצוא דברים לעשות. היא הייתה מנסה לחמוק החוצה ואומרת למאבטח שלה: 'אני לא הולכת לשום מקום הלילה. אתה יכול לקחת ערב חופשי'. והנה, למרות הכול, המכונית הייתה מגיעה והיא הייתה נוסעת. לא רק כדי לחלק כסף לעובדות מין, אלא גם כדי לעבור ליד חסרי הבית ולראות איך הם מסתדרים. זה היה משהו שהיא הרגישה שהיא חייבת לעשות, אבל זה היה גם משהו שהיא עשתה מתוך שעמום".
ארביטר בן ה-86 התראיין למגיש לוק בלקול לרגל צאת ספרו החדש, On Duty with the Royals: The Inside Story of the Modern Monarchy, המבוסס על 12 שנות עבודתו כמזכיר העיתונות של בית המלוכה.
החל מ-1988 עבד ארביטר בצמוד למלך צ'רלס, שהיה אז נסיך וויילס, ולנסיכה דיאנה, וליווה אותם גם בתקופת פרידתם וגירושיהם. ב-1997 היה אחראי על מערך התקשורת של הלווייתה.
בהמשך הריאיון מתח ארביטר ביקורת על ספר הזיכרונות החדש של הרוזן ספנסר, אחיה של דיאנה, וכינה אותו "משעמם". לדבריו, הספר "עוסק בעיקר בעצמו, ולא ממש מדייק בעובדות" - ובכך התייחס בעיקר לכך שספנסר סיפר שלאחר מותה של אחותו, צ'רלס הבטיח לו ש"ישכחו ממנה מהר", וטען שזה רחוק מהאמת והוסיף שאין זה תואם את התנהלותו של צ'רלס.
"אני הייתי שם, בחזית האירועים. הייתי אחראי על כל הפעילות התקשורתית", אמר. "היו דברים בספר של ספנסר שגרמו לי לחשוב: 'מאיפה הוא הביא את זה?', אני תוהה למה אנשים לא יכולים פשוט לתת לדיאנה לנוח על משכבה בשלום. כבר כמעט 30 שנה שאנחנו שומעים שוב ושוב את אותם הדברים. אין שום דבר חדש לומר".
עוד הוסיף: "זה פשוט לא באופי של צ'רלס להיות האדם שספנסר מתאר. ראיתי אותו ביום שבו גופתה של דיאנה הוחזרה לבריטניה, שעות ספורות לאחר מותה. הוא ירד מהמטוס ההוא, ואני לא חושב שראיתי אותו אי פעם כל כך שבור מאז מותו של דודו, הלורד מאונטבאטן. האיש היה מרוסק. לכן, כשספנסר רומז שהוא התנהג כמו מישהו שזכה בלוטו, זה פשוט פרי הדמיון. אלה הזיות מוחלטות".
לטובת מי שפספס, בחודש ספטמבר האחרון יצא ספרו של ספנסר, Swan Song: Diana, My Sister, לאוויר העולם - והצליח להטריף את ארמון בקינגהאם, שחרג ממנהגו והתייחס להאשמות החמורות שייחס ספנסר למלך צ'רלס. "אף שכעיקרון איננו נוהגים להגיב לספרים, הוד מלכותו מודע לכך שכאב האבל על בן משפחה יכול לטשטש את ההיגיון, להשפיע על שיקול הדעת ולצבוע את הזיכרון בדרכים שאחרים אינם מזהים, גם שנים רבות לאחר אובדן שכזה", הבהירו.
ולא רק על מותה כתב ספנסר. בספרו נזכר אחיה של הנסיכה בתחילת הרומן של אחותו עם הנסיך דאז, וכתב: "כבר בתחילת הדרך, כאחיה של דיאנה, הרגשתי הקלה מכך שהאהבה של אחותי ליורש העצר לא רק הייתה אמיתית, אלא כמעט מוחשית. דיאנה גדלה עם מטרה ברורה: להינשא מאהבה. היא הייתה משוכנעת שזה הדבר החשוב ביותר, בין היתר כדי להימנע מהגירושים שטלטלו את הורינו ולהקדיש את עצמה לילדים שכל כך השתוקקה להביא לעולם.
"רק שנים מאוחר יותר גיליתי שדיאנה סיפרה לחברה קרובה שבערב שלפני חתונתה צ'רלס אמר לה שהוא שמח להינשא לה, אבל למעשה אינו מאוהב בה. ביום חתונתה התעוררתי מוקדם ונסעתי לבית קלרנס, שם מצאתי אותה כבר בשמלת הכלה, יושבת בשקט מול המראה. רק בדיעבד הבנתי שהיא נאלצה לספוג את המכה הזו, ובמקביל לחיות עם התחושה שצ'רלס נכנס לנישואים שלהם כשבו בזמן ליבו נמצא במקום אחר".
