לפני כחודש בישר השחקן ג'יימס ואן דר ביק הודעה מפתיעה: הוא ומשפחתו החליטו לעזוב את לוס אנג'לס ולעבור לגור בטקסס. בימים האחרונים פרסם כוכב הסדרה "דוסון קריק" תמונות וסרטונים שלו עם אשתו קימברלי וחמשת ילדיהם: אוליביה (9), ג'ושוע (8), אנאבל (6), אמיליה (4) וגוונדלין (2), בהם בני המשפחה וארבעת כלביהם מטיילים וחוקרים את השטח באזור מגוריהם החדש.
אמש (ג'), התייחס סוף סוף הכוכב לפשר המעבר, והסביר שהתקופה הקשה שעברו בני המשפחה בשנה האחרונה גרמה להם להבין שהם זקוקים לשינוי אווירה: "בעשרת החודשים האחרים חווינו שני הריונות שבשלב מאוחר לא הגיעו לסיומם ובגללם קימברלי נאלצה להתאשפז, בילינו את חופשת חג המולד במחשבה שייתכן ויש לה גידול (הרופא טעה, תודה לאל), שותף עסקי ששכרתי השתלט על פרויקט ותקע לי סכין בגב, הודחתי בטרם עת מול כל העולם מריאליטי ריקודים שהימרו עליי שאזכה בו, ואמא שלי מתה. ואז הסגר. כל אלה הובילו לשינויים דרמטיים בחיינו, בחלומות שלנו, בסדרי העדיפויות שלנו והביאו אותנו לכאן. מלאים בהוקרת תודה היום".
בתחילת השבוע ואן דר ביק פרסם סרטון מהפארק שליד ביתם החדש וכתב בהתלהבות שסוף סוף הם יכולים להנות כמו שצריך: "בפארק שבבוורלי הילס, ליד הבית שממנו עברנו, אסור היה להעיף עפיפון. באף אחד מהפארקים שבבבוורלי הילס. לרכב על אופניים, לטפס על עץ, לזרוק כדור... כשאנשים שואלים אותי למה אנחנו מוציאים את ילדינו מלוס אנג'לס, אלו רק חלק מהסיבות".
משפחת ואן דר ביק עזבה את ביתם לפני כחודש, וניצלה את המעבר לטיול ארוך ברכב לעבר משכנם החדש. מאז היו בדרכים ופרסמו תמונות מהמקומות השונים בהם עברו. כשהתקרבו לסיום הטיול הוא כתב: "כשהייתי ילד, חשבתי שהחופש יהיה להשיג את הדברים שחלמתי עליהם. זה לא היה זה. ואז חשבתי שחופש יהיה להיות משוחרר מהכל. זה לא היה זה. עכשיו, באמצע מעבר למדינה חדשה, 2,414 ק"מ מכל מקום בו גרתי אי פעם, אני מתחיל להרגיש שהחופש הוא התעוזה לאהוב בכל ליבך, והאומץ לשים את מה שאתה אוהב בראש מעייניך. אני עובד על זה".
בני המשפחה עלו בחודש יוני האחרון לכותרות בנסיבות עצובות, כשקימברלי, אשתו של ואן דר ביק, חוותה הפלה שנייה בתוך שנה, התשיעית בתוך חמש שנים. הכוכב הודיע אז את החדשות העצובות באינסטגרם וביקש למצוא מילה אחרת במקום "הפלה": "היא רומזת שזו אשמתה של האם, כאילו הפילה משהו או נכשלה בנשיאתו. למדתי שברוב המוחלט של המקרים, אין שום קשר למה שהאם עשתה או לא עשתה. אז בואו נמחק את האשמה מהשולחן".
עוד הוא הוסיף: "זה כואב ושובר לב ברמות שהן כנראה גדולות יותר ממה שאי פעם חוויתם. אז אל תשפטו את האבל או תנסו להכניס בו היגיון. תנו לו לזרום בגלים שבהם הוא מגיע, ותנו לו ביטוי. ואז, ברגע שתרגישו שאתם יכולים, נסו להתמקד ביופיה של העובדה שהצלחתם לחזור לעצמכם בצורה שונה מזו שבה הייתם לפני כן".
